דיוק

[דוביבר]

דיוק

חמישה חודשים שהקטע הבא מהדהד לי בראש ורק עכשיו שחזרתי ומצאתי. לא מכיר הרבה טקסטים שמתארים בצורה כל כך מדוייקת את אותו רגע נורא כפי שעושה נעים עריידי: "למשל, זכור לי יום מותה של דודתי רייה, אחותו של אבי. מעין "קליק" שמצלצל בבית החזה, מהדהד בפסגתו הפנימית של קימרון הלב. משהו נופל שם בפנים, וגורם לצריבה המבשרת את התחושה הכבדה המתפשטת והופכת לריקנות בכל חלל הבטן; המועקה שבאה בעקבותיה דומה לצבע סמיך שמוזגים למים: בהתחלה הוא כתם כהה במים צלולים. אחר-כך נמהל הצבע לאיטו במים עד שהכלי מכיל צבע בלבד ולמים הצלולים אין עוד זכר." אימה צרופה ויסוריי כאב שאין כמותם (זה כבר אני, לא נעים עריידי) עכשיו רק נותר למצוא את תיאור ספרותי הגון לגעגוע האינסופי ומצב הרוח הדכאוני יושלם. בברכת "סורו סורו ממני יגון קדרות ומחשבה הן חי אני חי עודני..." ובתקווה לבוקר טוב יותר מהלילה הארור דובי

 

[אשד היחידה]

כפי שאמרת אני פחדנית מידי וכמובן שלא אשים

קץ לחיי. ואכן המילים הם תוצאה של מחשבה כואבת. מצד שני אם לא אוכל להתבטא כאן בפורום בצורה גלויה וחופשית ולשפוך את ליבי . מתוך חשש שמישהו ירגיש צורך לבצע את מה שאני חושבת וחושבת בלבד, אז בעצם אין לפורום הזה תפקיד בחיי. תודה לך על הישירות והכנות.

 

[דוביבר]

מבהיר ומתנצל

אשד יקרה, מתנצל, לעתים כתיבתי מגיעה הישר מהקרביים דרך העט המושחז (מקלדת, אבל מבחינה מטאפורית העט יעיל יוצר), מבלי להשתהות די זמן במערכות הקירור והטיהור. בודאי שלא התכוונתי להציע מערכת צינזור(ואפילו לא כזו שאת ככותבת אמורה להפעיל על עצמך) על התכנים הנכתבים כאן. אין לי לא הסמכות ולא הזכות לכך. כפי שאני מכיר ומבין משהותי הקצרה באכסנייה מכובדת זו, כמובן שיש לך הזכות(חובה ?) להתבטא כאן בצורה גלוייה וחופשית ולשפוך את ליבך ללא חשש שמישהו ירגיש צורך וגו׳. בכלל לתפיסתי את אחראית רק למעשיך שלך ולא לבחירה של מישהו/י להיות מושפע מדברים שאת אומרת. דבריי הופנו (מתוך דאגה גדולה, בראש ובראשונה), בעיקר אליך ואל עצם העובדה שמחשבה כזו עלתה בדעתך, תרגמה את עצמה מכלל מחשבה למילים וממנה לכלל משפטים שיש בהם אמירה מפורשת שעלולה חו״ח, למרות כל ההסתייגויות, בתנאים נוראיים כלשהם ,לתפוס צורה של מעשה. מהמקום האישי הצנוע שלי, עצם קצהו של ההרהור על נטילת החיים, בכל מצב שהוא מוטב לו שלא יבוא לעולם. אך משעה שקרה הדבר בא והמחשבה עלתה ותפסה חזקה אצלך - הפורום הזה, כפי שאני הקטן מבין אותו, הוא בדיוק המקום לאוורר מחשבה זו, לזכות לתגובות מכל הסוגים: מנחמות, מחבקות, עוטפות וכן, גם, אומנם בדחילו ורחימו גדול, גם תקיפות וקשות כשלי. וכל זאת כדי שתוכלי בסופו של דבר לקפל מחשבה נוראית זו ולגונזה לעד כך שלא תזכרי עוד שבאה לעולם. דובי

 

[אשד היחידה]

התנצלותך מתקבלת חום רב . אני בדרך כלל

לא מרבה במלל הביטוי שלי בא באומנות פלסטית בעיקר. הבנתי את כוונתך הטהורה.

 

[נסיכת הכוכב]

אתה חושף קטעים

קטעים מהספרות שאני לא מכירה , ולעיתים קוראת אותם כמה פעמים עד שמבינה למה התכוון הכובת/היוצר ולמעשה עבורי זה אתגר כל פעם מחדש הכתיבה הזו בעברית , ששונה מהכתיבה בשפת יום יום מעלה את יכולת השפה עבורי והמחשבות על הצבע , אהבתי את הרעיון הציורי זה כמו שאני הייתי מציירת ומתחילה עם דף לבן ומעלה עליו וילונות צבעוניים חלשים ומבוננת בצבעים ורואה דמויות , ואותם מוציאה החוצה ע"י דחיקת צבע הצידה או עיבוי הצבע בגבולות הדמות ולאט לאט מתקבל ציור , עם גבולות מאד ברורים , הנה אביא דוגמה של ציור שלי שלו קראתי המלאך המברך את הנערה , השיטה נקראת ציור מתוך הצבע הציור הוא כתום על נייר לבן מתנצלת על איכות הצילום

 

[דוביבר]

המלאך הגואל אותה ? ../images/Emo230.gif

הזהו עמיתיתו של המלאך הגואל אותי מכל רע, זה שמברך את הנערים וגו' ? אולי מוטב שתהא זו מלאכית ? ויקרא בהן שמה ושמות אימותיה: שרה, רבקה, רחל ולאה ? דובי

 

[נסיכת הכוכב]

הסיפור של התמונה הזו

התחושה היתה מלאך\ אם תשים לב אין פנים למלאך רק דמות גדולה זה היה תרגיל של צביעה בכתום שהורכב מאדום וצהוב , זה היה ערב מיוחד בחיי ואותו יום שהגעתי לחוג לציור הרגשתי לא טוב , היתה נפילה קשה של הסוכר וכאבים בחזה תוך כדי ציור מזלי שזה היה ביתו של המורה לציור הוא הכין תה מתוק ובקש ממני לתות אותו , ניסה לעזור לי עם כריך ורק אז יכולתי להמשיך את העבודה בצבע הכתום , וזו התוצאה של אותו הערב שעבדתי בציור הזה וכל אותו השבוע לא יכולתי להזיז את יד שמאלית וחולשה נוראית , אני כיום מאמינה שהיה התקף לב קטן ומאז אמי התנתה את הנסיעה שלי לבד בלקיחה של טלפון נייד צמוד שאוכל להזעיק את שח"ל לשם ואכן אחרי כמה שבועות היה התקף חוזר קשה יותר ואושפזתי בבית החולים ומאז לא חזרתי לצייר

 

[אשד היחידה]

נסיכה לדעתי הצנועה יש לך מה להציע

בשטח הציור אני חושבת שכדאי שתמשיכי לצייר מי יודע מה עוד טמון בך יקירתי.

 

[נסיכת הכוכב]

אתן לך טעימה מהטמון בי

הנה שיר שנכתב ביומיים האחרוני בשני חלקים שיר כמיה לאהבה עוטפת ונעטפת של נסיכה חולמת על אהבה שלא זכתה בה אבוא אליך /נסיכת הכוכב אבוא אליך מלאה באהבה ראשי עטור בזוהר שלו מהשמים אליך נשלחתי ובלבי ים של אהבת אמת אותה אעניק לך אהובי האם תקבל אותי באהבה ? התפרוש ידים לעטוף ולהתעטף בי לחבק אותי חזק אל גופך החסון להגן עלי כמו האביר מהחלומות בשעה חמש שושקעת לה החמה על הים נשב בחוף הים אוחסזים ידיים מביטים בגלים ארגיש אותך עוטף אותי באהבה חמה ולא אחוש בצינה היורדת על העולם כי חום האהבה שלך מחמם את לבי שהיה צמא לאהבה שאתה יודע לאהוב

 

[אשד היחידה]

אהבתי נסיכתי היקרה.

 

[שיבולת7]

איני סופרת..אך תיאור מילולי לגעגוע שלי, נתתי

כחלק מההספד שנשאתי ב"חגיגות השנה" שנערכו לאחרונה.. להלן חלק ממה שכתבתי... " ...אני יושבת וחושבת איך להתחיל ולסכם 354 ימים בלעדיך. 354 פרקי זמן,שכל אחד מהם משול לנצח. 354 ימים של געגוע אין סופי. במילון ,מגדירים את המילה געגוע כ: " כיסופים, ערגה, כיליון-נפש, כמיהה, השתוקקות ". לא כתוב שם שגעגוע זה כאב פיסי. חד,פועם,שאינו חדל. אני זוכרת אחת מהשיחות הרבות שהיו לנו על איך יראו החיים "אחרי" ואיך אצליח לתפקד פה,בלעדיך.. זוכרת ששאלת אותי איך אני חושבת שארגיש. ואני זוכרת בדיוק מה עניתי לך. עניתי ,שלאבד בן זוג כמוך,זה כמו לאבד חלק מעצמי. איבר מגופי. אמרתי לך ,שאני משערת שעוצמות הכאב בטח יהיו בלתי נסבלות.. החוסר,יהיה גדול משאוכל לתפוס בהתחלה, או להכיל,כשיעבור זמן,ואבין שהאובדן הוא אמיתי. סופי. השוויתי את זה לאדם המאבד רגל בתאונה,ונאלץ לחיות את שארית חייו,כשהוא מתגבר על חסרונה. אמרתי לך,שלא משנה עד כמה ילמד אותו אדם להסתגל לאובדן רגלו ,ולתפקד בלעדיה,לעולם יכאב את חסרונה. ואכן..כמו אותו אדם,גם אני לומדת לחיות בלעדיך. הגדם עוד לא הגליד. התנועות עוד מסורבלות ,מהססות. לא טבעיות. כואבות. מספיק צעד קטן בכיוון הלא נכון,והפצע מדמם מחדש. וההליכה..ההליכה כבר לעולם לא תהיה כשהייתה.. אבל, כפי שהבטחתי לך, אני ממשיכה לצעוד.." יום טוב יותר לכולנו!

 

[הים רגוע]

שיבולת ../images/Emo24.gif

רגשת אותי והיטבת לבטא את שאני חשה ...

 

[נסיכת הכוכב]

זה מרגש מאד

ההגדרה של החיים ש"אחרי " והשיחה עז לה מזכיר לי שיחה דומה עם אבי ז"ל כמה ימם לפני מותו

 

[שיבולת7]

../images/Emo140.gif

תודה.

 

[אשד היחידה]

שיבולת אדם לא מגדיר את עצמו הסביבה

מגדירה אותו ולעניות דעתי את כותבת יפה מאד. אז אולי את סופרת בפוטנציה.