דיון "בגלגול"

gloria23

New member
דיון "בגלגול"

קודם כל למי שלא קרא את הסיפור וירצה לקרוא בעתיד, אז הסוף של הסיפור כלול כאן ואני מאוד לא אוהבת להרוס לאנשים אז רק שתדעו.... ..........ספויילר................................................. היום סיימתי לקרוא את ה"גלגול" מאת קפקא ופשוט לא יכולתי להניח את הסיפור מיידי. רק מהתיאורים האימתניים של נדל בגודל של 2 מטר שעומד ומסתכל עליי הכניס אותי לטירוף. מצאתי את עצמי יושבת ומחכה וכל כך מצפה שמשהו טוב יקרה לגריגור וכל קטע שבו הוא כל כך מקריב את עצמו למען החברה וזה העציב אותי כל כך, במיוחד הקטע שאמו ואחותו מנסות להזיז לו את הרהיטים כי הם חושבות שזה יועיל לו לטפס, אבל זה כל כך יכול להזיק לו ולהפוך אותו לממש לא אנושי, זה טירוף, עוד קטע שהעציב אותי זה שהוא גרם לאימא שלו להתעלף ואז הוא נפגע מהשברים של הצלחת של אחותו ואף אחד לא מטפל בו, זה כל כך עצוב ובמיוחד בסוף שהוא כל כך רצה להכיר תודה לאחותו על המוזיקה ובסוף הוא מת כי שוברים לו את הלב, והמשפחה עשתה לו טובה שפותחים לו את הדלת כדי שיראה קצת אנשים ואור ולא ישתגע, והוא היה כל כך עצוב שהוא שמע על הבעיות הכלכליות והאמין שהכל זה בגללו ובגללו הם לא עוברים דירה, והוא כל כך רצה לעזור ולהקריב מעצמו ולא יכל ולא בא בטענות אל אף אחד,כל כך רציתי וציפיתי שיקרה לו משהו טוב וזה ממש היה עצוב שהוא מת בסוף, ולפני שאתם שואלים למה בכלל קראתי את זה, אז קראתי את זה בגלל שאני אמורה להיבחן על זה, אני הבנתי את המסר של חברה שבועטת בך ברגע שהיא לא צריכה אותך, שזה באמת מסר חשוב אבל לדעתי אפשר להעביר אותו בצורה אחרת, לדעתי צריך להפסיק ללמד את הסיפור הזה, למה משרד החינוך רוצה לעשות פה דווקא לתלמידים כמוני ולתסכל אותם בסיפורים כאלה? תבינו אני מאוד מאוד אוהבת סיפורים אבל לדעתי הסיפור הזה עבר את הגבול כי הסיפור זיעזע אותי. ולפני שתגידו שאני רק באה בטענות ופה זה לא פורום לטענות אז באמת רציתי להתייחס אל המסר של הסיפור, מה לדעתכם המסר של הסיפור? איך בכלל ניתן לקבוע שזה מה שקפקא התכוון?רציתי לשמוע את דעתכם על הסיפור במיוחד ועל המסר בכלל.אני הבנתי שהמסר זה שהחברה-כל עוד שאתה מביא תועלת היא תקבל אותך אבל ברגע שתפסיק להיות יעיל היא תזרוק אותך כמו שקרה בסיפור שגריגור מת בסוף...מה דעתכם?
 

Mנטה

New member
גם אני היתי מאוד מוטרדת אחרי

שקראתי את הסיפור הזה (זאת המטרה שלו מן הסתם) ועשיתי בגוגל חיפוש על קפקא ועל הגלגול ויש המון חומר בעברית. אני ממליצה לך לנסות ולקרוא.
 

frustrated

New member
הגלגול../images/Emo99.gif

האמת היא, גלוריה יקירתי, שאין אנו באמת יכולים לדעת למה קפקא התכוון באמת בעת שהוא כתב את הסיפור. אותי זה לא ממש מעניין. ניתן לפרש כל סיפור של קפקא באינספור דרכים, והכוונה של המחבר מאבדת כליל ממשמעותה, לעניות דעתי. "הגלגול" הוא אחד מהסיפורים הקצרים האהובים עלי ביותר. לאחר שקראתי את הודעתך, חזרתי וקראתי את עבודת הבגרות שלי שכתבתי שנה שעברה על קפקא, ובה הקדשתי פרק ארוך לסיפור זה. כשקראתי את הסיפור פעם שנייה בשביל לכתוב עליו עבודה (הפעם הראשונה היתה להנאה גרידא, בלי רצון לגרד מעל פני השטח), התעוררו בי המון רגשות מעורבבים של כעס (על ההורים של גרגור) וחמלה (על גרגור עצמו). ניתן לראות בסיפור ביקורת על העולם הקפיטליסטי החומרני, ביקורת על חברת ההמונים שבה גר קפקא, והכל יהיה נכון. על כל פנים, זהו סיפור של אדם אחד, שלמעשה מייצג אינספור אנשים. גרגור סמסא הוא לא יצור ייחודי, לפי דעתי. גם את ג'וק, גם אני ג'וק, וכל בנאדם אחד שקורא את ההודעה הזו הוא ג'וק. כך לפחות הרגשתי לאחר שסיימתי לקרוא את הסיפור. במה שונה אני מגרגור סמסא. האם כאשר אני מדבר, כולם מבינים את שיש בפי? האם אכפת להם? אני בטוח שכל אחד מרגיש כמו ג'וק אחרי קריאת הסיפור, ובסופו של דבר, הוא צודק. קפקא מתאר מצוקה אנושית כל כך חזקה, מצוקה שהעיבה על חייו במשך שנים ארוכות, ועד כמה שהיא מצוקה אישית, היא כל כך אוניברסלית.
 
אני דווקא שמחה לשמוע

שמלמדים את קפקא בתיכון. אני הגעתי לקפקא רק בצבא. בכל אופן אם מחפשים סיום טוב או אופטימיות, מאוד קשה למצוא אותם אצל קפקא. זה המצב, מה לעשות. אני דווקא לא ראיתי בסיפור רק חוסר אונים מול החברה, אלא משהו יותר כללי, חוסר אונים באופן כללי, קיומי. הרי לא החברה הפכה אותו לשרץ, זה פשוט קרה. דרך אגב, תוכלי למצוא במאמרים בפורום דיונים על סיפורים אחרים אם זה מעניין אותך- "לפני החוק" ו"ג'וזפין ועם העכברים".
 

een ogenblik

New member
ניגוד לך, אני שמחה לשמוע שמלמדים את

"הגלגול" של קפקא בביה"ס. הנה את, קראת את הסיפור, סבלת יחד עם גרגור, התמלאת אמפטיה כלפיו, כעסת על המשפחה המזניחה שלו. ניתן לקוות שבעתיד, תוכלי להביע את אותם רגשות אמפטיים כלפי אנשים סובלים גם מחוץ לספרים. אם משהו שלמדת בביה"ס יביא אותך להזדהות אמפטית עם סבל הזולת ונכונות לעזור בחייך העתידיים, הרי ביה"ס הצליח למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר (גם אם כרגע רק הכאב והסבל נראים לעין).
 

gloria23

New member
הדעה שלי

ראשית אני אתייחס לדעה האחרונה, שמדברת על כך שהסיפור של קפקא יגרום לי באיזו שהיא צורה להיות אמפטית ורגישה כלפי הזולת לאחר קריאתי בסיפור. ובכן יקירתי הרי שאני כזאת מטבעי ובוודאי שלא הייתי צריכה את קפקא או כל יוצר אחר שילמד אותי חמלה מהי. מצד שני אני כתלמידת תיכון פשוט לא אוהבת שמכריחים אותי לקרוא את הסיפור הזה שהצליח להשפיע עלי בצורה כזאת ולתסכל אותי, חלק גדול בזכות התיאורים של הנדל, רק זה כבר הכניס אותי לטירוף! מה לעשות שכשאני קוראת ספר אני נכנסת לתוכו, ומה לעשות שאני פוחדת מנדלים...? המסר של הסיפור שהוא לא פחות חשוב יפה ואנושי, אבל אני שואלת אתכם, האם באמת היו חייבים קפקא ומשרד החינוך לתסכל אותנו ביצירה הזאת עם כל כך המון סבל ואימה, אוי אני קראתי הרבה יצירות מטורפות, יותר נכון הוכרחתי לקרוא,אבל כזה טירוף עוד לא ראיתי, ואני שואלת אתכם במדינה שלנו ועוד בגיל כזה שיש כל כך הרבה דברים מסביבי, מה זה כל כך הכרחי ללמוד את הטירוף הזה? למה אי אפשר ללמוד דברים אחרים שיהיו פחות מתסכלים ומטורפים? למה אני צריכה להיכנס לראש של כל הדמויות הפסיכופתיות האלה?...
 

זויברג

New member
אני כל כך מסכים

יש משהו כל כך דכאוני ומתסכל בכתבים של קפקא. כמעין משהו שעושה את הקריאה בו לפחות מהנה. אני זוכר בדיוק את אותה תחושת פליאה וסלידה כאשר אבא של גריגור מתנכל לו באופן שבו נהג. קראתי את הסיפור פעם ראשונה בחופש הגדול, כשאני לבד בבית, והסיפור כל כך ריאליסטי ופנטזיונרי בו זמנית, שהייתי חייב ללכת לחפש מישהו להיות איתו, הסיפור פשוט דיכא אותי.
 

emily play

New member
נדל?

הוא לא היה סתם ג'וק? אני למדתי את הסיפור בשיעור אנגלית. אני לא בטוחה אם הוא היה חלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים, כי המורה שלי לימדה אותנו של מיני דברים שהכיתות האחרות לא למדו, כמו the blue lenses (סיפור שבניגוד ל"גילגול" הגיבורה שלו היא היחידה שלא הופכת לחיה, בעוד כל שאר העולם דווקא כן, בערך), equus (מחזה על נער שעוקר את העיניים לשישה סוסים אחרי ש
הוא נכשל בלאנוס את החברה שלו) ועוד איזה סיפור שאני לא זוכרת איך קראו לו על משפחה נחמדה שיוצאת לטיול ופוגשת רוצח סדרתי. ובעייני זה דווקא דיי מצא חן. אני עדיין לא מצליחה להבין מה בדיוק כ"כ מפריע לך בסיפור. נראה שאת חושבת שהוא מאוד מוצלח ומעניין, עם מסר חזק וחשוב. אז מה הבעיה? בתגובה הרגשית החזקה שהוא עורר בך? האם זה לא בדיוק מה שספרות טובה אמורה לעשות? או שאולי הבעיה היא שקראת אותו במסגרת הלימודים. אם היית קוראת אותו מרצונך, התגובה שלך הייתה שונה? לדעתי זה דווקא טוב מאוד שמערכת החינוך רואה לנכון להתייחס לתלמידים כיצורים תבוניים ולתת להם לקרא יצירות מאתגרות. היית מעדיפה שילמדו אותך דברים משעממים ולא מעניינים? ולגבי "הגלגול" עצמו (תרגום השם נשמע לי לא כ"כ מוצלח. אבל התרגום החלופי היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו הוא "המהפך"), עברו כמה וכמה שנים מאז שקראתי אותו. אני גם לא חושבת שממש ניתחנו אותו כמו שצריך בכתה, כי בשיעורי אנגלית לא ממש דנים ביצירות לעומק כמו שעושים (או אמורים) בשיעורי ספרות. אני זוכרת בעיקר שהוא הטריד אותי, אבל אני לא זוכרת למה. אני חושבת שמתישהו רציתי שהמשפחה של גרגור תהרוג אותו.
 
אני הרגשתי ככה בקשר ל"סלמנדרה"

של ק.צטניק. הרגשתי שזה גרם לי נזק נפשי לקרוא אותו בגיל 16 ולא חשבתי שצריך היה להכריח אותי לעשות כן.
 

Rivendell

New member
אני דיי מסכימה עם האמירה לגבי

ספרות טובה - גם לדעתי המטרה שלה לעורר תגובה רגשית חזקה, או לפחות בינונית. ספר שלא עושה לי כלום הוא בזבוז זמן לטעמי. מצד שני, השאלה היא אם לא כדאי בכל זאת לבדוק מה מתאים למי ומתי. יכול להיות שסיפור כ"כ חזק (וזה בהחלט סיפור חזק) מעורר אנטגוניזם אצל התלמידים, ואח"כ הם יימנעו מקפקא לחלוטין. וזה כבר הפסד עצום. אני הגעתי לקפקא רק אחרי הצבא, והייתי מאוד בשלה אליו. אני לא בטוחה איך הייתי מגיבה לזה בגיל 16, יש סיכוי לא רע שהתגובה שלי היתה דומה לתגובה של גלוריה.
 

een ogenblik

New member
גם ללא הכרות אישית איתך סביר בעיני

שלא את היא הזקוקה לפיתוח רגישות עתידית, אבל אני גם חושבת שקיימים מבין התלמידים האחרים מי שיתפתח בדיוק בדרך זו, ובכך נעוצה תועלת הסיפור. מהבחינה הספרותית - "הגלגול" הוא סיפור איכותי. וסיפורים איכותיים, גם אם מדכאים, הם הם החומר הספרותי שכדאי ללמד בביה"ס.
 

מילי33

New member
את באמת חושבת שספרים מפתחים רגישות?

אני לא מסכימה. אני חושבת שספרים מפתחים את יכול ההבעה, הדמיון אבל לא רגישות. ההיסטוריה הגרמנית הם הדוגמה האידאלית לחוסר קשר בין קריאה לרצחנות. אני בהחלט יכולה לדמיין שומר מחנות נאצי שקורא את יסורי ורתר הצעיר (קפקא בכל זאת יהודי מידי), פורץ בבכי וכדי להרגע הולך לרצוח יהודי. מה הקשר בין קריאה ואמפטיה לרגות האחר? זאת הרי חוויה מאוד אישית וסוביקטיבית. מה שאולי מפתח רגישות זה קשרים עם בני אדם, ספרים על כל מעלותיהם יכולים לפתח אוטיזם.
 

een ogenblik

New member
ספרים מפתחים רגישות? אני אמרתי כזה

דבר? ספרים לכשעצמם, הם אוסף דפים עליו מוטבעות צורת אותיות בדיו. רעיונות המובעים בספרים הם משהו אחר. הטמעת רעיונות מסויימים מפתחת רגישות, ודרך טובה להטמיע רעיונות מפתחי רגישות בגילאי נוער, היא דרך לימוד ספרות, מתוך כך שבתהליך הלימוד הבסיסי מדסקסים את אותם רעיונות (ודרכו של דיסקוס מעייף שכזה, שתוצאותיו צצות בזמנים לא צפויים כלל). יש גם דרכים אחרות ללמוד ולהטמיע רעיונות שכאלו, וכאשר הן מצליחות אני בעדן, מאחר והרעיונות חשובים לי, ולא החפצים. דוגמאת קריאת "יסורי ורתר הצעיר" בשואה היא בעיתית מאוד, ככל דוגמא קריאה אחרת. אדם יכול להיות רגיש לכל אחיו בני האדם, רק שהוא מגדיר את "כל" "אחיו" "בני האדם" בדרך שאינה כוללת את "כל" "אחיו" "בני האדם". אותו שומר מחנות נאצי הוא אכן רגיש לסבל בני האדם, רק שאינו רואה ביהודים בני אדם. הנה עוד רעיון שצריך להטמיע באנשים - כל בני האדם הם בני אדם. מי שמסוגל לאמפטיה כלפי חלק מבני האדם עשה צעדים ראשונים בדרך לאמפטיה כלפי כל בני האדם, אך מתוך היותם צעדים ראשונים בלבד, אין בהם להצביע על כך שאותו אדם הוא אמפטי. קריאה היא דרך טובה להתחיל בדרך האמפטיה, מי שמסתמך אך ורק עליה לא יגיע ליעדו לעולם. (וכל האמור בפיסקה האחרונה נכון גם לסוגי רגישויות אחרים.)
 

gloria23

New member
ספרות יכול להיות מקצוע יפה

אבל שילמדו בו דברים יפים, אני כתלמידת תיכון יודעת שיש הרבה יצירות שמאוד מסובכות, מאוד קשה להבין את המסר שלהן,ויש עליהן ככה ספרי עזר, אני חושבת שיש כמה סיפורים או שירים למשל, שירים מאוד מסובכים של רחל או ביאליק, ואני יודעת שכמה לא יסכימו איתי, אבל יש דברים שאני פשוט חושבת שלא צריך ללמד, זה רק מתסכל את התלמידים, גורם לחוסר התעניינות בשיעור והרבה עצבים, אז אני יודעת שאם נלמד אני יודעת מה, אני לא יודעת להגדיר מהי יצירה פשוטה, אבל יש דברים שלדעתי עוד לא הגיע הזמן ללמד, ולאנשים כמוני זה יכול לעשות נזק, הנה תקראו תגובה של מישהו פה שאומר שהוא היה צריך לחפש מישהו כדי להיות איתו כי הסיפור"הגלגול" תיסכל אותו כמוני, אז מה, רוצים לעשות לנו נזק בכוונה? ספרות זה מקצוע מאוד כיפי ואני לא סתם הרחבתי אותו, אני כילדה תמיד אהבתי לקרוא וחשבתי שאין יותר כיף משיעור שיושבים וקוראים בו ספר טוב מאשר שיעור מתמטיקה נגיד...אז למה להרוס גם את זה, אפשר ללמוד על הרבה סיפורים וספרים יפים שלא מתסכלים ושלא יהיו משעממים ומעל הכל לא יגרמו לתסכול לתלמידים, לא פלא שאנחנו בתחתית הדירוג העולמי בהשגים לימודים, אם זה מה שמלמדים אותנו, אני פשוט חושבת שטירוף כמו ה"גלגול" ושירים של רחל וביאליק, ותסלחו לי באמת אם אני פוגעת פה במישהו, פשוט לא צריך ללמד! ה"גלגול" גרם לי להתרחק מקפקא לתמיד, ואני אומרת לכם כבר עכשיו שהמורה סיפרה לנו בשתי שורות שזה סיפור על אדם שהופך לנדל, אני כבר אז ידעתי שזה לא בשבילי, אני חושבת שהצלחתי להשתחרר מהטירוך של הסיפור, אבל מה עם אחרים, זה כמעט גרם לי להיכנס לראש של אדם שהוא עובר תהליך של דה הומניזציה, כמו בתקופת השואה, זה כמו להיכנס לראש של אחד מניצולי שואה! שאלוהים ישמור, אז סיפורים כאלה וטירופים אחרים כמותם אני פשוט חושבת שאסור ללמד, ובוודאי לא בכפייה.
 

frustrated

New member
שירים מסובכים של רחל וביאליק?

מה את בדיוק רוצה שילמדו בשיעורי ספרות? את יצירותיו הליריות של עברי לידר? סיפוריה המרגשים של אורלי קסטל בלום? ספרות זה הרבה יותר מ"סיפורים יפים". אי אפשר להגביל את המקצוע לסיפוריה האופטימיים של סביון ליברכט, כמו "תפוחים מן המדבר" (סיפור מקסים, לפי דעתי). יש ספרות מדכאת, יש ספרות כבדה ויש ספרות אופטימית. צריך להכיר את הכל, וזה התפקיד של בית ספר. לתת לך את הכלים להכיר, אז ילמדו אותך את קפקא הדכאוני וגם את "פנים אחרות" האופטימי. אותו דבר בשירה, ללמוד את נתן זך, שהוא לפי דעתי משורר מצוין, זה אולי יותר פשוט מללמוד את "בעיר ההריגה" של ביאליק, שזו יצירה לירית מסובכת מאוד, אבל צריך להתמודד גם עם זה וגם עם זה. את תקחי איתך את מה שאת אוהבת, ואם נפלה בחלקך הזכות ללמוד עם מורה מצוינת, אז תקחי איתך הרבה מאוד.
 

gloria23

New member
טוב אני את שלי אמרתי

שילמדו את מה שהם רוצים אבל שיעשו אלטרנטיביות לילדים כמוני, מה אין לי מספיק בעיות בחיים אז אני צריכה גם סיפורים ושירים שכולנו יודעים שהם מטורפים, בשביל עוד לדפוק לי את השכל? אז אני רוצה ללמוד ספרות שתתאים לי ולא תסבך אותי כל כך אלא שאני אוכל להנות ממנה, ואני יודעת שספרות כזו קיימת.
 

Rivendell

New member
המטרה של לימודי ספרות בתיכון היא

בין השאר לתת "טעימה" מכל דבר, לתת השכלה ספרותית בסיסית אבל רחבה. גם אני לא אהבתי חלק ממה שלימדו אותי בתיכון (שירת ימה"ב למשל) - אבל זה הבסיס. כמו שבאמנות לומדים קודם אמנות קלאסית ורק אח"כ מודרנית - כך גם בספרות, לפני שמגיעים לאתגר קרת רצוי ללמוד קצת ביאליק (שלטעמי הוא לא מסובך, וגם מקסים). לגבי קפקא - אמרתי כבר שלטעמי הוא מאוד לא קל. אבל אין ספק שהוא חשוב ובעל השפעה. ולפעמים צריך ללמוד גם מה שלא אוהבים. זה חלק מהמציאות."שכולם יודעים שהם מטורפים"? אני לא חושבת שקפקא היה מטורף. אולי קצת, כי הוא היה לטעמי גאון וגאונים בד"כ מטורפים. אבל זה שמשהו נראה לך קצת "מטורף" זה עוד לא אומר שהוא לא טוב, איכותי וחכם. "שידפקו לי את המוח" - יקירתי, לא זה מה שידפוק לך את המוח. תאמיני לי
. לא צריך לקחת דברים כל כך בקיצוניות. את לא אוהבת את קפקא - זכותך. אבל אני לא חושבת שזה יגרום לך נזק בלתי הפיך.
 
גלוריה, מה שאת בעצם מציעה

הוא להפוך את התוכן הנלמד למין זפזופ- כמו בטלויזיה, רק בתוכן לימודי. פתחתי- לא נראה לי? אני אעביר למה שאני מכירה/ שקל לי/ שמתאים לי. הרצון בכך מובן לי , אבל -אמרו את זה קודם כאן- בי"ס טוב נותן לך הזדמנות להכיר דברים שאולי לא היית מגיעה אליהם לבד במסגרת ה"זפזופ" היומיומי הרגיל. אני מזדהה עם מה שאמרת ועדיין אני חושבת ששוה להיות מוטרדים מספר , גם אם זה לא נעים. אני בטוחה שכל אחד כאן יכול לספר לך על ימים טרוטי עיניים ולילות בלי שינה! כשקראתי לראשונה את הסיפור "המחרוזת" ממש זרקתי את הספר בזעם. כי איך יתכן שהסיפור נגמר ואני לא מרגישה סיפוק? המציאות בסיפור רק נהיית רעה ומתסכלת יותר ואין שום סיבתיות מאחורי הסבל. אמנם אני עד היום לא אוהבת את הסיפור הזה, אבל הוא לימד אותי שספרות יכולה להיות יותר מאי לברוח אליו, היא יכולה גם לטלטל ולגרום זעם ותסכול אין-אונים. וטוב שכך אני חושבת שאם הגבת כך לספר, סימן שאת רגישה יותר מאחרים, ואנשים רגישים אולי סובלים יותר מאחרים, אבל זו אל מתנה שכדאי (או שאפשר) לוותר עליה.
 

KarinDi

New member
אם זו דעתך

אולי הבחירה שלך בספרות כמקצוע מורחב היא שגויה? יש הבדל גדול מאוד בין אהבה לקריאה לבין האהבה למקצוע ספרות. אני מאוד אוהבת לקרוא, ונהניתי משיעורי הספרות בכיתה, אבל לא בחרתי בספרות כמקצוע מורחב, כדי לא לפגום בהנאתי מהספרים שאני אוהבת ובוחרת לקרוא. מי שבוחר ללמוד ספרות באופן מורחב יודע מראש שהוא יאלץ לקרוא ספרים שאינם תמיד קולעים לטעמו. בן אדם שבוחר ללמוד ספרות נמצא בדרך כלל אחרי 8-10 שנים של שיעורי ספרות-הוא כבר מכיר את מהות המקצוע. את לא יכולה לטעון שלא ידעת שתאלצי לקרוא ספרים שהמורה תדרוש (או שמא ידרוש?). כמו שכבר אמרו לפני, מטרתו של המקצוע היא להציג את מגוון הסגנונות והאפשרויות שהספרות מציעה. מה לדעתך היא ספרות מתאימה לשיעורי ספרות? הייתי שמחה לשמוע דוגמאות. בכל מקרה-בחיים לא הכל פשוט, ודווקא ההתמודדות עם טקסטים קשים ועם אירועים קשים, היא הכנה טובה לאתגרים שיעמדו בפניך. (בנושא זה שווה לקרוא את מאמרו של ירון לונדון שהתפרסם היום במוסף 24 שעות של "ידיעות"). ומעל הכל-לדעתי חבל שאת סובלת כל כך מלימודי השירה. אני נהניתי כל כך מחלק זה של תכנית הלימודים. הספר ה"לימודי" של שירי ביאליק מונח לי ליד המיטה. אשמח לשמוע מה לעדתך הם הספרים ה"נכונים",
 
למעלה