דיון: צום ביום השואה

[yair_bar]

דיון: צום ביום השואה

הייתי רוצה להעלות נושא לדיון, ברשותכם. היום בבוקר התראיין ניצול שואה בטלוויזיה וטען שהבעיה היא שהדתיים לא מתגייסים להנצחת השואה ובעקבות כך בעוד מספר שנים לא רב, כל נושא השואה יעלם מהזכרון הקולקטיבי היהודי. הוא טען שאם הדתיים היו מכריזים על יום זה כיום צום ותענית אזי יהיה בכך על מנת להבטיח לדורות הבאים זכרון. ויש הגיון רב בדבריו. יש ימי צום ותענית ומנהגים לזכר כמות פחותה בהרבה של מתים בתנ"ך. מדוע לא תכריז המדינה על יום צום ותענית ביום השואה? מנהג האבלות בספירת העומר, לשם הקבלה, מקוים על שם 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא שמתו ותורתם מתה עמם. מדוע לא יזכו 6,000,000 הקורבנות של השואה למנהג זהה? אשמח לשמוע את דעתכם בנידון?

 

[פלגיה]

יום השואה

הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום צום י' בטבת כ"יום הקדיש הכללי" שבו מזכירים את כל נספי השואה שתאריך מותם אינו ידוע. הבעיה עם קביעת צום ביום הזיכרון לשואה הוא שמדובר בחודש ניסן, ובחודש ניסן באופן כללי אין אבלות (גם האבלות של ימי ספירת העומר מתחילה רק בחודש אייר). הסיבה שיום זה נקבע כיום הזיכרון לשואה בניגוד לדעתה של הרבנות הראשית לישראל, היא סיבה היסטורית שרצתה להדגיש לא רק שואה (כביכול "הליכה כצאן לטבח" כפי שהיה הדימוי בשנים הראשונות לקום המדינה) אלא גם "גבורה" ולכן קבעו את תאריך מרד גטו ורשה. אילו היה נקבע תאריך אחר, שלא בחודש ניסן, אני סמוכה ובטוחה שהיה נקבע בו גם צום. וזה שקר גמור לומר שהדתיים לא עושים להנצחת השואה. גם דתיים וגם חרדים חיים ב"תודעת שואה" והנצחה גדולה ומפותחת ביותר.

 

[Miss Maple]

יש צום ליום השואה

אלא שהוא בי' בטבת-יום הקדיש הכללי, ביום זה אני צמה וגם בתפילה יש תוספות מיוחדות. בחודש ניסן - בו חל יום השואה אסור להתאבל בגלל שזה נחשב לחודש הגאולה, לכן אי אפשר לקיים צום במועד זה. ביהדות אין ככ הרבה צומות ותעניות - יוה"כ, ט' באב, י"ז בתמוז, תענית אסתר, צום גדליה וי' בטבת-יום הקדיש הכללי. אני לא חושבת שהבעיה טמונה בנושא הזה, אלא בכלל ברמה ההולכת ומדרדרת של תחומים חברתיים, של דאגה לזולת, לאט לאט עם הזמן אנחנו הופכים להיות הרבה יותר סגורים בתוך עצמנו ופחות ערים לסביבה ולאנשים מסביב. הרי מי שלא אכפת לו מהאחר ביום רגיל למה שיהיה אכפת לו ממנו יום בשנה? מי שלא טורח לקום לזקנה או לכבד את שכניו - למה שפתאום יום בשנה יהיה אכפת לו?? בקיצור המפתח בשימור הזכרון בכלל נמצא בחינוך לאהבת הזולת, לעזרה הדדית ולתחושת אחריות משותפת. כי רק ככה, כשאנחנו מרגישים שמכאוביו של אחד הם ענייננו, שאנחנו מתגייסים לעזור למישהו - אנחנו יכולים להיות יחד ולזכור גם בימים "מלאכותיים" כיום השואה \ יום הזכרון.

 

[yair_bar]

אני מתכוון יום צום ותענית ייחודי ונפרד

אם הבנתי נכון, היה מוגדר כיום צום כללי והוסיפו בו גם את השואה. מבחינתי, לא מספיק ולא מהווה זיכרון ואזכור מספק לשואה יש צומות כמו צום גדליה שבא לזכר אדם אחד! מדוע לא יעשו יום צום מוגדר ונפרד עבור ששת המיליונים?

 

[פלגיה]

רוצה? תצום!

אף אחד לא מפריע לך לצום, ויש גם אנשים שעושים את זה. צום גדליה הוא לא לזכר אדם אחד, הוא לזכר מאורע היסטורי של חורבן כללי, שהתבטא בפועל במותו של אדם אחד, אבל האירוע הוא לאומי כללי (בשבילי צום גדליה הוא גם צום על רבין, למשל, ועל השסע בעם שהרצח שלו מבטא) צום עשרה בטבת הוא צום לזכר חורבן בית המקדש, חורבן שנוטה להישכח בימינו, אבל הוא גרר גלות, ובין השאר גרם שואות רבות. אין צום נפרד על פרעות ת"ח ות"ט שהיו קשות ונוראיות. אין צום נפרד על פוגרומים רבים מנשוא. הכל הכל נובע מאותו חורבן, ונכנס בתוכו. מאוד קל לקום ולומר לאחרים איך הם צריכים לנהוג, ולהאשים אותם בכל מה שרע. אני לא בטוחה שזה מה שצריך היום לעשות.

 

[yair_bar]

פלגיה, את הולכת לכיוון הלא נכון בכלל

אני יכול לצום לעצמי מתי שאני רוצה לזכר מה שמתחשק לי. אבל זו לא הנקודה הנקודה היא איך לגייס את העניין להבטחת זכרון השואה לעתיד. אני ואת זוכרים וכך גם ילדינו. מה יהיו עם הנינים שלנו? ועם הנכדים שלהם? אחת הדרכים שעוזרות היום לזכור דברים שהיו פעם היא באמצעות הדת, שהיא בערך הדבר היחיד שעובר בצורה נאמנה מאב לבן. כמו סדר פסח שבזכותו אנו זוכרים, כך אנו זקוקים למשהו שיעזור להנציח את השואה זה שאת זוכרת היום את רבין לא אומר שעם ישראל יזכור אותו עוד 150 שנה

 

[פלגיה]

דרך יום הזיכרון

דרך ספרים דרך סיפורים שעוברים בעל פה דרך סרטים דרך מוזיאון דרך גביית עדויות ושימורן, כפי שעושים ביד ושם. דרך קריאת שמות לילדים שלך לזכר הניספים (את זה, אגב, דתיים עושים יותר מחילוניים) דרך טקסים דרך אמירת "קדיש" גם אחרי שהצאצאים הישירים הלכו לעולמם. דרך אמירת "יזכור" מיוחד לחללי השואה, בתפילה של כל חג: אֵל מָלֵא רַחֲמִים, דַּיַּן אַלְמָנות וַאֲבִי יְתומִים, אַל נָא תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפֵּק לְדַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. תַּן מְנוּחָה נְכונָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלות קְדושִׁים וּטְהורִים כְּזהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמותֵיהֶם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאות רְבָבות אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדות, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְנִשְׁחֲטוּ וְנִשְׂרְפוּ וְנִטְבְּחוּ וְנֶחְנְקוּ וְנִקְבְּרוּ חַיִּים בִּידֵי הַצּורְרִים. כֻּלָּם קְדושִׁים וּטְהורִים, וּבָהֶם גְּאונִים וְצַדִּיקִים, אַרְזֵי הַלְבָנון וְאַדִּירֵי הַתּורָה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. בַּעַל הָרַחֲמִים יִצְרר בִּצְרור הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם, ה' הוּא נַחֲלָתָם, וְיִזְכּר לָנוּ עֲקֵדָתָם, וְיַעֲמד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם. אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם, וְאַל יְהִי מָקום לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ לַאֲחֻזָּתָם, וְהַקְּדושִׁים לַזִּכָּרון תָּמִיד - נֶגֶד ה' צִדְקָתָם. יָבואוּ שָׁלום וְיָנוּחוּ עַל מִשְׁכָּבָם, וְנאמַר אָמֵן. דרך הזכרת השואה בסדר פסח (אנחנו עושים את זה) יש דרכים רבות לזכור ולהזכיר. למה דווקא צום?

 

[yair_bar]

הצום כיום ציון יהודי ליום אבל

תחשבי על כמה מאורעות בתולדות היהודים נשכחו ולא מוזכרים כלל לעומת הבודדים שמצויינים בצום וכן מוזכרים. אולי לא צום אלא מנהג אחר (כמו סדר פסח) משהו שיובל על ידי ההנהגה הדתית רק מהבנה שלדת יש את הכח לשמור בתודעה, לא כביקורת על היהדות (אם הובנתי לא נכון בתחילה).

 

[פלגיה]

אז איחדתי את דבריך

עם דברי ניצול השואה שציטטת. צר לי. אני לא מתווכחת עם ניצולי שואה, לא על ענייני אמונה, ולא דברים אחרים. אני לא במקום שאני יכולה לשפוט אותם ואת תחושותיהם. בכל זאת האמירה "הדתיים לא מתגייסים להנצחת השואה" היא שקרית ומקוממת. דתיים מנציחים, בדרכים רבות ושונות. בנוגע ל"רק לדת יש כוח לשמר בתודעה" זה נכון כאשר רוב האנשים שומרים על הדת. זה לא יקרה אם רוב הציבור אינו מעוניין בדת. כפי ש"מה שטוב" כתבה: על איסור פתיחת בתי עינוגים ביום תשעה באב מתקוממים כי הוא "כפייה דתית".

 

[yair_bar]

גם ניצול השואה בא ברוח טובה וחיובית

ולא כביקורת. אפשר להגיד שניסיתי להעביר את דבריי ברוחו של האדון. בשני המקרים, חלילה, לא בא כביקורת או התנצחות. מספיק במקרה שלי לראות את הזקן המדובלל שאני מסתובב איתו מאז ליל הסדר על מנת להבין שאני רחוק מביקורת על המנהגים

לגבי החלק השני של תגובתך, אני פחות מסכים. הרי גם בתקופות שבהן האוכלוסיה פחות דתית, עדיין ממשיכים במסורות - זו כוחה של התורה וזו הסיבה שהרבנים מתעקשים לא להוריד ולא לשנות דברים.

 

[פלגיה]

אלה מסורות שמחות

נורא קל לחגוג את פורים, או את ליל הסדר. הרבה יותר קשה להמשיך ולציין את תשעה באב, או אפילו את ראש השנה שהוא יוצר "כובד" מסויים.

 

[yair_bar]

ואי אכילת חמץ? ושמירת כיפור?

ההגיון אומר שבמשך התקופות היו מצבים שבהם היה מיעוט קטן של שומרי מצוות ועדיין המנהגים נשמרו

 

[מה שטוב]

איזה הגיון?

עד לפני 250 שנה רוב רובו של העם היהודי שמר תוקרה ומצוות. המציאות של היום היא יוצאת הדופן בהיסטוריה היהודית.

 

[שמוליק דואק]

כנראה שאנשים מתפכחים

 

[prizman]

לא הצלחתי להבין

איך אתה עושה את הקישור בין זיכרון לצום או בין השואה לדת, הדברים האלו מנותקים לחלוטין. מי שרוצה לזכור יזכור בכל מקרה, גם אני דור שלישי, ומי שלא לא. ממש לא מפריע לי שעוד 150 שנה אף אחד לא יזכור את השואה, את גדליה ואת חורבן בית המקדש, כל זה כמובן בתנאי שלא יקום מישהו ויזכיר לנו את הדברים האלו. את רצח גדליה יצא במקרה שהזכירו לנו וגם במקרה זה היה יהודי דתי. מצטער שנכנסתי לפרטים הקטנים אבל שאלת.

 

[yair_bar]

אני אנסה להסביר

על מה בדיוק אתה מצטער? זו בדיוק השאלה שהעלתי לדיון. אני מנסה לחשוב על מאורעות אזרחיים שהתרחשו וזכורים לנו כעם היהודי בתקופה של למשל 300 שנה אחרי התרחשותם או 1000 שנה. ניסיתי לחשוב על מאורעות וצורת הנצחה שלא באמצעים "דתיים/טקסיים" שצלחו את פערי הזמן העצומים והתקשתי. דווקא צורות ההנצחה הדתיות, המערבות צום/תענית/טקסים ועוד הצליחו להשתמר בצורה מכובדת ביותר. לגבי חשיבות זכירת השואה בפער של 150 שנה או 50 שנה או 5 שנים - זה משהו מאד אינדיבידואלי. אם אתה אומר שאין צורך לזכור כלל, זה דיון אחר ואז לא חשוב כבר איך אפשר לרתום לצורך כך את היהודות. אם תסכים שיש דברים שראויים לזכרון בסגנון: "זכור את אשר עשה לך עמלק", הרי שלדעתי מתן תוקף דתי יכול לעזור במלאכת ההנצחה

 

[prizman]

אני כנראה לא ממש מבין אותך

חורבן בית המקדש שהיה או לא היה פעמיים ב ט' באב נחשב לראוי בעינך? הבנתי כבר שאתה לא אוכל לחם בפסח, אבל אוכל לא כשר כן. יש לזה סיבה הגיונית? אני רואה צורך שלך ושל אחרים לרתום את היהדות לרגשות האישיים שלהם, אין לי כלום נגד זה רק שאני לא מתחבר לתפישה הזו.

 

[yair_bar]

איפה כתוב שאוכל לא כשר?

אני לא אוכל לא כשר ואני באמת לא דוגמא לכלום, שכן עד גיל מאוחר יחסית (20+) לא שמרתי כלום ואז אימצתי לי מספר מצוות/מנהגים על פי דעתי האישית ורצוני. באופן מוחלט מסכים איתך לגבי רתימת היהדות לנושא זה, כך כתבתי והדגשתי בתחילת השרשור ומעל לכל, אני חוזר ואומר שאין מדובר ברעיון אישי שלי, אלא ברעיון שהעלה ניצול שואה היום בבוקר בתוכנית הטלוויזיה. אני חשבתי על הדברים ורציתי לשמוע עוד דיעות

 

[prizman]

טוב, מתקן

אוכל במסעדות לא כשרות. אני מניח שאתה יוחדע איפה קראתי את זה. מבחינה דתית זה נחשב ללא כשר אבל זו הבחירה שלך וככל בחירה של מישהו במשהו שלא פוגע באחרים היא מקובלת עלי. לדעתי האישית אופן אזכרת מתים בצומות הוא דבר שאולי נהוג ביהדות אבל לא בישראליות ויש הבדל גדול בין השניים ולא אכנס לויכוחים בנושא. אבל האובססיה היהודית הזו לשואות לא עושה לי טוב.

 

[מה שטוב]

להיפך. הם יהיו היחידים שיזכרו

מי זוכר היום את חורבן קהילות אשכנז במסעות הצלב? מי זוכר את פרעות ת"ח ות"ט? את גירוש ספרד? את חורבן הבית והגלות על הסבל והטבח שבעקבותיהם? אתה יודע מי? אלה שבסידור התפילה שלהם מודפסות הקינות שנכתבו לזכר אירועים אלה במשך מאות ואלפי שנות היסטוריה. שבכל שנה ושנה ממשיכים לומר ולבכות ולהתאבל את הקינות ואת החורבנים השונים. שרואים את הזכרון כחובה מקודשת ומעבירים אותו לבניהם. וכן, נכתבו גם קינות לזכר השואה. הן נאמרות בבתי הכנסת. היום כועסים על סגירת 'בתי עינוגים' בתשעה באב. את מי מעניינים הצומות של הדתיים? בעוד מאה שנה, גם בקשה לכבד את זכרון השואה תחשב ל'כפיה דתית'. אין מה לעשות. בלי מנהגים מקודשים ומוקפדים, הזכרון לא יכול להשמר לנצח.