ראשית, יש בעיני
שיקוףתקצירי למציאות נראית--
כל השאר פרשנות שלך, שלי לא נראית כך,
ואתיחס לדברים שהבאת,
מאוד ילדותית ומרוכזת בעצמה.--מרוכזת בעצמה זו מציאות שהיא רואה,
מתאפרת, מטילת, וכד'והדיסוננס הזה בין עסוקה בעצמה ובגלל אהבתה לנכדה היא רואה בכך ילדותיות,
בעיני זו לא ביקורת אלא שיקוף שמדאיג אותה.
אני לא חושבת שהיא באמת מבינה עם עצמה את המשמעות של להקריב את החיים שיש לה כרגע לטובת טיפול בנכדה, אני מזדהה עם המשפט הזה, הרבה פעמים אנחנו רוצים לעזור לעשות ,
ומסתבר שזה יותר תובעני וקשה משחשבנו.
אני מגדלת כאן ילד בן שנתים וחצי, ואני מסתדרת עם כל נכדי נפלא--
אמא שלו איתו כאן, ואני רוצה לומר לך--בכלל לא קל. מה שהיה לי פשוט מאוד בתור צעירה ואמא,
קצת יותר מורכב ותובעני מאשר היום. דברי לא נאמרים כתלונה, אלא כשיקוף מציאות.
אני חושבת שהכלה השואלת--רואה את ההבדל. ואולי אפילו שמעה זאת מסבתא אחרת.
ואני חושבת שזו לא ביקורת--אלא דאגה.
"חיה ממש טוב", קמה ב10, מטיילת כל היום, בקניון, בתל אביב, נפגשת עם חברות... קנאה?
למה נשמע לך קנאה? הרי הן לא גרות יחד, היא שומעת מהסבתא על אורחות חייה ועל מעשיה,
ולותר על זה--לא פשוט, הנה משפט שחוזר על עצמו כאן, האמהות שלנו והחמיות כבר גידלו ילדים,
ויש להם חיים משל עצמם--אז כשהכלה מביעה זאת --ומבינה שהויתור גדול מידי--וזה עלול להביא סכסוך,
היא קנאית? לא פר,
ובכלל כל המשפטים כאן נאמרו כרואה את המגבלה של מה הסבתא האוהבת חיה היום למה היא בעצם עלולה לשנות, להפך,אני שומעת כאן על כלה, שמבינה שטיפול בילדתה מצריך המון מאמץ וויתור--
שעלול בהמשך מהעומס ליצור מריבה והיא מנסה למנוע זאת.
והבעל לא נלהב--הוא רוצה מאוד מאוד לרצות את תביעת אימו,
ולצערי רובם מוכנים להקריב את רצון נשותיהם לטובת רצון אימותיהם.
אגב , משפט אחרון, כשהסבתא לא תוכל, או יהיה לה קשה מידי, משום מה--
זה יקרה בגלל הכלה--ולא בגלל הנכדה או חלילה הבן.
אז מה נורא במה שהכלה שואלת?
שיקוףתקצירי למציאות נראית--
כל השאר פרשנות שלך, שלי לא נראית כך,
ואתיחס לדברים שהבאת,
מאוד ילדותית ומרוכזת בעצמה.--מרוכזת בעצמה זו מציאות שהיא רואה,
מתאפרת, מטילת, וכד'והדיסוננס הזה בין עסוקה בעצמה ובגלל אהבתה לנכדה היא רואה בכך ילדותיות,
בעיני זו לא ביקורת אלא שיקוף שמדאיג אותה.
אני לא חושבת שהיא באמת מבינה עם עצמה את המשמעות של להקריב את החיים שיש לה כרגע לטובת טיפול בנכדה, אני מזדהה עם המשפט הזה, הרבה פעמים אנחנו רוצים לעזור לעשות ,
ומסתבר שזה יותר תובעני וקשה משחשבנו.
אני מגדלת כאן ילד בן שנתים וחצי, ואני מסתדרת עם כל נכדי נפלא--
אמא שלו איתו כאן, ואני רוצה לומר לך--בכלל לא קל. מה שהיה לי פשוט מאוד בתור צעירה ואמא,
קצת יותר מורכב ותובעני מאשר היום. דברי לא נאמרים כתלונה, אלא כשיקוף מציאות.
אני חושבת שהכלה השואלת--רואה את ההבדל. ואולי אפילו שמעה זאת מסבתא אחרת.
ואני חושבת שזו לא ביקורת--אלא דאגה.
"חיה ממש טוב", קמה ב10, מטיילת כל היום, בקניון, בתל אביב, נפגשת עם חברות... קנאה?
למה נשמע לך קנאה? הרי הן לא גרות יחד, היא שומעת מהסבתא על אורחות חייה ועל מעשיה,
ולותר על זה--לא פשוט, הנה משפט שחוזר על עצמו כאן, האמהות שלנו והחמיות כבר גידלו ילדים,
ויש להם חיים משל עצמם--אז כשהכלה מביעה זאת --ומבינה שהויתור גדול מידי--וזה עלול להביא סכסוך,
היא קנאית? לא פר,
ובכלל כל המשפטים כאן נאמרו כרואה את המגבלה של מה הסבתא האוהבת חיה היום למה היא בעצם עלולה לשנות, להפך,אני שומעת כאן על כלה, שמבינה שטיפול בילדתה מצריך המון מאמץ וויתור--
שעלול בהמשך מהעומס ליצור מריבה והיא מנסה למנוע זאת.
והבעל לא נלהב--הוא רוצה מאוד מאוד לרצות את תביעת אימו,
ולצערי רובם מוכנים להקריב את רצון נשותיהם לטובת רצון אימותיהם.
אגב , משפט אחרון, כשהסבתא לא תוכל, או יהיה לה קשה מידי, משום מה--
זה יקרה בגלל הכלה--ולא בגלל הנכדה או חלילה הבן.
אז מה נורא במה שהכלה שואלת?