דיוק
חמישה חודשים שהקטע הבא מהדהד לי בראש ורק עכשיו שחזרתי ומצאתי. לא מכיר הרבה טקסטים שמתארים בצורה כל כך מדוייקת את אותו רגע נורא כפי שעושה נעים עריידי: "למשל, זכור לי יום מותה של דודתי רייה, אחותו של אבי. מעין "קליק" שמצלצל בבית החזה, מהדהד בפסגתו הפנימית של קימרון הלב. משהו נופל שם בפנים, וגורם לצריבה המבשרת את התחושה הכבדה המתפשטת והופכת לריקנות בכל חלל הבטן; המועקה שבאה בעקבותיה דומה לצבע סמיך שמוזגים למים: בהתחלה הוא כתם כהה במים צלולים. אחר-כך נמהל הצבע לאיטו במים עד שהכלי מכיל צבע בלבד ולמים הצלולים אין עוד זכר." אימה צרופה ויסוריי כאב שאין כמותם (זה כבר אני, לא נעים עריידי) עכשיו רק נותר למצוא את תיאור ספרותי הגון לגעגוע האינסופי ומצב הרוח הדכאוני יושלם. בברכת "סורו סורו ממני יגון קדרות ומחשבה הן חי אני חי עודני..." ובתקווה לבוקר טוב יותר מהלילה הארור דובי
חמישה חודשים שהקטע הבא מהדהד לי בראש ורק עכשיו שחזרתי ומצאתי. לא מכיר הרבה טקסטים שמתארים בצורה כל כך מדוייקת את אותו רגע נורא כפי שעושה נעים עריידי: "למשל, זכור לי יום מותה של דודתי רייה, אחותו של אבי. מעין "קליק" שמצלצל בבית החזה, מהדהד בפסגתו הפנימית של קימרון הלב. משהו נופל שם בפנים, וגורם לצריבה המבשרת את התחושה הכבדה המתפשטת והופכת לריקנות בכל חלל הבטן; המועקה שבאה בעקבותיה דומה לצבע סמיך שמוזגים למים: בהתחלה הוא כתם כהה במים צלולים. אחר-כך נמהל הצבע לאיטו במים עד שהכלי מכיל צבע בלבד ולמים הצלולים אין עוד זכר." אימה צרופה ויסוריי כאב שאין כמותם (זה כבר אני, לא נעים עריידי) עכשיו רק נותר למצוא את תיאור ספרותי הגון לגעגוע האינסופי ומצב הרוח הדכאוני יושלם. בברכת "סורו סורו ממני יגון קדרות ומחשבה הן חי אני חי עודני..." ובתקווה לבוקר טוב יותר מהלילה הארור דובי