התחושה שלי לגבי קובי אחרי סדרת הגמר
היא שהוא הלך רחוק מדי עם הקטע הזה של הנחמדות. עונה מופלאה קבוצתית של הבחור, כמובן גם הסטטיסטיקה האישית שלו הייתה מדהימה, אבל אפשר היה לראות שאחרי שהביקורת עליו במשך שנים הייתה שהוא לא מסוגל להסתדר עם שחקנים לצידו פתאום יש חיבור בין קובי לשאר השחקנים בלייקרס (ואפילו יש ירידה קטנה בכמות הזריקות שלו לסל). הוא הוביל את הלייקרס לסדרות פלייאוף מוצלחות במערב ואז מגיעים לסדרת הגמר והקבוצה נתקעת. אני יודע שבוסטון שמה את קובי כמטרה ראשית "לחיסול" אבל זה קובי בראיינט - זה לא ממש אמור לשנות מה ההגנה ממול עושה... בסה"כ כל המשחקים בסדרת הגמר, מלבד האחרון, הסתיימו בהפרשים של 10 נק' או פחות. אני ציפיתי שבדקות ההכרעה, קובי יזרוק את כל הנחמדות והקבוצתיות הצידה ויקח על עצמו לנצח את המשחקים. זה לא קרה. זה לא שהוא לא הצליח, הוא פשוט לא ממש ניסה. כלומר הכדור הגיע אליו פה ושם והוא כן קלע או החטיא, אבל זה לא היה הקובי הישן (והטוב?) שמשתלט לחלוטין על הדקות האחרונות במשחקים צמודים... הוא נראה כמו "סתם" עוד כוכב, בינות לכמה אחרים בקבוצה. אני לא חושב שסדרת הגמר הזו יכולה להשפיע על הדרך שבה קובי יזכר בהיסטוריה. במקרה שלו חייבים לראות איך זה ממשיך מכאן - את החלק הראשון של הקריירה שלו אפשר להגדיר כאנטיפטיות קטלנית, השאלה היא האם הוא יחזור לזה אחרי עונה של רגשות טובים והפסד בסדרת גמר, או שמא הנחמדות הזו תמשיך איתו הלאה, והאם היא תגיע גם עם תארים כשלעצמה או שהוא יקח על עצמו לנצח כשצריך... אם יהיה נחמד כשצריך, אינדבידואליסט כשזה מתבקש וישיג עוד כמה תכשיטי אצבע אז נחזור לויכוחים של ג'ורדן >=< בראיינט