על לא דבר. יש הרבה, תכוון יותר
יש לדוגמא את רחב - שר של ים. סירב לעזור לאל להפריד בין מים למים ביום השני של הבריאה כדי לא לפגוע בשטח השיפוט שלו. בתגובה, נהרג על ידי האל, אך גופתו הסריחה כל כך, שהלה נאלץ להחזיר אותו לתחייה. מתואר כמעין מת וחי בו זמנית, כנראה לציון אופיו המשתנה של הים. אחראי, בין היתר, למנוע משני הלוויתנים - נחש עקלתון והשני, להזדווג, "פן ימלא זרעם את העולם". ניסה להפריע לבני ישראל בחציית ים סוף. שמות של מקומות. האנטי ספירות, שאחראיות להכיל את האור העודף מן הספירות האלוהיות. קליפות. אלה גם שמות המלאכים ששולטים בהם - תאומיאל, תורניאל, קיני, חסר, ריק, טלה, שמאל, תוריק, ערב וריק, תנין,ולילית. השמות של מדורי הגהינום - גהינום, שערי דומה, שערי מוות, באר שחת, אבדון, ושאול תחתית. מניתי שישה, אני לא זוכר אחד. היה סיפור מאד מפורסם על רב משמו, שהגיע לקהילה יהודית עם צרה. גרה שם הידרה בבית מדרש שיצאה רק בלילות. הרב של אותו מקום היה כנראה פארש, רצה שהאורח הנכבד יעזור לו בגירושה של המפלצת, אבל לא ידע איך לבקש את זה ממנו. אז במקום זה, הוא הורה על כל בני המקום להמנע מלהציע אירוח לאותו הרב, ולאחר שגמרו להתפלל, לא נותר לו אלא ללון בבית המדרש. בחצות הופיע הנחש בעל שבעת הראשים, אך הרב האמיץ לא נרתע כי הוא היה עסוק להתפלל תפילת שבע (גרסת השבת לתפילת שמונה עשרה, וכן, זה היה בשבת), ונהג על פי המשנה בכך שאפילו אם נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק מן התפילה. אם כל ברכה שאמר, נפל לנחש ראש. אני מניח שזו הגרסה היהודית לגיאורגי הקדוש והדרקון. היה לסיפור גם מוסר השכל, שהיה קשור לשיחה של שני הרבנים המעורבים אחר המעשה. אותו אני כבר לא זוכר. בכלל ערב שבת זה זמן מועד למזיקין, בגלל שיהודים טובים אמורים לבלות אותו בבית. אי לכך, תוקנה תפילה מיוחדת אחרי תפילת שבע של ערב שבת שצריך להגיד ביחד עם כולם, ואמורה למנוע אנשים מלחוש אל ביתם ברגע שהם מסיימים את התפילה שלהם, ולא לאפשר מצב שיהודים ילכו לבד, בחושך, בזמן מסוכן שכזה. גם שדה הידועה כאגרת בת מחלת צדה בערבי שבתות. היא רוכבת על מרכבה מעופפת וחמושה בקשת וחצים של מגיפות.
