פוס......רגע.....
אני מתחילה לחשוב שאולי יש כאן גם עניין תרבותי. החברים הישראלים שלי, ברובם, אכן רצו משהו מאד ישיר, כן ופתוח. באנגלייה היה לי רק חבר אחד, ונגיד 10 ידידים. התחושה שלי - שאחד ממוקדי הביקורת הקשים של החבר שלי נגדי הסתובב סביב נקודת הגרוי. בהתחלה הוא היה מאוהב בי מעל האזניים ושום דבר לא היה לא טוב מבחינתו. הכל היה יופי. אבל כשהתחילו הדברים ללכת קצת יותר קשה, םתאום הבגשים שלי היו גראנג'י מדי (זרוק), והבית שלי קטן מדי, והשכונה לא פוזה מספיק. אח"כ קלטתי שהוא פשוט רוצה שאהיה סוג של חלום בלתי נגיש. שלק ורוד ועקבים ושפיצים, פשוט עשו לו את זה ברמה של מתח מיני. בארץ לא היה עולה על דעתי להתלבש ככה, אבל כאן הרגשתי שסגנון הלבוש שלי לא מספיק "לונדוני". אני לא אומרת שזה פתר איזה בעייה לטווח ארוך, אבל הרגשתי שברגע שיכולתי לשחק אותה יותר מנוכרת ויותר בפוזה, זה יצר אצל הבן זוג שלי המון גרוי - וזה הוביל למין זרם חדש ביחסים שלנו. נכון שזה לא היה סוף העניין, אבל זה הבהיר לי שהיכולת הזו לשמור על מתח מיני שנבנה על ידי סוג של זרות, ולא קרבה (האינטימיות במיטה היתה ברורה מאד ביננו, מדובר כאן על הפיתוי והגרוי ולא על המין עצמו) היו בשביל בן הזוג שלי ממש עניין הכרחי. לא ממש קשור לנושא, אבל אני מגלגלת מחשבות בעזרתכן, אם מותר. וחוץ מזה - כשהתגלו הבעיות - בעיקר סביב ההתנגדות של הבן שלו לקשר ביננו, ומעורבות יתר של גרושתו ואימו בחייו - כל מה שאמרתי לא עזר. רק כשהתחלתי לסגור דלתות ולתת לו להבין שלא אהיה זמינה ם משהו לא ישתנה - הוא התחיל לחשוב בינו לבין עצמו גם. שוב - לניכור ומרחק - יש תפקיד חשוב ביצירת תגובה, לאו דווקא דיבור ישיר. זה היה הנסיון שלי, ורק שלי.