דילמה

[nagoya1]

דילמה

האם לדעתכם יש טעם בטיפול זוגי כשהאהבה בשלבי דעיכה מתקדמים???

 

[Amazona]

לא

 

[V i n a]

כן.

ישנן סיטואציות בהן לא מעורבות טבעות נישואין ואין ילדים, ובמקרים כאלה לא תמיד יש טעם לנסות "להתאבד" על הזוגיות.
אבל יש מקרים שבהם לא מרימים ידיים ונוטשים בקלות, בטח לא אם מדובר בשחיקה טבעית של זוגיות ותו לא.
השאלה שלך נזרקה לפורום ללא שום תוכן או רקע, לכן אני מניחה שאת כותבת מתוך מריבה או כאב רגעי ואגיב לשאלתך פרופר.

אהבה לא נשחקת ככה סתם.. זו הצטברות של מתחים, כעסים, מריבות, חוויות, משקעים .. מטען חורג, אם תרצי.
לפעמים אנשים כ"כ נשאבים לשגרה, עסוקים בלעבור את היום או לשרוד את החודש, וכמו תמיד יש מחיר לכל דבר והחשבון מוגש.
לא סתם אומרים שזוגיות היא סוג של עבודה.. זה עניין שדורש תחזוקה שוטפת, טיפולי שמן, מנוע ושאר ירקות..

לפעמים כל מה שצריך זה יד מכוונת (וניטרלית), בעלת הכלים המתאימים לנסות ולגשר מחדש על הפערים שנפערו והחומות שנבנו עם השנים, ולקרב מחדש.
מן הסתם אין ערבויות לשום דבר וצריך לקחת בחשבון שהסיכויים להצלחה הרבה יותר גבוהים כשהרצון לשינוי מגיע משני הצדדים המעורבים, ולא רק צד אחד.
ובכלל, אלא אם מדובר במקרים יוצאי דופן - אני טוענת שבהחלט יש טעם לנסות את כל סוגי הפתרונות האפשריים לפני שנוטשים, בעיקר אם מדובר במשפחה.

בהצלחה.

 

[nirity1]

תלוי

השאלה שלך כללית מדי.

 

[seeyou]

לדעתי כשהאהבה בשלבי דעיכה מתקדמים

ערך טיפול זוגי דומה לכדורי פלסיבו
ציטוט מתוך הנט :
"
(פלסבו זה דמה. לא אמיתי. כמו בעולם התרופות, שנותנים למישהו כדור שלא באמת מכיל חומרים לטיפול בבעיה (אלא זהו כדור סוכר לדוגמה) ובודקים האם יש שינוי במצבו הגופני או הנפשי,)

"
יוסי

 

[nagoya1]

ממש קשה

ממש קשה לי להביע את רגשותיי בכתב מול אנשים שאינני מכירה... אך vina את/ה ממש הצלחת לגעת בי ולרגש אותי. זה ככ נכון מה שכתבת. ככ אמיתי. אנחנו נמצאים בשלב ביחסים שבו אין עניין משותף מלבד הילדים. אני יודעת שהוא מאוד אוהב אבל הפערים באישיות שלנו הם גדולים... ובאים לידי ביטוי בכל רגע נתון. יש תקופות של ירח דבש אך הן חולפות והדכדוך וחוסר ההשלמה מצידי עולה שוב על הפרק. כמה עצוב

ככ הייתי רוצה לאהוב אותו בכל הכוח! כמו בהתחלה...

 

[seeyou]

תשוהתך קשורה במה שכתבה VINA

 

[מריוס זכריה]

הנה סוג של תאוריה

(אני מצטער אם זה נשמע קצת בסינית)

אנשים נמצאים כל החיים בתנועה קדימה, גם כשזה לא נראה כך. לפעמים נראה שעוברות המון שנים ללא שינוי - אבל תמיד יש שינוי. זה כמו, למשל, הגדול בשיער: הוא כל כך איטי עד שזה נראה שהוא לא גדל. אבל כשרואים מישהו אחרי חודש או חודשיים, מבחינים שהוא כן גדל. ככה גם אנשים: הם גדלים ומשתנים.

להבדיל משיער שגדל בקצב פחות או יותר קבוע, אנשים גדלים בקפיצות. בין קפיצה לקפיצה יש הבשלה, וההבשלה חשובה בתהליך הרבה יותר מהקפיצה. הקפיצה קורית כשההבשלה הושלמה, ואם היא לא תקרה היום, היא תקרה מחר. הפרי הבשל חייב לנשור מהעץ, וזה לא משנה אם יש באותו רגע רוח או לא.

איך זה קשור לזוגיות?

נישואין היא סוג של קפיצה קדימה. לפעמים יש הבשלה, לפעמים ארוכה, לקראת השינוי הזה (נגיד, לדוגמה, חן, למרות שאני לא ממש מכיר אותה). ויש אנשים שעושים את השינוי בלי שהייתה הבשלה, ומצפים שהקפיצה תביא את השינוי - והיא לא עושה זאת!

אבל בכל אופן, אחרי החתונה נקבעה כבר עובדה, ויש ילדים, והחיים הולכים קדימה. וההבשלה ממשיכה. אבל הכיוון משתנה, כי עכשיו המציאות השתנתה. והמשבר הזוגי לא בא מיד. הוא מגיע אחרי ששני בני הזוג עברו תהליכי הבשלה נפרדים.

ועכשיו השאלה היא: מה משרת את ההבשלה שלך - פרידה או המשך הקשר? תחושת האהבה נזילה מאוד. היא יכולה להשתנות מיום ליום - נכון? אבל הדברים העמוקים, החשובים, לא משתנים מיום ליום. מכאן יוצא שהאהבה היא לא מדד מספיק טוב. השאלה האמיתית היא: quo vadis. לאן אתה הולך.

לכן מה שאת צריכה לשאול את עצמך, מעבר למריבות הזוגיות הרגילות, ומעבר לכעס ולמאבקי הכח שיש בכל זוגיות, ומעבר לעייפות ולאכזבה שחייך לא הגיעו לאן שאת רוצה שיגיעו - את צריכה לשאול את עצמך: מה התחנה הבאה שלי? והאם אני רוצה לנסוע איתו?

לסיכום, ולקיצור העניין, זה לא עניין של אהבה, כי אהבה כי היא תחושה נזילה ולא אמינה. זה עניין עקרוני שהשוה תחתונה שלו היא: איתו או בלעדיו.

טיפול זוגי הוא לא קסם. הוא כלי עזר להגיע לאן שממילא רוצים להגיע.

 

[צפרדעית82]

מקסים! וכ"כ נכון...

ישבתי ותהיתי כמה דקות על מה שכתבת.. גם לגבי עצמי..
אני מאוד מסכימה עם העניין שאהבה היא עניין מאוד נזיל והיא תוצאה סופית של המון המון גורמים ולא ניתן לראות בה מדד מהימן למשהו, אלא לתוצאה של המון דברים.

לגבי עניין ההבשלה והקפיצה- זה גם מאוד נכון. הרבה מאוד אנשים מתעלמים מזה ו"מתגלגלים" ולא עוצרים רגע ומתבוננים בכנות על החיים שלהם ועל המסע שהם עושים. צריך המון כנות אישית בשביל להיות מסוגל לראות כך את תהליכי ההבשלה והקפיצה שעושים.
גם כי ההתבוננות הזו תגרום להם לעיתים להצטרך להחליט החלטות מאוד אמיצות בחיים. שלא תמיד מתיישבות עם הסדר הטוב.

זה נכון לגבי הכל בחיים, לאו דווקא זוגיות.

תודה על הרעיון היפה, LIKE

 

[dovk]

כן בהחלט.

אם יש לך זוגיות עם אדם סביר, אין בעיות אלימות (גם לא אלימות מילולית), שווה בהחלט להשקיע בטיפול זוגי.

הסבר:

אנחנו מוצאים לנו פרטנרים לחיים על בסיס מגוון רחב של שיקולים, חלקם לא מודעים. בין השאר, תת המודע שלנו שואף לתקן עיוותי עבר ומחפש לנו בני זוג שאיכשהו ממחזרים דינמיקות מפעם, חלקן טובות וחלקן לא.

כשזוגיות סבירה משתבשת, ופונים לטיפול זוגי, מגיעים למקומות האלה ומטפלים בהם. תהליך כזה יכול לתקן את הזוגיות הקיימת, אבל אם לא, יאפשר להפרד ברוח טובה, וייתן לכם כלים ליצור זוגיות חדשה על בסיס בריא יותר.


שלא לדבר על כך שממש לא קל ליצור זוגיות חדשה בימים טרופים אלו.

בהצלחה, אשמח לעדכון.

 

[צפרדעית82]

אם האהבה בשלבי דעיכה

משמע שהקשר כן התחיל מתוך אהבה, גם כתבת בתגובה לוינה שאת היית כל כך רוצה לאהוב אותו חזק כמו פעם, משהו כזה..
לדעתי- אהבה זה דבר נזיל, בדיוק כמו כסף. בתקופות טובות יש יותר ממנו, בתקופות רעות יש פחות. צריך לעבוד קשה כדי להרוויח את האהבה ולשמור ולתכנן נכון בכדי לשמר ולתחזק. זה לא שיש מזל ויש אהבה, זה המון באחריותנו.
כשיש ילדים ושגרה זה הרבה יותר קשה, אבל אפשרי.
כך שלשאלתך- אם את רואה בטיפול זוגי דרך פתרון, אז לכי על זה.

בהצלחה

 

[nagoya1]

ראשית, תודה

תודה על התגובות ועל ההבנה!
אני באמת מרגישה שאנחנו מתפתחים בכיוונים שונים והחלומות שלנו לא באותו הכיוון. אני, מטבעי אדם סקרן שרוצה לנסות, לחוות ולהגשים (מגורים בחול - אסתפק אפילו בת"א, עסק קטן וכו'...) והוא ממש עם הרגליים על הקרקע. חושש משינויים וזה ממש מתסכל כי אין שום גמישות. עובד קשה ומסתפק במה שיש ולא ממש שואף להגשמה עצמית. מישהו כתב כאן על אלימות... אז זה ממש ממש לא המקרה. הוא מקסים ומעניק ואבא נפלא (!) אבל משום מה זה לא מספיק לי. מרגישה כאילו אני זו שגורמת לכל המתחים בבית... לא מסופקת... אם יכולתי להראות יותר ולהעניק כמו פעם אז מרגיש לי שהכל היה מסתדר. מה קורה לי שאני לא מסוגלת לגשת אליו ופשוט לאהוב אותו???????? כאילו משהו עוצר בעדי... הרגשה נוראית שעובר עלי משהו זה זמן מה שאני לא מצליחה לפרש. בינתיים, בעלי מנסה לקבל את התופעה כ"משהו שעובר עליך ואני ממתין שיעבור.."
סליחה על האורך אבל סוף סוף יש לי מקום לפרוק. אז שוב, המון תודה לכולכם על העצות. שיהיה לנו יום נפלא!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[shirael]

בזמן האחרון אני מתחילה לחשוב

ש"טיפול זוגי" הוא משהו שבאמת דרוש למעט מאוד זוגות. הרי מה שאת מתארת נובע בצורה מאוד ברורה מצדך, מתוכך, מתוך התהליכים שאת עוברת בחיים שלך. הוא לא מבין מה את רוצה ממנו - מבחינתו הכל כמו קודם.

אז על מה תגררי אותו לטיפול זוגי? זה רק ימסך את הבעיה האמיתית, שהיא, מותק, את וחוסר שביעות הרצון שלך מעצמך ומחייך.

הוא משקף לך את זה בעוצמה (כי בשביל זה אנחנו נמשכים לבני זוג הפוכים\משלימים לנו) ולכן כל העצבים שלך מופנים אליו. לא מבינה איך? הנה דוגמה - אמרת שאת חולמת להגשים את עצמך, אבל שביעות הרצון שלו מהשגרה מדגישה לך עד כמה את בעצם חיה בשגרה בעצמך, עד כמה את לא מוגשמת בחיים. אז את מוציאה את זה עליו, כאילו הוא זה שמנע ממך כל חייך את ההגשמה העצמית - ולא את.

זה מנגנון הדחקה מובן, אבל בשביל לרדת לעומקו את צריכה בדק בית אישי ורציני שלך מול עצמך. הרי בטיפול פרטני יעלו כל הטענות שלך כלפיו בדיוק כמו בטיפול זגי - אבל מטפל סביר יידע יפה מאוד להפנות אותם בחזרה אלייך ולמנוע ממך לברוח מאחריות בטיעונים כגון "אבל הוא...". הגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלך.

 

[מריוס זכריה]

שירה

ניסיתי לענות לך במסר פרטי אבל יש שגיאת מערכת.
אם לא קיבלת, אנא כיתבי לי ל- [email protected]

 

[shirael]

 

[nirity1]

אני חושבת שבמקרה כזה

חשוב ללכת לטיפול זוגי....דברים כאלו נראים שאפשרים לגישור.
שיהיה לכם המון בהצלחה

 

[תמר מרין]

אהבה מצרך נדרש

גילוי נאות - אני מטפלת זוגית. לכן, אני גם רואה ממש מקרוב את המשמעות והחשיבות של טיפול זוגי. בדרך כלל, אם הייתה התחלה טובה בזוגיות והייתה אהבה, טיפול זוגי לא רק שיכול לעזור ולשקם, אלא אף להביא למקום חדש, טוב יותר ממה שהיה. טיפול זוגי מאפשר לעשות "זום אין" על סוגיות בתוך הזוגיות. אהבה היא חלק, אבל לא רק. זה שהוא אבא טוב ושיש לו תכונות שאת מעריכה, בהחלט מהוות בסיס שאפשר לבנות עליו וסיבה לאופטימיות.
מה שבעיני הוא המשמעותי ביותר ביכולת של טיפול זוגי לעזור הוא המוטיבציה שלכם. האם שניכם רוצים ומעוניינים לשקם את הזוגיות שלכם? טיפול זוגי הוא השקעה - של אנרגיות, של זמן, מחוייבות וגם כסף. אם אין מוטיבציה מצד שני בני הזוג, יהיה קשה מאוד להגיע רחוק.
בדבר אחד אני בטוחה - את צריכה לחתור אל האושר שלך. אם תמשיכי לדשדש בחוסר שביעות רצון, המצב עלול להיתדרדר. מתחילות האשמות הדדיות וחוסר אושר מזמן עוד מאותו דבר.
מה שלא תחליטו, אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך אל האושר שלך ושלכם...

 

[dovk]

- כל מילה בסלע!

 

[מפלצת או ילדה]

אלו

הם כאבי גדילה נורמליים. ושום דבר בינתיים לא תפס שום כיוון אחר. ההפך. הוא המבוגר האחראי <האקסטנשן של ההורים שלך> ואת הילדה המורדת

. הוא מחכה בסבלנות ש'יעבור' לך <כי הוא כזה אבא נפלא ומשרה בטחון בקשר

>, ואילו את תיכף תתחילי לאתגר גבולות

.
זה יכול לתפוס כיוון אחר רק כשתשלימי את ההתבגרות שלך, ותכירי בשוני שלכם האישי ממקום מכבד ולא שלילי ותנהלי משא ומתן על צרכים ממקום יותר בוגר ובשל. או במילים אחרות - כשתעברי גמילה מסודרת מהסימביוזה ומהמובן מאליו

.
כרגע את תקועה על הפנטזיות ועל תסכולים ש'החיים' <הוא

> לא מגשימים לך חלומות. ולכן גם 'אוהבת פחות' <מן כעס כזה על שהוא לא לוקח אותך עם הבלונים ללונה פארק של החיים כמו שאת מייחלת ומצפה>.

לא נותר לי אלא לאחל שהלוואי ולא תצטרכי תלתלות רציניות כדי להוקיר את מה שיש <נא לעיין באגדה על דייג ודג הזהב בזמנך החופשי>. כי נשמע שיש לך שם המון ואת די בועטת בדלי החלב עם רגל סוררת.

 

[אייבורי]

את צודקת

אין באמת טעם בטיפול זוגי במקרה שלך

כדאי שתלכי לגמרי לטיפול אישי

חוסר שביעות רצון קיומי ותמידי, יגרור אותך תמיד לאומללות
כדאי שתטפלי בזה.