דלית = היישי!

[דוד כפרי]

דלית = היישי! ../images/Emo45.gif ../images/Emo49.gif

אני לא בבית, המחשב שלי עוד לא מותקן, אבל הייתי חייב: בטקס שנערך אחרי הגשקו, דלית התקבל להיישי של השיטה! וועוד ברכות מגיעות ל-10 - כן, עשרה! היישי חדשים, שהתחילו את דרכם בטאי-צ´י בהדרכת "הקבוצה הדרומית": יוסי שר, שי שריג, עודד אמיתי, גיא אריאלי ועבדכם הנאמן. חלקם היו תלמידים שלי, אישית, וחלקם היו תלמידים בקבוצה בה הייתי עוזר-המדריך של יוסי שר, יחד עם שי שריג, עודד אמיתי וגיא אריאלי. אז ברכות חמות לדלית,

וברכות גם להיישי הדרומיים החדשים: עוזי אייל יהודה בן-שימול מנשה זוננשטיין רעות יבין-מילוא שושנה נקש דוד שיפר אלי טננבאום אלי קדוש אסתר גינדין בנימין ברודצקי ואף יותר מזה, יש לנו "ניו-שיצו", כאלה שהוסמכו ללמוד כל מה שיש ללמד בשיטה, והתחייבו להעביר זאת הלאה: יחיעם רם אמיר ("עמיקי") סולד מיקי פיש חוה קנר יונה וייס רוני שפירא רון וכטל אבנר גופר חגי צור טל גואל אפי דינר

שבת שלום!

 

[אבשלום כן מהבית]

מזל טוב!!!../images/Emo49.gif

 

[דלית - delete]

אה, לא. ../images/Emo4.gif אני אחד מהשלושה שהחליטו

לא לעבור את הטקס עכשיו. אבל טודה בכל אופן.

 

[סלבו לוי]

../images/Emo49.gif../images/Emo49.gif../images/Emo49.gif

מזל טוב לרגל קבלת ה"ההיישיות". לא בכל יום זוכים לכבוד הזה. אגב, מדוע החלטת לא לעבור את הטקס עכשיו?

 

[דלית - delete]

למען הסר כל ספק

לא עברתי את הטקס = אני לא היישי. לגבי הסיבות - ברובן אישיות, ולא ממש לפורום.

 

[בן טל-שחר]

אה, זה מזכיר לי את פיטר קיין,

בפרק שהוא השלים את הכשרתו כשאולין אבל סירב להשלים את הטקס ולהפוך רשמית לשאולין (עם הקרקועים על אמות הידיים).

 

[דלית - delete]

לא נראה לי

פיטר ידע להילחם. הבדל תהומי ביני ובינו.

 

[בן טל-שחר]

אנא הסבר לי! אחת ולתמיד!

האם במרכז הישראלי לטאי צ´י לומדים את הטאי צ´י בתור אמנות לחימה - כן או לא? האם מדריך טאי צ´י מהמרכז הישראלי לטאי צ´י יודע להילחם? ואם לא - האם מדריך טאי צ´י מהמרכז הישראלי לטאי צ´י מכיר את האפליקציות הלחימתיות העיקריות של כל תנועה ותנועה, ברמת הדגמה?

 

[דלית - delete]

אנא הסבר לי! אני דורש תשובה!

האם ניצחת בהרבה קרבות זירה? האם אתה יכול להתמודד בכבוד מול מייק טייסון - כן או לא? ואם לא - האם תלמיד שלך יכול לנצח מתאגרף מקצועי בזירה? אין לי מושג אם אני יודע להילחם, כיוון שמעודי לא הגעתי למצב בו נלחמתי מול אדם כלשהו, שלא במסגרת אימון. מצד שני, אני לא מדריך. מצד שלישי, אני יודע להדגים אפליקציות לרוב התנועות, למרות שחלק מהאפליקציות אני לא מחשיב כמעשיים ברמתי הנכחית. מצד רביעי אני יודע להתמודד עם מצבים כך שלא אני ולא האדם שמולי ניגרר לאלימות. האם יש קשר בין אחת התשובות שלי לשאלותיך? האם יש קשר בין זה ואומנות לחימה? האם היכולת שלי להדגים בהצלחה אפליקציה על אגרוף "אמיתי" (כזה שהגיע עם כוונה, מהירות, דיוק, ועוצמה) מלמדת משהו על יכולתי כלוחם? או אולי אחוז סימונים גבוה לטובתי ברנדורי הוא המדד לדעתך? האם במרכז הישראלי לומדים טאי צ´י בתור אמנות לחימה? תלוי בהגדרה של אמנות לחימה. אם אתה שואל לשיטתך, קיימת רק תשובה אחת שתספק אותך - תבוא, תצפה באימון, תחליט לבד. כל דבר שאכתוב כאן, לא יהווה הוכחה או תשובה מקובלת עליך, בהכרח. מצד שישי, לא כ"כ משנה לי אם למה שאני עושה אתה קורה אמנות לחימה או לא. אם תחליט שבמרכז לא לומדים אמנות לחימה, לא אתווכח איתך, כנראה. או אולי כן. זה עשוי להיות וויכוח פורה ודיון מעניין במידה ונצליח לדבר אחד עם השני, ולא אחד אל השני. אני יודע, זה מתסכל. אתה מצפה לתשובה כן לא, שחור לבן. ואני עונה - לא אכפת לי. לא ממש תשובה שעוזרת לך. מה יהיה?

 

[aiki]

טאי צ´י כאומנות לחימה

הרבה זמן אני שם לב ששאלת הטאי צ´י כאומנות לחימה עולה- בין אם בנוגע למרכז הישראלי לטאי צ´י ובין באופן כללי. אף על פי שהטאי צ´י נולד כאומנות לחימה, הרי שהיום, בין בעולם המערבי ובין בצדו המזרחי, העוסקים בטאי צ´י כבאומנות לחימה מועטים ביותר. אחוזים ש´נזרקים´ על ידי מאסטרים בדרך כלל נעים סביב ה 5% (ברור שאין סטטיסטיקות). הסיבות לכך שונות ורבות ולא אכנס לזה עכשיו. בכדי ליישם טאי צ´י כאומנות לחימה, נדרש הרבה מעבר לידיעה אפליקטיבית של התנועות השונות. ניתן להקביל את זה לידיעה אפליקטיבית של קאטות בכל אומנות לחימה אחרת (כמה שהאומנות קשה יותר, זה ברור יותר, אך הרעיון דומה). בכדי ליישם ב´קרב´ נדרשים הבנה ושליטה תנועתית ופילוסופית עמוקים. מבחינה תנועתית- שליטה בעקרונות התנועה-רכות, שירוש, מעגלים וכו´. ידע של אפליקציות, שליטה עמוקה בצ´יו-נה (על כל 5 הרבדים הלימודיים), ראיית קרב והבנת היריב (כמו בכל אומנות לחימה) וכו´. מבחינה פילוסופית ורפואית- ידע ויישום של הבסיס הדאואיסטי שמתבטא בין היתר ברכות המתגברת על נוקשות ועגול גובר על חד וישר, יין ויאנד וכו´. ברור כי לרפואה הסינית (מרידיאנים, נקודות לחיצה ועוד) חלק גדול מאוד ב´לחימת´ טאי צי´. מנסיוני (כולל מספר שנים במרכז) ואישוש ממאסטרים בכירים - קשה ביותר למצוא היום מורה היודע ליישם בצורה עמוקה לחימה בטאי צ´י. על עצם הרעיון של לחימה בטאי צי´ יכולות להיות דעות שונות (הנובעות מהפילוסופיה הסינית) אך זה דיון אחר. אשמח לשמוע דעות אחרות או רשמים על מורים רלוונטיים. אישית אני מכיר היום שני מורים (שמלמדים באופן אקטיבי- ניר לא נכלל) רלוונטיים ברמה גבוהה ביותר (כולל אופי מתאים)- שניהם לא בארץ.

 

[דלית - delete]

למה ניר לא נכלל?

לא דיברתי עם מורים לאייקידו, או מאסטרים, אבל ממה שראיתי במספר אימונים, כל מה שאמרת לגבי הטאי צ´י תופס גם לגבי האייקידו. ההבדל היחיד שאני מודע אליו, הוא שבאייקידו לא קיימת עבודה עצמאית כמעט, אלא רק עבודה מול אדם אחר, דבר שבטאי צ´י מכניסים כשלב 2. האם אני טועה? אשמח לדעת יותר על אייקידו כאמנות לחימה, אך נכון להיום לא נתקלתי עדיין במורים לאייקידו שעולים ברמת הלחימה על ניר או תלמידיו הבכירים. רק לצורך הבהרה - אני חושב שאייקידו זו אמנות לחימה. זה לא בהכרח הופך את כל העוסקים בה ללוחמים. במרכז יש מספר אנשים המסוגלים להילחם לא רע (כולל מצבי אמת). גם אותם לא הייתי מדרג כלוחמים בהכרח. ועדיין טאי צ´י, כפי שנלמד במרכז, זו אמנות לחימה (לפחות לפי כל הגדרה מקובלת שאני מודע אליה). כשהיית במרכז, האם היית תלמיד של ניר? אני שואל מתוך סקרנות, כיוון שמהודעתך משתמע כאילו מוריך במרכז לא ידעו ליישם לחימה בטאי צ´י, דבר הנוגד את נסיוני האישי.

 

[aiki-freak]

רק מקווה שלא התבלבלת

ביני לבין מי שכותב בשם AIKI מניין לך שהוא לא עוסק באייקי-ג´יטסו? סתם, רק לצורך הבהרה...

 

[דלית - delete]

צודק, באמת התבלבלתי. מצטער.

 

[aiki]

לחימת טאי צ´י

הידע שלי באייקידו דומה לשלך. כמו בכל מקום, חלק מהמלמדים או מתאמנים במרכז הם ברמה גבוהה ביותר של טאי צ´י. חלקם מיישמים לחימה בטאי צ´י בצורה יפה ביותר. אין ספק שהמרכז העלה את מודעות ורמת הטאי צ´י בארץ בכמה רמות. הדברים שנכתבו לא היו ספציפיים לאנשים מסוימים אלא לטאי צ´י בעולם כולו בכלל. מה שרשמתי לגבי מורים שמיישמים ברמה גבוהה ביותר רלוונטי לאותן נקודות שהעליתי- תנועתיות, פילוסופיות ולחימתיות. אין חולק על רמתו הגבוהה של ניר בטאי צ´י ובאומנויות לחימה. חלק ממה שנרשם היה לאחר פגישה איתו החודש ובה דיברנו על לחימת טאי צ´י. אני לא מעונין לעשות פרסומת למרכז, אך לדעתי לכל הרמות בארץ יש מה ללמוד שם, ממורה זה או אחר (במקביל כמעט תמיד ניתן ללמוד משהו ממישהו אחר). שוב, הדברים נרשמו מאחר שרבים מחפשים לחימה בטאי צ´י. מטבעו כאומנות לחימה רכה, לוקח זמן רב לדעת ליישמו. לאור תהליכים הסטוריים שונים, רמות גבוהות ביותר נמצאות היום אצל מתי מעט. בנושא זה אני בהחלט לא ממציא את הגלגל- הרבה ספרים בנושא מדברים על זה ומנסים להחזיר עטרה ליושנה.

 

[דוד כפרי]

מסכים ולא

יש בטאי-צי טכניקות מאוד מסובכות - ויש גם מאוד פשוטות. מבחינה זו (עד כמה שידוע לי), טאי-צ´י עדיף על אייקידו לצרכי הגנה עצמית, כי יש בו גם טכניקות פשוטות של הסטה ומכת-נגד, בלי בריחים ומנופים מסובכים, אפילו בלי להשתמש בכוח של היריב נגדו. השימוש בהן במציאות תלוי ברמתו של המגונן, בצורת ההתקפה, ובמזל. במספר מקרים בהם הותקפו תלמידי המרכז הישראלי לטאי-צ´י (לפחות מקרים שאני יודע עליהם), התגובות להתקפות היו, מבחינה טכנית, מהפשוט ביותר למסובך ביותר - החל מדרורה שבעטה במוכר האבטיחים, ועד יעקב שעשה בריח לגנב-המכוניות ואמר לו "נו-נו-נו!", בעוד חברו ההמום (של הגנב) עומד ומסתכל. אם זה מצליח, לא צריך יותר מסטירה; אם זה לא מצליח...

ובין הגורמים שקובעים אם זה יצליח או לא, המזל (או ההשגחה, אם אתה דתי) משחק תפקיד חשוב למדי... וההוכחה לכך היא מותו הטרגי של צ´ארלי שלוש ז"ל, צוער ימ"מ שיצא, חמוש באקדח, לעצור סכינאי פלשתינאי בשכונת בקעה, בזמן האינתיפאדה הראשונה. הסכינאי חטף מצ´ארלי שלוש כדור ברגל ונפל; אבל הוא היה מספיק קרוב בשביל לדקור את צ´ארלי שלוש, אחרי שנפל, ולהרוג אותו. הדוגמא הזאת רלוונטית משתי סיבות: 1. סביר להניח שאחרי כל האימונים שעבר בימ"מ, בכל קרב "מאורגן" בין השניים, צ´ארלי שלוש היה מנצח - בידיים ריקות או עם סכינים - אבל במציאות הוא הפסיד. 2. אותו סכינאי פלשתינאי, לפני שהגיע אל צ´ארלי שלוש ז"ל, רצח שתי נשים שעמדו בתחנת-אוטובוס - אבל ילד בן 13 שעמד באותה התחנה, קיבל ממנו רק כמה שריטות בראש, ובעצם יצא כמעט בלי פגע. לילד הנ"ל לא היה כל ידע בלחימה. מסקנה - המזל משחק תפקיד חשוב במציאות, ואימון יכול רק לצמצם אותו, לא לנטרל אותו לגמרי. דרך-אגב, היו שטענו שצ´ארלי שלוש מת בגלל הוראות הפתיחה באש, שמנעו ממנו לירו כדי להרוג - אבל לא הוראות אלה מנעו ממנו לקחת צעד אחורה (שהוא לא עשה), שהיה מגדיל את המרחק בינו לבין התוקף, ומונע מהתוקף לדקור מהקרקע.

 

[aiki-freak]

מסכים ולא

מה יותר טוב להגנה עצמית, טאי צ´י או אייקידו...אני ממש לא יודע. אבל גם באייקידו יש טכניקות ישירות ולא מתוחכמות. למשל כל הטכניקות של "אטמי-נאגה". אלו הטלות שמתבססות על מכה ישירה (אפילו בלי הסתה אלא רק תזוזה קלה מקו האש). באימון האוקה מקבל את המכה ומטיל את עצמו כדי לא לחטוף מכה לפרצוף. מי שלא יטיל את עצמו כנראה שיגיע לקרקע בדרך פחות סימפטית עם אף שבור. (המורה שלי פתח לי את האף יותר מפעם אחת בצורה הזו).

 

[amir_aikido]

אין מסובך יותר מטכניקה פשוטה

לפחות ברמה שאני מכיר את קורינדו אייקידו ככל שטכניקה היא "פשוטה" יותר, דורשת פחות תנועה ותנועה יותר פשוטה כך הטכניקה היא בעצם יותר מתקדמת ודורשת הרבה יותר הבנה של מאא (תיזמון ומיקום) דווקא הטכניקות היותר "מסובכות" הן לעיתים מאוד קרובות טכניקות יותר קלות ללימוד ולביצוע בזמן אמת, ועוד יותר כשאתה פוחד ולחוץ ומתקשה אפילו לזוז. ולא לטעות טכניקות בהן הכל נעשה בתנועה אחת הן טכניקות מעולות מהשורה הראשונה אבל הן לא "פשוטות לביצוע" ולגבי מה יותר טוב להגנה עצמית, אייקידו וטאי-צ´י טובים באותה מידה, כל אחד מהם יתאים למתאמן שהתאמן בהם ברצינות במשך הרבה שנים ולא למתחילים, והצלחות פה ושם של מתאמן כזה או אחר לא ישנו את דעתי, קל לבדוק את זה, תעשו אימון בו תוקפים אותכם באופן רציני (ועדיף - עם סכין) ותראו באיזה אחוז מהמקרים מצליחים המתאמנים השונים להיחלץ מההתקפה ו/או לבצע טכניקה, ותיראו שיש הבדל עצום בין המתחילים ובין הוותיקים. ואגב, אם באימון הזה מישהו מצליח להגיע ל-100% של הצלחה, התוקפים שלכם לא רציניים ולא מתקיפים באמת. אמיר

 

[צחי שוחט]

לחימה בטאי צ´י/קונג פו

לגבי לחימה והשימוש באומנות ללחימה צריך להבחין בשני מקרים. לחימה מול לוחם מיומן ולחימה מול אדם ברחוב שאינו מיומן. להתמודד מול לוחם מיומן ולהשתמש בטכניקות מיוחדות הינה משימה בלתי אפשרית לחלוטין,צר לי לאכזב את אלו שרוצים להילחם בתנועות יפות.כל אדם שמנסה להילחם ללא הגבלות יודע שאי אפשר לבצע טכניקות בעלות שמות פילוסופיים.בקרב אמיתי משתמשים באגרוף הפשוט ובבעיטה הפשוטה, אין יותר מדי זמן לחשוב ולהרגיש צריך להגיב לשם הישרדות, מי שעוסק בקונג פו לשם הלחימה בנוסף לאומנות שבו צריך להבין שבזמן אמת נשאר אחוז קטן מהאומנות והקרב הינו ברוטלי.לפחות כמו שאני מכיר .גם לוחם מיומן ביותר בנושא הבריחים לא יצליח לתפוס אגרוף מהיר של לוחם אשר אגרופיו מהירים וחזקים הבאים ברצף וללא מעצורים לכיוון פניו . האומנות הינה דרך לפיתוח אספקטים נוספים שמצויינים כאן בפורום כל הזמן. ובנוגע לטכניקות ה"יפות". אותן ניתן ליישם ברחוב מול אדם שאינו מיומן אשר אגרופיו, גם אם הוא מנסה בכל כוחו, עדיין חלשים ואיטיים. גם אני התאכזבתי כאשר גיליתי את הצד ה"לא יפה" של הקונג פו והטאי צ´י משום שרציתי להילחם יפה, וראיתי שאומנות לחוד ולחימה לחוד. אך גם יחד. האומנות נותנת דרך ללחימה נותנת חוכמה ולא רק יכולת להכות ולספוג. ישנן טקטיקות אסטרטגיות דרך מחשבה הלך רוח, וזוהי האומנות. כל אדם שנלחם ידע לומר כי קרב מנצחים בטכניקה הפשוטה ביותר, ויש בכך היגיון שהרי תרגלתה אותה יותר מכל טכניקה אחרת והיא נותנת את הכח לכל הטכניקות האחרות. תאמינו או לא אך מעטים יודעים מהו קרב קונג פו(טאי צ´י) אמיתי, זהו משהו פשוט אגרסיבי ורע. לכן צריך להינע ממנו.

 

[בן טל-שחר]

תודה על התשובה!

דווקא ענית לי בסדר גמור, על מה ששאלתי, לפי ציפיותי... אין כל בעיה. תודה.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo52.gifאופס../images/Emo5.gif פישלתי... (+ זאב וזא

דלית, סליחה על הפישול, הייתי בטוח שראיתי אותך בין הכחולים החדשים... אבל אם כבר אני און-ליין, אז לזאב וזא-זן, אני חוזר שוב על טענותי משכבר הימים - אם מאסטר מחליט לשנות משהו בשיטה, יש להניח שכל הידע שהיה בשיטה בה הוא מאסטר, יעבור הלאה; לעומת-זאת, אם תלמיד ברמה שלי, פלוס-מינוס 13 שנים בשיטה, מחליט שהוא ממציא שיטה חדשה, סביר מאוד להניח שהידע שלו חלקי, וכל מה שהוא לא הספיק ללמוד - לא יעבור הלאה, כי התלמיד הנ"ל פשוט לא יודע אותו. כך, לדוגמא, כשואנג שו-צ´ין החליט שהעמידה בקטת הטאי-צ´י שאנחנו לומדים תהיה אחורית ולא קדמית, זה לא פגע בשיטה השלמה - שינג-אי ופה-קואה - כי שם העמידה היתה כבר אחורית, וכך גם מלמדים אחרים שלמדו עם ואנג שו-צ´ין. לעומת זאת, אם, אחרי שלמדתי את "חמשת היסודות" בשינג-אי, אני מחליט שזה לא מספיק כי אין מספיק טכניקות בשיטה שיש בה רק 5 תנועות, והולך ללמוד שיטה אחרת כדי "להשלים את החסר" - אני מפספס את הקאטות של חמשת היסודות, את 12 החיות, את הקטות עם כלי-נשק, קאטות בזוגות, ועוד... וכל מה שלא אלמד בשיטה אחרת - קראטה, אייקידו או פה-קואה - לא ישלים לי את החוסר הבסיסי הזה. וכמובן שזו רק דעתי...