דכאון

[nirity1]

יש לי מספיק צרות משל עצמי

אני לא צריכה צרות של אחרים....
ותיקח את העצה שנתתי לך , באמת

 

[צפרדעית82]

בעולמו הוירטואלי בלבד..

הספיק לי בהחלט

 

[nirity1]

חחחח

 

[מפלצת או ילדה]

זה בכלל לא תלוי בך

ובגדול בהכל יש להאשים את האמא

.
בסתר לב קיווית שאישתך תהיה לך לאמא חילופית, כזו שמעניקה באופן חד צדדי ולא דורשת דבר בתמורה, וכנראה אף ייחלת <בסתר לב כמובן

> שהיא תמשיך להיות נחושה 'לשנות אותך' לנצח.
ובכן, אישתך הבינה שאתה מה שנקרא בור ללא תחתית וסגרה את השלטר, וזה אכן מצער אך טבעי

<הרי היה קצת הזוי אם באמת הייתה הופכת להיות האמא שלך, נכון?

>.
ומאחר שאין כל סיכוי קטן שבקלושים שתקח אחריות על החלק שלך בזוגיות שלכם, כעת מה שנותר זה לחכות בסבלנות עד שתעיף אותך מחייה <אפשר כמובן להחיש את זה באמצעים שונים> ומשם כבר לא יהיה מנוס אלא להתבגר ולמצוא לעצמך זהות, חיים ואחרי שתפסיק לחפש אמהות - אולי גם קצת סקס לרפואה.

 

[dodder]

מה שבטוח

עשיתם לי סחרחורת...

 

[nirity1]

כן יש לנו נטייה לעשות סחרחורת...

אבל אני מקווה שבכל זאת תקח את העצה שנתנו לך כאן.

 

[dodder]

עצה?

אכן היו גם כמה עצות בים ה"תוכחות" וההתנשאויות...

 

[nirity1]

אז תנפה את הדברים הלא חשובים

וקח לעצמך את הדברים החשובים. זה פורום ציבורי - אתה לא תקבל תשובות מקצועיות כאן מכולם...
אני יודעת לגבי עצמי שכשהיה לי משבר בחיים הזוגיים שלי הלכתי לטיפול פרטני כי הבנתי שאני זאת שהכנסתי את עצמי לבאלגנים שלי בחיים וחיפשתי דרכים ל :
א. לשנות את מה שאני יכולה לשנות
ב. להכיל את מה שאני לא יכולה לשנות
אני לא אגיד שעכשיו הכל ורוד אבל זה בהחלט נתן לי קצת מבט אחר על החיים
יכול להיות שהטחנו כאן עובדות שלא נעימות לך לשמוע אבל אתה צריך קצת מידה של כנות עצמית ולתפוס קצת אחראיות על הבאלגן בחיים שלך

 

[מפלצת או ילדה]

עצה

אם כבר פסיכולוג - אז פסיכולוג קליני.
בהצלחה

 

[seeyou]

לדעתי אין פיתרון אלגנטי עבורך/ילדים/האישה

זה לא מדובר ב"פשרות" רגילות במסגרת נשואים
"

אותו סיפור נדוש, נשוי מספר שנים, ילדים קטנים וחור שחור וגדול במקום שפעם היה לב. אני כבר לא מדבר על העדר סקס, את זה ניתן לפתור חלקית בצורות שונות, אני מדבר על מגע אנושי, על זה שאני מדבר עם בחורה (לא משנה הסיטואציה) ואני רק רוצה שהיא תחבק אותי ותגיד שהכל יהיה בסדר (זה הקטע שכל הגברים מעקמים את הפרצוף וממלמלים איזה הומו...) המחסור הזה ממש כואב פיזית, אני לא יודע מה לעשות, אני לא אעזוב בגלל הילדים ושיקולים נוספים כלכלים ברובם, גיליתי שאני לא ממש מסוגל לבגוד, הסיפוק הרגעי עובר די מהר והדכאון שב ומשתלט...
פעם ראשונה שאני מוציא את זה החוצה, מקווה שתבוא קצת הקלה.
אשמח לתגובות.
"

יוסי

 

[Loliath]

משבר גיל ה40

זה השם שכולם נותנים למה שעובר על גברים כמוך.

האמת היא שזה באמת משבר.
אתה רואה את האישה שהתחתנת איתה גוועת, המראה שלה כבר לא כמו בהתחלה ואתה מקבל תשומת לב מבחורות יפות יותר, צעירות יותר, חמות יותר.
אתה מבין את השטות שעשית בצעירותך.

אתה מבין איזו עיסקה מטומטמת עשית ועכשיו אתה במלכודת - גירושים, מזונות, ילדים שיגדלו ללא אבא, או יותר גרוע - יגדלו עם גבר אחר בבית.

אין לי פתרונות למצב שלך ואני לא מכיר אף גבר שיצא ממנו יותר טוב או אפילו אותו דבר כמו שהוא נכנס אליו. הפסדת, לא משנה איך תהפוך את זה.


בהצלחה בכל זאת, אולי אצלך זה יהיה שונה.