הרוב הדומם מתבקש לקרוא../images/Emo70.gif
ראשית, אם ברצונך לנהל דיון בונה עם אנשים שלא חושבים כמוך, אנא הימנעי משימוש בביטויים נוסח "מדי כמה זמן מרים את ראשו איזה מין יפה נפש וטוען ש..." וגו´. אני, בתמורה, מבטיח לא לכתוב בשום מקום איך מדי פעם זוקף עוד אוויל שטוף-מוח את ראשו המכוער ומדקלם מולנו בפעם האלף דברי דמגוגיה שחוקים ושקריים בזכות ביצוע ניסויים בבעלי-חיים. עשינו עסק? טוב מאד.
עכשיו אנסה להתייחס ברצינות לפחות לחלק מהנקודות שעלו בדברייך. ראשית, המקרים שהתפרסמו כדוגמאות לכשלון השיטה של הסקת מסקנות רפואיות מבעלי-חיים לאדם אינם ספורים, אלא להפך, הם רבים מספור. נהוג לחשוב שהם שייכים לתקופה אפלה יחסית אי שם בתחילת המאה הקודמת, כשעוד אישרו תרופות ללא בדיקה קלינית בבני-אדם בטרם השחרור, אך האם ידעת שרק לפני עשור וחצי אישר משרד הבריאות הצרפתי הפצה מסיבית של מנות דם נגועות בנגיף HIV משום שהתברר שקופים חיים איתו (למעשה עם SIV, המהדורה ה"קופית" של HIV) בלי שום בעיה? עד היום לא ידוע כמה חולי איידס בצרפת שילמו בחייהם על ההחלטה השגויה הזאת שנובעת ישירות מהתפיסה שאת מייצגת. עוד דבר שחשוב להבין הוא שיש אלפי תרופות שנפסלות בשלב מוקדם של המחקר שלהן משום שבעלי-חיים אינם מגיבים אליהן בצורה טובה, וזאת למרות שיתכן מאד שדווקא לאדם אין הן מסוכנות כלל. אספירין, חומר שאין כמעט אף אחד בעולם המערבי שלא צרך אותו בפורמט כזה או אחר מדי פעם, לא היה מקבל אישור אילו היה נבדק בבעלי-חיים! למרות היות האספירין בטוח לחלוטין לאדם, הוא גורם למומים קשים מאד בעכברים וגם בחתולים. למזלנו אושר האספירין לשימוש בסוף המאה ה-19, כמה שנים טובות לפני שהתחילו לבדוק כל תרופה על בעלי-חיים. זו הסיבה היחידה שהתרופה הזאת בכלל נמצאת היום בשימוש. מי יודע כמה תרופות טובות הפסדנו ועוד נמשיך להפסיד, כל עוד תהיה הדרישה להוכיח יעילות כל תרופה חדשה על בעלי-חיים בטרם נוכל לעבור לבדיקה קלינית שלה בבני-אדם. יש, אגב, המון חולים במחלות כרוניות קשות אשר מתנדבים מרצונם לניסויים קליניים של תרופות נסיוניות, אך הדבר נמנע מהם משום שקודם כל צריך להעביר כל תרופה כזאת דרך סדרה שלמה של בעלי-חיים וזה תהליך שלוקח שנים. לרוב המתנדבים הללו אין הרבה שנים לחיות במצבם הנוכחי, וההמשך ברור. לעניין אי-הסדרים בנושא הניסויים בישראל, יפה מצידך שאת מסכימה ש"אם יש אי סדרים בדרך שבה מתנהלים הניסויים, יש להקים ועדה שתפקח על כך בצורה רצינית ביותר". ככה בדיוק דיברו גם בשנת 1994 כשנחקק חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) ושם הוגדר - בדיוק כמו שכתבת - שמעכשיו יהיה סוף לבלגן, תהיה ועדה (למעשה מועצה) לאומית שתפקח טוב-טוב ומקרוב על כל הניסויים בבעלי-חיים, וכך יהיה פיקוח על הנושא. מה קרה בפועל? מתוך 23 נציגים במועצה לניסויים בבעלי-חיים יש רק שלושה נציגים מטעם ארגוני בע"ח וכל העשרים האחרים מייצגים באופן כזה או אחר ארגונים שמתפרנסים (!) מביצוע ניסויים בבעלי-חיים. האם במצב כזה מפליא אותך שעד היום, שבע שנים לאחר שקמה המועצה, היא טרם פסלה ולו ניסוי אחד בבעלי-חיים וטרם אישרה אפילו חלופה אחת לבעלי-חיים? מאד נוח להגיד "אם יש אי סדרים, צריך לעשות סדר, אם המועצה בעייתית, צריך להחליף אותה" ועוד אמירות בסגנון הזה, אבל המציאות בישראל היא שבעלי האינטרסים כבר יושבים בכל הוועדות הרלוונטיות (קראי למשל את
הכתבה על ד"ר קלמן שהתפרסמה במקומון של מעריב בירושלים לפני כשבועיים), והם מסדרים לעצמם ולחברים שלהם, שכולם פשוט מתפרנסים מתעשיית הניסויים בבעלי-חיים, עוד ועוד ג´ובים וג´ובות על חשבון סבלם הברור של אלפי בעלי-חיים שנמקים בינתיים במעבדות ללא כל סיבה מוצדקת. את צודקת, יעל, אנשים לא מבצעים ויויסקציה בשביל הכיף. אני לא חושב שיש מישהו שטען אחרת. מה שכן קורה בפועל, כפי שאמר גם ד"ר צבי רייטר, מנהל ביה"ס לטבע ולסביבה של ביה"ס הריאלי בחיפה (
בכתבה שפורסמה אתמול ב"הארץ"), הוא שמדען רגיש ואכפתי שנדרש לבצע ניסויים רבים מאד בבעלי-חיים נשחק מבחינה רגשית עם הזמן, מאבד את האמפתיה שלו לסבל של ה"פציינטים" שלו, כפי שכינית אותם, ומתחיל להתייחס אליהם כאל חפצים שבהם הוא יכול לעשות כרצונו. כך קורה שחבורה שלמה של חוקרים מסוגלת לצאת לאכול צהריים ולהשאיר מאחוריהם קוף מנוסר גולגולת שכבר נושך את סורגי כלוב הפלדה שלו מרוב צמא, בלי שמישהו מהם ירגיש שמשהו בתמונה הזאת לא בסדר. אי אפשר לבוא לאף אחד מהם בטענות. במצב אחר, בסיטואציה קצת שונה, כולם היו מתנגדים למעשים כאלה, אבל היום הם כבר קרבנות של השיטה. משום מה, במקום שהחוקרים האלה בעצמם יקומו ויגידו "עד כאן! אנחנו לא מוכנים לאבד צלם אנוש רק בשביל להוציא בסוף עוד מאמר שאף אחד לא יקרא על איך עובד הזכרון של קופים כשהם מוצמאים ומדוכאים", דווקא הם מובילים את המאבק להנצחת השיטות הללו. כפי שתוכלי לקרוא באותה כתבה ב"הארץ", דווקא החוקרים הללו והבוסים שלהם מנסים לעצור כל יוזמה להכנסת אמצעי פיקוח על המערכת הבעייתית הזאת. משום מה, הם מציגים כל נסיון להכניס קצת שקיפות וקצת פיקוח אמיתי על הניסויים בבעלי-חיים בישראל, כאילו טמונה בו סכנה קיומית לעתיד המדע והרפואה בישראל.
