תקשורת אחרת
ראיתי עכשיו סרטון על "תקשורת שיתופית" אצל ילד רגיל, ילד עם תסמונת דאון וילד "עם אוטיזם" ואני מרגישה ייאוש ותסכול נוראי מול הטימטום של הפסיכולוגית.
אני מחפשת מכנה משותף שיסביר מה זה "אוטיזם" כי המילה הזו מבטאת את נקודת המבט האטומה הזו - אנחנו אוטיסטים בעיני אלו שלא מבינים אותנו, לא בעיני עצמנו.
הבעיה שמטרידה את הפסיכולוגים והמומחים למיניהם היא "חידת האוטיזם".
הבעיה שמטרידה אותי היא "חידת השילוב" - כי את ה"אוטיזם" שלי אני מבינה ואין בו שום חידה...
הקושי שלנו להשתלב בחברה נובע מ"עודף רוחניות".
זה מתחיל עם הורים שנכנסים להיסטריה מכל סימן ל"התנהגות הזויה",
ממשיך עם מערכת החינוך שדורסת באלימות כל ניצוץ של מקוריות,
ומגיע לשיא בבגרות - עם חברה שמנסה לשעבד את כולנו ל"עגל הזהב".
אני לא מביעה דיעה ולכן לא מוצאת שום טעם בויכוחים שמתעוררים פה מדי פעם.
מילים יוצרות מציאות.
אני מחפשת את הצירוף הנכון שיעזור לאנשים לצאת מהחושך ולהדליק את האור....
להבין שאנשים כמוני ש"מזיזים צללים" הם לא מכשפים מסוכנים,
ואנשים כמו החבר שלי ש"מחולל ניסים" הם לא משוגעים.
שלא צריך לכלוא אותנו או להכריח אותנו לחיות בשולי החברה, תלויים בנדיבותם של אחרים.
שיש לנו מקום, ותפקיד וחשיבות במציאות החברתית - בדיוק כמו שאנחנו ולא "מחופשים לנורמליים".
אתמול התייאשתי כל כך שניסיתי לשכנע את עצמי לחפש עבודה כקופאית בסופר. זה נשמע כל כך פשוט אז בהתחלה התלהבתי ואח"כ "נכנסתי לזה" והגוף שלי מייד הגיב - "לחיות בתוך קופסה" כל כך צרה זה גרוע ממות והריאות שלי התמלאו מייד בנוזלים והטביעו אותי....
ראיתי עכשיו סרטון על "תקשורת שיתופית" אצל ילד רגיל, ילד עם תסמונת דאון וילד "עם אוטיזם" ואני מרגישה ייאוש ותסכול נוראי מול הטימטום של הפסיכולוגית.
אני מחפשת מכנה משותף שיסביר מה זה "אוטיזם" כי המילה הזו מבטאת את נקודת המבט האטומה הזו - אנחנו אוטיסטים בעיני אלו שלא מבינים אותנו, לא בעיני עצמנו.
הבעיה שמטרידה את הפסיכולוגים והמומחים למיניהם היא "חידת האוטיזם".
הבעיה שמטרידה אותי היא "חידת השילוב" - כי את ה"אוטיזם" שלי אני מבינה ואין בו שום חידה...
הקושי שלנו להשתלב בחברה נובע מ"עודף רוחניות".
זה מתחיל עם הורים שנכנסים להיסטריה מכל סימן ל"התנהגות הזויה",
ממשיך עם מערכת החינוך שדורסת באלימות כל ניצוץ של מקוריות,
ומגיע לשיא בבגרות - עם חברה שמנסה לשעבד את כולנו ל"עגל הזהב".
אני לא מביעה דיעה ולכן לא מוצאת שום טעם בויכוחים שמתעוררים פה מדי פעם.
מילים יוצרות מציאות.
אני מחפשת את הצירוף הנכון שיעזור לאנשים לצאת מהחושך ולהדליק את האור....
להבין שאנשים כמוני ש"מזיזים צללים" הם לא מכשפים מסוכנים,
ואנשים כמו החבר שלי ש"מחולל ניסים" הם לא משוגעים.
שלא צריך לכלוא אותנו או להכריח אותנו לחיות בשולי החברה, תלויים בנדיבותם של אחרים.
שיש לנו מקום, ותפקיד וחשיבות במציאות החברתית - בדיוק כמו שאנחנו ולא "מחופשים לנורמליים".
אתמול התייאשתי כל כך שניסיתי לשכנע את עצמי לחפש עבודה כקופאית בסופר. זה נשמע כל כך פשוט אז בהתחלה התלהבתי ואח"כ "נכנסתי לזה" והגוף שלי מייד הגיב - "לחיות בתוך קופסה" כל כך צרה זה גרוע ממות והריאות שלי התמלאו מייד בנוזלים והטביעו אותי....