די קשה לי לחזור

[someoneelse2]

די קשה לי לחזור

היי לכולם.... רציתי כבר מזמן לכתוב את זה איפשהו, אבל תמיד די פחדתי וחששתי, אבל בגלל שהשנה החדשה מתקרבת, אני מרגיש שאני חייב לפרוק את זה.. מכיתה א ועד ט היו לי מלא חברים וממש היו לי חיים מדהימים... אבל מאז בעניין החברתי הרבה דברים השתנו... אין לי מושג למה אבל חברים שהיו לי כבר אז כבר לא חברים שלי ואפילו חלק מהם מנסים להעליב אותי, וממש להרוס לי את כל התקופה שאני בביה"ס.. אני עולה לכיתה י"א והיה לי די קשה בשנה האחרונה.. אני לא יכול להגיד שאין לי חברים, יש לי את החבורה שלי שזה בערך 8 אנשים, ויש לי עוד הרבה בשכבה, זאת לא הבעיה.. יש לי בסך הכל חוץ מכולם 2 חברים ממש טובים, שאני יודע שידאגו לי.. אבל קרו לי מקרים שנה שעברה כמו שאחרי שצעקו בכיתה של המגמה שבחרתי( ואחרי המקרה עזבתי) שיש לי כסף( אני לא בא להשוויץ או משהו, אני ממש רוצה לספר את כל הסיפור, ואני ממש לא חושב שזה גם נכון) אז כמה ילדים שהיו חברים שלי צעקו מול כל הכיתה של המגמה דברים שאמרתי או חיכו אותי, והרבה צחקו וזה ממש העליב אותי, חזרתי הבייתה ממש עצבני, ולא ידעתי מה לעשות, ונסיתי לתת למגמה עוד צ'אנס, אבל אחרי שראיתי שזה לא נפסק, עברתי.. אבל זה עדיין לא פתר את כל הבעיות. ואני די רוצה להגיב, אבל פשוט אני ממש ביישן, ואני גם לא רוצה שיהיה ויכוח ממש גדול מול כולם.. ועכשיו לפני השנה החדשה ממש קשה לי ואני ממש בדיכאון.. אני ינסה ללכת עכשיו לפסיכולוגית( סוף סוף הסכמתי) ואני מקווה שזה יפתור לי חלק מהבעיות.. ויותר מלפרוק את הכל רציתי גם עצות..... סורי על הספר שכתבתי, פשוט זה מאוד חשוב לי... תודה

 

[someoneelse2]

סורי חיכו*= חיקו

 

[מלאכי עליון]

אתה יודע כמה פעמים ירדו עליי?

הרי כל כך קל למצוא מישהו שהוא "חלש" ממך, וכשרואים שאפשר לרדת עלייך, ממשיכים לעשות זאת. הפתרון הוא לא לעבור, אלא להתעלם, להחזיר תשובות מצחיקות, להראות שלא איכפת לך- בהתחלה בכאילו, ואח"כ זה כבר יחלחל לתוכך ואתה תראה שהם סתם ילדים קטנים ושהדברים שלהם סתם דפוקים... אז מה הטעם להיפגע... ו... ברוך הבא

 

[someoneelse2]

תודה...)../images/Emo13.gif עודדת אותי...

 

[justme2003]

י"א->עוד שנה, שנתיים ואתה כבר לא שם

אהלן, הנה התגובה שלי אליך: כדור רובה שנורה לעבר אדם ופוגע -> פוצע! אין חוכמות. קללה/ירידה שמופנית כלפי אדם -> מגיעה למוח שלך (כן שלך!) -> והמוח מחליט: מכאיב או אולי, תאמין או לא, מצחיק, ואולי סתם לא מזיז. דוגמא: סופרת אמריקנית מפורסמת סיפרה שבילדותה שרף בעל-"הבית" של משפחתה את הצריף שהשכיר להם בגלל חוב זעום, "הכדור נורה" נכון? אבל היא החליטה לרחם, ולא לזעום, על בעל-הבית הזה. מסקנה-->הירידה תגיע לאוזניך, ושם ביניהן, תחליט איך לקחת אותה. יצירת סביבה-->אני מאמין שסביבת החיים שלך נבנית לפי איך שאתה מעצב אותה, לא בטוח שכדאי לפתח את זה עכשיו. דבר לפני אחרון: עוד שנה-שנתיים אתה מחליף מסגרת, ככל הנראה לצבאית...פתח לראיה/פענוח חדש של המציאות, ואני מאמין שתפיסת הסביבה שלך תשתנה איתה. ודבר אחרון, תכיר בערך עצמך! מניסיון השנים לא-חוזרות, חיה את הרגע. קצת השראה מוזיקאלית כך מ-Wear Sunscreen הבלתי-נשכח, לפחות בעיני.

 

[someoneelse2]

../images/Emo13.gif

תודה על התגובה!!

זה ממש עוזר לי לחשוב ככה , הקטע שלא עשיתי את זה שזה קרה, וזה מה שגרם לי להרגיש ככה לגבי המקרה...