מחפשת אור1
New member
דיכאון...
הי. הייתי רוצה לדעת לכתוב אבל המחשבה שלי לא מאורגנת ומסודרת. אני פרנואידית גם במרחב הוירטואלי וחוששת להחשף. אנסה לכתוב כאילו לעצמי אך גם אז לרוב לא מצליחה לארגן את המחשבות . מעבירה את הימים בין עבודה לסדרות טלויזיה (כולל האח הגדול כששודר..). אני מנסה לעשות מה שעושה לי טוב, וחושבת על התאבדות פה ושם. אני מסלקת את המחשבה , לפעמים מתמקדת קצת יותר ומנסה לתכנן, לפעמים נבהלת מהמחשבה. עוד חודש יש לי יום הולדת. אני כל כך מפחדת מיום ההולדת הזה. זה יום אבל. כל שנה בשנים האחרונות בודקת האם השתנתי או התקדמתי. הדיכאון שם, והבדידות גם. עכשיו אני בת 32 . גברים מבוגרים ממני בעשרים שנה נתפלים אלי, בגלל המצוקה שלי. הם רואים בי דג שקל לתפוס כנראה. אנשים מתחילים איתי פה ושם. אני חוששת להחשף כל כך. אני חיה בזהות כפולה ואפילו האינטרנט לא מתאים כדי להרגיש בטוחה בהחשפות. עברתי אשפוזים, אני עוסקת במקצוע טיפולי ופה חלק ממקור התחושה של זהות כפולה. איך יכולה מישהי עם דיכאון להיות מטפלת? האם עלי לעזוב את המקצוע? אני נמצאת בטיפול, לוקחת סוג של פרוזק, וגם תרופת הרגעה. לא עברתי פסיכוזות. אני עייפה. נלחמת ונלחמת ואולי נלחמת בתחנות רוח שאני יוצרת. כל כך עייפה... השינה היא הבריחה הכי טובה. לעת עתה כתבתי מספיק. להתראות.
הי. הייתי רוצה לדעת לכתוב אבל המחשבה שלי לא מאורגנת ומסודרת. אני פרנואידית גם במרחב הוירטואלי וחוששת להחשף. אנסה לכתוב כאילו לעצמי אך גם אז לרוב לא מצליחה לארגן את המחשבות . מעבירה את הימים בין עבודה לסדרות טלויזיה (כולל האח הגדול כששודר..). אני מנסה לעשות מה שעושה לי טוב, וחושבת על התאבדות פה ושם. אני מסלקת את המחשבה , לפעמים מתמקדת קצת יותר ומנסה לתכנן, לפעמים נבהלת מהמחשבה. עוד חודש יש לי יום הולדת. אני כל כך מפחדת מיום ההולדת הזה. זה יום אבל. כל שנה בשנים האחרונות בודקת האם השתנתי או התקדמתי. הדיכאון שם, והבדידות גם. עכשיו אני בת 32 . גברים מבוגרים ממני בעשרים שנה נתפלים אלי, בגלל המצוקה שלי. הם רואים בי דג שקל לתפוס כנראה. אנשים מתחילים איתי פה ושם. אני חוששת להחשף כל כך. אני חיה בזהות כפולה ואפילו האינטרנט לא מתאים כדי להרגיש בטוחה בהחשפות. עברתי אשפוזים, אני עוסקת במקצוע טיפולי ופה חלק ממקור התחושה של זהות כפולה. איך יכולה מישהי עם דיכאון להיות מטפלת? האם עלי לעזוב את המקצוע? אני נמצאת בטיפול, לוקחת סוג של פרוזק, וגם תרופת הרגעה. לא עברתי פסיכוזות. אני עייפה. נלחמת ונלחמת ואולי נלחמת בתחנות רוח שאני יוצרת. כל כך עייפה... השינה היא הבריחה הכי טובה. לעת עתה כתבתי מספיק. להתראות.
