זו דיכוטומיה, המציאות מורכבת ויש בספקטרום. אי אפשר להשוות בין האנטישמיות בלונדון (אנגליה, כי יש ערים בשם לונדון גם מחוץ לאנגליה) לבין האנטישמיות בבודפשט. בנוסף, יש מקומות בהם האנטישמיות אלימה (למשל בלגיה) ויש מקומות בהם האנטישמיות אינה אלימה (למשל אירלנד), כלומר גם עם אנטישמיות, מידת הסכנה אינה תלויה בהכרח בשיעור האנטישמים באוכלוסיה. באירלנד בזמננו משום מה יש יותר אנטישמים אירים נוצרים מאשר אנטישמים ערבים מוסלמים, והם נכנסים בכוונה לעימותים מילוליים עם יהודים אבל לא מגיעים לאלימות, לעומתם אנטישמים ערבים מוסלמים נוטים הרבה יותר (וגם זה תלוי במדינת מוצאם ובפלג האיסלאמי אליו הם משתייכים) לעימותים אלימים. למשל, הסיכוי שמוסלמי שיעי מלבנון יפגע פיזית היהודי הוא גבוה (מן הסתם, הוא מזדהה עם ארגון הטרור חיזבאללה והיה גאה לפגוע פיזית היהודי) ולעומת זאת הסיכוי שמוסלמי אחמדי מגאנה יפגע פיזית ביהודי הוא אפס, פשוט מכיוון שהוא פציפיסט. בקיצור, מורכב מאוד. אפילו אם נדבר על מדינה ספציפית, לצורך העניין קנדה, בה אני חי, אין דומה הניסיון של מי שגר בהליפקס, כמוני ולא נתקל באנטישמיות אפילו פעם אחת, למי שגר בהמילטון, אונטריו (העיר הכי אנטישמית באונטריו) ונתקל באנטישמיות לעיתים קרובות, גם אם אינו מאויים פיזית, וגם אם אינו חש שחייו בסכנה, בהכרח חש לא בנוח.
