דיכאון תמידי

[לא נעים לי 25]

דיכאון תמידי

איך אפשר להתמודד עם דיכאון תמידי? הוא תמיד שם, גם אם לרגע או דקות זה נרגע או אפילו מאוד נרגע, הוא שם.. והוא כבד ומעציב ושובר ואני כבר מוכנה לזה שהוא איתי כל הזמן, אבל איך להתמודד איתו?

 

[שירשולי]

../images/Emo140.gifברוכה הבאה..אפשר להיתמודד...

עם דיכאון ישנם הרבה דרכים, אחת ללכת לסדנאות מודעות ,עצמית למינייהן... ללכת לפסיכולוג,ופסיכיאטר...ישנן תרופות שאפשר לקחת..זה מאוד,עוזר. וכמובן לראות,את הכוס המלאה[אני יודעת,שכולם,אמרו לך את זה],ןלהאמין, שיהיה טוב. ושוב להאמין שזה דבר חולף,ושיגיעו ימים,טובים יותר. ישנן שיטות ממש ,טובות ,לעזרה בדיכאון.תחפשי אני בטוחה שתימצאי, את מה שעובד בשבילך. מניסיון.המון בהצלחה.

 

[לא נעים לי 25]

ברוכה הנמצאת

כן.. אני שומעת מה את אומרת, אבל זו לא התשובה שחיפשתי.. מעבר להכל, לכל הדברים האלה של לעבוד על עצמי שלוקחים זמן וכוחות נפשיים לזה, פסיכולוג יקר לי מדי כרגע אני סטודנטית, ותרופות אני אקח רק במרשם של פסיכיאטר ואחרי שיחות ושיבין מה מצבי למה ואיך, אני רוצה להבין איך אנשים שמתמודדים עם זה ביום יום מתמודדים עם זה.. לדעת שזה אפשרי, כי אני חיה ויוצאת מהבית אבל בפנים זה כואב ומכביד נורא..

 

[אישה ממאדים]

זה לוקח זמן וכוחות נפשיים בכל מקרה

הדיכאון בא מדברים שנבנו לאורך זמן - ההתייחסות שלנו לעצמנו, להצלחות ולכשלונות, לאנשים אחרים, לכל העולם... זה מה שצריך לשנות, וזה לוקח זמן ומאמץ, נכון. אבל לחיות כשמרגישים שהחיים הם טרחה ולא רואים איך לצאת מזה, זה כל-כך הרבה יותר מתיש. יש אנשים שבאופן טבעי קל להם יותר לחיות, יש אנשים שבאמת לא מרגישים שבכל דבר יש כאב, אבל מי שזה לא מטבעו צריך ללמוד דרכים אחרות להתמודד. יש הרבה דרכים כאלה, אבל הקטע של המאמץ והזמן - הוא נכון בכל מקרה. אני יכולה לומר שאפילו היום, כשאני יודעת המון דרכים להתמודד, עדיין יש רגעים שאני שוכבת על הספה בחוסר אונים ולא ברור לי איך אני הולכת לקום ממנה אי פעם. גם כשיודעים את ה"איך" ואפילו כשמפתחים בו מיומנות, זו עבודה לכל החיים.

 

[DikaOn3]

קצרה היריעה מלהכיל אבל...

יש כמה שאלות שאת צריכה לענות לעצמך ולנו כדי שיהיה אפשר לנסות לעזור: 1. האם ההרגשה הזו מלווה אותך מאז ומתמיד או שקרה אירוע שממנו והלאה הרגשת כך? 2. האם את חשה עצבות או דברים נוספים כמו ייאוש, חוסר תכלית, שעמום, עייפות, ירידה בהנאה ממה שנהנית ממנו בעבר והרגשות או מחשבות נוספות? 3. האם את מרגישה כך בשעות בוקר/ערב/צהריים בהבדלים או כל הזמן הכל באותה עוצמה? 4. האם יש לך מחשבות אובדניות? אם כן, האם היו לך נסיונות? האם יש לך תוכנית? (=אם כן - ע-כ-ש-י-ו לחדר מיון!!!! אפילו רגיל!!!!) 5. בעניין הקודם האם את רוצה למות או לא לקום בבוקר ופשוט לא להיות פה (זה קצת שונה). 6. איזה קופת חולים את ומה סוג הביטוח (מקיף, רגיל, פלטינה, חלודה) ...לשאלותייך איך מתמודדים: אני חי עם זה כמעט 30 שנה והצלחתי לשרוד נסיונות אובדניים, אבל גם לסיים תואר ראשון (ובדרך להמשך לימודים), להקים בית ובדרך גם ילדה. אני אחרי טיפולים פסיכולוגים, פסיכאטרים וקוגניטבים (סוג של טיפול פסיכולוגי) כולם לא עזרו לגמרי אלא שיפרו בקצת (ממש קצת) את מעמס הסבל הקיומי. אז מה עושים? מוצאים משהו אחד להאחז בו, עדיף שלא בן אדם. זה יכול להיות לימודים, עבודה, תחביב, התנדבות וכולי. כל עוד תהיה מרוכזת במשהו זה יכול לטשטש את הרגשות. בשום אופן אל תגררי לאלכוהול וסמים כמפלט, גם לא ג'וינט. אלה עלולים להביא אותך למקומות שאת ממש לא רוצה להיות בהםף והם הרבה יותר יקרים מכל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי - מנסיון. חוץ מזה - התרופות האנטי דיכאוניות שיש היום בשוק מעולות ומכיוון שלא יודעים בדיוק איך משפיעה כל תרופה על כל אחד (זה המקרה היחיד בו כל תרופה יכולה להשפיע אחרת לגמרי על כל אדם). ומכיוון שתחילת השפעה של אנטי-דיכאוניים מתחילה רק אחרי 3-6 שבועות, וכל פסיכיאטר ינסה מהתרופה הקלה אל הכבדה ושילובים שונים - גשי ביום ראשון לפסיכיאטר לתחילת טיפול. טיפול פסיכולוגי מסובסד ברוב קופות החולים בצורה מספקת. תעני, ונתקדם לאט משם.

 

[לא נעים לי 25]

dikaon3

הרגשה של הרבה שנים, אני לא יודעת אם שהייתי צעירה יותר קרה משהו אבל גם כמתבגרת הייתי פקעת עצבים עכשיו זה שקט יותר, תחושה של חוסר אונים, עצבות, רצון לא להיות פה, שאני חיה כביכול רגיל מבחוץ אבל אני מסתירה את ההרגשה האמיתית, אני סופגת את הסבל של הסביבה וזה מכביד עליי עוד יותר, שיעמום, עצבות, עייפות, חוסר מוטיבציה, תסכול, רצון להזיז את עצמי אבל לא מסוגלת, לא עומדת לפגוע בעצמי פיזית, אבל הרס עצמי זה לא נעים באותה מידה יש לי פלטינום של כללית. ניסיתי טיפול פסיכיאטרי זה נגמר שנמאס היה לי לראות את הפרצוף המרחם של הפסיכולוגית שלי וגם שאין לי כסף יותר כסטודנטית, ואין לי סבלנות, היא הייתה לא נכונה כנראה, אני מעשנת סמים קלים ממש מדי פעם, אבל זה לא משנה באמת, אני שותה אלכוהול גם, כדי לנסות לברוח אבל אני בתקופה שאין לי חשק גם לזה.. אני לא יכולה להיאחז במשהו כי אני לא יכולה לדבוק בשום דבר, אני לא מסוגלת לעשות כלום ואף אחד לא מבין אותי שזו לא עצלנות זה מצב שובר לב..

 

[DikaOn3]

אני ממש מבין אותך

בואי נתחיל בזה שאם התאמצת ונרשמת לפורום, וכתבת, וקראת וענית - אז כנראה שיש לך כוח. אפילו קצת. בתקופות הדיכאון הקשות שלי שלא היה לי כוח ולא יכולתי לעשות כלום, לא יצאתי מהמיטה שבוע. זה אומר שהתייבשתי, לא התרחצתי ועשיתי את צרכיי במיטה אבל זה לא הזיז לי (דיכאון קטטנוני). אז בואי נאמר שמצבך מאפשר התחלה של פתרון או קידום של המצב. חוץ מזה, אני מבין אותך. ואני יודע שזו לא עצלנות. על אף שלפעמים עצלנות היא ביטוי לדיכאון (המינוח המקוצעי הוא העדר רצייה). כתבת שניסיתי טיפול פסיכאטרי אבל לא היה לך כך לפסיכולוגית.... טיפול פסיכאטרי זה משהו אחד ופסיכולוגי זה משהו אחר. האם ניסית תרופות כלשהן? באיזה שלב לימודים את נמצאת? איך הציונים שלך? יש לך חברים (אפילו אחד) מהאוניברסיטה? יש לך עבודה כלשהי קבועה/זמנית? בנתיים יש לי שתי משימות פשוטות מאוד בשבילך: 1. תשיגי קאונטר כמו זה: http://www.y-y.co.il/default.asp?ca...itemid={5164C304-CE74-46E3-AA91-9BBE9E716A76} וכמה שזה טיפשי תעשי את הדבר הבא במשך שבוע: כל פעם שאת מרגישה חרא תעלי מספר ותסכמי כמה יצא לך בכל יום. דהיינו, כמה פעמים כל יום חשבת "חבל שאני חיה, אני כשלון וכולי וכולי" אין לי הסבר לעניין אבל ככל שתתמידי המחשבות האלה ירדו קצת מהראש. 2. תקני או תשאילי את הספר "בוחרים להרגיש טוב": http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=451858 מדובר בספר שממש הפך את התפיסה שלי על דיכאון. זה לא מדריך לריפוי עצמי או משהו מהסגנון הזה. זה ספר שמלמד בשפה ברורה ומענינית על כל האספקטים של הדיכאון בגישה עדכנית והדבר עוזר מאוד מאוד להקל במעט על העומס. את הספר אני מאמין שתצליחי להשיג אפילו מחר בבוקר יש חנויות ספרים שפתוחות בשבת. צריך רק למצוא סניף.

 

[לא נעים לי 25]

קשה

התכוונתי פסיכולוגי, רציתי פסיכיאטרי אחר כך אבל כבר לא היה לי כסף ורצון להזיז את עצמי, לא ניסיתי תרופות, נתנו לי ריטלין כי כנראה שיש לי הפרעת קשב וריכוז וחשבתי שזה יפתור לי את הבעיה של להקים את עצמי וללמוד וזה ממה לא פותר לי את הבעיות, אני שנה ראשונה בלימודים והציונים שלי בסביבות ה-70 80 אבל לא ישבתי ולו לרגע בתקופת מבחנים, פשוט באתי איך שאני, לא הצלחתי להושיב את עצמי!! ככה זה היה גם בפסיכומטרי.. וזה גם נורא מתסכל כי אני יכולה יותר אם זה הממוצע שלי בלי ללמוד, אני זורקת את החיים שלי לפח.. יש לי חבר אחד שאני מכירה מקודם, הוא לא להיט, הוא לא מבין אותי, ואני עובדת מדי פעם במלצרות, לפעמים אני מבטלת ולפעמים אני פשוט לא נותנת משמרות..

 

[tailka]

היי

זה יקח זמן אבל את יכולה לבקש הפנייה לבריאות הנפש יש שם פסיכולוגיים ופסיכאטרים ונותנים לך שם טיפול משולב .. וזה עוזר מאוד .. החיסרון היחידי זה שלוקח המון.... (לא מעט זמן ) עדשקובעים לך תור

 

[naama277]

היי מתוקה!

אז ככה אני חדשה בתפוז בכלל ובפורום בפרט אני נעמה אוטוטו בת 27 גרה בירושלים ואני סובלת מדיכאון ועוד דברים גופניים זה בא בגלים אני התמודדתי עד היום עם 5 התקפים האחרון שבהם קרה לפני ש חודשים ואני עדיין בעיצומו אז ככה איך מתמודדים קודם עושים פאוז על החיים שנית פונים לפסיכולוג טוב וכמובן טיפול תרופתי אם זקוקים לו זה א ב של הבתחלה של פתרון ההתמודדות זה קטע קשה מאוד בעיקר אם בתוך הדיכאונות שלך יש מחשבות אובססיביות תמידיות על נושא מסויים שמפריע לך בחיים (אני לא רוצה למות אבל המוות אצלי בראש תמידית ) כל אחד עם מה שמפריע לו אני למדתי שאם אתה מעסיק את עצמך בכל מיני דברים עבודה לימודים משהו מעניין שעושה לך טוב אל תהיי במקום אחד כל הזמן תהיי דינמית ןמלאת חיים אולי בהתחלה כזיוף (כלומר תנסי לחייך לעצמך ןךהגיד שהכל בסדר למרות ששום דבר לא בסדר) אבל לאט לאט את תראי שהכל יסתדר הדיכאון יעבור ואת תרגישי כאילו קיבלת את החים במתנה לגבי טיפול תרופתי התרופה הכי טובה נגד דיכאון היא ציפרלקס אני לוקחת אותה כרגע כמה חודשים אבל גם בעבר לקחתי בעבר והיא מעולה יש עוד המון אבל זאת מןמלצת ומוכרת בשוק לוקחים בין 10 ל20 מילגרם ליום תלןי מה רמת הדיכאון קרה משהו מסוים שבגללו את בדיכאון מישהו נפטר אצלכם חלילה או שנפרדת מבן זוג או איזה שהיא סיבה מסויימת שעמום אולי? תחשבי על זה בכל מקרה תחשבי על עניין הטיפול התרופתי והפסיכו תרפיה יש תחנות של בריאות הנפש של המדינה בשביל זה אני מקווה שעזרתי לך במשהו ומקווה שתשמעי לעצתי ותרגישי טוב ותהיי בריאה בקרוב בעזרת השם אמן שלך תמיד בכל עזרה או פנייה המחדב פתןחתמיד אם תרצי שלחי לי הודעה ואני מבטיחה להגיב נעמה

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שאיש מקצוע בהחלט יכול לעזור

בעניין הזה, אם בתמיכה ועזרה, ואם בנתינת תרופות שיאזנו את הגוף שלך, כי הקשר בין הגוף לנפש הוא עצום.

 

[wood walk]

שאלה ל- 'לא נעים לי 25'

את יודעת למה את עצובה?

 

[אופירA]

אין פיתרון אלא ללמוד שינוי חשיבה

וזה עושים אצל פסיכולוגית. כמובן - פסיכולוגית מתאימה, נכונה. בטיפול פסיכולוגי מתאים ונכון, את מרגישה תקשורת טובה עם הפסיכולוגית, מרגישה מובנת, ומכוונת ע"י הפסיכולוגית לעשות עבודה עם עצמך של זיהוי הרגלי החשיבה המדכאים שלך ושינוי החשיבה לפאזה שגורמת לך לתקווה, להבנה של עצמך, למודעות, לרוגע ולאמונה בעצמך. יש שירות מוזל שניתן לסטודנטים דרך האוניברסיטאות ע"י מתמחים. אני בעד, כי רוב התועלת שבטיפול פסיכולוגי מושג ע"י הכימיה בין הפסיכולוגית לבין המטופלת (אני גם בעד פסיכולוג מאותו המין, ולא מהמין השני). נכון שעדיף פסיכולוג בעל ניסיון ומקצועי, אבל אם אי אפשר אז זה פיתרון טוב מאוד שיכול להיות מועיל מאוד. עם עצמך את יכולה לעשות עבודה עצמית של התבוננות. להבין מה יש מאחורי ההרגשה הרעה שלך. יש עבודה מצוינת שאפשר לעשות בשיטה של ביירון קיטי - בחינת המציאות ע"י שאלות. אולי תפתחי את האתר של השיטה של ביירון קיטי (חיפוש בגוגל), ותלמדי טוב את השיטה הזו, ותעשי את התרגילים של השאלות עם עצמך. הרבה מודעות עצמית זה יכול לפתוח לך.

 

[נסיכת הכוכב]

דכאון תמידי תולדה של חסך בחומרים במוח

חומד הפתרון הראשון לשלול חסך של חומרים במוח אולי בגלל דיאטה או שאין לך זמו לאכול אז בשלב ראשון גשי לרופא המשפחה שלך תעשי בדיקות כלליות לראות שלא חסך באבות המזון בגוף בשלב שני תבדקי שזה לא תופעץת לוואי שח הריטאלין , כי הראטאלין מדכא את התאבון , ראיתי את זה אצל האחיין שלי ברגע שהוא עזב את הראטאלין התחיל לאוכל הכל השתפר אצלו , גם חוסר השקט נעלם עובדה הוא עבר קורס קשה בצבא בלי שום ראטאלין ובציונים מעולים , הוא יותר שקט ורגוע לפעמים כדורים רק מזיקים וןיוצרים חוסר שקט ודכדוך , לכן הורים רבים מתעקשים לא לתת תרופות לבעיות של קשב וריכוז תתחילי לחיות עם אנשים שעושים לך טוב , וגורמים לך להיות מאושרת ומחייכת , לא מתאים עזבי לבד יש לך סיכוי למצוט מישהוא חדש שיעשה לך טוב בנשמה את אמי ז"ל הוצאתי מדכאון ע"י דיאטה של אכילה נכונה וספורט ותשמעי זה קרה מהר , והיה כייף לראות אותה מחייכת אני לא מאמינה בדבורים עם פסיכולוגים , זה בזבוז זמן לפעמים , תבדקי מה שאמרתי ונראה מה הלאה ואני פה כדי לעזור לך לעשות מהלימון לימונדה , למזסלי יש לי קבלות על העזרה שנתתי לאנשים ועוזרתץ גם לעצמי ועושה שיקום עצמי אחרי הטיפולים שעברתי לחזור לחיים טובים ומאושרים ואני בדרך לפסגה אוכל להציע לך את הדברים שעזרו לי, כל אחד מכיר את עצמו ומה שמרים אותו מהרצפה כל פעם מחדש

 

[לנושנוש]

ספרי בבקשה איך את מתחזקת את הדיכאון?

מה המחשבות שאת חושבת שעושות אותך מדוכאת? מה את עושה כדאי להרגיש מדוכאת? את מדוכאת יותר כאשר את חושבת על עתיד או על עבר? איך היית רוצה שחייך יראו ללא דיכאון? האם יש משהו חיובי הכי קטן שדיכאון עושה בחייך או משהו שהוא מגן עליך בפניו?

 

[ניאו30]

אם אני קורא ומבין אותך נכון...

אני קורא משהו מעבר למילים שנאמרו על ידייך, משהו שחוויתי אותו בעצמי, ולכן יכולתי "לראות" אותו גם במילים שכתבת, זאת אומרת במה שלא כתבת...קוראים לזה "ריק קיומי" או במילים אחרות המחשבה המובילה את החיים היא " בשביל מה אני חיה? ". בקיצור, מהי משמעות החיים, קודם כל בשבילי ? ( כלומר בשבילך ) . הרי אין משמעות לחיים בצורה כללית, אלא לכל אדם יש את המשמעות שהוא מוצא לחיים שלו, לחיים שלך ושלי ושל כל אדם אחר בנפרד. אני מזמן לא חושב שהפתרון לאתגר שבפנייך הוא טיפול פסיכולוגי, תרופות מאזנות או סדנאות סופ"ש, גם לא בשינוי מחשבתי ( מה שנקרא לעבור למחשבה חיובית/אופטימית). אני חושב שהאתגר שעומד בפנייך, נראה לי ככה, ואני מקווה שאני לא מדבר באוויר, הוא לעמוד מול המראה שנצבת מולך כשאת מתבוננת בחיים שהיו לך, ולהתמודד עם מה שהמראה הזו מראה לך... אפשר לקרוא לזה להכיר את עצמך מחדש, לראות מה יש, מה חסר, אילו חלומות יש לך, במה את טובה, ועוד, אבל בעיקר למצוא...לחפש את ה"ניצוץ". ככה אני קורא למה שיכול לתת משמעות לחיים שלנו. זה הניצוץ בעיניים שרואים אותו כשאנחנו מאוהבים במישהו/י, או שאנחנו מרגישים טוב עם משהו שעשינו, עם משהו שהיננו, עם משהו שהגיע עכשיו ופתאום מגיעה המחשבה...שהיינו צריכים את הדכאון והשאלות הקיומיות האלו, כי בלעדיהן לא היינו יוצאים לאותו מסע של גילוי עצמי... וכן, זה לוקח זמן...וזה לעולם לא נגמר, זו משימה לכל החיים, וזה קשה...אבל זה כדאי...זה החיים שלנו...תופעה חד פעמית בהיסטוריה של האנושות, לא היה ולא יהיה אחד שהוא בדיוק כמונו...והאפשרויות קיימות, הן תמיד היו ויהיו שם, צריך "פשוט" לקבל את האומץ והכוח הפנימי לחפש ולגלות אותם, גם בתוכנו, וגם מחוצה לנו, בעולם הגדול והמפחיד, שלא יודעים איך ולמה ומדוע, ובכל זאת ממשיכים ומנסים, ואחרי נפילות קמים וממשיכים, ושוב מחפשים, שוב ושוב, עד שמוצאים...מה מוצאים? כל אחד מוצא משהו אחר במסע שלו, וכמובן שלא ניתן לדעת מראש. הרי כבר אמרו חכמים - זו לא המטרה שחשובה, זו הדרך...ובמשפט הזה גנוז כל כך הרבה. יש עוד כל כך הרבה מה להגיד. השאלה אם זה מדבר אלייך...אפשר לפתח זאת יותר לעומק...