האנוס החרדי
New member
דילמת האב האנוס
רציתי לשתף אתכם חבריי הפורום היקרים בדילמה קשה בה אני מתחבט מזה זמן כאבא אנוס לילד חמוד ומתוק. כהורים כולנו מעוניינים לתת לילדינו את המיטב שבמיטב,מה שנקרא הטופ שבטופ,כמובן שלא הכל ביכולתינו,אבל זה מה שאנחנו משתדלים ומנסים בכל כוחינו. כידוע אחד הדברים הבסיסיים בנתינת האהבה והחום מההורים לילדים הוא ההשתתפות וההקשבה שלנו לילדינו בחוויות אותם הם חוו במהלך היום בבי``ס/ת``ת חברים או כל מקום אחר,וכאן מגיעה סיפור הדילמה הקשה שלי,ילדי יחידי מחמד עיניי מגיע מדי שני וחמישי מהת``ת עם סיפורי מופתים שהמלמד סיפר בכיתה על צדיקים ורבנים, סיפורים שכל המאמינים אוהבים לספר ולהאמין, ושעל השקרים האלה גידלו ומגדלים דורות של אמונות טפילות ושיקריות,ושאני בתוך ליבי כמובן בז וצוחק עליהם ועל הבלוף שבהם,וכאן הבעיה הקשה בה אני מתחבט, מצד אחד אני רוצה מאוד שבני ירגיש כמה אני נהנה לשמוע את סיפוריו וכמה אני משתתף ומתפעל מהיופי שבסיפורים שהוא יודע כ``כ טוב לדקלם ממה שהקשיב בת``ת,אך מצד שני אני גם רוצה מאוד שהוא יראה שאני לא ממש מתפעל מכאלה סיפורי שטויות ושזה ממש לא חשוב,אמנם בני מעולם לא שמע ממני סיפורים כאלה וגם מעולם לא ישמע ממני, ולהיפך,אני משתדל כל הזמן לתת לו להבין במרים סמויים שאני מתפעל ורואה חשיבות רק מדברים אחרים כמו סיפורים על אנשים שהתנהגו במידות טובות או שסייעו לחלשים וכו` אך לא סיפורי דימיונות מהתורה מדרשים וסיפורי החסידים,אז כאן הדילמה הגדולה שלי,מה לעשות,מצד אחד אני חייב להראות לבני כמה אני נהנה ומתפעל ממה שהוא מביא מהת``ת (וכידוע אני לא אוחז בשלב שאני יכול לדבר עם ילדי שכל האמונות האלה בשקר יסודם)אך מצד שני אני ממש לא רוצה שהוא יראה בחיים את אבא שלו מתפעל או מתרשם מכאלה סיפורי מעשיות מטומטמים,אבל אז אני חושב לעצמי שבעצם אני פוגם בשיתוף שלי עם הילד בסיפורי חוויותיו מהת``ת שהרי אלו חלק מחוויותיו,לא קלים חיינו כאנוסים,אשמח לשמוע דעתכם.
רציתי לשתף אתכם חבריי הפורום היקרים בדילמה קשה בה אני מתחבט מזה זמן כאבא אנוס לילד חמוד ומתוק. כהורים כולנו מעוניינים לתת לילדינו את המיטב שבמיטב,מה שנקרא הטופ שבטופ,כמובן שלא הכל ביכולתינו,אבל זה מה שאנחנו משתדלים ומנסים בכל כוחינו. כידוע אחד הדברים הבסיסיים בנתינת האהבה והחום מההורים לילדים הוא ההשתתפות וההקשבה שלנו לילדינו בחוויות אותם הם חוו במהלך היום בבי``ס/ת``ת חברים או כל מקום אחר,וכאן מגיעה סיפור הדילמה הקשה שלי,ילדי יחידי מחמד עיניי מגיע מדי שני וחמישי מהת``ת עם סיפורי מופתים שהמלמד סיפר בכיתה על צדיקים ורבנים, סיפורים שכל המאמינים אוהבים לספר ולהאמין, ושעל השקרים האלה גידלו ומגדלים דורות של אמונות טפילות ושיקריות,ושאני בתוך ליבי כמובן בז וצוחק עליהם ועל הבלוף שבהם,וכאן הבעיה הקשה בה אני מתחבט, מצד אחד אני רוצה מאוד שבני ירגיש כמה אני נהנה לשמוע את סיפוריו וכמה אני משתתף ומתפעל מהיופי שבסיפורים שהוא יודע כ``כ טוב לדקלם ממה שהקשיב בת``ת,אך מצד שני אני גם רוצה מאוד שהוא יראה שאני לא ממש מתפעל מכאלה סיפורי שטויות ושזה ממש לא חשוב,אמנם בני מעולם לא שמע ממני סיפורים כאלה וגם מעולם לא ישמע ממני, ולהיפך,אני משתדל כל הזמן לתת לו להבין במרים סמויים שאני מתפעל ורואה חשיבות רק מדברים אחרים כמו סיפורים על אנשים שהתנהגו במידות טובות או שסייעו לחלשים וכו` אך לא סיפורי דימיונות מהתורה מדרשים וסיפורי החסידים,אז כאן הדילמה הגדולה שלי,מה לעשות,מצד אחד אני חייב להראות לבני כמה אני נהנה ומתפעל ממה שהוא מביא מהת``ת (וכידוע אני לא אוחז בשלב שאני יכול לדבר עם ילדי שכל האמונות האלה בשקר יסודם)אך מצד שני אני ממש לא רוצה שהוא יראה בחיים את אבא שלו מתפעל או מתרשם מכאלה סיפורי מעשיות מטומטמים,אבל אז אני חושב לעצמי שבעצם אני פוגם בשיתוף שלי עם הילד בסיפורי חוויותיו מהת``ת שהרי אלו חלק מחוויותיו,לא קלים חיינו כאנוסים,אשמח לשמוע דעתכם.