גם אני רוצה לחזק פה דברים שנאמרו
שמעתי לא מזמן סיפור נורא יפה שממש מתאים פה למצב שלך! אני לא כל כך זוכרת איך הוא הלך אז אני אאלתר קצת ואעשה ממנו גירסה קצת שונה (אבל אותה הפואנטה) לפני כמה שנים היה חוקר אמריקאי כבן 40 שמצא כפר אינדיאני עתיק ונטוש. הוא הסתכל לו בבתים, ניסה ללמוד את המסורת, ובמהלך הסיור שלו הוא ראה את הבית קברות שם. הוא הסתכל על המצבות ועל המצבה הראשונה שראה היה כתוב "רוח פרא, יקירינו, מת אחרי 7 שנים". הוא המשיך להביט על המצבות וראה שם שעל כל המצבות כתוב שהבנאדם חי בין 4-11 שנה. החוקר הסתקרן מאוד, הרי לא ייתכן שכפר שלם נפטר בגילאים של 11.... החוקר המשיך להסתובב בכפר עד שלפתע נתקל מבטו באישה מבוגרת בקצה העיר. על האישה היו מלא קמטים ולפי מבטה העייף ניכר היה שהיא עברה הרבה בחיים. היא ישבה בצד עם עיניים עצומות ולרגע נדמה היה לחוקר שהיא ישנה. על צווארה היה מעין שרשרת מוזרה כמו ספרון קטן שתלוי על חוט דק. הוא התקרב אל האישה ואיך שהגיעה אליה היא פקחה את עיניה בתימהון. "כבר הרבה זמן שלא ראיתי פה עוד אנשים" אמרה לחוקר. "את גרה פה" שאל החוקר. "כן, אני פה עוד מלפני שנים... כשהכפר עוד היה מלא שמחה וצפוף אנשים" ענתה לו האישה. "יש לי שאלה, ראיתי שכתוב על המצבות שהאנשים פה בכפר מתו בערך בגיל 11... זה נשמע לי קצת תמוהה... תוכלי אולי להסביר לי איך זה ייתכן?" שאל החוקר. "רואה את הספרון הקטן התלוי על צווארי" ענתה לו האישה והצביעה על השרשרת שלה "זהו ספרון החיים. כל ילד שנולד בכפר, נותנים לי כזה ספר קטן. עד שהוא יכול לכתוב ההורים כותבים לו, ומרגע שהוא יכול לכתוב בעצמו אז הוא כותב לבד" "כותב מה?" שאל אותה החוקר. "כותב כמה זמן הוא חי! ואז כאשר הוא מת, מסתכלים בספרון ואת הזמן שהוא חי רושמים במצבה שלו" ענתה לו האישה. האישה ראתה את המבט המבולבל של החוקר והתחילה לצחוק. פתאום, כאילו נזכרה בדבר מה... היא הוציאה עפרון, פתחה את הספרון שעל צווארה ורשמה "ה-22 ביוני, 1995. הנדון: צחוק. משך הזמן: כ-10 שניות" החוקר המבולבל עדיין לא הבין והאישה ניסתה להסביר. "בספרון הקטן כותבים את כל הרגעים בהם אתה צוחק או שמח, בכל הרגעים בהם אתה חי באמת. רושמים בספרון כמה זמן ניצלת את החיים שלך ומיצית אותם. זה לא שבכפר שלנו אנשים מתו אחרי 11 שנה... אבל מתוך ה-80 שנה בהם הם היו בחיים, הם חיו רק 11 שנה" החוקר המוקסם הביט מסביב על הכפר בהתפעלות. הוא נשם נשימה עמוקה, וכמו תלמיד אשר כרגע למד משהו מדהים ובלתי נתפס, הוא הסתובב אל האישה כאילו להודות למורה הרוחני שלו. אך כאשר הסתובב היא לא הייתה שם, הוא חיפש אותה ללא הועיל ולבסוף וויתר וחזר חזרה לעיר שלו. ברגע שהגיע הבייתה, יצא החוקר וקנה לעצמו ספרון קטן, בעמוד הראשון כתב לעצמו כותרת: "החיים מתחילים מגיל 40... " מקווה שתפנימו את המסר
). לגביך--> אם זו עבודה חדשה, הייתי אומרת שתיתן לזה עוד קצת זמן (אולי הלחץ הוא זמני, או שאתה צריך לעבור את תקופת ההסתגלות...) בהצלחה
