דלת מוטרדת

[גונג דזה]

למה אתה משתמש בסופרלטיבים של

דשים אחוריים של ספרים ומשווקים מקצועיים? על סמך מה קבעת שקינג הוא "כגדול מספרי הסיפורים של 20 השנים האחרונות." לא נראה לך שכדי לטעון טענה כזו מן הראוי שתכיר את כל מספרי הסיפורים של המאה העשרים בכל ארץ בכל שפה ובכל לשון? ואין סיכוי שאתה מכיר, אז תשתמש בקצת אנדרסטייטמנט, זה יהיה יותר משכנע, מה גם שישנה איזו הסכמה בסיסית בינינו, אז הויכוח הולך להיות ויכוח-דמה, או שוב ויכוח למי יש יותר גדול, ועייפתי מהויכוחים האלה שרק מייצרים זקפה ואין אחריה כלום. [כאב ביצים, כן] ההתעסקות הארס-פואטית שלו כל כך מגוחכת לפעמים, וההסבר ה"יוליססי" שלך . עאלק, לסדרת המגדל האפל [קראת את יוליסס, ת'אמת?!] כמנוע עיקרי נשמע לי מסוג ההסברים שמחמיצים את כל השאר המניעים והופכים את הרב גוניות לחד מימדית במיוחד. אתה צריך להפנים ש"המגדל האפל" היא סדרה פוסטמודרניסטית במהותה ועל כן אין ביכולתה להיכנס להגדרה תוחמת מהסוג הזה: "כוחות המוזה הפנימיים שדוחפים את הסופר לכתוב את היצירות שלו וכוחות הטירוף הפנימיים שמנסים לעצור בעדו, למכר אותו, להרוג אותו. ", למרות היסוד הרומנטי, הדרמטי והכל כך "מאה העשרים האינדווידואליסטית". מה הטעות שבידי? שסטיבן בא לעשות כסף? לא אין לי טעות כלל ועיקר. כותבי ספרי "מתכון"/טיסה מטרתם כסף ותו-לא, סטיבן נתפס עדיין על ידי רוב קוראיו ומבקרי הספרות כיוצר ספרות מרשם/טיסה, ואין לי ספק שהכסף שהוא עושה משמש כביטוי ל"הערצת הקהל".

 

[קפת]

ועדיין, גונג

המגדל האפל אינו ספר טיסה או מתכון, למרות שקינג הוא מניביאי הזאנר. אם היה רוצה לעשות כסף מהמגדל האפל, היה גומר אותו בשני כרכים שאותם היה כותב שמשך שנה שנתיים, ולא מתבחבש עם עצמו ויצירתו, על פי הודאתו, 34 שנים ארוכות, לפעמים מייסרות. אני בויכוח עם הפרד. רומנטי או פוסטמודרני, קינג עובר תהליך יצירתי מופלא מאין כמותו, וסוחף איתו גם מאמיניו ואחרים (כמוני, למשל, לא קראתי שום כלום של קינג לפני שגונג המליץ לי על המגדל האפל. זאנר ספרי המתח/מסתורין/טיסה לא דיבר אלי מעולם). זו לא רומנטיקה במובן הטולקיני או אפילו הבראונינגי. הפואטיקה של קינג היא עיניינית, ארצית, נקיה וחפה מדימויים וליריקה, ומרות זאת (יעיד על כך מכשף ובדולח) היא מלאת פיוט בדרכה שלה.

 

[גונג דזה]

בוודאי ובוודאי

גם הטיעון המטומטם שלי ש"כך תופסים אותו" ראוי לקריעה ולדאחקות בלי סוף עליו. צריך להתיחס לקינג משני היבטים שונים: סדרת המגדל האפל שבהחלט מתכתבת עם מיטב הספרות הרומנטית, הפנטסטית, המיתית של התרבות המערבית לפחות באופן גלוי, עם היהדות והנצרות והאיסלאם, עם תפיסת צעיפי המאיה ההודית ומה לא?! ההיבט השני הוא היבט הקריאות והמקצוענות. תגידי קראת פעם את הזספר של בועז ערפלי "רב-רומאן"? הוא מתייחס שם לעגנון כאל "מאסטר", רב-אמן, נראה לך שנכניס את קינגוש לקטגוריה? אני רק חושב, שלראות את הסדרה רק בדרך שהפרד מתייחס אליה זו החמצה גמורה שלה. "הפרד" - אני מקווה שהפרד יאהב את הקיצור שלנו.

 

[קפת]

ואני חשבתי

שהקאנון פס מן העולם הפוסטמודרני. לא בטוחה שקינג ועגנון היו נהנים לבלות יחד על מרפסת הר הקסמים. קינג היה מעדיף לראות NBA עגנון היה מעדיף לשמוע ורדי. הם לא מאותו פלמ"ח.

 

[גונג דזה]

רב אמן אינו מתייחס לקאנון

הוא מתייחס למקצוענות ברמה הגבוהה ביותר שלה, ולכישרון הנדיר במיוחד. מה זה קשור לפוסטמודרניזם או לקאנון? ההוא, חרש התרבות, הדוקטור לפילוסופיה והצייר, חיים דעואל לוסקי [חד"ל - אירוני משהו כשחושבים על כתבן בלתי נלאה כמוהו ] לא מתבייש להציג עצמו כעילוי, כיוצא דופן כאור ההולך לפני המחנה, שימי לב לשם המיוחד שהוא הוסיף לעצמו, והוא אחד הדוברים המרכזיים של הפוסטמודרניזם בעברית, אגב, לפעמים אני חושש שהוא בעצמו לא מסוגל לקרוא את ערימות הריזומים שהוא ממלא .

 

[פרדניזון]

תקשיב דמיטרדזה

1. אכן יש לי נטיה להרעיף סופרלטיבים ומגזמים על דברים שאני אוהב. כך למשל אני אטען בתוקף שטרייסי לורדס היא גדולת כוכבות הפורנו של כל הזמנים וכמו כן שכבד האווז, למרות החוקים המרושעים שהכנסת מחוקקת כנגדו הוא מלך הצלחת. 2. ובנוגע למגדל האפל. נכון. מצד אחד זהו ספר פוסטמודרניסטי נפלא שמערבב שלל ג'אנרים אך ככל יצירה גדולה ניתן לקרוא אותו בכמה אופנים. מצד אחד זה ספר אימה/מד"ב/מערבון/ אבירים וכו' וכו' עם הרפתקה ענקית, מתח וכל מה שצריך ומצד שני זה הסדרה לדעתי עוסקת באמת כמו שאמרתי במאבקו של הסופר לשמור על שפיותו וליצור את אמנותו. וזאת לא סתם תאוריה ברגע שקינג הכניס את עצמו לעסק. העולם של המגדל האפל בנוי משברים שברים של אלמנטים מתוך האמריקנה, התרבות הפופולרית האמריקנית (ובעצם כל מה שקינג אוהב)- שר הטבעות והקוסם מארץ עוץ והארי פוטר ומלחמת הכוכבים ומערבונים וקומיקס של מרוול וכו' וכו'. העולם הזה הלך והתפורר, הלך ונשבר לרסיסים משנות השבעים כשקינג החל ליצור את הסדרה, במקביל להתמכרויות שלו לסמים, אלכוהול וכו'. כל הסדרה עוסקת בעצם במלחמה שלו בשדים הפנימיים שפוגעים בשפיות שלו וביכולת שלו לכתוב וליצור עולמות. לפי התאוריה הזאת: המגדל האפל הוא בעצם המוח, ההווויה והזכורונות של קינג (ולא סתם רולנד טיפס וראה את הזכרונות שלו בפנים). המלך ארגמן הוא בעצם הצד האפל בנפש של קינג שמנסה להרוס אותו, לשבור את הקרניים, למוטט את המגדל ולהחריב את שפיות קינג. רולנד הוא בעצם הצד המואר של קינג, הלוחם הנצחי למען השמירה על שלמות המגדל (מוחו של קינג). לא סתם המסע של רולנד לא ייגמר לעולם. הוא חייב תמיד לעמוד על המשמר. המלך ארגמן ורולנד הם שני הצדדים, היין ויינג של קינג ולראיה: קחו את השם מלך ארגמן והורידו ממנו את הארגמן (נשאר מלך- קינג). קחו את שמו של אביו של רולנד (שהוא אגב נצר למלך)- סטיבן. ומה קיבלתם? סטיבן קינג. ומה שיפה זה שקינג מראה כיצד הכתיבה שלו זה משהו דו סיטרי. מצד אחד הוא האלוהים בורא העולמות שמציל את הגיבורים שלו מצרות ומצד שני, הכתיבה והסיפורים שלו הם הם ששומרים על שפיותו ועל חייו- כך למשל רולנד ואדי פרצו מתוך הסיפור והצילו את קינג מהמשאית. נכון, קינג מליונר. נכון, קינג כותב ספרות פופולארית. אבל לפעמים, אם מבטלים את החשדנות כלפיו מגלים הרבה יופי ועומק בספרים שלו. המלצה: ספר נפלא ולא מוערך מספיק של קינג בשם FROM A BUICK 8. ספר שעוסק בעובדה המצערת שהדברים בחיים מתרחשים פשוט, סתם. ולקפת: ספרי המגדל עומדים בפני עצמם, אולם התענוג הגדול הוא לקרוא אותם כחלק מיתר הספרים של קינג, מאחר וכמעט בכל ספר שהאיש הוציא יש קישור אל המגדל. מאוד נהנתי לגלות במגדל האפל את טד ברוטיגאן שהופיע בלבבות באטלנטיס, כמו גם את האב קלהאן מסיילמס לוט.

 

[גונג דזה]

תקשיב פרד, יש מצב שנשמע דעה שלך

ולא ציטוט של כל מיני מאמרים ודשים אחוריים של ספרים. גם ההסבר האלגורי שלך, הפסאודו-פסיכולוגיסטי די מצחיק. ממש אופרת סבון או טלהנובלה ישראלית בחצי פרוטה. סטיבן כותב למעלה מאלף עמודים, עאלק יוליסס [קראת את יוליסס??] לעניים במטוסים ובו הוא מתאר בדרמטיות את המוח שלו, תהליכי היצירה שלו ומאבקו האינסופי לשמירה על שפיותו למול כוחות הטירוף, וואווווו. אגב מותר לך לשבש את הניק שלי, אבל לא להגזים. תקפיד לכתוב שאתה מספיילר בתגובות שלך, כי הקפת ביקשה מפורשות לא לספיילר לה.

 

[פרדניזון]

אופס. קפת- זהירות ספויילרים בשרשור.

מצחיק מצחיק אבל נכון.

 

[אודיסאוס2]

תעשה לה ספויילר

ובדרך גם תעשה לה ילד, אולי זה ירגיע אותה. אני את המגדל כבר סיימתי וגם את סלולר (חרא חרה ספר), כך שלא איכפת לי. נהפוכו. הייתי עושה לה ספויילר בעצמי, אבל הבטחתי לעינמאמי שאני לא עושה, וחוצמזה הכלבה יודעת איפה אני גרה.

 

[קפת]

הכלבה יודעת

 

[פרדניזון]

ועוד משהו

התנשאות היא לא תנאי קבלה לפורום מגלומניה?

 

[פרוטגוניסט]

לא.

אותי קיבלו כי אני- רגע. אותי קיבלו? אין צורך לענות, אין צורך לענות. זה נקרא שאלות קיטבג. ואתה יודע מה? לא. אתה לא יודע מה, אז אני אגלה לך: יש לי עוד טיפל'ה זמן עד הצבא, אז רד ממני עם המונחים הצבאיים. יא חרא. וואלה, אם אתה מתחיל עם שאלות כאלו... מי יתן והקפת תרחם על נשמתך. וזה כואב. רק שתדע.

 

[פרוטגוניסט]

דיסלקציה?!

פחחח, נו באמת. נראה לך שאני לא חשבתי על זה? אז תרכיב משקפיים, חבוב.

 

[אנה ליזה]

בוא נגיד ככה:

מזמן הגעתי למסקנה שאנשים שכותבים בלוגים ורצים לפרסם אותם בכל מקום אפשרי, הם אנשים שזקוקים לצומי. חוששני, ידידי היקר, שבפורום הזה לא תקבל את המנה הדרושה לריכוך הקריז. יחד עם זאת, תמיד תוכל להתייעץ עם ידידך הנוירוטי, נוירון, איך למרות הכל ואעפ"כ לא להרים ידיים. "סבלנות זאת תכונה נעלה" כמו שמישהו לא חשוב אמר את זה פעם, לפניי.

 

[פרדניזון]

מזמן הגעתי

למסקנה שאנשים שמגיבים על כל דבר מחפשים צומי בעצמם. קבלי.

 

[softy]

יא אללה

אם הייתי יודע שאלו הם החומרים שמהם בונים בלוגים הם בטח לא היו מעלים אצלי אבק במחשכי כונן F הנמצא בקומה 2-

 

[אנה ליזה]

עדיף על לכתוב למגירה...

 

[בוגונביליה]

ממש לא.

יש אנשים שמוטב להם ולכלל הציבור שיכתבו למגירה, ואם אפשר גם יעברו לגור במגירה עם התנובה הגרפומנית שלהם.

 

[avocumber]

אם הוא איש שזקוק לצומי,

אני חושבת שהוא דווקא קיבל בפורום הזה את המנה הדרושה לריכוך הקריז... תראי כמה מהומה הוא עורר, כמה תגובות הוא קיבל, ולא תגובות של מילה או שתיים- תגובות מושקעות, מפורטות, ארוכות למדיי. לפחות חלקן. איזו קבלת פנים חמימה... ד"א, מה באמת מהות הפורום הזה? כלומר, במקור...

 

[גונג דזה]

אנחנו רבים רק עם אינטיליגנטים

ומשקיעים רק באינטיליגנטים ושווים. את כזו? את מוזמנת.