אציע לך עוד נקודת מבט. שילוב של שתיים
מנקודות המבט שלך יחד עם זו של ליידיבאג עמיתתי.
א. אתה אומר שאתה מבואס מהעולם והאנושות ופסימי לגמרי מהכיוון שלהם.
ב. אתה תוהה אם לא כדאי להעביר את חיינו בקלילות עד אז, כשכל הג'יפה הזו מסביב.
ג. ליידיבאג הזהדהתה עם מחשבותיך והציעה לך לעשות פשוט לעשות טוב לא במחשבה על העתיד הרחוק, אלא במחשבה על ההווה העגום, המציאות הנושכת והאמת הכואבת.
הפשטתי קצת את הטענות הנ"ל, אבל זה לצורך הדיון.
אני מציע שילוב של כל אלה. גם אני מסכים איתך ועם ליידיבאג. העולם לא עושה רושם חיובי כ"כ ואישית, יש ימים שאני יכול להוכיח שהציבליזציה האנושית כולה רקובה ושוקעת, ושהיא בנויה על יסודות כ"כ רעועים כך שאין לה הרבה תקווה, משהו כמו ונציה. אבל כמו שליידיבאג ציינה, זה עוד רחוק. בינתיים אנחנו כאן ועכשיו, והכאן והעכשיו הזה הוא לא משהו.
אני מציע לך לחשוב על נקודה ב' הנ"ל. תעשה טוב לעצמך בזמן שהכל שוקע מסביב, ותעשה את זה
דווקא באמצעות העובדה שאתה בוחר להמנע מחגיגת הבשרים מסביב, מה"אכול ושתה" שהאנושות שרויה בו כל יום, מתרבות הצריכה והעוורון המוסרי שמדבק (סליחה, הוא לא מדבק, הוא כבר ברירת מחדל). תהיה אחר, תהיה בסדר עם עצמך ועם המצפון שלך (שכאמור, מציק לך, אחרת לא היית פה איתנו) ועם בעלי החיים האומללים. אתה תרגיש טוב עם עצמך (סעיף ב') בזמן שתסייע להווה (סעיף ג') בזמן שהמציאות הולכת לעזאזל (סעיף א').
קצת פסימי, אבל אופטימי במקביל
בכל אופן, כרגע נראה שאתה מחפש איזה פתרון קסם, מין משפט-משכנע-בטירוף שיעשה לך את זה. ואם כבר הכרת את הרוב לפני כן (כי כבר היית שם, או יותר נכון, "כאן"), ואם הדיון עד כה לא השפיע עליך מיידית, אולי זה עניין של עוד קצת זמן. ואולי פשוט צריך לתת לחומות ליפול ולא להאבק לשמר אותן. רק אתה יודע מה קורה אצלך בפנים.
במקומך היית נותן לדברים לשקוע, שומר את הקישור לשרשור הזה ועובר עליו שוב בעוד מספר ימים, כדי לתת לדברים להספג שוב.