דילמה גדולה

[דילמה קטנה]

דילמה גדולה

היי רציתי לשתף אתכם בבעיה שאוכלת אותי מזה זמן רב. את אשתי הכרתי לפני 4 שנים והתחתנו אחרי שנה. הייה לנו מיניות תוססת מיד שהכרנו אך האמת שמאז שחר נעורי נמשכתי למין סאדו מזוכיסטי. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב מין רגיל אך אפילו תוך כדי אני רבות מפנטז על משחקי שליטה. בערך שנה אחרי שהתחתנו, בסביבות הולדת בנינו הבכור, פקד אותנו משבר מיני שבמהלכו כמעט ולא קיימנו יחסי מין במשך חצי שנה, בעיקר בגלל קשיים שעברה אשתי ובגלל מתיחות שהייתה בנינו. בעקבות אותו משבר, החשק המיני שלי דעך עד שגם לאונן כמעט והפסקתי, הרגשתי שהאון שלי הולך ונעלם ושאני בדרך הישירה לאימפוטנציה בעודי בשנות העשרים לחיי. את המשבר הזה עברנו וחזרנו לפעילות מינית נורמלית, היציאה מהמשבר הייתה כתוצאה מהכרה במשבר עצמו ונכונות לעשות מאמץ לשינוי משני הצדדים. דילמה כשלקחתי את עצמי בידיים לקראת יציאה מהמשבר, אחד הצעדים הראשונים בדרך הייתה החלטה שעשיתי. החלטתי שאני הולך לממש פנטזיה, כלומר החלטתי לקבל שירות בתשלום ע"י מלכת סאדו מזו. שמעו, ביום שהחלטתי זאת ההורמונים חזרו להכות בי כמו בגיל 15, לתקופה הייתה בי התרגשות כל היום וחזרתי לעשות סקס תדיר עם אשתי, ככל שהתקרבתי למפגש הנכסף הליבידו שלי הלך ועלה ולילה אחרי המפגש ההוא (בליל המפגש אשתי הייתה במשמרת לילה) אני ואשתי עשינו סקס כמו שלא עשינו הרבה זמן. אשתי הגיבה בחיוב לשינוי (מבלי שידעה את פישרו) והמשבר היה מאחורינו תוך פחות מחודש. בכל מקרה , מאז (כבר שנתיים) אני הולך כל כמה חודשים לקבל שירות של מלכת סאדו מזו ויש לי ייסורי מצפון. אני לא מרגיש שאני בוגד באשתי, אין לי קשר רומנטי עם אותה מלכה, ואני לא מקיים איתה יחסי מין. אני אוהב את אשתי והיא יודעת זאת, חיי המין, הזוגיות והמשפחה מצוינים. אינני חושב (יתכן שאתוודה ושיגרם עוד משבר מזופת) שהזוגיות שלנו תלויה בפגישות האלו אבל כמו נרקומן שצריך את ההרואין בזרם הדם, כמו חולה סכרת שצריך זריקת אינסולין, אני תמיד חוזר לקבל את "זריקת ההורמונים" בשדות זרים. אני חושב שאם אספר על כך לאשתי היא תבין, והרי היא אישה פתוחה וחכמה, אבל כל פעם שאני נמצא אצל המלכה אני מנסה לדמיין מה היה קורה אם אשתי הייתה מתבוננת בי בזמן שאישה זרה "מטפלת" בי - אני מאמין שהיא הייתה נחרדת. ובכלל, אם אתוודה בפני אשתי זה כמו להגיד לה שהיא לא מספיקה בשבילי - איך זה יגרום לה להרגיש? - וזה לא יגרור משבר נוסף? אז אולי כדאי שלא להוציא את העצמות מהקבר כי מה שלא יודעים לא כואב, ואולי ניתן להרגיש שלם כי ככה המצב טוב לכל הצדדים ואין סיבה לייסורי מצפון, אך איך ניתן להימנע מיסורי מצפון שאתה נפגש פגישות סודיות מאחורי הגב של אשתך? טוב כתבתי מספיק ואני רוצה לשמוע מה אתם חושבים שלכם

 

[I C E M A N 7]

לדעתי

בשום אופן לא להתוודות. שום דבר טוב לא יקרה מזה. אתה בעצם מקווה לאישור מאשתך על מנת להיפטר מייסורי המצפון וכך לתפוס את השוט בשני קצותיו

אתה מכיר הכי טוב את אשתך, אבל קשה לי להאמין שהיא עד כדי כך ליברלית. לדעתי יש לך רק שתי אפשרויות: להמשיך ולהיזהר טוב טוב (גם ממחלות וגם מלהיתפס) או להיגמל מהסם.

 

[seeyou]

לדעתי,הלא מקצועית בנשואים "רגילים"

אין מקום ל"משחקי שליטה" או סאדו. פאנטזיות מיניות כן-זה מדרבן את היצרים אבל בסקס "קשה" מאבדים את הכבוד שנחוץ במסגרת נשואים "רגילה". אפילו החלפת זוגות זה "מקובל" בחוגים "מתקדמים" בחברה אך הסאדו זה עדיין במחתרת(יחסית). האם תחזיקו מעמד כזוג נשואי? ייתכן אם היא תקבל את הסטטוס החדש שלך וגם תשתתף ב"פעילות" יוסי

 

[מדען טילים סובייטי]

טוב, אז אחרי שהלכתי לשירותים להקיא,

פעמיים, אומר לך כך - יודע למה הגברים שולטים בעולם? כי הם חושבים אחרת מנשים - קח לדוגמא קוביה הונגרית, כמעט גמרת לסדר אותה, נשארה לך, נניח, קוביה אחת אדומה בפאה ירוקה ולהיפך - אשה תמרוט את שערות ראשה ותתחיל לעבוד, זה יקח לה כנראה את כל הלילה ויגמר רע. גבר יקח מברג קטן, יחלץ בעדינות את שתי הקוביות הסוררות, יחליף ביניהן ויסגור עניין (ואז יהיה לו זמן לארגן הפיכות, לפתוח במלחמה, לעשות מיליונים או להפסיד את המכנסיים) ובמילים אחרות - אצל נשים הכל קשור בהכל, גברים חושבים במגירות - יש להם בעיה ספציפית, הם מסוגלים לבודד אותה ממהלך החיים הכולל שלהם ולתת לה פיתרון בלי לערב מגירות אחרות - הכל בסדר ונשאר להם ים של זמן פנוי לצורך הטיפול בענינים אחרים. למזלנו, נשים לא מסוגלות ליישם את השיטה הזאת אחרת הלך עלינו

. אז גם אתה נותן לאשה להרביץ לך, גם נהנה מזה וגם רוצה לבטל את היתרון האבולוציוני הגברי האדיר, ת'פאדל. רק אל תיקרא לעצמך "גבר"

. (מצטער, חייב לרוץ להקיא שוב)

 

[מיציפיצי1]

אם תתייחס לזה כמו

עוגת הקצפת שמרשה לעצמו מקוצר הקיבה פעם בחודשיים, זה יקל עליך? אתה בן אדם, יש לך חולשות, אם החולשות הללו לא פוגעות באהובים שלך (אל תביא מחלות הביתה, אל תבזבז על זה יותר מידי כסף וזמן ואל תיתן לאישתך לדעת מזה כי זה רק יצער אותה), ובמקרה הזה אפילו קצת עוזרות להם (אתה נהיה מסיפוריך הרבה יותר מיני בזכות מימוש הפנטזיה), אז אפשר להגיד שזה לא סוף העולם. אם היית בעלי הייתי מעדיפה לא לדעת ולהמשיך להנות ממיניותך המתפרצת.

 

[כבר יודעת משהו]

לא כדאי לך שמשהו יאכל אותך

בסוף עוד תגלה שאתה בכלל לא טעים.. מה שאני רוצה להגיד לך הוא, שאם מצאת לעצמך פתרון שלר רק שאינו פוגע באשתך אלא להיפך, משפר את חיי המין שלכם ומאפשר לך לקיים איתה מערכת מצויינת, אז כל הכבוד לך והכל בסדר. וזאת דעתי. יותר פשוט מפשוט. אני מאד חושבת שאתה לא צריך לספר לה, זה לא שלה, זה שלך. מותר לכל אחד שתהיה לו מגירה פרטית אישית שבה הוא מנהל את הסודות שלו. ואם הסודות האלה לא פוגעים באף אחד, אז אדרבא ואדרבא. העניין הוא שאתה צריך לחיות עם מה שאתה עושה בשלום. זה הכי חשוב.

 

[feralcat]

דילמה? לפי דעתי זה חלק מהעיניין.

אתה רוצה לרוץ לאמא, סליחה, אשתך לספר לה כמה אתה ילד רע. ואולי היא תעניש אותך רק קצת. ואם היא תעניש הרבה אז בכלל תעלה לשמיים. אתה מת לספר לה אבל אל תעשה את זה כי בלי יסורי המצפון המלכה תהייה שווה פחות בהרבה.

 

[דילמה קטנה]

טוב.....אז אני חייב להודות

שעצם העיניין שזה בסוד ושזה הפרי האסור מעלים את הכמיהה והריגוש...והרי ידוע שמים גנובים ימתקו, אבל אם אשתי הייתה יודעת זה היה מקל עלי בהרבה. בכל מקרה, איני יכול לומר שאין מידת צדק בדבריך.

 

[דילמה קטנה]

תודה לכל המגיבים...אפילו למדען

אייס מן- תודה,נגעת בנקודה שאני בעצמי לא ידעתי לנסח. אגב, אין סכנה למחלות כי אני לא עושה שם סקס! סי יו- הנושא שהעלת לא הוא שהטריד אותי, הכבוד של אישתי אלי או שלי אליה לא ירד, האמינות ,הפתיחות ובעיקר ההדדיות הם אלו שמעמידים במבחן את עתיד הנישואים שלנו. מיציציפי, וכבר יודעת משו, קודם כל אני מופתע מהתגובות שלכן-לא חשבתי שאקבל כזו הבנה מבנות המין היפה, חשבתי שתראו את הנושא דרך עיני "הנבגדת" ותתנו תגובות כגון "לכו ליעוץ, תפיסקי לבגוד,אתם לא מתאימים...." לדעתי באמת אישתי מעדיפה שלא לדעת ואני שמח שאמרתן מה שאתן חושבות בצורה גלויה כל כך. ולמדען,אם אתעלם מהכותרת והשורה האחרונה שלך, אני יכול להגיד להגיד שאהבתי את הדימוי שהבאת אבל אין הרבה קשר בין מה שענית למה שכתבתי ובכלל לא הבנתי מה אתה מנסה לומר וגם אתה לא נראה לי מבין. בכל מקרה, אחרי שראיתי את החתימה שלך-אני לוקח שום דבר אישית.

 

[תמבר]

סתם נקודת מבט נשית

אני לא יודעת אם זה יעזור, אכן דילמה. אני אישה ליברלית ויש לי פנטזיות של שליטה\נשלטת, כך שאני מאוד יכולה להבין את המשיכה הזאת, וגם יצאתי פעם עם מישהו שאהב דברים כאלה. אבל אם הייתי אישתך, והייתי מגלה ששנתיים אתה מסתיר ממני משהו, הייתי נפגעת מאוד. לא מהסאדו והסיפור אלא מההסתרה. זה אובדן של אמון. לגבי הסאדו, כל עוד אין סקס בעיני זה לא בגידה. אם אתה בוחר להסתיר את זה לתמיד, רק רציתי להגיד שאני אישית כבת זוג הייתי רוצה לדעת מהסיפור והייתי רוצה להיות מעורבת בדבר שהוא חשוב כל כך בחיים המיניים שלך. ואפילו לקחת חלק בו! (אחרי שהתגברתי על עניין האמון). זה יכול לשדרג את היחסים, לך תדע. אז תשאל את עצמך, אם יש טעם לערב את אישתך, האם היא יכולה לקחת בזה חלק כלשהו או שזה בכלל לא האופי שלה. האם זה ידליק אותך אם היא תרצה להיות מעורבת בזה? אם היא בכלל לא בכיוון של דברים כאלה, אז עזוב. מקווה שזה מחדד לך את ההחלטה.

 

[דילמה קטנה]

היא מודעת לנטיות שלי

ודיברנו על הנושא כבר בתחילת הקשר ואנו עדיין מדברים ואין סיכוי שהיא תקח בזה חלק. אבל מה שאמרת הוא גם מה שמדאיג אותי, חיים כפולים....הסתרה....לא הנטיות שלי מה שאני מסתיר

 

[guyharar]

מחזק את תמבר

על בגידה אפשר לסלוח. על אמון שנישבר - לא כל כך. זו בעיה קשה כיוון שהסתרת את זה שנתיים. וזה לא "שקר לבן". זה משהו מהותי... לפי דעתי זה מאוחר מידיי. אל תספר על זה ותקווה שזה לא יתגלה. כרגע אם היא תעלה על זה עכשיו או עוד חמש שנים זה כבר לא משנה... כדאי אולי שתנסה לעשות הפסקה עם זה. תראה אם אתה מסוגל להיות "חיית מין" ללא הסאדו. בהצלחה.

 

[דילמה קטנה]

לזה יש פתרון קל

פשוט להשאיר מאחורה את מה שהיה ולהעלות זאת כמשו עכשיו שעדיין לא קרה.

 

[כבר יודעת משהו]

לא חייבים לקחת חלק

בכל פנטזיה של בן הזוג, רק משום שהוא בן הזוג. מצד שני, לא חייבים לוותר על פנטזיה רק משום שבן הזוג לא מתחבר אליה. באופן אישי אני רואה במצבים כאלה מדד ליכולת ההבנה, הקבלה וההכלה של שוני והבדל בין שני אנשים השותפים לקשר. מתוך כך זהו מדד לעומקו ויציבותו של הקשר, לדעתי. העובדה שלבן זוגי יש פנטזיות מיניות שאותי הן לא מעניינות, לא מחייבת אותו לוותר על מי שהוא ועל מה שהוא אוהב. הוא קיבל את ברכתי לממש לעצמו כל פנטזיה שבה יחשוק. הוא לא חייב ליידע ולספר לי, אם אינו רוצה, אבל הוא גם יכול כן ליידע ולספר לי, אם כן ירצה. ב"התרה" הזאת, לא רק שלא ערערתי את הקשר או הרחקתי אותו ממני אלא להיפך, האמון והקרבה ופתיחות והשקיפות רק גברו.

 

[תמבר]

כן אם היינו חיים בעולם אידיאלי

בן הזוג היה תמיד מאפשר לנו להיות מי שאנחנו רוצים, גם אם זה כרוך בזה שאנחנו מממשים את זה עם אנשים אחרים כי הוא\היא לא יכולים לספק את הצורך. הלוואי ואני אמצא קשר כזה, וגם שאני בעצמי אוכל לתת לבן זוג שלי את כל הספייס והמרחב שהוא צריך\רוצה. אבל מניסיוני זה קשה ומורכב. בתיאוריה זה נהדר עד שנתקלים בסיטואציות האלה בחיים האמיתיים עם בן זוג אמיתי. לא פשוט בכלל. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לחיות עם בן זוג שהולך למלכה פעם בחודש. לא הייתי בסיטואציה אף פעם. אני יודעת שהייתי מנסה לתת לו לעשות את זה כי אני מאמינה כמוך שזה הכי אידיאלי ונכון, אבל אני לא יודעת אם הייתי חיה עם זה בשלום. אני לא יודעת. דילמה מכיר את אישתו הכי טוב ויודע מה הסיכויים שהיא תקבל את זה בצורה הזו. זה נשמע מהמעט שהוא אומר שהיא לא.

 

[chenby]

אולי תשחררי את הנסיון ואת מה שאת יודעת

ותביני שממילא כולנו נשמות משוחררות וחופשיות בעלות בחירה אישית.. כלומר, גם אם נדע וגם אם לא, מי שירצה להיות עם אחרת, יהיה עם אחרת, תבדקי מה בזה באמת מפריע לך, אם זה באמת מפריע לך, האם זה האקט עצמו? האם זה שהוא מוצא אושר בעוד מקומות? כי בעיניים שלי, הכי חשוב להרגיש טוב ולמען האמת אני לא חושבת שזה כל כך מפריע לי (באופן אישי) כי זו בחירה יומיומית להיות יחד בסופו של דבר. אני עושה את הבחירה, וזה שאיתי עושה אותה.. ושנינו חופשיים לחיות אחד לצידו של השני, עם מטרות משותפות, ועם חיים משל עצמנו גם.. כל אחד והגשמתו. תרשי לעצמך להיות חדשה, בעיקר אם את אומרת שזה אידיאלי בשבילך.. את יכולה ליצור את זה.. כבר יודעת יצרה את זה, אני יוצרת את זה, חירות, פרגון, שמחה,אהבה,הערכה.. הכל שם..

 

[I C E M A N 7]

שלילי מותק

כבר יודעת משהו ואני סיכמנו בעבר שהשינוי הזה שאתן מדברות עליו חייב להגיע ממקום של מועקה וקושי. כלומר הנסיון האישי הוא קריטי לתהליך השינוי. מה שתמבר אמורה לעשות ע"פ משנתכן זה לא לשחרר את הנסיון, אלא להשתמש בו ולהסתכל עליו דרך משקפיים אחרים. מסכים איתך שזה שהיא כבר חושבת שזה אידיאלי ונכון מראה שהיא בדרך לשם, אך כנראה שהיא צריכה לקבל עוד כמה זפטות (כלומר עוד נסיון) בשביל להגיע ליעד הנכסף.

 

[תמבר]

איזה כיף לכם

אני שמחה לדעת שיש קשרים כאלה. פשוט היה לי ניסיון מר עם חבר מאוד רציני שפשוט לא נתן לי להיות מי שאני. זה עשה לי קצת טראומה... בקשרים אחרים שהייתי פחות מעורבת ריגשית זה לא קרה. ואני בהחלט מכוונת לשם, אני מקווה שאני לא אצטרך שוב לחטוף זפטות בדרך. אני מאוד רוצה להיות כזאת בשביל בן הזוג שלי. אין ספק שזה עניין של בגרות וניסיון בקשרים. אבל יש אנשים שלעולם לא יהיו כאלה. זאת לא האידיאולגיה שלהם.

 

[I C E M A N 7]

שלא יהיה ספק

אני ממש לא שם. אני רק תומך מבחוץ

לא רק זה, עוד לא פגשתי בחורה שאפילו תתקרב לראש של השתיים האלה.. מעניין שאמרת מה שאמרת בעניין המעורבות הרגשית. בדיון קודם עם כבר יודעת, טענתי שהדרך להגיע לאן שהגיעה היא באמצעות האדישות. היא כמובן התנגדה בתוקף. אז כנראה שזה באמת עניין של בגרות ונסיון שאין לנו

 

[כבר יודעת משהו]

מועקה וקושי בלתי נסבל

הם בהחלט בסיס לשינוי. השאלה היא איזה שינוי עושים ובאיזה כיוון. שינוי שכולל הבנה והכרה בשונות וקבלה והכלה שלה, לא יכול לבוא ממקום של אדישות. זה לא מחזיק מים. אתה יכול לתת למי שאיתך להיות מי שהוא באמת, מבלי לפחד ומבלי לחשוש או למרר לעצמך את החיים, רק ממקום של ביטחון פנימי אישי ואהבה גדולה אליו. שאם לא כך, עדיף ללכת ממנו. גם אני, כשהייתי בחורה, לא חשבתי כלל בכיוונים כאלה. חייתי את הפחד והפחד ניהל אותי. הקושי שנאסף עד שלא היה נסבל יותר, יצר את הקרקע לשינוי. אז כבר הייתי אישה הרבה יותר בוגרת. יכולתי גם ללכת. זה לא לא היה שם, אבל אהבתי מאד ולא רציתי. גם דילמה חווה קושי עצום. עם עצמו. הוא יכול לקבל את עצתו של מריוס ולנווט את העניין, כביכול, מעתה והלאה. השאלה היא באמת עד כמה אשתו יכולה ומוכנה להכיל את הצורך הכל כך אישי שלו. כי לדעת על הנטייה שלו זה דבר אחד, לאפשר לעצמה לקבל את הפעולה זה דבר אחר. לתחושתי, לדילמה עצמו עדיין לא ברור שמה שהוא עושה הוא בסדר (הפתרון עצמו). ברגע שיהיה ברור עם עצמו לעצמו ויהיה שלם איתו לחלוטין, בהחלט יכול להיות שזה מה שהוא יביא אליה, וזה יתקבל הכי בטבעיות שאפשר, בדיוק כמו שזה אצלו.