דיאטה כדרך חיים

דיאטה כדרך חיים

למרות שכבר היה על כך דיון כאן רציתי לפתוח אותו שוב... כל חיי הם דיאטה אחת גדולה למראת שאני יודעת שאני לא שמנה. פשוט כל הבגדים שמוכרים היום הם נורא קטנים, ובקיץ כשהולכים לים, אני תמיד לובשת שורט כי לא מצאתי בגדי ים במידה גדולה יותר מלאנורקסית וכל בגדי הים השלמים הם או במידות לילדים או לנשים מבוגרות. לנערות בנות 18 נשערו רק הבקיני הנורא והקטנטן הזה וזה הרי "כל הקטע" כפי שנאמר לי כשהעזתי להתלונן על הגזרה הנמוכה להפליא של התחתון בחנות בגדי הים. היום יש כבר יותר מודעות וכולם אומרים שזה לא יפה כשבחורה היא רזה כל כך שכבר יש רווח לרגל שלישית בין שתי רגליה אבל, רוב הבנים בגילי ששאלתי מודים, שאם הם היו חייבים לבחור, הם היו יוצאים עם זאת ששוקלת 35 מזו ששוקלת 65 לגובה 160. כל כך קל לאמר "להיות יפה זה להרגיש יפה" ... וזה היה כל כך יפה עם זה היה כל כך פשוט תאמרו לי את האמת, כשאתן רואות בחורה ברחוב שלובשת שתי מידות קטנות עליה והבטן "זולגת" החוצה... מה אתן חושבות? "איזה יופי היא שלמה עם עצמה" או "אוי ואבוי שתמצא משהו במידה שלה"? אני מאמינה שאת השני... אז מה עושים? מה עושים? אני שוקלת 57 והגובה שלי הוא 160. לפי כל הדעות אני בדיוק במשקל שאני צריכה להיות. למה אני לא יכולה לצאת בקיץ בבגד ים? וחברתי ששוקלת לפחות 15 קילו פחות ממני יכולה? אני מצטערת שחפרתי על מלא דברים שכבר נאמרו... הייתי רוצה שהדיון הזה יהיה יותר רעיונות למה עושים עם זה ברמה האישית והחברתית ולא זריקת סיסמאות שלא אומרות כלום...
 
מהסיבה הפשוטה

שכל בגדי הים שמדדתי הם כל כך קטנים שאני נראת מגוכחת בהם... וגם כבר העירו לי לא פעם חברות שראו אותי בבגד ים ש"אולי עדיף שתלבשי שורט כי רואים לך את כל השומן....." קצת קשה להתעלם.. למרות שגם אני מאוד מנסה "להיות שלמה עם עצמי ולא לשים לב לאחרים"
 

invisible touch

New member
אהההההה...מוכת הלם!!!

אני לא מאמינה שזה מה שחברות שלך אמרו לך, למרות שתמיד אמרתי שחברות טובות יאמרו גם את האמת הכואבת בפנים. אומר בכנות, אם את מרגישה מלאה ואת חושבת שאת צריכה לרדת קצת במשקל, למה שלא תעשי את זה??? בזהירות ובהשגחה, כמובן!!! אגב, גם אני עד לפני שנתיים, הייתי בדיאטה מתמדת וכל הזמן חשבתי על המשקל שלי, אבל בשניה שהבנתי שיש עוד דברים בחיים חוץ מזה [זה העיק עלי מאוד וגם ההורים הציקו לי], ירדתי במשקל בלי יותר מידי מאמץ, בשקט ועכשיו אני מרגישה ממש טוב עם עצמי. הכל בראש!!! בהצלחה...
 
האמת היא

שאני בכלל לא מלאה... אני פשוט לא רזה כמוהן.. אין לי בטן שטוחה ורגלים דקיקות.. אבל אלא דברים שאי אפשר לשנות אצלי כי מניסיוני אני ארזה בפנים ובידיים ואראה כמו שלד אבל עדיין תהיה לי "בטן" ועדיין אהיה רחבה במותניים (או שמא יריכיים... אני תמיד מתבלבלת בין שתי המילים) זה מה שמכעיס אותי, כמובן אם אני ארעיב את עצמי כמוהן בסופו של דבר אולי אני ארזה גם בבטן אבל אני לא רוצה להיות אנורקסית... ומצד שני.. רגשות אשם. מאין מודעות כזאת לזה שאני לא שמנה ולא צריכה להתבייש מכלום ומצד שני "דפיקה" פסיכולוגית כל כך חזקה שאי אפשר כמעט להשתחרר מזה, ואני לא היחידה שמרגישה ככה, בעצם, כמעט כל בחורה שניה בשכבה שלי באיזשהו שלב באיזושהיא שיחה התלוננה על מצבים דומים
 

סיון 1 23

New member
הגישה שלך באמת טובה!

את שוקלת טוב טוב וחושבת בצורה ממש חכמה על כניסה למחלות הנפשיות האלה, בולימיה ואנורקסיה. אני מאוד מעריכה את זה!
 

un vin rouge

New member
את לא תרזי בבטן

כנראה כי זה המבנה שלך...מבנה גיטרה זה סקסי מתוקה:)
 
בבקשה הפסיקי עם הדיאטות

הן עשויות להזיק לבריאותך ולגרום להשמנה.
אני לא מכירה אף אדם שיעדיף מישהי ששוקלת 35 קילו על פני מישהי בעלת משקל ממוצע ויותר. 35 קילו זה בד"כ מצב אנורקסי מתקדם.
חברות שמעירות לך על "שומנים" וכד' הן אינן החברות שכדאי לך להסתובב עמן.
אין שום סיבה בעולם להתאים את גופך לבגדים ולהיכנס למשטר אכילה בגללם - הבגדים אמורים לשרת את גופך ולא להיפך. ניתן למצוא בגדים בכל המידות, קל וחומר במידה שלך.
מה עושים עם זה ברמה האישית? מנסים לאהוב את עצמך כמו שאת - קלישאה אבל נכון. אמת, זה קשה מכל דיאטה אבל בניגוד לדיאטות זה עובד.
 
כמה מוכר ועצוב

לקח לי שנים ועדיין לא נפטרתי מהבעיה הזו. בגילך הייתי בממדים שלך וגם אז ראו בי "שמנמונת" (מה לעושת שיש לי אמא שגבוהה ממני באי אלו סנטימטרים ושוקלת אי אלו פחות ק"ג?). או לפחות "לא חתיבה" ו"לא פצצה". בצבא השמנתי עוד יותר. ואח"כ עוד קצת. וכבר 8 שנים שאני ביו-יו של עליות וירידות. וכשאני מסתכלת על תמונות מגיל 18, אני מבינה כמה יפה הייתי - בריאה ונשית וחטובה - ובא לי לבכות על כך שבמקום להנות מזה בכיתי שאני לא מספיק אנורקטית. אני גם זוכרת שראיתי סרט תיעודי טוב על קיצורי קיבה. היו שם 2 בנות צעירות. שירדו המון משקל והפכן ליפיפיות. והצילום האחרון מראה אותן משוחחות מול חנות בגדים על כך שאפילו עכשיו הן לא מספיק רזות כדי לקנות בחנויות הצעירות. ונדמה לי שזה בדיוק מה שמוביל להשמנה - התחושה הזו שממילא אני לא מספיק רזה, ולא אהיה. אז למה להתאמץ. אני כועסת על התרבות הזו, על המעצבים בחנויות שמתחילים במידה 34 ומסיימים ב 38,למשל. אבל מה לעשות פרקטית? עם השנים קיבלתי הסתכלות אחרת על החיים, ושהרבה מזה נובע מחיים עם גבר שהתאהב בי שמנמונת, התחתן איתי חתיכה (כן - במידות שלך זה חתיכה) וקיבל אותי די מהר שמנמונת שוב - אבל מעולם, אף ק"ג לפה או לשם, לא הפך אותי יותר או פחות סקסית בעיניו. הבעיה שזה לא ממש עוזר לך... וגם אם אני מבטיחה לך שהמידות שציינת הן לא רק בריאות, הן על סף ה BMI (אינדקס מסת גוף) התקין ואם תרדי אפילו 2-3 ק"ג תוגדרי רפואית כ"תת משקל" - זה מזיז אצלך משהו? אני יכולה רק להתחנן שתהני מזה שאת אישה צעירה ויפה, כי לבכות על זה אח"כ זה ממש לא כיף.
 

גלית35

New member
מסכימה עם מחית ובילבולונט-בתור../images/Emo20.gif

אשה שמנה שכל חיי היתי שמנה,אני יכולה להגיד לך אל תפספסי את השנים היפות שלך בגלל מה שחברות שלך אומרות לך!. אני גם גבוהה 171 ס"מ-שאני מסתכלת על התמונות שלי מהילדות וצה"ל אני רואה שלא היתי כזו שמנה כמו שהרגשתי בפנים. שנים של דיכוי-העלות בבית ספר, הורים שכל הזמן מציקים על המשקל.... עד גיל 16 אני חושבת הלכתי כל יום בבגד ים לבריכה ליד הבית. לא זוכרת מה גרם לי להפסיק פתאום-שנים שלא התקרבתי לא לים ולא לבריכה-ואם כן זה היה רק עם מכנס עד אחרי הברך וחולצה חס וכפרס גופיה. אחרי המון שנים הכרתי דרך איזה חבר איזו בחורה שמנה אבל ממש שמנה-שהמיניות נזלה ממנה והיא הצליחה לשגע אותי והלכתי איתה לים-אני בכנס וגופיה-שזה היה השג ענק-והיא בבגד ים שלם בגיזרה גבוהה.שיחקה מטקות ושמה פס על כולם היתי בשוק הערצתי אותה על האומץ. עבר עוד קצת זמן גם אני עזרתי אומץ וקניתי בגד ים. כבר כמה שנים טובות שרק תתני לי ים ובריכה ואני שם עם בגד ים וכל השומנים שלי
 
תודה לכולכן אבל...

אני יודעת את כל זה... כנראה ההודעה שלי לא ממש הובנה נכון... אני הייתי בבעיה הזאת ואני לעט לעט יוצאת ממנה, פשוט כתבתי בלשון הווה כי אני עוד מאוד מחוברת לזה... עיקר השאלה הייתה אך משנים את החברה, את התרבות, לא אותי אישית... כי מלבדי ומלבד בנות שבסופו של דבר קיבלו או יקבלו את עצמן יש אלפי בנות שמרעיבות את עצמן עד מוות... לא מזמן ראיתי תוכנית טלוויזיה שבה מישהי התווכחה עם יושב ראש הרשת פוקס על כך שהקטלוג שלהם מציג פורנוגרפיה ולא בגדים... אני מסכימה עם זה מאה אחוז... אבל מה אפשר לעשות עם זה???? (אני מצטערת על החפירה אני פשוט בנאדם שמאוד לא אוהב להיות חסר אונים מול משהו שמפריע לי)
 
קשה לדעת מה יצליח

אני באופן כלי מאלו שלא מנסים לשנות את העולם הגדול. אני משנה בקטן - בעצמי (אם מדובר על מיניות, דימוי גוף) במשפחתי (אם נדבר על שיוויון בין בני זוג למשל) בסביבתי הקרובה (להחמיא לחברה שלי שנראית יופי גם עם ה 5 ק"ג שנדמה לה שהם מיותרים). אני אישית גם לא אקנה ברשתות שמבזות נשים. אני חושבת שככל שנשים יעשו, כמו שגלית סיפרה - יאבהו את עצמן ולא ימנעו מעצמן הנאות כמו הליכה לים - בכל הגדלים והצורות. לאט לאט המסר יעבור. שינויים לא קורים בגע. תתרכזי בעצמך ובסיבה הקרובה, ולאט לאט מעגל ההשפעה יגדל.
 
קשה מאוד לשנות תרבות

אבל אני אישית רואה איזושהי מגמת שינוי. אני רואה הרבה יותר מודעות לנושא. באינטרנט במיוחד (פורומים, אתרים, כתבות ועוד). כאן (בטורונטו) יש פרסומת חדשה על שלטי חוצות נגד הפרעות אכילה. בתמונה ילדה ממש קטנה שמודדת את מותניה בסרט מדידה ומעליה הכיתוב: " הבת שלך מקשיבה לדיבורי הדיאטות שלך" (משהו כזה, באנגלית, והרבה יותר מתוחכם...) בארץ יש הרבה ביקורת על התוכנית "דוגמניות", ועל ספרה החדש של סמדר שיר שמעודד התייחסות מבזה לשמנים ועוד. שמעתי גם שדאב התחילה לפרסם את עצמה בעזרת דוגמניות בכל המידות, וגם בארץ יש חברת אופנה (ששכחתי את שמה) שמפרסמת את בגדיה בעזרת נשים זקנות. לאט לאט דברים יישתנו. אני באמת מאמינה בזה. בינתיים את יכולה לשנות את חייך האישיים, כפי שבילבולונט ציינה. ברגע שתאהבי את גופך כמו שהוא ואת גופן של הנשים סביבך זה ישפיע על הסביבה הקרובה לך. ברגע שתבטלי ביקורת על הגוף (שמנת וכד'), שתפסיקי להחמיא לנשים כי הן רזו, ברגע שלא תתני לתרבות הרזון לתעתע בך, ברגע שתחנכי את ילדייך לקבלת גופם ולביקורתיות על תרבות הרזון - דברים ישתנו.
 
קום איל פו

יש להם קטלוג עם נשים בגיל 70 נדמה לי. נשים יפות ומרשימות. וזכור לי גם ששמעתי על מגזין לנערות בארה"ב שהחליט עקרונית לא לפרסם תמונות (בין אם בפרסומות ובין אם בכתבות) של נערות או נשים רזות באופן לא בריא. מבהיל אותי לחשוב כמה דיבורים של אמהות משפיעים על בנות. לא רק על דיאטה, אלא גם ילדה ששומעת את אמא אומרת כמה היא שונאת את הירכיים שלה או הישבן או החזה. הרבה אחריות!
 
לא רק אמהות ששונאות את עצמן

משפיעות לרעה. גם כאלה שאוהבות את עצמן יותר מדי ויורדות על הבנות שלהן שהן שמנות.... וכן, יש גם כאלה... דווקא לא מעט...
 
השינוי אכן מתחיל בנו

בכל אחת ואחת מאיתנו. היכולת לסרב לתופעת העדר, להשפעה של הפרסומות, של תרבות הצריכה, של חברות "טובות", של מה שמזיק. היכולת לבחור במה שטוב עבורינו. זה תענוג כשמצליחים
 

שושה 24

New member
מזמינה אותך לשמנות ויפות....

כאן בתפוז, למרות שכולם שם יגידו לך שאת לא שמנה. ושם יש ניסיון לשינוי חברתי. וכן השינוי מתחיל בך, 57 קילו על 1.60 זה רזה סקסית ויפה. אם תסתכלי בתמונה בכרטיס שלי תראי אותי במשקלי היום 85 קילו, תלמדי לאהוב את עצמך ואת הגוף שלך. ולגבי הים של גלית 35 אני הייתי שם, ונשרפתי יחד איתה בים בבגד ים עם כל השומנים שלי נוזלים ממני החוצה, ולחשוב שתמיד כל פעם שראו אותי בבגד ים אמרו שאני סקסית. תגדלי קצת זה יעזור לך לקבל פרספקטיבה על החיים שלך.
 

סיון 1 23

New member
את צודקת.

קל להגיד שאת צריכה להרגיש יפה. ואכן אם אני רואה מישהי ברחוב שלובשת שתי מידות קטנות עליה והבטן זולגת... אני אחשוב דברים לא כל כך חיוביים... אני מודה. זה באמת עיניין בעייתי... צריך להבין שלהיות רזה מידי זה לא יפה... אבל אם את לא רזה מידי... לא אוטומטית הופך אותך לשמנה... זה קשה לעצב את הגוף... אבל אפשרי. בלי אנורקסיה או בולימיה אני מתכוונת... אני אישית לא הייתי שמנה אף פעם... אבל פעם הייתי אוכלת המון בערב... ואז קיצצתי ומאז אני רזה... עכשיו אני אוכלת מה שבא לי... באמת! (אני מנסה שלא לאכול ממש יותר מידי... אבל אני לא שומרת כלום) ואני נראית מצויין. אני רזה מאוד, אבל ממש לא מידי... יש לי שדיים (מתנה משמיים... זוג עופרים יפיפיים) יש לי רגליים... בטן אין לי.. היא שטוחה לגמרי... ואני לא עושה שום כפיפות בטן... אבל אני עושה כל יום בבוקר ובערב שכיבות סמיכה... זה איכשהו קשור. מצד אחד אני בטח נשמעת מאוד מאוד שוויצרית. מצד שני אני אוהבת בעצמי את התכונה הזאת... שאני אוהבת את איך שאני... ולא מוצאת תלונה על כל דבר כמו אחוז גבוה מאוד של נשים (אחוז גבוה! לא כולן!) לא ממש עזרתי... אבל רציתי להביע דעה
 
למעלה