דילמה ב'

[דלית - delete]

כישלון הוא כל ציון מתחת ל60

כישלון הוא אי עמידה ביעדים שהצבת לעצמך, במסגרת הזמן שהצבת לעצמך. אם היעדים הושגו מחוץ למסגרת הזמן - זה כשלון אלא אם במהלך מסגרת הזמן קבעת מסגרת זמן חדשה כיעד לגיטימי מבחינתך. אם יעדים שונים מאלו שנקבעו בתחילה הושגו בתוך מסגרת הזמן - זה כישלון, אלא אם קבעת יעדים שונים אלו כיעדים שאתה מציב לעצמך. בתכל'ס, פעילות של הצד השני לא יכולה להשפיע לטוב או לרע על כשלון או הצלחה שלך, כיוון שאה היחיד שקובע מה בעיניך נחשב כישלון או הצלחה. אבל אם אתה יוצא בהצהרה פומבית, ונכשל בהשגת המטרות באותה הצהרה, גם אם הצלחת בהתאם שלינוי מדיניות פנימי תחשב לכישלון אם הציבור אינו מודע לשינוי המדיניות. היוניבומבר נכשל כיוון שנתפס, וברי לרוב האנשים שלהיתפס לא נכלל כחלק מהמטרות שלו בשום מסגרת זמן. אם החמאס נכשל או לא אין לי מושג. אני יודע שאת המטרה המוצהרת של מדינת איסלאם מהנהר עד לים הם עוד לא השיגו, אבל אין לי מושג מה לוח הזמנים שהוקצב למטרה זו.

 

[רועיברששת]

לא תמיד יש יש מועד ב

דרך אגב אין לעולם לוח זמנים יש מה שנקרא בערבית "דאר אלחרב ודאר אלאסלאם" או בתרגום ארץ החרב וארץ האסלם. עד שכול העולם אינו מוגדר כדאר אלאסלאם תמיד ימשך הג'יהאד . נראה לי שעיפנו את חברי הפורום בהגדרות על טרור ולחימה אני מזמין אותך ליכתוב באשיים . אודרך אגב לאמנת החמאס בסעיך 31 יש גם מקום ליהודים ולנוצרים ... שלך ששת

 

[דוד כפרי]

גי'האד

אם אני לא טועה (ומי שמתמצא בנושא - שיתקן אותי!), באיסלאם מדברים על שני סוגי גי'האד - הגדול והקטן. הקטן הוא המלחמה נגד ה"לא-מאמינים", כלומר: 1. אלה שאינם מאמינים באל אחד; 2. אלה המאמינים באל אחד, אבל לא מקבלים את מוחמד כנביא. את אלה שלא מאמינים באל אחד יש להרוג או לאסלם; היהודים ונוצרים יכולים לחיות בשלום, כל עוד הם מקבלים את השלטון המוסלמי. הג'יהאד הגדול הוא נגד הרוע - והכוונה כאן היא לרוע שבלב: כעס, קנאה, פחד, עצלנות וכו', וכן ברוע חברתי: עוני, בערות, מחלות, פשע ועוד. רוב מורי-ההלכה האיסלאמים בעולם הלא-ערבי מדברים היום על הג'יהאד הגדול ולא על הג'יהאד הקטן - כלומר על המלחמה ברוע הפנימי ולא באויב הכופר. גם בעולם הערבי יש המדברים על כך, אבל הקיצוניים עושים יותר רושם, וגם יותר מיליטנטים באופי פעולותיהם; הם בולטים יותר, אבל הם לא היחידים בשטח.

 

[רועיברששת]

היחס אל הכופר באיסלם

דויד, ליטושים אכן האיסלם פחות סובלני כלפי דתות כגון זרואסטרים המאמינים בפולחן האש ויותר סובלני ליהדות ולנצרות (בני חסות -אהל אלדימה )ומאפשר להם לחיות תחת שילטונו בהשפלה(תשלום מס מיוחד הניקרא ג'יזיה) ומכאן מגיע סעיף 31 באמנת החמאס . מה שכתבת אמנם מקובל על מרבית הפוסקים המוסלמים אך הבעיתיות בטרור בפרשנות אישית מצמצמת הנסמכת על חלקי חדי'ת -שהחלו להכתב לאחר מות מוחמד לצורך הסדרת חיי הדת והמשפט . כאן נכנסים הצדדים השללים של האסלם (ונכתוב רק שהאסלם מטיף בחלקים גדולים ממנו לסובלנות ,חיי מוסר ,מתינות ועוד תכונות טובות ...ולך תסביר את זה עכשיו בכיתה של חצי שב"כ חצי ערבים כמו באוניברסיטה העברית ). הנביא מוחמד במעברו ממכה למדינה עבר חזיונות חורבן העולם ובקיעת חזון המלחות -בשלב זה הוא זוכה לכינוי "נביא הקרב והמלחמה ". דין מחחמד בחרב ובערבית זה נשמע הרבה יותר מפחיד אח... העלת בי זכרונות ישנים ועגומים מספרו המתורגם מגרמנית לעברית ארכאית של גולדצהיר -הרצאות על האסלם. ספר חובה במבואות למזרח תיכון .

 

[דוד כפרי]

מסכים עם הכל - רק כדאי לשים לב לכך

שהעולם המוסלמי הוא לא רק חמאס ואבו-לאדן, כמו שהיהדות זה לא רק כהנא וגולדשטיין. יש באסלאם גישות מתונות, שואפות-שלום, שפשוט פחות "עושות כותרות" לאחרונה.

 

[דלית - delete]

לא מספיק חשוב לאישיים

אבל בלא לוח זמנים, כמעט לא ניתן להכשל.

 

[tengu]

גימי שלום

אי אפשר שלא להסכים לרוח הנושבת מדבריך אבל שווה לשים לב לקוד האתי של צה"ל: "רוח צה"ל" כך הוא נקרא, שמגדיר מה מותר לחייל לעשות ומה לא. כחייל לעת מצוא אסור לי לפגוע באזרחים ואם יש פגיעות כאלו הן תוצאה של המלחמה ששני העמים שרוים בה ולא תוצאה של כוונה. לא כך המצב בארגוני טרור למינהם שמתירים בהגדרה את דמו של כל חף מפשע או אזרח ללא הבחנה. אני יכול להגיד לפני כולם וכמוני גם חברי הלוחמים, שכל אזרח פלשתינאי שמת על לא עוול בכפו מהווה אובדן נורא ומיותר. אני חושב שבארגונים פלשתינאים רבים אין הפרדה פומבית כזו, פשוט מפני שדמם של כולם מותר. הבדל התנהגותי זה נראה בתוך הצהרת הכוונות של הארגונים השונים - ראה הצהרת העצמאות ו"רוח צה"ל" מול האמנה הפלשתינאית שלא להזכיר את מסמך הכוונות המפורסם של החמאס. ככלל, אצלנו בארגון קבוצות התאמנו ויתאמנו ערבים, צ'רקסים, דרוזים, נוצרים, בודהיסטים ובדואים כמו גם יהודים. העניין הוא באמת פרטני, כלומר נוגע לכל מתאמן בנפרד. המדריך מדבר במשך שנים עם התלמידים ולומד על הנטיות שלהם והם לומדים על רוח השלום שנושבת באומנויות לחימה רבות ובטח שבשיטה קרבית כמו שלנו. חוץ מזה סנסאי אבו וארדה הוא מארגונו המכובד של אושימה או ארגון אחר?

 

[אוהד סמט]

שאלה חשובה

אתה חושב שרמתנו המוסרית יש לה קשר ישיר לרמתו המוסרית של "הצד השני"?

 

[Funakoshi]

נהרג בכוונה או במקרה ?../images/Emo62.gif

ידידים יקרים, לדעתי אין אפשרות לקבוע מה חיובי יותר אם ההרוג או הפצוע נהרגו או נפצעו בכוונה או במקרה. מישהו מכם באמת חושב שאמא המבכה תינוקה ההרוג, ישנה לה הידיעה שהמקרה היה טעות בזהוי או כוונה מלאה? האם לאם יהיו פחות כוונות נקמה, שינאה במקרה שלא עשו זאת בכווה ואף יאמרו לה "סליחה לא התכוונו? במקרים הטרגיים האלה, הדבר היחיד שנשאר קבוע, זה השינאה לצד המכוון את הנשק ולאלה ששלחו את מכוון הנשק. קשה לי עם ההבדלה בין דם לדם, בין כאב לכאב, בין כוונה לכוונה. לצערי הרב ולכאב ליבי העמוק סטטיסטיקת הנפגעים וההרוגים האזרחים (!) אינה מוכיחה שיש פה צדיקים רבים (לא מכאן ולא מכאן). בדוג'ו - אנחנו עובדים עם בני אדם ללא הבדל גזע מין ודת -רק בני אדם. אני עובד במרכז הארץ, ובמהלך השנים הרחקנו משורותינו שני תלמידים בלבד, אחד ערבי שנעצר ונשפט במעורבות בפעילות נגד המדינה (לא ידוע לי בדיוק מה עשה), השני יהודי, אשר השתתף בפגיעה (לינצ') בערבים במרכז בילוי תל אביבי. שניהם עפו במידה שווה - היו לנו הרבה חניכים ערבים ומעולם לא עוכזבתי או הבחנתי שוני מהותי בהתנהגותם או באופיים בהיותם צעירים הלומדים אמנות לחימה. כאמני לחימה חשוב לשמור על הערך החשוב ביותר בעיני, "שמירת צלם אדם" ושמירת צלם אדם אינה קשורה או מתאפינת בדת, מין או גזע. חיים

 

[גיא קרב מגע]

כל הכבוד, פונקושי ../images/Emo45.gif

חיים, יפה מאד. אצלינו בקרב מגע אין יותר מדי ערבים המתאמנים בלשון המעטה (אולי בגלל האוירה והמקור הצבאי ?). אבל כאדם אני מזדה עם כל מילה שלך וגישתך. בקבוצה שלי, אין לי ספק כי אקבל אדם לאימון על בסיס היותו אדם המתאים לעסוק בתחום ללא קשר למוצאו, גזעו או דתו.

 

[haleth]

ככל שהעימות מתארך, היריבים מתדמים

זה לזה. גם צבאות, גם עמים.

 

[דוד כפרי]

רואים את זה גם ברמה הפרקטית:

בהתעמלות קרקע/מכשירים, בתחרות אחת מתעמל X זוכה במדליה בזכות סלטה מיוחדת שביצע, ובתחרות הבאה כבר כולם מבצעים אותה. בתחרויות UFC הראשונות, בני משפחת גרייסי נצחו את כל מי שלא ידע לחימת-קרקע, ובתחרויות הבאות המתחרים שלהם כבר שילבו אלמנטים של לחימת-קרקע. בכל תחום, לומדים את הטכניקות, טקטיקות ואסטרטגיות של מי שמתמודדים מולו, ולומדים גם להשתמש בהם נגדו. זוכרים את החצציות של האינתיפאדה הראשונה? הם זרקו אבנים עלינו, אז אנחנו זרקנו אבנים עליהם... כל ואקום אקולוגי מתמלא מייד.

 

[שי רגב]

ג'ימי, תומר לא הפגין אגרסיביות.

וחוץ מזה, אהבתי את המשפט: כל אחד שמתאמן מקבל כח אבל גם רוח של שלום. בלי זה אי אפשר להתאמן עם אנשים אלא רק לבד". רק שלום! (ובלי כניסה לפוליטיקה)

 

[budoka]

תאמר לי ג'ימי

1) אתה מקבל את האמנה הפלסטינית? 2) יבוא חייל ויעסוק, להגדרתך, בטרור. מה תעשה? 3) האם עכו שאתה גר בה צריכה להיות חלק מפלסטין או להישאר חלק מישראל? ויפו? וחיפה? ודרך אגב, אני עוסק באמנות לחימה, לא בפריקת אגרסיות. תומר

 

[גימי אושימה]

תשובות

א. אנחנו חלק מארגונו של אושימה. ב. אני מקבל רק חלק מהאמנה הפלסטינאית. ג. כל אחד יכול לנסות את כוחו אצלנו. חייל הוא לא טרוריסט לפי ההגדרה שלי תקרא טוב. ד.למעשה, זה לא כל כך משנה אבל עכו בחוץ,קלקיליה בפנים וזה באמת לא קשור לפורום הזה. לגבי האגרסיות, אתה פורק אותם כאן ? כשאתה מצביע בהאשמה, שלוש האצבעות האחרות מצביעות עליך בחזרה.

 

[גוטמן האפור]

האח הגדול צופה בי!!

מה זה החרטא הזה של ההודעה החשובה לגולשים!!! בקיצור, ג'ימי - המשפט "כשאתה מצביע בהאשמה שלוש האצבעות העחרות מצביעות עלייך בחזרה" הוא מהטובים ששמעתי בזמן האחרון. סחטיין.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif לשלוש האצבעות.

 

[בודוקאן]

בלי שום!!! קשר לנושא...

"כל אחד יכול לנסות את כוחו אצלנו"... הסיבה האחרונה שתהיה לי כדי לבקר במועדון אחר (ואני עושה את זה לפעמים), זה כדי לנסות את כוחי... אני יכולה לחשוב על המון סיבות טובות אחרות לבקר, אבל לנסות את כוחי? רגע, אנחנו מדברים על אומנויות לחימה? ושיהיה ברור לחלוטין, אין לזה שום קשר לנושא הנדון, הייתי מגיבה כך לכל אחד.

 

[ויס הנפח]

נאה דורש נאה מקיים. היינו, עשינו...

אני מודה שעברתי רק על רוב התגובות ולא על כולן, אבל פרט לדיון עצמו לא נתקלתי במישהו (פרט לג'ימי, שענה מהכיוון ההפוך..) שהצביע על תלמיד ערבי בדוג'ו שלו הלכה למעשה. אנו חיים בתקופה שבה הנחות היסוד והתחושות מקבלות גוון גזעני מתוך השתרשות של פחדים וחוסר בטחון במערכות אמון (trust). עם זאת, כפי שציינו חלק, אומנויות הלחימה מלמדות אותנו (או מנסות ללמד) להתרכז במשהו פנימי, נקי. לדוג'ו, אומרים, אין גבולות, והכוונה לגבולות מדיניים וחברתיים כאחד. אני יכול לספר שבקבוצת הקנדו, אם כי קצת מזמן, היה לנו חניך ערבי - מה זה ערבי - פלשתיני ממזרח ירושלים. עם הקמת הרשות הפלשתינית הוא היה לאחד היועצים הכלכליים של הרשות, ובתקופות מסויימות היו עושים לו בעיות במחסומים, עד כדי כך שהוצאתי לו אישור מטעם העמותה על ימים ושעות אימון, כדי שיאמינו לו (נו, באמת, פלשתיני ברכב לכיוון ת"א, עם תיק מלא מקלות דמויי חרב..). סלאח היה מהרציניים והאהודים בקבוצה, נסע גם לסמינר ביפן (שוב עם עזרה קלה שלי בשגרירות יפן לקבלת ויזה) והתאמן משך קרוב לשלש שנים, עד שנאלץ לעזוב בשל בעיות רפואיות. אולי היום המצב שונה, כי גם אם המורה מוכן לקבל חניך כזה, העניין עשוי ליצור מתחים בדוג'ו, וזה לבד יכול להיות שיקול נגד. אבל בואו נזכור, ולא - אני לא נוטה אפילו קלות שמאלה, שהדוג'ו, כמושג ולא כאוסף אנשים, מייצג ומשמש את רוחם של הבאים בשעריו, ולא את מטרותייהם. איל.

 

[YoraiT]

../images/Emo45.gif נאה דרשתה