די להדביק תגיות!!
די להדביק תגיות!!
שלום! מאחר ומעולם לא השתתפתי בפועל בדיונים בפורום הזה, אני אציג את עצמי: נגיד ששמי הוא יוסי (לא רלוונטי כרגע), בן 18 מסיים שמינית בשבועות הקרובים. מאז שאני זוכר את עצמי, כל הנושא של לימודים בבית הספר הלך לי בקלות רבה. המשמעות של זה הייתה חוסר מאמץ והשקעה בשיעורי בית, ובמקביל, הוצאת מאיות בכל המבחנים. 1. איפשהו בכיתה ב' או ג' נערכו המבחן לאיתו מחוננים, שאני מניח שכולכם מכירים אותם, ועברתי את שניהם בהצלחה (בזמני היו 2 חלקים למבחן, אני לא יודע איך זה נהוג היום), ובכיתה ד' הצטרפתי למסגרת "מחוננים" שפעלה במקום מגוריי. מה עשו במסגרת הזאת? זה לא קשור לדיון ולא רלוונטי בכלל, אבל זו בהחלט לא הייתה פעילות שדרשה נתונים שכליים גבוהים. משמע, גם כל ילד אחר (שלא אובחן כ"מחונן") היה מפיק מאותה תוכנית בדיוק את אותו הדבר כמו הילד ה"מחונן". אני אעזוב לרגע את התוכנית הזו, כי היא עלולה לגרור אותי לנושאים פחות קשורים. 2. בכיתה ז' נערכו מבחני כניסה לתוכנית של המרכז לנוער מוכשר למתמטיקה ושל אונ' בר אילן. עברתי את המבחנים, ובכיתה י' סיימתי את החלק התיכוני של התוכנית עם ציון 100 בבגרות ב-5 יח"ל מתמטיקה. כיום אני מסיים שנה ב' לתואר ראשון במתמטיקה באונ' בר אילן. מה שאני מנסה להראות בנתונים המיותרים שכתבתי, הוא שע"פ קני המידה הנפוצים אני בהחלט עונה להגדרת "מחונן". עכשיו נגיע לעיקר: אם אני מנסה לתאר לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי עושה את המבחנים ההם של משרד החינוך ושל המרכז לקידום המתמטיקה, מה היה המצב שלי כעת? יותר טוב? פחות טוב? ננסה לבחון את זה: אני מסיים שמינית בקלות (נציין שגם הבגרויות הלכו לי בקלות רבה), מוציא תעודת בגרות מעולה בלי להיות מתוייג בתור "מחונן" ובלי ללכת לפרוייקט של המתמטיקה, מה שהייתי מפסיד הוא זה: 1. הלימודים הפורמליים היו משעממים אותי. 2. לא הייתי יוצא עם תואר ראשון לפני הצבא. זה כרגע מה שאני מעלה על דעתי. לעמות זאת, הייתי מרוויח את הדברים הבאים: 1. היה לי הרבה יותר זמן פנוי. אני לא מתכוון שיהיה לי יותר מדי זמן פנוי, כי באמת שתמיד יש לי לחץ של זמן. יתרון כזה מבחינתי הוא עצום בגדלו. המצב שבו צריך לתכנן שבועות מראש גיחה קצרה של שבוע לטיול בגולן הוא פשוט בלתי נסבל. פתאום לכל יום יש משמעות, יש איזושהי מטרה שצריך להשיג - אם זה הכנת עוד עבודה, לימוד למבחן או סתם שיעור לימודים נוסף על אלה של התיכון. 2. הייתי עוסק בדברים שיותר מעניינים אותי. זה מאוד סובייקטיבי, אז אין כ"כ מה לפרט. אז תשאלו "למה אתה לומד אם זה לא מעניין אותך?" אז זהו, שהלימודים מאוד מעניינים אותי, אבל תשאלו כל ילד שעונה על ההגדרה של "אוהב ללמוד מתמטיקה" מה הוא היה מעדיף: ללכת לים או להיכנס לשיעור, אני מניח שהרב הבולט היה מכריע לטובת המטקות. 3. זה גם כן קצת סובייקטיבי: אני אדם דתי. במציאות כיום, אין אפשרות לבוגר ישיבה תיכונית לדעת איך לנהל בית יהודי שומר תורה ומצוות. החומר הנלמד בישיבות התיכוניות הוא דל מדי ואינו ממלא כלל את החוסר בידע התורני של המתבגר. הפתרון למצב הזה הוא לימוד בישיבות הסדר או קדם צבאיות (תעשו רגע חשבון קטן, ותגיעו למסקנה שהתקופה היחידה שבה האדם יכול ללמוד תורה בשקט היא זו שבין התיכון לצבא), ודחייה לצורך כך של הגיוס. במצב שנוצר אצלי, אני לא יכול (כלומר, לא משתלם ברמה אבסורדית) ללכת לישיבה גבוהה לפני הצבא, מה שיותיר אותי לאורך זמן רב עם ידע תורני דל של שמיניסט. 4. שירות צבאי: כמובן שבתור אחד שמוציא תואר במדעים מדוייקים היעד שלי בצבא יהיה תפקיד ג'ובניקי. אני באופן אישי הייתי מעדיף ללכת לשירות קרבי (נח"ל או צנחנים, אם אתם מתעקשים לדעת), אבל לאחר פגישה עם קצין המיון התברר לי שאין לי ברירה רבה בנושא הזה. הצבא שולח אותי לתפקיד ג'ובניקי בעורף. 5. חברה (במשמעות של society, לא girlfriend). במצב שבו אתה מתוייג כ"חריג", גם אם זה לחיוב, אתה תמיד תהיה שונה בחברה "רגילה". נוטים לזלזל בסעיף זה, אבל יש לו משמעות רבה לגבי כל נער. חלקכם אולי מזלזלים עכשיו ומסננים משהו בסגנון של "מה הוא מבין מהחיים שלו? קרבי הוא רוצה? בשביל מה? עדיף לו ללכת לשרת בקריה ולתרום לקריירה שלו!!". את המשפט הזה שמעתי יותר מדי פעמים. יכול להיות שבעתיד גם אני אחשוב שזה יהיה טפשי ללכת לקרבי, אבל כרגע זה מה שאני רוצה, אבל מסיבות כאלה ואחרות של הצבא אני לא יכול. אז נכון, אח"כ אני אודה לצבא שלא שלח אותי לקרבי, אבל יחד עם זאת, אני תמיד אזכור שברגע מסויים זה היה חסר לי - וזה לא התאפשר לי. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד לכם בכל החפירה הזאת, היא שלפעמים לא כדאי לרוץ ולהדביק לילד תגית של "מחונן". דבר כזה רק מנפח לו את האגו ולפעמים הילד כלל לא מעוניין בזה. אז אני מציע לכם, הורים יקרים ואהובים, שלא תרוצו לשום מקום. אל תגדירו את הילד כשונה. אם בתיכון הוא יהיה מעוניין לקחת קורסים באונ' הפתוחה - שיבושם לו, אבל אסור בשום מצב שהוא ייקח את הקורסים האלה בגלל שעל הגב יש לו מדבקה של "מחונן" שתולים בו ציפיות רבות. את התגיות ניתן להדביק רק לאחר שהילד יתבגר, יבין מה המשמעות שלהן, ועדיין יחפוץ בהן. אל תנסו לממש אצל הילד שלכם את מה שהייתם רוצים להיות, כי ברוב המקרים, הילד רוצה להיות בדיוק כמוכם, לא יותר טוב מכם. זה יצא מאוד מבולבל ומסורבל, אבל אני מקווה שהובהרתי היטב.
די להדביק תגיות!!
שלום! מאחר ומעולם לא השתתפתי בפועל בדיונים בפורום הזה, אני אציג את עצמי: נגיד ששמי הוא יוסי (לא רלוונטי כרגע), בן 18 מסיים שמינית בשבועות הקרובים. מאז שאני זוכר את עצמי, כל הנושא של לימודים בבית הספר הלך לי בקלות רבה. המשמעות של זה הייתה חוסר מאמץ והשקעה בשיעורי בית, ובמקביל, הוצאת מאיות בכל המבחנים. 1. איפשהו בכיתה ב' או ג' נערכו המבחן לאיתו מחוננים, שאני מניח שכולכם מכירים אותם, ועברתי את שניהם בהצלחה (בזמני היו 2 חלקים למבחן, אני לא יודע איך זה נהוג היום), ובכיתה ד' הצטרפתי למסגרת "מחוננים" שפעלה במקום מגוריי. מה עשו במסגרת הזאת? זה לא קשור לדיון ולא רלוונטי בכלל, אבל זו בהחלט לא הייתה פעילות שדרשה נתונים שכליים גבוהים. משמע, גם כל ילד אחר (שלא אובחן כ"מחונן") היה מפיק מאותה תוכנית בדיוק את אותו הדבר כמו הילד ה"מחונן". אני אעזוב לרגע את התוכנית הזו, כי היא עלולה לגרור אותי לנושאים פחות קשורים. 2. בכיתה ז' נערכו מבחני כניסה לתוכנית של המרכז לנוער מוכשר למתמטיקה ושל אונ' בר אילן. עברתי את המבחנים, ובכיתה י' סיימתי את החלק התיכוני של התוכנית עם ציון 100 בבגרות ב-5 יח"ל מתמטיקה. כיום אני מסיים שנה ב' לתואר ראשון במתמטיקה באונ' בר אילן. מה שאני מנסה להראות בנתונים המיותרים שכתבתי, הוא שע"פ קני המידה הנפוצים אני בהחלט עונה להגדרת "מחונן". עכשיו נגיע לעיקר: אם אני מנסה לתאר לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי עושה את המבחנים ההם של משרד החינוך ושל המרכז לקידום המתמטיקה, מה היה המצב שלי כעת? יותר טוב? פחות טוב? ננסה לבחון את זה: אני מסיים שמינית בקלות (נציין שגם הבגרויות הלכו לי בקלות רבה), מוציא תעודת בגרות מעולה בלי להיות מתוייג בתור "מחונן" ובלי ללכת לפרוייקט של המתמטיקה, מה שהייתי מפסיד הוא זה: 1. הלימודים הפורמליים היו משעממים אותי. 2. לא הייתי יוצא עם תואר ראשון לפני הצבא. זה כרגע מה שאני מעלה על דעתי. לעמות זאת, הייתי מרוויח את הדברים הבאים: 1. היה לי הרבה יותר זמן פנוי. אני לא מתכוון שיהיה לי יותר מדי זמן פנוי, כי באמת שתמיד יש לי לחץ של זמן. יתרון כזה מבחינתי הוא עצום בגדלו. המצב שבו צריך לתכנן שבועות מראש גיחה קצרה של שבוע לטיול בגולן הוא פשוט בלתי נסבל. פתאום לכל יום יש משמעות, יש איזושהי מטרה שצריך להשיג - אם זה הכנת עוד עבודה, לימוד למבחן או סתם שיעור לימודים נוסף על אלה של התיכון. 2. הייתי עוסק בדברים שיותר מעניינים אותי. זה מאוד סובייקטיבי, אז אין כ"כ מה לפרט. אז תשאלו "למה אתה לומד אם זה לא מעניין אותך?" אז זהו, שהלימודים מאוד מעניינים אותי, אבל תשאלו כל ילד שעונה על ההגדרה של "אוהב ללמוד מתמטיקה" מה הוא היה מעדיף: ללכת לים או להיכנס לשיעור, אני מניח שהרב הבולט היה מכריע לטובת המטקות. 3. זה גם כן קצת סובייקטיבי: אני אדם דתי. במציאות כיום, אין אפשרות לבוגר ישיבה תיכונית לדעת איך לנהל בית יהודי שומר תורה ומצוות. החומר הנלמד בישיבות התיכוניות הוא דל מדי ואינו ממלא כלל את החוסר בידע התורני של המתבגר. הפתרון למצב הזה הוא לימוד בישיבות הסדר או קדם צבאיות (תעשו רגע חשבון קטן, ותגיעו למסקנה שהתקופה היחידה שבה האדם יכול ללמוד תורה בשקט היא זו שבין התיכון לצבא), ודחייה לצורך כך של הגיוס. במצב שנוצר אצלי, אני לא יכול (כלומר, לא משתלם ברמה אבסורדית) ללכת לישיבה גבוהה לפני הצבא, מה שיותיר אותי לאורך זמן רב עם ידע תורני דל של שמיניסט. 4. שירות צבאי: כמובן שבתור אחד שמוציא תואר במדעים מדוייקים היעד שלי בצבא יהיה תפקיד ג'ובניקי. אני באופן אישי הייתי מעדיף ללכת לשירות קרבי (נח"ל או צנחנים, אם אתם מתעקשים לדעת), אבל לאחר פגישה עם קצין המיון התברר לי שאין לי ברירה רבה בנושא הזה. הצבא שולח אותי לתפקיד ג'ובניקי בעורף. 5. חברה (במשמעות של society, לא girlfriend). במצב שבו אתה מתוייג כ"חריג", גם אם זה לחיוב, אתה תמיד תהיה שונה בחברה "רגילה". נוטים לזלזל בסעיף זה, אבל יש לו משמעות רבה לגבי כל נער. חלקכם אולי מזלזלים עכשיו ומסננים משהו בסגנון של "מה הוא מבין מהחיים שלו? קרבי הוא רוצה? בשביל מה? עדיף לו ללכת לשרת בקריה ולתרום לקריירה שלו!!". את המשפט הזה שמעתי יותר מדי פעמים. יכול להיות שבעתיד גם אני אחשוב שזה יהיה טפשי ללכת לקרבי, אבל כרגע זה מה שאני רוצה, אבל מסיבות כאלה ואחרות של הצבא אני לא יכול. אז נכון, אח"כ אני אודה לצבא שלא שלח אותי לקרבי, אבל יחד עם זאת, אני תמיד אזכור שברגע מסויים זה היה חסר לי - וזה לא התאפשר לי. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד לכם בכל החפירה הזאת, היא שלפעמים לא כדאי לרוץ ולהדביק לילד תגית של "מחונן". דבר כזה רק מנפח לו את האגו ולפעמים הילד כלל לא מעוניין בזה. אז אני מציע לכם, הורים יקרים ואהובים, שלא תרוצו לשום מקום. אל תגדירו את הילד כשונה. אם בתיכון הוא יהיה מעוניין לקחת קורסים באונ' הפתוחה - שיבושם לו, אבל אסור בשום מצב שהוא ייקח את הקורסים האלה בגלל שעל הגב יש לו מדבקה של "מחונן" שתולים בו ציפיות רבות. את התגיות ניתן להדביק רק לאחר שהילד יתבגר, יבין מה המשמעות שלהן, ועדיין יחפוץ בהן. אל תנסו לממש אצל הילד שלכם את מה שהייתם רוצים להיות, כי ברוב המקרים, הילד רוצה להיות בדיוק כמוכם, לא יותר טוב מכם. זה יצא מאוד מבולבל ומסורבל, אבל אני מקווה שהובהרתי היטב.
