לרגע הזכרת את בעלי...
למה ? אני נשואה שנה, בעלי ואני נפרדנו (כי הוא החליט) ואחרי ארבעה ימים גיליתי שאני בהריון. היום כשאני כבר בחודש מתקדם מאוד, הוא מתנהג בדיוק כמוך. זה מרתיח לי את הדם. אני מתמודדת לבד עם ההריון, עם דילמות וחוסר וודאות לגבי הקשר. נשים שחוו הריון יכולות להעיד עד כמה זה מצב רגיש. אף אחת לא הייתה רוצה לחוות את ההריון שלה ככה. אלו חיים שנוצרים, זה פרי של אהבה, מה שקרה וגרם לפרידה לא מצדיק התעלמות מהנושא הזה של ההריון. למה לא חשבתם קודם לכן על אמצעי מניעה? כמה זמן אתה עם "זוגתך" החדשה? רקדת על שתי חתונות? אני לא מצליחה להבין דברים וגברים מסוג כזה. אולי אני פרימיטיבית אבל לדעתי, אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך. אתה עצמך אמרת שיש בעיה של תקשורת לקויה וזו הסיבה, נכון????? למה לא ללמוד לדבר אחד עם השני? למה לא לנסות לשנות? ולא למענך ולמענה בלבד אלא למען עתיד ילדכם המשותף. מחר מחרתיים, נאמר והתגרשת, אתה חי עם הבחורה השניה, ניראה לך שהראש יהיה שם כל הזמן? מה יקרה כשהילד לא ירגיש טוב? כשתבוא לראות אות, בהסדרי ראיה? ניראה לך באופן תיאורטי שהיא תקבל את זה, אבל בין שתי הנשים תהייה מעין שינאה אחת לשניה. לאחת על קיום הילד 0כמה שמצער להגיד) ולשניה על קיום זאת שמבחינתה "הרסה לה את הבית". מה אתה צריך את כל זה? תחכה ללידה, הילד יכול לשנות הרבה דברים ברגע שתביט בו לראשונה. זה היצור הכי מקסים, שכמוהו אין עוד אחד אחר. זה רק אתה והיא, אישתך, יכולתם ליצור אחד מיוחד במינו. עם אף אחת לא יהיה לך כזה בדיוק... אני רותחת מכעס לשמע גברים שמדברים על דברים כאלה, איך בכלל מגיעים למצב של לחשוב ככה? להתנהג ככה? אני לא באה ממקום של לשפוט, אני נמצאת באותה הסירה, רק מן הקצה השני שלה. מניסיון, אישתך עוברת פה את הסיוט של החיים שלה. כשעמדת מתחת לחופה והיא צעדה לקראתך, הסתכלת עליה, מה חשבת? במילה אחת, מילה פשוטה "מקודשת" הפכת אותה פתאום מסתם בחורה, לאשת איש. נתת לה את כל הלגיטימציה לנהל בית, להקים משפחה. במילה אחת... "מקודשת". לא חבל? אני בטוחה שלא חשבת שזה יגיע למצב כזה, אחרת לא היית מתחתן. אבל קשה לי לקבל את הדברים שלך. עם כל הכבוד...