די נמאס!!!

לא הבנתי משהו.

אם במשפט אזרחי יש אופציה כזו אז מה הבעיה? ואני מציע שמי שיוכל ישלם ויקבל עוד פיצוי ומי שלא יוכל....
 
"יחוד עילה" או במילים אחרות:

ע"פ החוק, מי שנפגע בתאונת דרכים, יכול לתבוע רק ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.... אז מה אם יש במקום אחר? יש כל כך הרבה תאונות דרכים, שאם היה צריך לדון בכל אחת בביהמ"ש, בתי המשפט היו קורסים (אה, שכחתי - הם כבר קרסו - אבל מסיבות אחרות)
 
אבל כרגע המצב הוא שאתה מקבל

פיצויים כמעט בכל מקרה. אפילו אם לא קרה לך כלום וקצת צייצת אתה מקבל פיצויי. קצת עקום לדעתי.
 
השתתפות עצמית של 5000 ש"ח

לכן מדובר על השתתפות עצמית, הצעת חוק שעברה בכנסת בקריאה טרומית. האוצר לא מתנגד - אבבל בוחן דרכים שונות להפעלת העיקרון.
 
הפיצויים בכל מקרה הם

בשיעור קטן יחסית, והם בגין כאב וסבל. השתתפות עצמית תבטל פיצויים כאלה.
 
ההצעה היא (אם אני זוכר נכון)

שאם סכום הפיצוי בגין כאב וסבל נמוך מ-5000 ש"ח - הפיצוי לא ישולם.
 
לא ולא

זו הצעה שנוסחה ע"י איגוד יבואני כלי הרכב הדו"ג והיועץ הביטוחי שלהם (מר גיורא נדל, מסוכנות "תמוז") וזכתה להיות מוגשת לכנסת היוצאת, וגם לעבור שם בקריאה טרומית. ההצעה אינה חלק מהרפורמה שיזם האוצר. עם זאת, האוצר רואה את ההצעה ברוח חיובית, ובוחן אספקטים שונים שלה (כמו, למשל, האם ההשתתפות העצמית תהיה חובה או לא, ואיך זה ישפיע על הפרמיה). בנוסף, עמדתו של המועדון בזמן ההוא היתה לחיוב ביחס להצעה.
 
אספירין לחולה סרטן

במצב בנוכחי, ההצעה מסיטה את תשומת הלב מהבעיה האמיתית: יש לחץ יקור מתמשך של התעריף. ההצעה מקטינה את הלחץ, אבל רק במידה מועטה. אם כל ההצעות שהוגשו ונידונו יתממשו - יגיע שיעור הביטוח הלא-מסובסד ל-4000 ש"ח. וזה עדיין שיעור בלתי אפשרי. אני אינני שותף לתקוותם של מי שניתן יהיה תמיד "לכופף" את האוצר כך שהתעריף לא יתייקר מעבר לערכו היום, תוך מקח-וממכר פוליטי במסדרונות ובועדות. לדעתי, רק שינוי של המנגנון יאפשר לנו להוריד את חרב הביטוח מהצוואר - ורק שינוי כזה יאפשר פריחה של הענף תוך קיומו של אופק עיסקי לעוסקים בו.
 
ד"א: יש לשים לב ל-"אם"

וזהו "אם" גדול מאוד - לחלק מההצעות האוצר מתנגד בתקיפות (למשל, להסכם חציה של 100%)
 
אז בעתם אתה אומר שכן יש צורך

בשינוי השיטה ולא רק בהשמה אחרת של החוקים הקיימים. אבל אני עדיין לא הבנתי. מה אתה מציע? לאן אתה חותר?
 
כתבתי כבר למעלה - אבל שוב:

גביה של שיעור מסוים מהשכר (נגיד: 1.25% מהשכר חדשי) לטובת ביטוח חובה, שינוהל ע"י הביטוח הלאומי - בלי קשר לסוג הרכב. כמובן, שסוג הרכב מסתתר כאן: אם יש לך כסף לרכב יקר, אתה גם משתכר בהתאם, ולכן הפרמיה תהיה גבוהה יותר לכלים יקרים יותר, שהם (בהרבה מקרים) גם כבדים יותר, ולכן תורמים יותר לנזק בתאונה. לעומת זאת, סטודנטים שלא משתכרים כמעט, ישלמו רק סכום סימלי...
 
אז אנחנו כן מסכימים

זה פחות או יותר גם דעתי. אבל תהיה לך אופציה להרחיב את הכיסוי בתוספת תשלום. כמו שאחרי חוק הבריאות יצאו כל הקופות חולים בתוכניות "זהב" שהגדילו את הכיסוי.
 
ההצעה היא (אם אני זוכר נכון)

שאם סכום הפיצוי בגין כאב וסבל נמוך מ-5000 ש"ח - הפיצוי לא ישולם.
 
אם זה ביטוח אז למה שלא יכנס גם גורם

האשמה? למה שאני וכל רוכב דו"ג אחר שאינו היה מעולם מעורב בתאונה עם ניפגעים באשמתו יהיה צריך לשלם תעריף ביטוח גבוהה ביגלל שיש לו סיכון גבוה יותר להיפגע כאשר הפוגע בכלל ימשיך לשלם תעריף נמוך וימשיך ליפגוע ברוכבי הדו"ג ככול שהוא חפץ כי הרי תעריף ביטוח החובה שלו לא יעלה אלה שלי יעלה כאשר הוא יפגע בי ומקסימום עם הוא יהרוג מישהו אז הוא יקבל עבודות שירות לאיזה שלושה חודשים ויחזור מייד לינהוג ולהרוג רוכבי דו"ג נוספים. והרי אם הביטוח חובה באמת היה הולך עד הסוף עם העיקרון של מי שנימצע בסיכון גבוה יותר (ניפגע יותר לפי הסתטיסטיקה) משלם יותר אז הולכי הרגל היו משלמים לפי הערכתי תעריף של ביטוח חובה לנגליים שלהם של 100,000 ש"ח אני טועה או לא? וסליחה שאני ניכנס לדיון שלכם ושלמה אני יודע ומעריך מאוד את פועלך בנושא ואיני בא אלייך בטענות בכלל.
 
גורם האשמה

קודם כל, ככה (או במילים אחרות: כי הריבון - הכנסת - החליטה שלא). ביתר פרוט: גורם האשמה יכול להקבע באופן סופי רק בהחלטה חלוטה (סופית) של ביהמ"ש. חברת ביטוח יכולה לסרב לשלם פיצויים כל זמן שאין החלטה סופית שכזו. ומה יעשה המבוטח בנתיים? אבל חכה - הרי אפשר היה לקבוע שהביטוח ישלם עד שיקבע מי אשם, ואז יקבל את הכסף מחברת הביטוח של הנהג הפוגע (אם כך ימצא). נכון? כן. אבל. מכיוון שחייבים לעבור דרך ביהמ"ש, הרי שמוטל על ביהמ"ש עול דיונים כבד. אי לכך, החליטה המדינה לחסוך מעצמה את כל הטרחה - וקבעה ששאלת האשם אינה רלוונטית כלל. בצורה כזו נחסך הצורך בביהמ"ש (ד"א, בימ"ש עדיין דרוש במקרה של חילוקי דעות על הפיצוי או הנכות, אבל זה סיפור אחר) - תוך הטלת העול על כתפי המבוטחים. למעשה, הרפורמה מתייחסת לנושא האשמה בדלת האחורית. הרפורמה קובעת שבפרמטרים לצורך קביעת פרמיית הביטוח הדיפרנציאלי יילקח בחשבון מספר התאונות בהם היה הנהג מעורב. הסטטיסטיקה קובעת שמעורבות בתאונה אחת או שתיים עוד יכולה להיות באופן אקראי - אבל מספר גבוהה יותר של תאונות בזמן קצוב (שנה, כמדומני) מצביע על נטיה להיות מעורב בתאונות - או אשמה. ביטוח ללא אשם אינו צודק ביחס לאוכלוסיות הקצה - הכלים הקלים והכלים הכבדים - וזו עובדה ידועה בכל מקום בו ניסו שיטה זו. בישראל הוחל "הסכם החציה" (או בשמו הרשמי "הסדר קל-כבד") הקובע שבמקרה של תאונת רכב "קל" (דו"ג, למשל) עם רכב "כבד" (מכונית פרטית, למשל) ישלם ביטוח הרכב ה-"כבד" חצי משיעור הפיצויים. יזמת חקיקה של אליעזר (צ´יטה) כהן, שעדיין לא עברה בקריאה טרומית, מציעה הסכם חציה של 100%. (וביחס להערה האחרונה: אני רואה לעצמי חובה להשכיל את כל המעוניין בכל מידע שיש לי או שצברתי או שהבנתי במהלך פעולתי בנושא -- כן שכל השואל\מקשה - מוזמן
)
 
למעלה