דירבלקום!

[hillelg]

האושפיזין - נמצא גם ברשת

לאחר שהיוצרים כיסו את העלות הכספית של ההפקה (ואולי הכניסו עוד קצת ג'ובות), הם שחררו אותו לקהל הרחב.

 

[שבולת ירוקת העין]

גם אני אהבתי

כשראיתיו לראשונה בראייה שנייה מפריעים לי שני מסרים העולים ממנו (ואני יודעת שיש אנשים שחיים כך, ופועלים כך, ומשום כך זה חמור יותר) להתפלל לאלוהים ולחכות לנס זה טוב ויפה. כשהנס מגיע זה כמובן נפלא. ו"יש אלוהים". אבל - איפה הפעולה של האדם על הארץ? מי ששם את מבטחו באלוהים, ובשם זה לא עושה דבר כדי לעזור לעצמו הוא חסיד שוטה. ודבר שני: הוצאה כספית אדירה עבור מצוה - זה יפה מאוד. אבל בתנאי שיש לך מאין להוציא. מי שמוציא סכום כזה ממה שאין לו גם הוא חסיד שוטה.

 

[hillelg]

יש הרבה מה לבקר

אבל לגבי הביקורת על הנס - בכל סרט יש נסים, כידוע. ברגע-האחרון-ממש הפצצה לא מתפוצצת, האוהבים נפגשים לגמרי במקרה, וכו' וכו'. בדרך כלל כולם יודעים מי אחראי לנס - הבמאי. טוב לראות סרט שבו רואים את האחראי האמיתי לנס בחיים.

 

[מוגג]

הוא באמת מופיע בסרט.

בתפקיד עצמו.

 

[נץ666]

אני עובד - בודק מחברות ובחינות

 

[שרוֹן]

מודה ועובד ירוחם

אבל עד שתיים נגיד, צריך להשאיר זמן לבישולים.

 

[עפרונית מהודרת]

בירוחם דווקא הרוב מובטלים

לא?

 

[אוֹחַ]

מזכיר לי את הסיפור על אותו אחד

שיצא באמצע יוה"כ מביה"כ, וחזר אחרי משהו כמו שעתיים. הוא מתיישב במקומו, ומתחיל לעלעל ולדפדף במחזור התפילה, בחיפושים קדחתניים. עד שקם אליו אחד מהמתפללים ואומר לו "אהה... צ'מע, זה מחזור של יוה"כ. אין פה ברכת המזון...". איזה בישולים בדיוק? והערה: מי שכבר אוכל ביוה"כ, שלא ישכח להוסיף תפילת "יעלה ויבוא" בברכת המזון. אחרי הכל, זה חג.

 

[שרוֹן]

כשתלדי תביני

הכנתי אוכל לילדים, אוכל שלא צריך לחמם אותו, ולהרים עננה בכל השכונה (כמו הטוסטים הטעימים שהכין מישהו בשכונה בשעה עשר בערך). אפילו הכנתי חביתה מבעוד מועד, כי ידעתי שיבקשו, וביקשו. הכנתי מרק עוף למפסקת ולמתחלת, ועוד כל מה שאפשר להכין מתפוחי אדמה וביצים בשעתיים. הקטנה התעוררה בשש וחצי (שמישהו יגלה את זה למי שהחליט על שעון החורף), ובשבע כבר היתה המולה, וארוחה ראשונה. בשלב הזה עוד לא הזיז לי. בארוחה החמישית (כמה הם אוכלים אלה, שיהיו בריאים), כבר הזיז ואף חרה, כי הילד אמר שנמאס לו כבר מהלביבה הזותי. הוא קיבל במקום סלט תפוחי אדמה וביצים. הגדול (5 וחצי), הרביץ תורה בקטנה, הסביר לה (בת שנתיים כאילו?), שאסור לה לצום, וכשהיא תהיה בר מצווה, כלומר בת מצווה (תיקון במקור), היא תקבל טלית ותוכל לצום. אח"כ הוא שאל אם אפשר לראות סרט, הסברנו שהסברנו שלא מדליקים אור או בכלל מפעילים חשמל ביום כיפור, אז הוא החזיר- אז למה מדליקים את השמש? למה באמת? אפשהו בשלבים ההזויים והבילתי נגמרים של הצהריים, הגענו למדף ספרי הבישול, הגעתי לאיזה אחד ישן נושן ומצחיק עם מיונית ושמפיניונים. בהזדמנות אני אביא כאן דוגמיות. אח"כ הלכנו לבית הכנסת של התימנים שהוא הכי קרוב, היתה שם דודה חמודה שכשהשהשתי את הילדים שרבו על הבייגלה, נתנה לי דחיפה קטנה, ואמרה, תעזבי אותם, ילדים צריכים לעשות רעש. הניגון היה שונה ממה שהכרתי. איכשהו חשבתי שזה יהיה דומה לספרדי, והיה ממש אחר. ברובד מסויים זה הזכיר לי את ההגיה האשכנזית בבית הכנסת בבאזל. אחרי ששמעתי אל רחום וחנון בעברית תימנית, התמכרתי. איזה עומק יא אמא. היה קשה לעקוב אחרי התפילה, הילדים ניצלו עד תום את הפריבילגיה השמורה לקטנים, לתזז בין אמא שבעליונים לאבא שבתחתונים. בסוף הצום חילקו עוגות קטנות של חב"ד, שהיו טעימות ומתוקות בביס הראשון בבית הכנסת, ואח"כ בבית אחרי התה והכעכ, נהיה להן טעם של "עוגת-הבית"..

 

[עפרונית מהודרת]

מה? מו? מי?

דברייך הוצאו מהקשרם?

 

[שרוֹן]

מה, רק את כשתלדי תביני?

 

[עפרונית מהודרת]

תשמעי, הילדים של היום

כבר נולדים עם המקלדת ביד. לא כמוני, שנגעתי במחשב לראשונה בגיל 16 |זקן| (כן, אני יודעת שכבר אין את האייקון הזה)

 

[אוֹחַ]

יש לך מושג לכמה ילדים חטפתי אתמול

ת'במבות מהידיים, והחבאתי בתא שלי?! נכון הם עושים את זה בכוונה? דווקא ביוה"כ הם מתעקשים לבוא לביה"כ עם טונות של אוכל, עוברים לידך, מסתכלים עליך באדישות כזאת, כאילו לא מבינים מה אתה רוצה מהחיים שלהם (ביס). הבן שלך לא קצת מבולבל? תסבירי לו שאת השמש מדליקים בחנוכה. והשמש של ביה"כ (שלנו, לפחות) "נדלק" לבד כל שמחת-תורה.

 

[שרוֹן]

יעזור אם אני אגיד

שהאכלנו והשקנו אותם כדבעי לפני שיצאנו לבית הכנסת, ויצאנו נטו לטובת רוב הנוגעים לדבר, ואת בייגלה-המריבה סיפקה אותה דודה נחמודת? כמובן שעשר דקות לפני תום הצום, רגע לפני עילפון קל, אני שומעת את הילד קורא בקול מלמטה "אבא, יש מים? אני צמא!". הבושה. הבן לא מבולבל, הוא טרחן בחסד. שאלה הגיונית שכמעט לא מצאתי עליה תשובה- למה הוא שם למעלה מדליק את השמש בימי שבת ויום הכיפורים? השמש עוברת למוד שעון שבת? באותה נשימה הוא הציע להדליק את הטלביזיה לכל השישבת, ולהנמיך ולהגביר לפי הצורך.

 

[צימעס]

איזה בישולים? (כשתלדי וגו')

עוגה שמותר לילד שלא אוכל סוכר, ושניצלים שיהיה לילדים - שאפשר לאכול קר. בעלי שראה שיותר אוכל מזה לא יהיה בבית (הוא היה עסוק בלהפוך את מועדון החברים לבית כנסת), העלה לשכנה ירקות בשביל לבשל במקומינו מרק, ואת הדג שהפשיר בטעות כדי שתעשה לו משהו דומה - את שניהם אכלנו במפסקת משותפת. איזה כיף! יש לנו שכנים חדשים, חברים שלנו.

 

[אוֹחַ]

האמת? פחדתי לפתוח.../images/Emo8.gif

 

[צימעס]

לא מאמינה לך

היית מת לאיזה תיאור עסיסי של הארוחות של הילדים (הקפדתי, אגב, שהן לא יהיו בבית הכנסת. מספיק שאני נגנבת מהעסיס של הרימון שאני פותחת לילדה ולא יכולה ללקק מהאצבעות. מה אני צריכה שכל בית הכנסת יגנב מריח הבננה). זו. זו משמעותה של ההקרבה שבאמהות. (לא באמת. נדמה לי שקילוף אבוקדו - שאיני מסוגלת לאכול - ונמרח לי על הידיים והחולצה גרוע יותר.)

 

[שרוֹן]

../images/Emo6.gif

פתאום מגלים כמה בונוסים כלולים בתחזוקת ילדים: מה שנשאר על האצבעות שלנו, שלהם, מה שנשאר על הכפית המסורבת, על המזלג, מה שנשאר בשקית של הבמבה, מה שנשאר בצלחת. אתמול בצהריים ממש עצרתי כף מזיגה בדרכה האינסטנקטיבית אל הפה.

 

[צימעס]

היום אכלתי צלחת מרק עוף מלאה

(וקרה) מהצלחות של כל הילדים שאכלו אצלי בבית, בתוספת ירקות פושרים מהסיר. וידוי: כיף גדול כשילדים של השכנים באים באמצע האוכל, ונענים להצעה שלי להצטרף. עוד נעים כשדעתם של הילדים שלי לא מוסחת מהאוכל, והם לא שוקלים ללכת לשחק לפני שגומרים מהצלחת. נחת.

 

[שרוֹן]

../images/Emo45.gifתתחדשו!