שמש טריגר
שלום לך
קודם כל אני לא חושבת שהדיון מבולבל, אני חושבת שאת פשוט מתייחסת להיבטים שונים של הזוגיות שלך, ושלך עם עצמך.
בשנים שהייתי עם האקס הייתי מטורפת מאהבה אליו , והקרבתי 12 שנים מהחיים שלי בתוך הכת בשביל להישאר איתו (האמת שגם לא הייתה לי אלטרנטיבה אחרת כי לחזור אל ההורים - אל האבא המתעלל שלי היה ממש לא בא בחשבון) הייתי איתו 16 שנים (מיתוכן 10 שנות נישואים) ופשוט ביטלתי את הרצונות שלי כדי לספק את הצרכים הרגשיים (והפיזיים) שלו. סבלתי גם את כל אותן הפעמים שבהן הוא אנס אותי (בחלק מהזמן בעטתי בו עם הרגליים ובחלק מהזמן פשוט נכנעתי) הייתה לי אז בעיה רפואית (שהמון שנים לא הייתי מודעת לקיומה, כי האקס חשב שהתגובות שלי הן רק מהפוסט טראומה) שגרמה לי לכאבים בלתי נסבלים ביחסי מין! כך שנורא סבלתי. (בפעם הראשונה שניסינו לקיים יחסים - עוד הרבה לפני הכת, פשוט איבדתי את ההכרה מרוב כאב!) כשהיינו בכת היו לי 8 שנים בלי מין (כי היינו אמורים לחיות כמו נזירים, אפילו כשהיינו כבר זוג נשוי) עד שהוא הגיע למצב שהוא השתגע מרוב תשוקה למין (והיה גולש בלילה, בסתר, לאתרי פורנו) ואז הוא דרש מהמורה שנעבור לגור בדירה משלנו (כי זה היה החוק בכת שזוג נשוי יכול לקיים יחסים רק אם יש להם בית משלהם) אז עברנו לדירה. המורה של הכת אסר עליי ללכת לטיפול פסיכולוגי כי "לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה". כך שנאלצנו לחפש פתרונות יצירתיים לבד. בשנים המבודדות האלה בכת מאוד תמכנו אחד בשני ריגשית (היה מותר לנו לשתף בקשיים רק את המורה, או בשיחה בינינו, כך שתלמידים וותיקים יותר לא היו אמורים לעזור או להתערב)
כשעזבנו את הכת (סוף סוף!) מבחינה ריגשית היה נהדר : עבדנו ביחד על שירים שלי (שאת חלקם הוא הלחין , או שהלחנתי בעצמי) ושרנו וניגנו והופענו ביחד והיה כייף!!! והיצירתיות שלי פרחה (אחרי 12 שנים של סבל כי המורה בכת אסר עליי לצייר או לנגן ורק לקראת הסוף הוא הרשה לי לכתוב שירים, בתנאי שלא אראה אותם לאף אחד, אפילו לא לאקס שלי...!) אז מהבחינה הזאת היינו מאושרים ומאוהבים. כתבתי לו לא מעט שירי אהבה...זה שהוא פגע בי מינית זה היה, כמה שנורא להגיד את זה, מתוך שהוא היה מוטרף עליי מאהבה והפך פשוט לחולה מין כי לא יכולתי לספק את הצורך שלו בתחום הזה. (כשהוא עזב אחרי הגרושים מצאתי שני ארגזים מלאים של סרטי פורנו, ואני יודעת שהיו גם יותר!) בשלב מסוים הוא התחיל ללכת לזונות ואפילו בגד עם מישהי שהייתה חברה שלי (מישהי אחרת שידעה על זה סיפרה לי וכששאלתי אותו הוא הודה שזה נכון) אבל סלחתי לו על הכל, כי היה לי פחד נורא להישאר לבד! פחדתי מהבדידות בצורה ממש לא הגיונית, אולי פחדתי גם שאבא שלי ייפגע בי שוב אם האקס לא יהיה (אחרי הגרושים היו באמת שתי סיטואציות שכמעט חטפתי מכות מאבא) ופשוט התחננתי אליו בדמעות שלא יעזוב (איזו טיפשה ומטמטמת הייתי!!!) הייתי בדיכאון כבר בתוך המערכת הזוגית המעוותת הזאת ולקחתי צמח נוגד דיכאון (ידעתי מה לקחת כי זה המקצוע שלי) אבל שבוע אחרי הגרושים נכנסתי לניתוח גניקולוגי ממש קשה (שפתר לי לחלוטין את הבעיות הפיזיות שלי בנושא המין!) אבל התדרדרתי מבחינה נפשית (כי משבר הגרושים לא טופל מבחינה פסיכולוגית ומי שמסביבי לא ידע איך לעזור) גם ההורים שלי פשוט השתלטו על החיים שלי, מה שגרם לפלאשים ולפוסט טראומה להתפרץ בעוצמות שלא הכרתי קודם. זה גם בתקופה הזאת שפיתחתי את הה"א . אם הייתי מקבלת התערבות פסיכולוגית במצב המשבר, ובאופן ספציפי שמיועדת לשורדות, לא הייתי מגיעה בכלל לאישפוז פסיכיאטרי ולכל ה:"קריירה" שהזדנבה אחריו.
הדבר הטוב שכן קרה לי בתקופה הזאת, זה שהכרתי את בעלי הנוכחי , היינו מאושפזים יחד באיתנים (גם לו יש סיפור חיים מדהים ולא פשוט) ולימדתי אותו עברית כל יום , לאורך כל האישפוז. אחר כך כשהיה לי יום הולדת 40 הזמנתי אותו למסיבה ומשם העניינים התגלגלו עד שהתחתנו....
כיום אני נשואה , באושר,כבר שנתיים וחצי, בזוגיות שונה לחלוטין ממה שהייתה לי עם האקס. נכון בעלי לא כזה יצירתי (למרות שגם הוא כתב שירים בתקופה מסוימת בחייו) והוא עם אופי יותר שקט מהאופי הריגשי החזק של האקס. אבל לבעלי יש חוש הומור נהדר ואנחנו צוחקים המון! (הוא מצליח להצחיק את כל מי שמסביבו, כולל כל מי שהיה בהוסטל או בעבודה שלו...
) הוא מאוד אכפתי ודואג לי (לפעמים קצת יותר מדיי, אבל ככל שהוא יותר זמן בארץ הוא מתחיל להבין את הנורמות שמקובלות פה) הוא יודע להקשיב ולחבק (פיזית וריגשית) למרות שהוא לא תמיד יודע איך להגיב או מה לעשות אם הוא רואה אותי בוכה לדוגמה, הוא פשוט יבוא ויחבק אותי (ולפעמים זה באמת כל מה שצריך!) הוא לעולם לא ייתן לי לסחוב משהו כבד ועכשיו שעברנו לדירה זה הוא שמבשל (אמנם דברים פשוטים) ואילו אני עושה הר של קניות...
ולגבי הניקיון , הוא עושה (לפעמים אני מנגבת אבק ואני גם עושה את כל הכביסות) בקיצור אנחנו מתחלקים במטלות. למרות שאין לי הרבה זמן אני מוצאת זמן לשבת איתו בשביל שהוא יכין שיעורי בית לאולפן העברית...
יש לנו חיים שלווים ומאושרים, ומבחינה מינית אני אפילו התחלתי ליהנות מיזה !!! (זה עוד לא מושלם אבל עם הרקע שלי זו התקדמות אדירה!
) אני מרגישה שזו התקופה הראשונה בחיים שלי שאני מאושרת באופן אמיתי, נקי כזה, ורק מייחלת ששום דבר שבעולם לא יהרוס את זה! אני חושבת שהזוגיות שיש לי כיום היא זוגיות נורמלית, בוגרת ובריאה, בהבדל מהתלותיות שהייתי בה עם הבעל הקודם ומהפחד שהוא יעזוב (מה שבכל מיקרה קרה) כיום יש לי את המקום שלי, ואת האמירה שלי...הוא מלווה אותי לאורך ההופעות שלי (למרות שהוא צוחק שהוא יביא עגבניות לזרוק עליי חחח, אז אמרתי לו היום בהומור שבמקום זה שיביא לי פרחים...
)
בקיצור אני מרגישה שמצאתי את המקום שלי בחיים ומאחלת לכל אחת פה שתמצא את האושר שלה ואת הזוגיות שבאמת בריאה לה.
ולגבי "צומי" אני חושבת שזה אמור להיות הדדי כל אחד מרגיש צורך לצומי ברגעים כאלה או אחרים ומרגיש להיות עטוף באהבה וזה בעיניי לגיטימי ונורמלי.
אני לא חושבת שלמצוא גבר שאוהב לטפל זה דווקא הכי טוב כי זה שוב, יכול ליצור מערכת תלותית. אני חושבת שזה צריך להיות שוויוני ובא משני הצדדים.
אני מקווה שתרמתי משהו לדיון עם סיפור החיים שלי...
לבשה.
