דיבורים.......
הקשר שאדם חש לעולם .... מה דעתכם על זה ? שאלה . האם אדם יכול לתת דעתו לעולם ,לחלק ממנו,לכולו....אם כן איך? לפניי שמי שקורא את זה יאמר לעצמו: על מה הוא מדבר??? האיש הזה... אחזור צעד אחורה בתוך מחשבותיי ,ואציג אותן למעבדים שלכם...(בדיחה) אמת ... המילה "אמת", מכילה,מקפלת בתוך עצמה משמעות-כמו כל מילה למעשה מילה שמבוטאת בצלילים היא רק קליפה ,מדוע זה כך? לדעתי בגלל חלקים ,יכולות אחרות בתוכנו. באדם ישנו כוח שדוחף אותו לגדול ,פיזית,מחבילה קטנטונת עד ל שניי מטרים ויותר. נפשית,בלמידה של התנהגויות שונות ,צבירה של זכרונות ,פיתוח של כישורים וכמובן ישנם עוד רבים.... לא ארחיב עוד מחשש לחרוג ממסרת הרעיון שרציתי לבטא מלכתחילה. (כן, יש פה רעיון למרות החשש שאני לא אפסיק להרחיב בדיבור...) אם כך כשאדם נולד ניתן לומר שהוא ריק ,נטול כישורים,חסר את הכישורים שאדם בוגר רואה כברורים מאליהם,(אני מכיר את התיאוריה שגורסת על נצח הנשמה וחיי גלגולים ,כך שלמעשה אנו נולדים מוכלים כבר בידע רב,נסיונות כל חיינו הקודמים לדוגמא,עם זאת משום מה רובנו כך נראה צריכים לפחות בתור התחלה לרכוש הבנות בסיסיות כשהידע הנשגב שלנו נותר בערפל -ואם כבר יש לזכור שזו רק תיאוריה וגם אם מקובלת הרבה יותר בניי אדם רואים דעה זו כהזיה חסרת שחר בטענה שאין שום הוכחה אמפירית-אבל נעזוב את זה) ריקנות הנולד-כוחות ההתפתחות: שני אלה מובילים את טענתי שמילה היא ריקה איך? כשתינוק קולט מילה ,סופג אותה , מאוחר יותר עושה בה שימוש ,אין ספק שבשלב כלשהוא ישים דעתו עליה ומשעשה זאת הכיל בחיים חדשים את המילה כי אם בתחילה פירש את המילה דרך חיקוי ולא היצירה למעשה לא הוסיף ולא הוריד ממנה דבר,אך מרגע שנגע בה ומכאן היא בו נוצר שם משהו חדש. אם כל התהליך שתיארתי היה נכון,אז כל מילה שפורשה באופן אישי קיבלה גם משמעות אישית ואז חדלה מלהיות אחידה במובנה המקובל בחברה. אין זאת לומר שהאנשים חדלים להבין אחד את בכל פעם שזה קורה (אם כך היה בתוך זמן קצר היינו מפסיקים לדבר והיינו מפתחים דרך אחרת ליצור קשר... כנראה) ושוב נחזור למילה הראשונית הזאת אמת... בואו נפרש פה מושג שעומד מאחוריי המילים :פנים-חוץ עולמו הפנימי של כל אדם,והעולם שנמצא מסביב לכל אדם. כשאדם מפרש לעצמו את העולם איך הוא עושה את זה? מכל מה שזה קיבל , הכיל , מסביבתו? או אולי להפך: מכל מה שיצר הוא לבדו? שילוב של השניים? מה נראה לכם ? באיזה אופן. לדעתי אדם בכל זמן גדילתו מעולל חסר אונים שתלוי בסביבתו שישימו אפילו אוכל בפיו-בתור כזה שחסר כל יכולת עצמאית לשרוד לכמה ימים בלי סיוע,לבטח חסר את היכולת ליצור ולהגות את שהתפתח בתור תרבות מאות ואלפיי שנים. מכאן עולה שאדם ראשית חייב להפוך בוגר-מעיין זמן ביינים עד שהכמוס יתגלה שאותן יכולות אפשריות יבשילו. ואז יוכל במידת יכולתו ובמידת פיתוחן של יכולותיו המולדות,ליצור ולהמציא ופה לאחר הקדמה לא קצרה זו הגעתי לרעיון שלי... החריגה מהחיקוי , הזניחה של הישן לטובת החדש ,היא היא ההתפתחות,זו נובעת מהיצירה. היצירה של פרט אחד או שילוב המשכי של פרטים,אלו מביאים לחריגה ולשינוי. אנחנו עדים לשינויים כאלה בחיינו,לדוגמא הפרט תומאס אדיסון,ממציא הנורה החשמל ועוד המצאות שונות משניות לעומת זו. אדם זה החל נטול כל גדל וגילה את מה שלא היה ידוע לפניו,משהו שלא היה קיים לפני כן,ומכאן מקורו בפרט אחד וע ו ל מ ו ה פ נ י מ י-שכן כאמור הידע הזה לא היה בנמצא לדעת אותו. מה זה עושה לידיעה של האדם את העולם -כל מה שכתבתי לעיל? איזה מובן יש למילה "הריקה"-עד שזו מקבלת משמעות מקורית,אישית,חיה,חדשה. ובכן לסיכום לדעתי אותו אדם שמאמין שהעולם מובן לו ,זה שחושב שמכיר את כל סביבותיו,אנשים,עצים,חיות,שמיים,כוכבים וכו" אותו אדם שחושב שהוא מבין את חברו הפונה אליו באותן מילים במבחינה צלילית חיצונית-אך בצורה אישית מבחינה פנימית/אישית. איזה מן קשר יש לו לאדם לעולם-????? אני הופך בשאלה זו בדעתי.
הקשר שאדם חש לעולם .... מה דעתכם על זה ? שאלה . האם אדם יכול לתת דעתו לעולם ,לחלק ממנו,לכולו....אם כן איך? לפניי שמי שקורא את זה יאמר לעצמו: על מה הוא מדבר??? האיש הזה... אחזור צעד אחורה בתוך מחשבותיי ,ואציג אותן למעבדים שלכם...(בדיחה) אמת ... המילה "אמת", מכילה,מקפלת בתוך עצמה משמעות-כמו כל מילה למעשה מילה שמבוטאת בצלילים היא רק קליפה ,מדוע זה כך? לדעתי בגלל חלקים ,יכולות אחרות בתוכנו. באדם ישנו כוח שדוחף אותו לגדול ,פיזית,מחבילה קטנטונת עד ל שניי מטרים ויותר. נפשית,בלמידה של התנהגויות שונות ,צבירה של זכרונות ,פיתוח של כישורים וכמובן ישנם עוד רבים.... לא ארחיב עוד מחשש לחרוג ממסרת הרעיון שרציתי לבטא מלכתחילה. (כן, יש פה רעיון למרות החשש שאני לא אפסיק להרחיב בדיבור...) אם כך כשאדם נולד ניתן לומר שהוא ריק ,נטול כישורים,חסר את הכישורים שאדם בוגר רואה כברורים מאליהם,(אני מכיר את התיאוריה שגורסת על נצח הנשמה וחיי גלגולים ,כך שלמעשה אנו נולדים מוכלים כבר בידע רב,נסיונות כל חיינו הקודמים לדוגמא,עם זאת משום מה רובנו כך נראה צריכים לפחות בתור התחלה לרכוש הבנות בסיסיות כשהידע הנשגב שלנו נותר בערפל -ואם כבר יש לזכור שזו רק תיאוריה וגם אם מקובלת הרבה יותר בניי אדם רואים דעה זו כהזיה חסרת שחר בטענה שאין שום הוכחה אמפירית-אבל נעזוב את זה) ריקנות הנולד-כוחות ההתפתחות: שני אלה מובילים את טענתי שמילה היא ריקה איך? כשתינוק קולט מילה ,סופג אותה , מאוחר יותר עושה בה שימוש ,אין ספק שבשלב כלשהוא ישים דעתו עליה ומשעשה זאת הכיל בחיים חדשים את המילה כי אם בתחילה פירש את המילה דרך חיקוי ולא היצירה למעשה לא הוסיף ולא הוריד ממנה דבר,אך מרגע שנגע בה ומכאן היא בו נוצר שם משהו חדש. אם כל התהליך שתיארתי היה נכון,אז כל מילה שפורשה באופן אישי קיבלה גם משמעות אישית ואז חדלה מלהיות אחידה במובנה המקובל בחברה. אין זאת לומר שהאנשים חדלים להבין אחד את בכל פעם שזה קורה (אם כך היה בתוך זמן קצר היינו מפסיקים לדבר והיינו מפתחים דרך אחרת ליצור קשר... כנראה) ושוב נחזור למילה הראשונית הזאת אמת... בואו נפרש פה מושג שעומד מאחוריי המילים :פנים-חוץ עולמו הפנימי של כל אדם,והעולם שנמצא מסביב לכל אדם. כשאדם מפרש לעצמו את העולם איך הוא עושה את זה? מכל מה שזה קיבל , הכיל , מסביבתו? או אולי להפך: מכל מה שיצר הוא לבדו? שילוב של השניים? מה נראה לכם ? באיזה אופן. לדעתי אדם בכל זמן גדילתו מעולל חסר אונים שתלוי בסביבתו שישימו אפילו אוכל בפיו-בתור כזה שחסר כל יכולת עצמאית לשרוד לכמה ימים בלי סיוע,לבטח חסר את היכולת ליצור ולהגות את שהתפתח בתור תרבות מאות ואלפיי שנים. מכאן עולה שאדם ראשית חייב להפוך בוגר-מעיין זמן ביינים עד שהכמוס יתגלה שאותן יכולות אפשריות יבשילו. ואז יוכל במידת יכולתו ובמידת פיתוחן של יכולותיו המולדות,ליצור ולהמציא ופה לאחר הקדמה לא קצרה זו הגעתי לרעיון שלי... החריגה מהחיקוי , הזניחה של הישן לטובת החדש ,היא היא ההתפתחות,זו נובעת מהיצירה. היצירה של פרט אחד או שילוב המשכי של פרטים,אלו מביאים לחריגה ולשינוי. אנחנו עדים לשינויים כאלה בחיינו,לדוגמא הפרט תומאס אדיסון,ממציא הנורה החשמל ועוד המצאות שונות משניות לעומת זו. אדם זה החל נטול כל גדל וגילה את מה שלא היה ידוע לפניו,משהו שלא היה קיים לפני כן,ומכאן מקורו בפרט אחד וע ו ל מ ו ה פ נ י מ י-שכן כאמור הידע הזה לא היה בנמצא לדעת אותו. מה זה עושה לידיעה של האדם את העולם -כל מה שכתבתי לעיל? איזה מובן יש למילה "הריקה"-עד שזו מקבלת משמעות מקורית,אישית,חיה,חדשה. ובכן לסיכום לדעתי אותו אדם שמאמין שהעולם מובן לו ,זה שחושב שמכיר את כל סביבותיו,אנשים,עצים,חיות,שמיים,כוכבים וכו" אותו אדם שחושב שהוא מבין את חברו הפונה אליו באותן מילים במבחינה צלילית חיצונית-אך בצורה אישית מבחינה פנימית/אישית. איזה מן קשר יש לו לאדם לעולם-????? אני הופך בשאלה זו בדעתי.
כל קיצוני והדומה שלו! בברכה...