דילמה
היי. למי שלא מכיר אותי רק אסביר שאני עובד היום בחברה כלשהיא. עוסק בתחום שבתחילת הפעילות נראה היה שהוא צפוי היה להכניס כספים רבים לחברה.
בפועל התחום הנ"ל הוא תחום מיושן ואין לו ביקש. אבל החברה מכניסה עוד הרבה מאד כסף מתחומים אחרים- מספיק הרבה בכדי להשאיר אותי בתפקידי בציפייה שיום אחד אולי...
(מה שבפועל לא בטוח שיקרה מתישהו...) כך שאני דיי חסר תעסוקה. אני גם מרוויח דיי הרבה כסף מכדי לוותר על התפקיד. סוג של "כלוב של זהב".
ניסו לתת לי לעשות "עבודות שחורות" בתוך המשרד אך לא הסכמתי.
אחרי הכל אני מגיע עם הרבה נסיון בתחום הספציפי הזה שלי, שהוא תחום מאד מורכב טכנולוגית... ואין לי עניין לרדת בחזרה 15 שנה בהתפתחות הקרייריסטית שלי ע"מ לעשות עבודות שחורות (אני לא חייב אם זה מה שאתם שואלים).
הדבר המצחיק הוא שלמרות שמסביב (מצד חבר'ה במשרד) אני מרגיש תחושות מרמור לעיתים כלומר..שאני לא עובד בפועל והם כן- מבחינת "הבוסים הגדולים"... להם... זה לא מפריע שאני לא עובד... הם ככל הנראה מוכנים לספוג את נוכחותי כאן
ולו רק שאני יישאר. כן הם מכירים ביכולות שלי ומוכנים לספוג את עצם היותי כאן בתקווה שיום אחד תקוות אלה יתממשו.
מה שאני מנסה לומר שאני מקבל כאן תחושה דיי חזקה של יציבות תעסוקתית (במשכורת מאד מאד רצינית כן...?) מול תחושות מרמור מסויימות משאר העובדים במשרד.
מה אתם הייתם עושים? אתם הייתם עוזבים משרה מאד מכובדת ששכר יפה מאד בצידה רק בגלל תחושות מרמור של הסובבים אתכם במשרד?
אומר רק שהיציאה לשוק העבודה כפי שידוע לכולנו היא לא פשוטה... כלומר לא בטוח שאוכל להשיג את אותם תנאים ולקבל את אותה תחושה של יציבות במקום אחר..
מה אתם אומרים? אשמח לשמוע מכם?
היי. למי שלא מכיר אותי רק אסביר שאני עובד היום בחברה כלשהיא. עוסק בתחום שבתחילת הפעילות נראה היה שהוא צפוי היה להכניס כספים רבים לחברה.
בפועל התחום הנ"ל הוא תחום מיושן ואין לו ביקש. אבל החברה מכניסה עוד הרבה מאד כסף מתחומים אחרים- מספיק הרבה בכדי להשאיר אותי בתפקידי בציפייה שיום אחד אולי...
(מה שבפועל לא בטוח שיקרה מתישהו...) כך שאני דיי חסר תעסוקה. אני גם מרוויח דיי הרבה כסף מכדי לוותר על התפקיד. סוג של "כלוב של זהב".
ניסו לתת לי לעשות "עבודות שחורות" בתוך המשרד אך לא הסכמתי.
אחרי הכל אני מגיע עם הרבה נסיון בתחום הספציפי הזה שלי, שהוא תחום מאד מורכב טכנולוגית... ואין לי עניין לרדת בחזרה 15 שנה בהתפתחות הקרייריסטית שלי ע"מ לעשות עבודות שחורות (אני לא חייב אם זה מה שאתם שואלים).
הדבר המצחיק הוא שלמרות שמסביב (מצד חבר'ה במשרד) אני מרגיש תחושות מרמור לעיתים כלומר..שאני לא עובד בפועל והם כן- מבחינת "הבוסים הגדולים"... להם... זה לא מפריע שאני לא עובד... הם ככל הנראה מוכנים לספוג את נוכחותי כאן
ולו רק שאני יישאר. כן הם מכירים ביכולות שלי ומוכנים לספוג את עצם היותי כאן בתקווה שיום אחד תקוות אלה יתממשו.
מה שאני מנסה לומר שאני מקבל כאן תחושה דיי חזקה של יציבות תעסוקתית (במשכורת מאד מאד רצינית כן...?) מול תחושות מרמור מסויימות משאר העובדים במשרד.
מה אתם הייתם עושים? אתם הייתם עוזבים משרה מאד מכובדת ששכר יפה מאד בצידה רק בגלל תחושות מרמור של הסובבים אתכם במשרד?
אומר רק שהיציאה לשוק העבודה כפי שידוע לכולנו היא לא פשוטה... כלומר לא בטוח שאוכל להשיג את אותם תנאים ולקבל את אותה תחושה של יציבות במקום אחר..
מה אתם אומרים? אשמח לשמוע מכם?