דיכאון
כבר 3 שבועות שאני משתמשת בטיפול תרופתי. אח שלי אמר לי שזה יעשה אותי שמחה וישנה אותי. אולי הכדורים כן עוזרים אבל אני לא מודעת. פשוט עדיין יש לי מחשבות שליליות , אני מקטרת בלי סוף. הייתי הסופש בטבריה באוהלים. חברה שלי והידידים שלה אומרים לי שאני בדיכאון וממורמרת. אני לא מצליחה להנות מכלום. מקסימום היה נחמד ולא יותר. לא עפתי. אולי כי חרשנו על המקום הזה. אני לא מחייכת גם בעבודה. לפעמים עדיין שואלים למה אני בדיכאון. לפני שבוע רשמתי פה על מקרה שקרה לי. לקוח בעבודה שלי בסביבות גיל 60 התחיל איתי. די נבהלתי מזה שהוא מעז בכלל. אני רק בת 32 בלחץ הוא ממש פתח איתי דיון ולא יכלתי לבוא ולהגיד לו שהוא חי בסרט. הוא מצא אותי בפייסבוק. פנה אלי ושם קיבלתי עליו כבר סיבוב. רשמתי לו כל מה שאני חושבת ולא מעזה כי הוא לקוח בעבודה וכי פחדתי שיעקוץ אותי בפנים מול פנים. רשמתי לו על הציפורניים השחורות שלו ועל הבטן ההריונית . אמרתי לו שאני ילדונת עדיין זה כי רמזתי לו בעבודה שהוא מבןגר בשבילי וחבל שהוא לא הבין את הרמז.. נכון יצאתי אולי מגעילה איתו. פשוט רציתי לפתוח לו את המודעות. כעסתי עוד בעבודה ושמרתי בבטן עד שפנה אלי בפייסבוק. הוא בתגובה כפי שציפיתי אכן ענה בחזרה. רשם שלפני שאני מרימה את האף שאני יסתכל על עצמי שאני לא איזה מלכת יופי. לא סתם הוא הרשה לעצמו להתחיל איתי - רמז שאני נראית מבוגרת לגילי. שלח לי תמונות של נשים בנות 50 פלוס. רשם שלמרות הגיל שלהם נראות מעולה. הוא התחיל לחפור לי בהודעות ולבסוף חסמתי אותו. אני מאוד מתוסכלת מזה שגברים מעל גיל 40 מתחילים איתי. הוא לא הראשון אגב. שהייתי בת 25 רציתי גברים בגיל 38 פלוס. לא יודעת למה לא רציתי צעירים. אולי כי ישבתי שהם יותר רציניים. אבל כבר 3 שנים שהתפיסה שלי שונה לחלוטין. אני דווקה רוצה גברים יותר צעירים ממני ואף הייתי בקשר עם 2 כאלה בני 25, 27 מבחינתי אני רואה גבר בן 40 פלוס אפילו פחות אני רואה פתאום תווי פנים של מבוגר ןזה דוחה אותי. בלי סוף אני מקבלת ביקורות שגברים מחפשים בחורה צעירה מהם בעבודה. גם אחד ששמתי עליו עין קצת אמר לעובדת ששדכה ביננו שאני מבוגרת ממנו. אני מרגישה פספוס על כל השנים שמשום מה רציתי מבוגרים. היום בחורים בגילי וקצת יותר צעירים לא משתינים לכיון שלי אני חושבת שאולי זה בגלל העודף משקל שמבגר בכל מקרה זה מעציב אותי אין לי שמחת חיים למרות הטיפול התרופתי. הקשר ביני לבין החברה שלי מתרחק. כבר אין ביננו אותו חיבור. היא עסוקה בשאיפות שלה. גם מפריע לה שאני דכאונית. אני מנסה עכשיו לצאת מהמינוס כדי להתחיל בטיפול. אבל מפחדת שאולי זה לא יעזור כי הייתי כמה פעמים ללא הצלחה. כל פעם שנותנים לי שיעורי בית ומשימות אני מתעצלת.
כבר 3 שבועות שאני משתמשת בטיפול תרופתי. אח שלי אמר לי שזה יעשה אותי שמחה וישנה אותי. אולי הכדורים כן עוזרים אבל אני לא מודעת. פשוט עדיין יש לי מחשבות שליליות , אני מקטרת בלי סוף. הייתי הסופש בטבריה באוהלים. חברה שלי והידידים שלה אומרים לי שאני בדיכאון וממורמרת. אני לא מצליחה להנות מכלום. מקסימום היה נחמד ולא יותר. לא עפתי. אולי כי חרשנו על המקום הזה. אני לא מחייכת גם בעבודה. לפעמים עדיין שואלים למה אני בדיכאון. לפני שבוע רשמתי פה על מקרה שקרה לי. לקוח בעבודה שלי בסביבות גיל 60 התחיל איתי. די נבהלתי מזה שהוא מעז בכלל. אני רק בת 32 בלחץ הוא ממש פתח איתי דיון ולא יכלתי לבוא ולהגיד לו שהוא חי בסרט. הוא מצא אותי בפייסבוק. פנה אלי ושם קיבלתי עליו כבר סיבוב. רשמתי לו כל מה שאני חושבת ולא מעזה כי הוא לקוח בעבודה וכי פחדתי שיעקוץ אותי בפנים מול פנים. רשמתי לו על הציפורניים השחורות שלו ועל הבטן ההריונית . אמרתי לו שאני ילדונת עדיין זה כי רמזתי לו בעבודה שהוא מבןגר בשבילי וחבל שהוא לא הבין את הרמז.. נכון יצאתי אולי מגעילה איתו. פשוט רציתי לפתוח לו את המודעות. כעסתי עוד בעבודה ושמרתי בבטן עד שפנה אלי בפייסבוק. הוא בתגובה כפי שציפיתי אכן ענה בחזרה. רשם שלפני שאני מרימה את האף שאני יסתכל על עצמי שאני לא איזה מלכת יופי. לא סתם הוא הרשה לעצמו להתחיל איתי - רמז שאני נראית מבוגרת לגילי. שלח לי תמונות של נשים בנות 50 פלוס. רשם שלמרות הגיל שלהם נראות מעולה. הוא התחיל לחפור לי בהודעות ולבסוף חסמתי אותו. אני מאוד מתוסכלת מזה שגברים מעל גיל 40 מתחילים איתי. הוא לא הראשון אגב. שהייתי בת 25 רציתי גברים בגיל 38 פלוס. לא יודעת למה לא רציתי צעירים. אולי כי ישבתי שהם יותר רציניים. אבל כבר 3 שנים שהתפיסה שלי שונה לחלוטין. אני דווקה רוצה גברים יותר צעירים ממני ואף הייתי בקשר עם 2 כאלה בני 25, 27 מבחינתי אני רואה גבר בן 40 פלוס אפילו פחות אני רואה פתאום תווי פנים של מבוגר ןזה דוחה אותי. בלי סוף אני מקבלת ביקורות שגברים מחפשים בחורה צעירה מהם בעבודה. גם אחד ששמתי עליו עין קצת אמר לעובדת ששדכה ביננו שאני מבוגרת ממנו. אני מרגישה פספוס על כל השנים שמשום מה רציתי מבוגרים. היום בחורים בגילי וקצת יותר צעירים לא משתינים לכיון שלי אני חושבת שאולי זה בגלל העודף משקל שמבגר בכל מקרה זה מעציב אותי אין לי שמחת חיים למרות הטיפול התרופתי. הקשר ביני לבין החברה שלי מתרחק. כבר אין ביננו אותו חיבור. היא עסוקה בשאיפות שלה. גם מפריע לה שאני דכאונית. אני מנסה עכשיו לצאת מהמינוס כדי להתחיל בטיפול. אבל מפחדת שאולי זה לא יעזור כי הייתי כמה פעמים ללא הצלחה. כל פעם שנותנים לי שיעורי בית ומשימות אני מתעצלת.