לiלי חתiלי
New member
ודרך אגב..
לא רק בלימודים. אלא בכל מסגרת שהייתי בה, תמיד הייתי מגיעה לשיא שלי ופורשת. מהפחד לאכזב. אני חושבת שאיפשהו האשמה מוטלת על זה שהגדירו אותי כ"שונה". כאילו היו ציפיות גדולות יותר. גודל האכזבה כגודל הציפיה? לכן אולי ניפצתי את הציפיה עוד קודם, מהפחד לאכזב.. הרבה פעמים שמעתי "קארין מה קורה לך?" כשלא הגעתי לציונים מושלמים. הדרישה הייתה גבוהה מדי. כל מה שאני רוצה זה שיבינו שאני בדיוק כמו כולם, אין בי שום דבר שונה. ולכן לא צריך לצפות ממני ליותר..
ודרך אגב..טוב. אז בתור שמיניסטית.. מחוננת כמו שנוהגים
לומר אני חייבת לציין שאני מרגישה גם כמוך. כשרציתי ללכת להיות מדריכת יחידות שדה (הדרכת קרביים לצורך העניין) די הפצירו בי ללכת למשהו ש"יותר יעזור לי בחיים". וכן, אתה צודק לפעמים אני אומרת לעצמי אולי היה עדיף בלי כל זה. אומרים שלילדים מחוננים יש "נכות רגשית". ולפעמים אני מעדיפה להיות פשוט ילדה רגילה, בדיוק כמו כולם. לא לשמוע את התירוצים של "היא הצליחה כי היא מחוננת" ו"היא צריכה לנצל את הידע שלה" פשוט להיות כמו כולם.. פגשתי הרבה אנשים חכמים בחיים שלי שלא נכנסו למסגרת של לימוד מחוננים, בניגוד אלי כי ההורים שלהם צידדו בגישה הזו. ילד צריך לגדול בסביבה נורמלית, ולהחליט בעצמו מה טוב יותר עבורו.
לא רק בלימודים. אלא בכל מסגרת שהייתי בה, תמיד הייתי מגיעה לשיא שלי ופורשת. מהפחד לאכזב. אני חושבת שאיפשהו האשמה מוטלת על זה שהגדירו אותי כ"שונה". כאילו היו ציפיות גדולות יותר. גודל האכזבה כגודל הציפיה? לכן אולי ניפצתי את הציפיה עוד קודם, מהפחד לאכזב.. הרבה פעמים שמעתי "קארין מה קורה לך?" כשלא הגעתי לציונים מושלמים. הדרישה הייתה גבוהה מדי. כל מה שאני רוצה זה שיבינו שאני בדיוק כמו כולם, אין בי שום דבר שונה. ולכן לא צריך לצפות ממני ליותר..