דיי נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מר קו23

New member
דיי נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

העבודה הזאת הרגה אותי, כבר נמאס לי אני הרוג אני עייף כל השבוע זה ככה עומס ועומס ועוד לחץ, שאני לא יכול לפרט( זה יקח איזה 3 דפים יפים) אני מפורק אני לא מסוגל להזיז אצבע בקושי ישן בקושי אוכל לא יוצא להפסקות, ושבוע הבא זה אמור להיות עוד יותר קשה!!!!!!!!!! דבר ראשון אני חייב חיבוק!!!!!!!!!!!!!!!!!! והדבר השני מה אתם אומרים להתפטר או לא להתפטר.....????? נ.ב גם בגלל זה לא הייתי הרבה זמן פורום...
 

נועם m

New member
../images/Emo24.gif

הנה עוד אחד
לפי איך שאתה נשמע, לא טוב לך שם. כשלא טוב לך צריך לעשות שינויים, לא יודעת אם בהכרל להתפטר, אבל אל תמשיך ככה.
 

exterior

New member
אז ככה:

קודם כל, קבל-> אני מזדהה איתך לחלוטין, 5 חודשים אני יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת בלילה. אין לי זמן לכלום. השבוע החלטתי להתפטר מעבודה אחת. אני שלמה עם זה. ככה יהיה לי גם זמן לעצמי (אומרים שזה טוב לנפש :)). לגביך--> אם זו עבודה חדשה, הייתי אומרת שתיתן לזה עוד קצת זמן (אולי הלחץ הוא זמני, או שאתה צריך לעבור את תקופת ההסתגלות...) בהצלחה:)
 
../images/Emo24.gif

חיבוק וירטואלי בשטח! בדרך אליך....
עוד חיבוק או שמספיק? באשר למצבך יש לי ציטוט: "דאג לקבל את מה שאתה אוהב, או שתאלץ לאהוב את מה שאתה מקבל" (כמעט בטוחה שזה ציטוט של ברנרד שאו.... זה כתוב לי ברשימות בבלוג) אם אתה לא אוהב את העבודה, תתפטר מיד! איזו מן שאלה זו בכלל!? אומנם לא תמיד הכל יפה וורוד בחיים... אבל אם אפשר, אז מתכננים כך שהחיים יהיו כמה שיותר וורודים
תתחיל כבר לחפש עבודה אחרת וברגע שתמצא משהו טוב, תתפטר מהעבודה הזאת!
 

מר קו23

New member
תודה תודה לכולכם אוהב אותכם

אני באמת חושב לעזוב יום ראשון אני אודיע למנהלת שלי.....
 

העכביש2

New member
מרקווו........../images/Emo27.gif

אם תביט בחתימה שלי תראה את המשפט האלמותי שאמר..אהממ....אני :"רק השקט יביא שלווה"... למה התכוון המשורר? שאם אין שקט בהרגשה, במחשבה ובכלל אז אין שלווה. שלווה=כיף=שלא ימאס=הרגשה טובה. ואת זה נראה כאילו אין לך במקום הזה.... על כל דבר אפשר להבליג, השאלה האם זה מה שאתה רוצה? להבליג ולהמשיך להרגיש חרא?
 
לא להתפטר

לפחות לא עד שתמצא עבודה חלופית.. אלא אם כן כמובן אתה ממש ממש סובל שם ולא מסוגל להיות אפילו לא עוד משמרת אחת... העולם לא ורוד שם בחוץ..
 

מר קו23

New member
אני אומר לכם באמת זה לא

החודש שלי , את הקינוח של היום המגעיל הזה קיבלתי בשיחת טלפון ב23:30 בלילה....... אז רק רציתי להגיד שהחתימה שלי אומרת הכל......... באמת אבל באמת נמאס לי לסבול....
 

fcolors

New member
מי שלא אוהב את העבודה שלו

שלא יעשה אותה להחליף דחוףףףףףףףףף
 

העכביש2

New member
מרקו!!

מה עם קצת חיוך? מחשבות חיוביות? הרי לא ייתכן שהכל הכל חרא!! תנסה להתמקד בדברים טובים, הרי -- לא הכל טוב...אבל אם נשבר אז כבר לא נוכל לעשות שום דבר... (אני קודח נכון, אבל זה מתבקש...בסופו של דבר צריך לעבוד על ההרגשה הרעה הזאת שיש לכולנו לפעמים...)
 

מר קו23

New member
בוא אני אסביר לך למה התחושה

1. עבודה הורגת אותי ונמאס לי.... 2. אמא שלי נכנסת לניתוח ביום שלישי.... 3. מישהי שקרובה לליבי פגעה בי.... אז תגיד לי מר עכביש, איך אני יכול להסתכל על עולם ולצחוק?????
 

מר קו23

New member
לפחות הבית סופשבוע ריק

ההורים לא בבית... אפשר לשבת ולחשוב ולהירגע...
 

העכביש2

New member
יפה אמרת....

תראה מרקו, זה נורא פשוט: (ואמרתי את זה בכל מיני הזדמנויות): אנחנו חיים בחיים פרק זמן מסויים. בוא נאמר מ-0 עד גיל 80. סבבה? עכשיו, מה הקטע? כל רגע ורגע שאתה שמח, אתה מרוויח!. פשוטו כמשמעו. מרקו של גיל 21, 22, 23 כבר לא יחזור יותר...אם לא תחייך עכשיו, אתה מפספס עוד רגע (רגעים) בחיים של שמחה אמיתית. ושלא תבין אותי לא נכון. שים לב: אנחנו בפורום פה בערך 12 איש (פלוס מינוס). אתה חושב שכולם חייכנים? שלכולם טוב? שהעכביש שעושה שאלונים כל יום ומריץ דחקות, לא קשה?? אז יש לי חדשות בשבילך: לכולם קשה. לכולם יש בעיות. לחלק יותר גדולות ולחלק יותר קטנות (תתפלא לגלות שהרבה אנשים נמצאים איתך באותה ביצה). מה אני מנסה להגיד? שכמובן החיים זה לא פורום, אבל האנשים שפה הם במידה מסויימת שווי ערך לחברים ולמשפחה שאיתך במציאות המציאותית. זה לא משנה כמה ינסו לעודד אותך, לשפר לך את המצב רוח, אתה צריך לרצות להרגיש טוב יותר! לנסות ולהסתכל על הבעיות שלך בגישה קצת שונה! להיות פתוח! לחייך גם אם קשה!! אין דרך אחרת! אתה חייב לקחת את המצב שלך לידיים ולנסות לשנות אותו. אם לא מבחינה חיצונית (חומרית) אז לפחות מבחינה פנימית... הכל מתחיל בפנימיות...
 

Dolphinea

New member
מחזקת את הדברים של ספיידי

קודם כל קבל המון
ובנוסף: הרבה פעמים בחיים אנחנו עוברים משברים ותקופות קשות אבל אני מאמינה שכל דבר קורה בגלל סיבה ושכל ירידה מביאה עליה לפחות מנסיון החיים "העשיר" שלי. אם אתה באמת רוצה להיות מאושר תשב ותחשוב איזה הדברים אתה צריך לשנות בחיים שלך כדי להגיע למקום הזה... ואל תישאר במקום שלא טוב לך בו!!! אומנם עדיף קודם למצוא מקום אחר לפני שעוזבים אז תתחיל לרחרח כבר עכשיו. בהצלחה
 
גם אני רוצה לחזק פה דברים שנאמרו

שמעתי לא מזמן סיפור נורא יפה שממש מתאים פה למצב שלך! אני לא כל כך זוכרת איך הוא הלך אז אני אאלתר קצת ואעשה ממנו גירסה קצת שונה (אבל אותה הפואנטה) לפני כמה שנים היה חוקר אמריקאי כבן 40 שמצא כפר אינדיאני עתיק ונטוש. הוא הסתכל לו בבתים, ניסה ללמוד את המסורת, ובמהלך הסיור שלו הוא ראה את הבית קברות שם. הוא הסתכל על המצבות ועל המצבה הראשונה שראה היה כתוב "רוח פרא, יקירינו, מת אחרי 7 שנים". הוא המשיך להביט על המצבות וראה שם שעל כל המצבות כתוב שהבנאדם חי בין 4-11 שנה. החוקר הסתקרן מאוד, הרי לא ייתכן שכפר שלם נפטר בגילאים של 11.... החוקר המשיך להסתובב בכפר עד שלפתע נתקל מבטו באישה מבוגרת בקצה העיר. על האישה היו מלא קמטים ולפי מבטה העייף ניכר היה שהיא עברה הרבה בחיים. היא ישבה בצד עם עיניים עצומות ולרגע נדמה היה לחוקר שהיא ישנה. על צווארה היה מעין שרשרת מוזרה כמו ספרון קטן שתלוי על חוט דק. הוא התקרב אל האישה ואיך שהגיעה אליה היא פקחה את עיניה בתימהון. "כבר הרבה זמן שלא ראיתי פה עוד אנשים" אמרה לחוקר. "את גרה פה" שאל החוקר. "כן, אני פה עוד מלפני שנים... כשהכפר עוד היה מלא שמחה וצפוף אנשים" ענתה לו האישה. "יש לי שאלה, ראיתי שכתוב על המצבות שהאנשים פה בכפר מתו בערך בגיל 11... זה נשמע לי קצת תמוהה... תוכלי אולי להסביר לי איך זה ייתכן?" שאל החוקר. "רואה את הספרון הקטן התלוי על צווארי" ענתה לו האישה והצביעה על השרשרת שלה "זהו ספרון החיים. כל ילד שנולד בכפר, נותנים לי כזה ספר קטן. עד שהוא יכול לכתוב ההורים כותבים לו, ומרגע שהוא יכול לכתוב בעצמו אז הוא כותב לבד" "כותב מה?" שאל אותה החוקר. "כותב כמה זמן הוא חי! ואז כאשר הוא מת, מסתכלים בספרון ואת הזמן שהוא חי רושמים במצבה שלו" ענתה לו האישה. האישה ראתה את המבט המבולבל של החוקר והתחילה לצחוק. פתאום, כאילו נזכרה בדבר מה... היא הוציאה עפרון, פתחה את הספרון שעל צווארה ורשמה "ה-22 ביוני, 1995. הנדון: צחוק. משך הזמן: כ-10 שניות" החוקר המבולבל עדיין לא הבין והאישה ניסתה להסביר. "בספרון הקטן כותבים את כל הרגעים בהם אתה צוחק או שמח, בכל הרגעים בהם אתה חי באמת. רושמים בספרון כמה זמן ניצלת את החיים שלך ומיצית אותם. זה לא שבכפר שלנו אנשים מתו אחרי 11 שנה... אבל מתוך ה-80 שנה בהם הם היו בחיים, הם חיו רק 11 שנה" החוקר המוקסם הביט מסביב על הכפר בהתפעלות. הוא נשם נשימה עמוקה, וכמו תלמיד אשר כרגע למד משהו מדהים ובלתי נתפס, הוא הסתובב אל האישה כאילו להודות למורה הרוחני שלו. אך כאשר הסתובב היא לא הייתה שם, הוא חיפש אותה ללא הועיל ולבסוף וויתר וחזר חזרה לעיר שלו. ברגע שהגיע הבייתה, יצא החוקר וקנה לעצמו ספרון קטן, בעמוד הראשון כתב לעצמו כותרת: "החיים מתחילים מגיל 40... " מקווה שתפנימו את המסר
 

מר קו23

New member
תודה רבה לכם

ולעכביש תודה רבה מאוד לך ... רציתי להגיד שאני בדרך כלל לא כזה אבל עברו עליי הרבה דברים החודש שפשוט היה לי חשק לקחת איזה חופש ולעזוב את הכל... ואני יודע שהחיים זה לא הפורום ולחלקנו גם קשה לפעמיים בגלל זה אני משתף אותכם כי אתם יקרים לי.... אני זה שתמיד אומר חייך הכל לטובה....
 
למעלה