דילמות ופחד

[lost32]

דילמות ופחד

אני זקוק לעזרה. אני נשוי כבר 8 שנים, בן 30+. בשנה שנתיים האחרונות ממש רע לי בקשר הזה מכל מיני סיבות. למעשה אני מרגיש שאיבדתי אמון בו כבר. אני חייב לציין שאשתי היא בן אדם מקסים ואמא מדהימה לילד שיש לנו. העניין הוא שהזוגיות שלנו לטעמי כמעט ולא קיימת. לא יודע אם אני אוהב אותה כבר, התקשורת ביננו גרועה, רבים הרבה, סקס חלש ובתדירות נמוכה ובכלל רע לי איפה שאני נמצא. זה לא מאתמול אלא תחושות של שנה שנתיים כבר שהתעצמו לאחרונה יותר. דיברתי איתה על זה כמה פעמים ואמרנו שננסה עוד אבל אני לא חושב שהיא באמת מאמינה שאני אעיז לעשות צעד מעבר לדיבורים. כל השיחות שלנו בנושא לא ממש משנות משהו, אולי קצת לזמן מוגבל אבל זה לא מספיק מבחינתי. המתח והבינוניות בקשר שלנו ובשוטף לא משתנה ולא ישתנה לדעתי. התחושות הפנימיות שלי אומרות לי לקום ולפרק את החבילה ולהתחיל מהתחלה. אני מרגיש שאני צמא למשהו אחר ומאוד בודד. אני נקרע מזה מכמה סיבות. קודם כל קשה לי לשאת את המחשבה של לפגוע באשתי ובילד וכאילו "להפקיר" אותם, דבר שני שנינו באים ממשפחות דתיות ומאוד שמרניות בהקשר הזה שבשבילם זה יהיה ממש אסון אם נפרד. אנ לא יודע מה לעשות וזה לא יוצא לי מהראש. אני כאילו מרגיש שאני צריך ורוצה ללכת אבל הפחד משתק אותי. אני חש ממש במבוי סתום ואשמח לעזרה. תודה מראש.

 

[גארוטה]

למה יש לי הרגשה

שאתה לא לוקח שום אחריות אישית על המצב שאתה מתאר, על התקשורת הגרועה, על המריבות ועל התדירות הנמוכה בסקס? איפה החלק שלך במריבות, בתקשורת הלקויה ובסקס הלא מספק כי כמו שאתה בטח יודע לריב צריך שניים וכך גם לסקס. אתה כבר לא יודע אם אתה אוהב אותה, האם אי פעם אהבת? הסבל שלך ניכר מהכתוב וגם התחושה שלך שאתה במבוי סתום ומרגיש משותק, ובכ"ז האם אתה בטוח שמה שיפתור את הבעיה זה לקום וללכת או שעדיין משהו יכול לקרות שיגרום לך להרגיש שיש סיכוי לקשר שלכם?

 

[lost32]

הי

זה לא נכון שאני לא לוקח אחריות על החלק שלי. הבעיות שלנו הם זוגיות ולא בגלל מישהו ספציפי. תמיד חשבתי שאהבתי אותה אבל זה אף פעם לא היה ממש עם פרפרים בבטן והתרגשות מטורפת. אולי בעצם לא באמת אהבתי אותה? אולי זה אהבה מסוג אחר אבל כן אהבה? מה שבטוח הוא שכרגע אין לי יכולת לנסח את מה שאני מרגיש. אני אומר לך את האמת אני לא מאמין שיש משהו שיכול לפתור את הבעיה כבר. אולי אני מגזים אבל זאת התחושה. אשתי רוצה עוד ילד ואני לא מוכן לשמוע מכיוון שאני לא רוצה לסבך את המצב עוד יותר. כפי שאני רואה את זה כרגע זה או "להיכנע" ולהביא עוד ילד ובכך להודות שזה מה שיש לי ויהיה לי, או לא ולצאת לתהליך של פרידה (שהסברתי עד כמה אני חושש ממנו). לכן אני חש בכזה מבוי סתום.

 

[גארוטה]

אם אתה חושש

מתהליך הפרידה רק בגלל התגובה של המשפחות אבל בלב פנימה אתה בטוח שזה מה שנכון לעשות, אני בטוחה שגם החשש הזה לא יהווה מיכשול ובסופו של עניין אם אתה לא מוצא את מקומך בזוגיות הזו אתה פשוט תקום ותלך במוקדם או במאוחר, אבל ממה שאתה כותב אני יותר מבטוחה שהבעיה שלך היא יותר עם עצמך ומשם בעצם מתחילה גם הבעיה הזוגית כך שלא באמת משנה כרגע מי עומדת לצידך כי עד שלא תטפל בדברים הלא פתורים שלך עם עצמך אתה תעבור בדיוק את אותו התהליך גם עם האשה שתבוא אחריה. לקויה, למה הריבים, למה באמת בחרת בה והיא בך ולמה הבחירה הבאה שלך (אם תהיה כזו) תהיה בדיוק כמו הנוכחית. תקרא קצת כאן לדעתי מה שאתם צריכים הוא טיפול זוגי בשיטת אימאגו שיעזור לכם להבין הרבה דברים לגבי הזוגיות שלכם אבל גם הרבה הרבה על עצמכם בתוך הזוגיות. למה התקשורת http://www.mnews.co.il/article_focus.asp?article_id=3843 בהצלחה וחג שמח

 

[lost32]

תסביר לי

למה כולם בטוחים שהבעיה היא קודם כל אצלי?

 

[נומלה]

הנקודה איננה אצל מי הבעיה

אלא מי יכול להיות סוכן לשינוי המצב. כולם אומרים לך שאתה יכול להיות סוכן לשינוי המצב. אבל איכשהו לא נראה לי שאתה רוצה בזה יותר מידי.

 

[מריוס זכריה]

תסלח לי על מה שאני כותב

אבל באמת, זה אחד הפוסטים היותר ילדותיים שקראתי מזה זמן רב. אתה באמת לא מבין מה פרוש לקיים משפחה? אתה לא מבין שזו עבודה קשה לשניכם? אתה לא מבין שהרומנטיקה והכיף והקלילות של זוג בלי ילד הולכת לעד? אם אתה לא מבין את כל אלה - אתה עוד גבר-ילד-קטן שלא מסוגל לקיים משפחה, ובורח חזרה לרווקות, רואה את הילד שלו בפעם-ב, ואולי בגיל 50 יתעורר לגלות שכבר אי אפשר להשאר ילד נצחי ושאת המשפחה שלו הוא כבר פיספס לגמרי. אם זה מה שאתה - אתה לא צריך פה עזרה. עזוב את הבית, צא עם בחורות צעירות, ותעשה חיים. אין אף אחד שיוכל לעצור אותך (חוץ מהפחד והבושה, באופן זמני). אבל אם זה לא מה שאתה רוצה להיות - כדאי שתתבגר ומהר, ותבין שגידול ילד הוא משימה קשה - שלא נפלה עליך מהשמיים, אלא כנראה בחרת בה, ותתחיל לעכל איפה אתה חי. ואז תחזור לתשובה של גארוטה ותמשיך משם.

 

[מיציפיצי1]

"אני צמא למשהו אחר"

אם תגדיר לעצמך, מה זה אותו "משהו אחר" יהיה יותר קל להתייחס לזה. אתה כותב שאישתך בן אדם מקסים, אז איך זה שהמקסימות הזאת לא מגיעה אליך? שאתה לא מצליח להנות מהתכונות המקסימות הללו שלה? אני חוששת שהסיבה לכך קשורה דווקא אליך ולא אליה, כלומר, אתה לא מצליח לגרום לה להיות מקסימה גם כלפיך כמו שהיא מקסימה לילד שלכם ולכל שאר העולם. נראה שהמיאוס שלך הוא לוא דווקא ממנה אלא מכל "מוסד הנישואין" ואותו "משהו אחר" שאתה רוצה בכלל נמצא מחוץ למוסד הנישואין, כנראה שזה גם מה שאתה מקרין לה ולכן זוכה לקבל מאישתך את הצד הפחות מקסים שלה. מאחר וכבר התחתנת וכבר הקמת משפחה, אני במקומך הייתי חושבת איך למצוא את אותו "משהו אחר" שיעשיר לך את החיים במסגרת היותך נשוי (ולא, אני לא מדברת על סטוצים ובגידות, יש עוד דרכים לעשות את החיים קצת יותר מרגשים ומסעירים). ואם למרות החשיבה והמאמץ תגיע למסקנה שאין דרך שתהיה מאושר בנישואים הללו, אני יכולה להגיד לך שכנראה שאין דרך שתהיה מאושר בנישואים בכלל (לפחות לא לאורך זמן, ובפעם הבאה זה יקח הרבה פחות מ-8 שנים).

 

[אייבורי]

מה אתה עושה בשביל מדינה ?

באמת אין טעם בשיחות יחסינו לאן, או שיחות אני זקוק לתשומת לב. אבל יש המון מה לעשות בשיפור מערכת היחסים הגיע הזמן שתיקח אחריות על הזוגיות תוביל אותה לשיחות וחברות שתף את זוגתך בחייך, במחשבות שתף פעולה בגידול הילד והסקס יבוא עם הקירבה בהצלחה

 

[chenby]

ברור שניכם מדברים

זה שאתה אומר שמפריע לך כך וכך זה נהדר - האם אתה פתוח לשמוע מה לה מפריע ומה לה חסר? ואם כן - האם אתה מוכן לעבור ממילים למעשים? בשביל שקשר יצליח - דרושים שניים שישקיעו בו - ולא צד אחד שמתלונן וצד אחד שמשתנה. איך זה שבתור אמא טובה היא לא השתנתה? נכון שמערכת היחסים עם הילדים זה משהו אחר לגמרי - אהבה ללא תנאי. אבל איפה שכן יש תנאי - יש מי שהכניס את התנאי הזה. האם אתה מוכן להיות נאהב ללא תנאים -האם אתה מוכן לאהוב ללא תנאים? בתור אדם דתי - יש לך אמונות. אתה מאמין שהזוגיות כמעט ולא קיימת. לא יודעת, אותי לימדו שכל מה שאני מאמינה בו, מראש יהיה נכון. אז אולי זה הזמן לשנות כמה מהאמונות - אולי עם אמונות על גאולה קרובה, תאמין שתהיה לך גאולה גם בזוגיות - זה בידיים שלך. אתה מוזמן להמשיך להיות אומלל ולחשוב שהיא אשמה בזה, אתה מוזמן לעזוב מתוך המחשבה הזו ולפרק את החבילה - גם זו אפשרות, ואתה מוזמן לבדוק איפה האמונות שלך לא כתובות בתנך אלא אתה המצאת אותן ואולי הן רק פשרנות וסטנדרטים שאתה מציב לה- וכשהיא לא עומדת בהם - היא נכשלה. או הזוגיות נכשלה. באחריות דרוש אדם אחד שבודק- לא את נסיבותיו, אלא - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומד לעשות. ממליצה לך על הספר - אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת? של ביירון קייטי. אחלה של ספר ליציאה לחירות. חג שמח.

 

[chenby]

פשרנות = פרשנות

מעניין, אולי מי שמאמין לפרשנויות שלו הוא מתפשר?

 

[seeyou]

"לקום ולפרק את החבילה ולהתחיל מהתחלה"?../images/Emo178.gif

רק במשחקים מסוימים יש כפתור "UNDO" נכון,יש לך אופציה להתגרש אך תעשה טובה לעצמך קודם תבדוק היטב אם לא רצוי יותר לתקן(לשפר) את הקיים . לא בטוח שלך אין חלק במצב הקיים. המילים שלך:"ובכלל רע לי איפה שאני נמצא" מזכיר לי בדיחה. בלונדינית בא לרופא ומתלוננת שמצבה אנוש איפה שהיא נוגעת עם העצבה שלה כואב אחרי בדיקות מקיפות הרופא פסק: יש לך שבר באצבע. אז ,לדעתי,תבדוק קודם אם הבעיות לא קשורות ב"אצבע המשולשת"

יוסי לדעתי,רוב הבעיות בנשואים מתחילות באי התאמה מינית-נפשית למסגרת יוסי

 

[Mידאס]

אני לא אנטי גירושין

ובמקרים מסוימים אפילו מצדד, גם אם יש ילדים בתמונה. אם עושים את זה כמו שצריך, בעיני אין שום סיבה שהילד/ים יפגע/ו. אם הגעת למסקנה, אחרי שבחנת את מערכת היחסים שלך מכך הזויות שייתכנו, שגירושין הם המוצא האחרון - תתגרש. לדידי, אתה מתאר תחושות שהן נורמאליות. ה"צמא" שלך למשהו אחר הוא הדבר הכי טבעי בעולם, וטבעי בעיני עוד יותר שהתחושות שליוו אותך בתחילתו של הקשר (ה"פרפרים" בבטן, ההתרגשויות), הסקס שהיה אז אחר, ישתנו, אך אין זה אומר שאי אפשר לשמור על הקיים, גם אם זה לא מה שהיית "רגיל" אליו בתחילה, או אף לשפר. עצור לרגע וחשוב מה אתה עושה לא בסדר בקשר הזה, כי הרי במערכת היחסים הזו שניים - אתה ואשתך. מדוע התכונות הטובות שלה אין בהן די? האם אתה משוכנע שאתה יכול למצוא משהו טוב יותר "בחוץ"? אם אתה סקרן לדברים חדשים (ושוב, בעיני זו התכונה האנושית מכולן), מפנטז על נשים אחרות - תאונן. פרוק את המתחים מול סרט כחול, השתמש בראשך כדי לממש את הפנטזיות הללו. אולי אם תעשה כן, ותשיל מעליך את הלחצים תוכל להקדיש יותר תשומת לב לאשתך, במקום להיות עסוק כל העת ברצון למשהו אחר, בכמיהה למשהו חדש, אך אל תממש את רצונותיך "מהצד". זה דוחה ומכוער ופוגע בצד השני יותר מאשר לבוא ולהטיח את האמת בפנים. אם חשקה נפשך לעזוב את האישה והילד שתף אותה בתחושות הללו, ואל תממש את הפנטזיות שלך מחוץ לבית. בהצלחה.

 

[אורית כרמי ארואטי]

נתת לשגרה לנהל אותך

לשניכם יש מוכנות לנסות לשפר את הקשר ונסיונות לדבר על המצב אבל הגיע הזמן להחליט באמת לעשות שינוי - ולעשות אותו. אם אתה מרגיש שהשגרה מנהלת אתכם והמתח והבינוניות תופסים מקום אז תנסה לצאת מהשגרה. בכל מערכת יחסים ארוכה תכנס בסוף השגרה. גם אם תסיים את הזוגיות הזו ותתחיל אחרת - גם היא בסוף תכנס לשגרה. כדי לא לשקוע בשגרה צריך לבחור לקחת מהשגרה פסקי זמן לפעמים - להזכר בדברים המרגשים שהיו בעבר וליצור דברים מרגשים חדשים בתוך הזוגיות. למצוא מחדש את ההערכה זה כלפי זו. לשים את הדגש על הדברים החיוביים שבקשר ולא רק על הקשיים. נכון שזה עוזר לזמן מוגבל וחוזרים לשגרה, אבל בשגרה יש גם הרבה דברים טובים - בטחון, אמון, שותפות... אם כבר החלטת לפרק אז שום דבר לא יעזור, אבל הייתי ממליצה לך להשתחרר מההחלטה ולנסות לעשות דברים אחרת. לחפש איך להכניס את הדבר שאתה צמא לו לתוך הקשר ולהפיג את הבדידות בעזרת אשתך. להחליט לפרק תוכל גם בהמשך, אבל לנסות שוב - לא בטוח...

 

[lost32]

תודה על התגובות

חבר'ה אני לא חושב לרגע שאין לי חלק בזה. מעולם לא האשמתי רק אותה בזה וברור לי שצריך שניים למצב זוגי בעייתי. אבל זה לא משנה את המציאות שבעיניי היא עגומה. נסינו לדבר ולעבוד על זה מס' פעמים. זה אף פעם לא מצליח וזה לא סתם איזה סקס גרוע או שבא לי ריגושים אחרים, נושא הסקס הוא הכי פחות חשוב פה בעיניי אבל זה סתם עוד סיפטום. משהו בבסיס שלנו בעיניי כזוג פשוט לא קיים. וזה זה שפעם היינו איזה זוג מושלם, זה שאני אומר שאשתי בן אדם מקסים (ואנ מתכוון לזה) ואמא טובה, זה לא אומר שכזוג זה גם בא לידי ביטוי. לדעתי זה לא.

 

[seeyou]

בגדול אתה צודק. השאלה היא מה ניתן לעשות כדי

לרכך את הכאב. יוסי

 

[I C E M A N 7]

גם הבינוניות של הזוגיות שלכם היא סימפטום

אני מציע שתקרא שוב את מה שכתבה מיציפיצי (הכינוי הדפוק אינו מעיד על הכותבת). הבעיה שלך היא לא בעיה בזוגיות, היא בעיה עם עצמך. אני בגיל שלך ויש לי חברים נשואים, רווקים וגרושים. אתה יודע מה מבדיל ביניהם? שלנשואים יש תירוץ. את כולם תוקפת לעיתים תחושת הבדידות ולכולם יש תקופות תהייה כאלה לגבי כיוון ומטרה בחיים, אך היתרון של הנשואים זה שיש להם את מי להאשים ובמה להיתלות. הרי לרווק הגיוני להרגיש בודד, איך יתכן שנשוי עם משפחה ירגיש כך. הם בטוחים שאם הם היו חופשיים, הכל היה מושלם והם היו מאושרים. ואת האמונה הזאת הם מקרינים בבית, גם אם הם מאד משתדלים לקשור היטב את המסכה על הפנים. האכזבה והייאוש לא קלים להסתרה. הם נוזלים החוצה בעת הרביצה על הספה מול הטלוויזיה, בפקק בדרך לסדר פסח ובלילה במיטה לצד האישה שכביכול ישנה. שלא לדבר במריבות איתה. ידידי, זה נקלט היטב אצל הצד השני. ריגושים רומנטיים ומיניים נראים כרגע כמזור לכל התחלואים, אך הסטטיסטיקה אומרת שרוב הגרושים, לאחר תקופת פארטייה של כמה חודשים, מתחילים בחיפוש אינטנסיבי אחר פרק ב' או רצים הביתה בחזרה לפרק א'. פתאום מסתבר שהמזור הזה הוא אילוזיה. המציאות היא שאתה כרגע משועמם, לא בדיכאון קליני אך בבאסה מתמשכת, מתפקד על אוטומט, חי מת. אתה צריך אהבה חדשה - לא אישה, תעסוקה.

 

[lost32]

טוב

אני נוטה לא להסכים איתך אם כי יש אמת במה שאתה אומר שיש לי גם בעיות עם עצמי. הבדידות שאני מרגיש קשורה לזוגיות ולא רק לעצמי עם עצמי. אני חושב שאם יש מדד לקשר טוב אז היינו מקבלים 4. יכול שאם יש מדד לנורמליות אישית אני הייתי מקבל גם ציון נמוך אבל זה לא משנה את ה-4 הזוגי שהוא פחות קשור אליי אלא יותר לקשר הבסיסי ביננו, לכבוד, לתקשורת, לחיבה ולשיחות העמוקות שנמצאים כולם במצב רע מזה זמן. מה שכן אני מסכים איתך זה שאני בבאסה מתמשכת וחי מת.

 

[I C E M A N 7]

אתה אוהב מספרים, אוקיי

אז תגיד לי משהו. אם נניח אתה היית 10 והייתה לך אישה 3, זה לא היה מוריד אותך אוטומטית ל-6? ואם זה היה מוריד אותך ל-6, לא הגיוני שהקשר שלכם יהיה הממוצע?

 

[מיציפיצי1]

תודה חמוד../images/Emo3.gif