בכלל לא היה פרסום לסדרה הזו. אני בטעות ראיתי אותה בערוץ 11 בלי לדעת שהיא קיימת.
ולמרות שעל הנייר היא נשמעת טובה. אני ממש לא אהבתי. ההומור שם מאולץ מדי.
וגם במערכון ההתחלה הסיום שלו נראה לי עבר את הגבול
ראיתי את ערוץ אפס. אלונה סער ממשיכה את הקו של המפקדת והיא בהחלט כוכבת עולה (ואף מילה על הייחוס המשפחתי). גם מירב פלדמן אדירה וכנ"ל אורי יניב. דווקא נעמי לבוב קצת הולכת לאיבוד, בייחוד בקטע עם המתנחלת שמתחפשת למתנחל. מה שכן אהבתי, זה שיוצרי הסדרה (שיצרו גם את שב"ס המעולה) שילבו את האסירים הבטחוניים ואת השייח'. הם תמיד מצחיקים.
אני תוהה לעצמי אם אנחנו בתחרות מי ימצמץ ראשון בקשר לפרק האחרון של מסע אגדי.
(במילים אחרות אני צפיתי אתמול כבר אבל מחכה שמישהו ממכם יכתוב ראשון כי אין לי כוח)
רייצ'ל לא מעצבנת אותי כמו כולם. בעיקר מרגיש לי שמנסים להפוך אותה בכוח למעצבנת, אם כי שוב מגלים שברגע האמת היא מאוד מרוכזת בעצמה (אפילו לא יודעת מה השם האמצעי של חברה שלה..).
כי היא מעצבנת יותר את האנשים סביבה מאשר את הצופה כדמות. לא באותה רמה אבל קצת כמו נטלי מהאחיות המוצלחות. בתור אדם היא מעצבנת בטירוף ולא הייתי רוצה להיות אחותה, בתור דמות לצפות בה היא מהנה ומצחיקה.
אבל איין ופופי!!! איין ופופי. אחרי שהוא כל כך תמך בה בפרק קורונה, פה הוא חזר להיות נקמני ומשפיל. אני לא יודעת מה אני חושבת על הדנימיקה שהיתה שם ביניהם. מצד אחד פופי באמת קצת השאירה אותו תלוי באוויר אחרי שהוא נפתח בפניה, אבל מצד שני - הוא גרר אותה לזה כי הוא לא מוכן לוותר על האגו שלו בשום סיטואציה ובסוף הוא היה מרושע אליה, הכי מרושע שהוא היה כל הסדרה ועכשיו מעניין אותי איך זה יתגלגל בפרקים הבאים.
הרגשתי שהוא כיווצ'ץ' לי את הלב אבל לא בקטע טוב
פרק שמתמקד בדמות האהובה עלי - קרול
פרק בקבוק שזה סוג שאני מאוד אוהב
התייחסות למה גילוי על בראד מפרק שעבר
כל כך הרבה דברים חיוביים - אז למה הפרק בסופו של דבר הרגיש לי מאכזב כל כך.
יריבות איין פופי ממשיכה. כן הוא היה אכזר אליה בסוף, אבל גם היא הייתה אכזרית אליו לפני כן. אבל זה לא מספיק מעניין אותי.
דייויד דווקא היה נקודה יחסית חיובית עם איך שהוא התלהב מעצמו.
וגם זה שהוא נתקע שעות במעלית בסוף
אני אוהב את הדמות של ג'ו,
וזה לא שאני מצפה מהסדרה לרמות של ריאליזם,
אבל מה לכל הרוחות שהיא יכולה פשוט להתעמת עם בראד ולהחליט לעזוב אותו עבור מישהו אחר?
והאם הוא לא יכול פשוט לפטר אותה?
מערכת היחסים של רייצ'ל ודיינה עברה מהר מאוד ממקסימה למשעממת
ובהחלט ייתכן ששכחתי כבר - אבל למה הבחורה מהמרתף לא רצתה לחתום על הטופס?
והאם היא חתמה בסוף, או שהפעם האחרונה שראינו אותה היא גילגלה את איכשקוראים לו במחשב על כסא גלגלים לחדר אחר?
האמת שלפני תחילת העונה קראתי על זה שג'וש תומאס "יצא מהארון" כאוטיסט.
אבל איכשהו לא חשבתי שישלבו את זה בעונה עד שסוז אמרה את זה.
זה היה מאוד מעניין תהליך הבחינה עם שאלות של ג'נביב והחוסר נוחות של ג'וש תוך כדי שהוא מבין שיש כל מיני דברים שכנראה מתאימים.
ובאמת זה שהוא יכול מצד אחד לתמוך מאוד באחותו האוטיסטית, אבל במקביל לפחד ממש מלקבל כזאת הגדרה על עצמו.
זה גם מעניין איך ג'וש, ג'נביב ומטילדה הגיבו בערך באותו אופן - בהתחלה לסרב לקבל את הרעיון לחלוטין ורק לאט לאט לקבל את זה.
אבל עד כמה שזה ממש מעניין אותי הנושא של איבחון מאוחר של אוטיזם ומה שזה אומר,
הדבר שאני הכי מקווה שייצא מזה זה שהוא יסביר לאלכס שהוא אוטיסט ושזאת הסיבה שאלכס לא הבין שהוא אוהב אותו ושזה יגרום לכך שהם יחזרו להיות יחד...
אבל גם נראה לי שזה יותר מידי לקוות לו.
במקביל תוכניות החתונה של מטילדה ממשיכות, כולל זה שיש לה עכשיו דירה שבה היא ודראה יגורו.
וחוץ מזה שזאת החלטה שנעשתה הרבה יותר מידי מהר זה מתחיל להראות לי כמו רעיון נחמד.
ובהחלט ייתכן ששכחתי כבר - אבל למה הבחורה מהמרתף לא רצתה לחתום על הטופס?
והאם היא חתמה בסוף, או שהפעם האחרונה שראינו אותה היא גילגלה את איכשקוראים לו במחשב על כסא גלגלים לחדר אחר?
ובהחלט ייתכן ששכחתי כבר - אבל למה הבחורה מהמרתף לא רצתה לחתום על הטופס?
והאם היא חתמה בסוף, או שהפעם האחרונה שראינו אותה היא גילגלה את איכשקוראים לו במחשב על כסא גלגלים לחדר אחר?
מאוד מאכזב ונדוש, בדיוק ההיפך ממה שאהבתי בעונה הראשונה.
זה כבר לא אדם בעל מטרה גדולה כלשהי, אלא עוד דרדוויל שמחליט להגן לבד על העיר בלי לשתף את המשטרה.
הפרק היה מלא קלישאות ואני מניחה שגם העונה כולה תיראה ככה.
קודם כל המשפטים המעייפים בסגנון - העיר שאני אוהב, אני חייב להגן על העיר שלי וכו'..
ממשיך עם דאבוס, שהוא חתיכת בכיין של "אכלו לי שתו לי" ועם ג'וי שהפכה מדמות יחסית עגולה (לא כמו ווארד, אבל רואה את כל הצדדים) לדמות שטחית שמחייכת ברשעות ולובשת שחור. רק חסר שהיא תעשה כזה עם הידיים
ונגמר בקולין ודני שנראים עייפים אחד מהשני. הכימיה שהיתה ביניהם בעונה הקודמת פחות עובדת כאן.
ווארד בינתיים נשאר כמו שהיה - זחוח אבל לפחות עגול והשחקן באמת באמת נפלא, וגם העלו את הסדרה מ family fun לנוטה יותר למבוגרים עם סצינת הסקס של ווארד עם החונכת שלו (אבל תכלס, מגיע לו לקבל קצת).
הדבר היחיד שממש אהבתי זה את סגנון הלחימה של דני - מאוד אלגנטי ובלי מאמץ כמעט
ואני גם ממשיכה עם Disenchantment עונה 3. בעקרון יש בסדרה סאטירה לא רעה בכלל, והקונספט כולו די מגניב, אבל היא לא מצליחה להיות ממכרת או מצחיקה מספיק כדי להפוך למעולה ממש. יש פרקים יותר טובים ויש כאלה שמצליחים לשעמם..
ריס ווית'רספון: "מה שכ"כ יפה בסדרה הזאת זה שכל דמות יכולה להיות כוכבת בסדרה משל עצמה".
אני: אני מבינה שהחלטנו קולקטיבית להתעלם מהספין אוף של ג'ואי, טוב החלטה טובה.
העולם: "אין מספיק poc (people of color) בסדרה"
היוצרים של האיחוד: טוב נביא מלא poc מרחבי העולם שיגידו כמה הם אוהבים את הסדרה, אוקי...
בעקרון, האיחוד הזה לא כזה נחוץ. היו יכולים בכייף להוריד איזה חצי ממנו. הקטעים הטובים היו כשהם עשו הקראת שולחן של טקסטים של סצנות ידועות, והעריכה זיגזה בין הסצנות האמיתיות לשחקנים בלייב שמקריאים אותם. הייתי פעם שיפרית של רוס ורייצ'ל אבל זה היה כ"כ מזמן, והפסקתי להיות שיפרית שלהם עוד הרבה לפני שהסדרה הסתיימה, אבל כן חייבת לומר זה היה מעט מרגש כשהם שיחזרו את הסצנה של הנשיקה הראשונה שלהם וראו שהשחקנים מתרגשים גם בהווה להקריא את זה.
ועוד קצת לרלורים על הסדרה בגדול- אין עוד ספויילרים לאיחוד:
חברים היא לא הסדרה הכי טובה, היא לא הקומדיה הכי טובה. היא הרבה "לא הכי טובה". אבל היא גם כן "הסדרה הכי טובה ש... אין לי איך להשלים את המשפט הזה", אבל היא בהחלט הכי משהו. הכי חוצה דורות? הכי מצוטטת? הכי רילייטבל? הכי פונה למחנה המשותף הגבוה ביותר? לא יודעת. קראתי פעם כתבה מעניינת על למה זה קרה והיו שם כמה טענות מעניינות. אני לא רק חושבת שזו הייתה הסדרה שהייתה הכי הרבה ידועה בין שכבת הגיל שלי ברמת הלדעת כל פרק וציטוטים שלמים מפרקים, ויכולים לתת לי משפט ואני אגיד לכם באיזה פרק ואיזה סיטואציה זה היה ברמה מטורפת, אבל העובדה שהסדרה הזאת הצליחה לחצות דור היא דיי מדהימה. אני לא רואה דבר כזה קורה עם אף סדרה אחרת שהייתה פופולארית באותם שנים, אפילו סדרות שאולי יטענו שהן יותר טובות. אני לא רואה את "סיינפלד" מצליחה אצל ה-ג'ן זי כמו שחברים הצליחה. אנשים שנולדו אחרי שהסדרה הזאת הסתיימה ראו את כולם ויודעים את כל הרפרנסים. ואני לא רואה את זה קורה גם עם אף סדרה אחרת שקיימת היום שזה יקרה איתה בעוד 20 שנה (אולי אני טועה מי יודע). אני חושבת שמה שגורם לזה שעל אף שינויים התכנולוגיה וכל שאר הדברים האנכרוניסטיים בסדרה כיום, הפרמיס הבסיסי שלה- וזה העניין של להיות בן 20+ ולא למצוא את עצמך, להחליף עבודות, להחליף בני זוג, אבל להישאר עם החברים שהופכים להיות המשפחה האלטרנטיבית שלך בגילאים האלה, זה איזושהי חוויה שתישאר תמיד בכל דור בעולם המערבי. אנשים יזדהו עם זה בדור שלנו ובכל דור כי זה מרגיש כמו חוויה מאוד אוניברסלית.
מה שקצת מעצבן אותי זה מבחן הטוהר שכל הזמן אנשים מעבירים על חברים. הסדרה הייתה שמנופובית, הסדרה הייתה טרנספובית, היו בה בעיקר אנשים לבנים וכו' וכו'. נו דיי כבר. לייק, כן נו זה נכון מה שאתם אומרים אבל אף סדרה אחרת ששודרה בזמנה לא מקבלת כזאת בחינה מדוקדקת רק בגלל שלא צופים בה כ"כ הרבה יותר פעמים.
ראיתי סרטון מאוד יפה שאהבתי שמרכז לא רק את הדברים הרעים שהתיישנו לא טוב אצל חברים, אלא גם את הדברים שהיו מתקדמים בה לזמנה. למשל העובדה שהיה שיוויון בין המינים הקאסט הראשי. אני מסתכלת אחורה וקשה לי לחשוב על סדרה ששודרה אז והתמקדה בחבורה של חברים שלא נפלה ל"סנדרום הדרדסית", כלומר חבורה של גברים ובת אחד, שכשאני כצופה אני יכולה לבחור בין שלוש מודלים של נשים ולא חייבת להכניס את עצמי למודל של האישה היחידה שהיא הדמות הראשית בקאסט. וכתוצאה מזה ברור שהסדרה בקלות עוברת מבחן בכדל, אבל לא כי היא ניסתה, אלא כי זה בא באופן טבעי. סדרה שמן הסתם אם היא מתרכזת ב-6 דמויות חברים באופן שווה, ו-3 מתוכן בנות, אנחנו נראה מדי פעם סצנות של הבנות מדברות אחת עם השניה על משהו שהוא לא גבר. אתם יודעים, כמו חברות בחיים. כשאני חושבת על זה אחורה, קשה לי להיזכר בסדרה אחדבתקופה ההיא שהראתה לי כ"כ הרבה סצנות של פשוט חברות בין נשים שלא הוגדרה כ"סדרת בנות" (היה את סקס והעיר הגדולה, היו בנות גילמור וכו', והם תמיד תוייגו כסדרות ל"בנות", לא חברים).
גם כל העניין של למשל הייצוג הלסבי של קרול היה דיי מתקדם לזמנו. היום זה נראה ממש לא ביג דיל, אבל אז אנשים ממש התרעמו על זה שיש דמות לסבית שמוצגת באופן טבעי כמו קרול וזכור שקראתי פעם שהיה הרבה מחלוקת על הפרק שקרול והבת זוג שלה התחתנה, ושהם תיכננו להראות את הנשיקה אבל בסוף לא יכלו כי זה לא עבר מסך אז.
מצד שני כמובן שהיו הרבה דברים שהתיישנו רע. כמו שכבר ציינתי, אני לא מסוגלת יותר לראות כתבה של "הנה כל הדברים הבעייתים שיש בחברים". כאילו כן, כולם צודקים, אבל ראבק בחייאת זומזום. מדובר פה על סדרה מלפני 20 שנה. המון סדרות מלפני 20 שנה לא יעמדו בסטנדרטים האלה, ורובם יהיו הרבה יותר גרועות. יש אפילו סדרות מלפני עשור שאפשר למצוא בהם דברים יותר בעיתיים. פשוט רוב הסדרות האלה לא פופולאריות, חרושות וחוצאי דורות כמו חברים, אז לא בוחנים אותן באותה דקדקנות. אני מניחה שזה אחד המחירים ואין מה לעשות. אני תמיד מעדיפה אבל שישימו דברים בקונטקס. זה בסדר ללמוד מהעבר ומייצוגים בעייתים של דברים, אבל גם לזכור שערכים משתנים כל הזמן, ולא הכי פייר לשפוט סדרה שנוצרה לפני 20 שנה בנורמות המוסריות של היום. כמו כן, אני תמיד חושבת שחשוב להזכיר גם את הדברים שהסדרה עשתה טוב והייתה אפילו מתקדמת לזמנה במובן הזה (כמו שפירטתי, השיוויון המגדרי בין הכוכבים הראשיים, הייצוג של קרול כלסבית ובטח יש עוד).
מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת, ומוסיפה שחלק מהקסם שלה זה העובדה שבאמת היתה כימיה טובה בין כל הדמויות והשחקנים. זה לא הרגיש כמו סתם קולגות שבאים ליום עבודה, אלא באמת חברות אמיתית, בדיוק כמו שכולם רוצים במציאות.
לפי דעתי הסיבה העיקרית להצלחה המאוד גדולה של הסדרה הזאת היתה פשוט כתיבה קומית מעולה, רמה מעל רובם המוחלט של הסיטקומים גם בזמנה וגם אחריה.
(עם החוויה האוניברסלית אני פחות מזדהה, צורת החיים שלהם מעולם לא יצגה משהו שקרוב לחיים שלי, גם לא בגילאי 20+).
מה שקצת מעצבן אותי זה מבחן הטוהר שכל הזמן אנשים מעבירים על חברים. הסדרה הייתה שמנופובית, הסדרה הייתה טרנספובית, היו בה בעיקר אנשים לבנים וכו' וכו'. נו דיי כבר. לייק, כן נו זה נכון מה שאתם אומרים אבל אף סדרה אחרת ששודרה בזמנה לא מקבלת כזאת בחינה מדוקדקת רק בגלל שלא צופים בה כ"כ הרבה יותר פעמים.
ראיתי סרטון מאוד יפה שאהבתי שמרכז לא רק את הדברים הרעים שהתיישנו לא טוב אצל חברים, אלא גם את הדברים שהיו מתקדמים בה לזמנה. למשל העובדה שהיה שיוויון בין המינים הקאסט הראשי. אני מסתכלת אחורה וקשה לי לחשוב על סדרה ששודרה אז והתמקדה בחבורה של חברים שלא נפלה ל"סנדרום הדרדסית", כלומר חבורה של גברים ובת אחד, שכשאני כצופה אני יכולה לבחור בין שלוש מודלים של נשים ולא חייבת להכניס את עצמי למודל של האישה היחידה שהיא הדמות הראשית בקאסט. וכתוצאה מזה ברור שהסדרה בקלות עוברת מבחן בכדל, אבל לא כי היא ניסתה, אלא כי זה בא באופן טבעי. סדרה שמן הסתם אם היא מתרכזת ב-6 דמויות חברים באופן שווה, ו-3 מתוכן בנות, אנחנו נראה מדי פעם סצנות של הבנות מדברות אחת עם השניה על משהו שהוא לא גבר. אתם יודעים, כמו חברות בחיים. כשאני חושבת על זה אחורה, קשה לי להיזכר בסדרה אחדבתקופה ההיא שהראתה לי כ"כ הרבה סצנות של פשוט חברות בין נשים שלא הוגדרה כ"סדרת בנות" (היה את סקס והעיר הגדולה, היו בנות גילמור וכו', והם תמיד תוייגו כסדרות ל"בנות", לא חברים).
גם כל העניין של למשל הייצוג הלסבי של קרול היה דיי מתקדם לזמנו. היום זה נראה ממש לא ביג דיל, אבל אז אנשים ממש התרעמו על זה שיש דמות לסבית שמוצגת באופן טבעי כמו קרול וזכור שקראתי פעם שהיה הרבה מחלוקת על הפרק שקרול והבת זוג שלה התחתנה, ושהם תיכננו להראות את הנשיקה אבל בסוף לא יכלו כי זה לא עבר מסך אז.
מצד שני כמובן שהיו הרבה דברים שהתיישנו רע. כמו שכבר ציינתי, אני לא מסוגלת יותר לראות כתבה של "הנה כל הדברים הבעייתים שיש בחברים". כאילו כן, כולם צודקים, אבל ראבק בחייאת זומזום. מדובר פה על סדרה מלפני 20 שנה. המון סדרות מלפני 20 שנה לא יעמדו בסטנדרטים האלה, ורובם יהיו הרבה יותר גרועות. יש אפילו סדרות מלפני עשור שאפשר למצוא בהם דברים יותר בעיתיים. פשוט רוב הסדרות האלה לא פופולאריות, חרושות וחוצאי דורות כמו חברים, אז לא בוחנים אותן באותה דקדקנות. אני מניחה שזה אחד המחירים ואין מה לעשות. אני תמיד מעדיפה אבל שישימו דברים בקונטקס. זה בסדר ללמוד מהעבר ומייצוגים בעייתים של דברים, אבל גם לזכור שערכים משתנים כל הזמן, ולא הכי פייר לשפוט סדרה שנוצרה לפני 20 שנה בנורמות המוסריות של היום. כמו כן, אני תמיד חושבת שחשוב להזכיר גם את הדברים שהסדרה עשתה טוב והייתה אפילו מתקדמת לזמנה במובן הזה (כמו שפירטתי, השיוויון המגדרי בין הכוכבים הראשיים, הייצוג של קרול כלסבית ובטח יש עוד).
לפי דעתי הסיבה העיקרית להצלחה המאוד גדולה של הסדרה הזאת היתה פשוט כתיבה קומית מעולה, רמה מעל רובם המוחלט של הסיטקומים גם בזמנה וגם אחריה.
(עם החוויה האוניברסלית אני פחות מזדהה, צורת החיים שלהם מעולם לא יצגה משהו שקרוב לחיים שלי, גם לא בגילאי 20+).
מה שקצת מעצבן אותי זה מבחן הטוהר שכל הזמן אנשים מעבירים על חברים. הסדרה הייתה שמנופובית, הסדרה הייתה טרנספובית, היו בה בעיקר אנשים לבנים וכו' וכו'. נו דיי כבר. לייק, כן נו זה נכון מה שאתם אומרים אבל אף סדרה אחרת ששודרה בזמנה לא מקבלת כזאת בחינה מדוקדקת רק בגלל שלא צופים בה כ"כ הרבה יותר פעמים.
ראיתי סרטון מאוד יפה שאהבתי שמרכז לא רק את הדברים הרעים שהתיישנו לא טוב אצל חברים, אלא גם את הדברים שהיו מתקדמים בה לזמנה. למשל העובדה שהיה שיוויון בין המינים הקאסט הראשי. אני מסתכלת אחורה וקשה לי לחשוב על סדרה ששודרה אז והתמקדה בחבורה של חברים שלא נפלה ל"סנדרום הדרדסית", כלומר חבורה של גברים ובת אחד, שכשאני כצופה אני יכולה לבחור בין שלוש מודלים של נשים ולא חייבת להכניס את עצמי למודל של האישה היחידה שהיא הדמות הראשית בקאסט. וכתוצאה מזה ברור שהסדרה בקלות עוברת מבחן בכדל, אבל לא כי היא ניסתה, אלא כי זה בא באופן טבעי. סדרה שמן הסתם אם היא מתרכזת ב-6 דמויות חברים באופן שווה, ו-3 מתוכן בנות, אנחנו נראה מדי פעם סצנות של הבנות מדברות אחת עם השניה על משהו שהוא לא גבר. אתם יודעים, כמו חברות בחיים. כשאני חושבת על זה אחורה, קשה לי להיזכר בסדרה אחדבתקופה ההיא שהראתה לי כ"כ הרבה סצנות של פשוט חברות בין נשים שלא הוגדרה כ"סדרת בנות" (היה את סקס והעיר הגדולה, היו בנות גילמור וכו', והם תמיד תוייגו כסדרות ל"בנות", לא חברים).
גם כל העניין של למשל הייצוג הלסבי של קרול היה דיי מתקדם לזמנו. היום זה נראה ממש לא ביג דיל, אבל אז אנשים ממש התרעמו על זה שיש דמות לסבית שמוצגת באופן טבעי כמו קרול וזכור שקראתי פעם שהיה הרבה מחלוקת על הפרק שקרול והבת זוג שלה התחתנה, ושהם תיכננו להראות את הנשיקה אבל בסוף לא יכלו כי זה לא עבר מסך אז.
מצד שני כמובן שהיו הרבה דברים שהתיישנו רע. כמו שכבר ציינתי, אני לא מסוגלת יותר לראות כתבה של "הנה כל הדברים הבעייתים שיש בחברים". כאילו כן, כולם צודקים, אבל ראבק בחייאת זומזום. מדובר פה על סדרה מלפני 20 שנה. המון סדרות מלפני 20 שנה לא יעמדו בסטנדרטים האלה, ורובם יהיו הרבה יותר גרועות. יש אפילו סדרות מלפני עשור שאפשר למצוא בהם דברים יותר בעיתיים. פשוט רוב הסדרות האלה לא פופולאריות, חרושות וחוצאי דורות כמו חברים, אז לא בוחנים אותן באותה דקדקנות. אני מניחה שזה אחד המחירים ואין מה לעשות. אני תמיד מעדיפה אבל שישימו דברים בקונטקס. זה בסדר ללמוד מהעבר ומייצוגים בעייתים של דברים, אבל גם לזכור שערכים משתנים כל הזמן, ולא הכי פייר לשפוט סדרה שנוצרה לפני 20 שנה בנורמות המוסריות של היום. כמו כן, אני תמיד חושבת שחשוב להזכיר גם את הדברים שהסדרה עשתה טוב והייתה אפילו מתקדמת לזמנה במובן הזה (כמו שפירטתי, השיוויון המגדרי בין הכוכבים הראשיים, הייצוג של קרול כלסבית ובטח יש עוד).
חברים היא לא הסדרה הכי טובה, היא לא הקומדיה הכי טובה. היא הרבה "לא הכי טובה". אבל היא גם כן "הסדרה הכי טובה ש... אין לי איך להשלים את המשפט הזה", אבל היא בהחלט הכי משהו. הכי חוצה דורות? הכי מצוטטת? הכי רילייטבל? הכי פונה למחנה המשותף הגבוה ביותר? לא יודעת.
לי מרגיש שהמשרד יותר מצוטטת (אבל אולי אינסטגרם פשוט החליט להראות לי יותר קטעים של המשרד)
יש רווח משמעותי של עשור בינהם אז קצת צריך לתת יותר זמן כדי לדעת באמת מה ההשפעה שלה.
אני חושב שזה לחלוטין מוצדק לשפוט את הסדרה.
אני מסכים שיש לעשות את זה לצד נתינת קרדיט על כל הצעדים החיוביים שהסדרה עשתה יחסית לזמנה. החתונה הלסבית הראשונה בטלוויזיה אם אני לא טועה. דמות ראשית שאחד ההורים שלו הוא אישה טרנסג'נדרית. שיוויון בנשים מול גברים בקאסט הראשי.
אבל איך נלמד מההיסטוריה אם לא נתייחס לכל הדברים הלא טובים שהיו בה.
כן היו בסדרה המון דברים טובים, אבל זה לא מבטל את זה שזה היה לי קרינג'י לחלוטין לצפות בקטעים מסויימים שוב לפני כמה שנים - כל פעם שמישהו עושה משהו קצת נשי יש רמות עצומות של גיי-פאניק. ברמה כזאת שכשצ'אנלדר ורוס מעלים זכרונות מביכים זה על זה העובדה שרוס חירבן במכנסיים כמבוגר נחשבת לפחות מביכה מזה שצ'אנלדר נישק גבר
והעובדה היא שיש המון רגעים כאלו. כמובן שלי צרמו דברים מסויימים יותר בעוד לשאנשים אחרים צרמו יותר דבירם שמנופובים או טרנספובים או אולי עניין חוסר הגיוון האתני.
ברור שבטוח יש דברים בעייתיים יותר בסדרות ישנות אחרות, אבל מתייחסים לחברים בגלל שתי סיבות:
1. דווקא בגלל שהיה בה זוג לסבי על ההתחלה אז מרגיש לאנשים כאילו היא אמורה להיות מתקדמת יותר.
2. בגלל שכל כך הרבה אנשים בעצם צופים בה כיום. זה לא שאנשים צופים בה כדי למצוא בעיות בה. אנשים צופים בה כי היא מהנה והיא עדיין מאוד פופולרית. אם סדרה משנות ה70 עכשיו תעשה פופולרית באותה מידה אז גם ידברו באותה מידה על הבעיות בה.
לא חשבתי על זה בהקשר למה שריס ווית'רספון אמרה, אבל כן חשבתי על זה שזה מוזר שלא ציינו את זה בכלל.
לפחות את מייק כן הזכירו קצת אפילו אם לא הביאו את פול ראד לביקור (אבל העיקר שהביאו את ג'סטין ביבר)