למה אתה משתמש בסופרלטיבים של
דשים אחוריים של ספרים ומשווקים מקצועיים? על סמך מה קבעת שקינג הוא "כגדול מספרי הסיפורים של 20 השנים האחרונות." לא נראה לך שכדי לטעון טענה כזו מן הראוי שתכיר את כל מספרי הסיפורים של המאה העשרים בכל ארץ בכל שפה ובכל לשון? ואין סיכוי שאתה מכיר, אז תשתמש בקצת אנדרסטייטמנט, זה יהיה יותר משכנע, מה גם שישנה איזו הסכמה בסיסית בינינו, אז הויכוח הולך להיות ויכוח-דמה, או שוב ויכוח למי יש יותר גדול, ועייפתי מהויכוחים האלה שרק מייצרים זקפה ואין אחריה כלום. [כאב ביצים, כן] ההתעסקות הארס-פואטית שלו כל כך מגוחכת לפעמים, וההסבר ה"יוליססי" שלך . עאלק, לסדרת המגדל האפל [קראת את יוליסס, ת'אמת?!] כמנוע עיקרי נשמע לי מסוג ההסברים שמחמיצים את כל השאר המניעים והופכים את הרב גוניות לחד מימדית במיוחד. אתה צריך להפנים ש"המגדל האפל" היא סדרה פוסטמודרניסטית במהותה ועל כן אין ביכולתה להיכנס להגדרה תוחמת מהסוג הזה: "כוחות המוזה הפנימיים שדוחפים את הסופר לכתוב את היצירות שלו וכוחות הטירוף הפנימיים שמנסים לעצור בעדו, למכר אותו, להרוג אותו. ", למרות היסוד הרומנטי, הדרמטי והכל כך "מאה העשרים האינדווידואליסטית". מה הטעות שבידי? שסטיבן בא לעשות כסף? לא אין לי טעות כלל ועיקר. כותבי ספרי "מתכון"/טיסה מטרתם כסף ותו-לא, סטיבן נתפס עדיין על ידי רוב קוראיו ומבקרי הספרות כיוצר ספרות מרשם/טיסה, ואין לי ספק שהכסף שהוא עושה משמש כביטוי ל"הערצת הקהל".
דשים אחוריים של ספרים ומשווקים מקצועיים? על סמך מה קבעת שקינג הוא "כגדול מספרי הסיפורים של 20 השנים האחרונות." לא נראה לך שכדי לטעון טענה כזו מן הראוי שתכיר את כל מספרי הסיפורים של המאה העשרים בכל ארץ בכל שפה ובכל לשון? ואין סיכוי שאתה מכיר, אז תשתמש בקצת אנדרסטייטמנט, זה יהיה יותר משכנע, מה גם שישנה איזו הסכמה בסיסית בינינו, אז הויכוח הולך להיות ויכוח-דמה, או שוב ויכוח למי יש יותר גדול, ועייפתי מהויכוחים האלה שרק מייצרים זקפה ואין אחריה כלום. [כאב ביצים, כן] ההתעסקות הארס-פואטית שלו כל כך מגוחכת לפעמים, וההסבר ה"יוליססי" שלך . עאלק, לסדרת המגדל האפל [קראת את יוליסס, ת'אמת?!] כמנוע עיקרי נשמע לי מסוג ההסברים שמחמיצים את כל השאר המניעים והופכים את הרב גוניות לחד מימדית במיוחד. אתה צריך להפנים ש"המגדל האפל" היא סדרה פוסטמודרניסטית במהותה ועל כן אין ביכולתה להיכנס להגדרה תוחמת מהסוג הזה: "כוחות המוזה הפנימיים שדוחפים את הסופר לכתוב את היצירות שלו וכוחות הטירוף הפנימיים שמנסים לעצור בעדו, למכר אותו, להרוג אותו. ", למרות היסוד הרומנטי, הדרמטי והכל כך "מאה העשרים האינדווידואליסטית". מה הטעות שבידי? שסטיבן בא לעשות כסף? לא אין לי טעות כלל ועיקר. כותבי ספרי "מתכון"/טיסה מטרתם כסף ותו-לא, סטיבן נתפס עדיין על ידי רוב קוראיו ומבקרי הספרות כיוצר ספרות מרשם/טיסה, ואין לי ספק שהכסף שהוא עושה משמש כביטוי ל"הערצת הקהל".