דיאטה ותולעי מעיים

[arana1]

אני מרגיש הרבה יותר טוב כשאני לא אוכל בכלל

ויכול להיות שבאמת שווה לתת לגוף לפעמים מנוחה בשביל להתארגן מחדש

 

[דר עומר]

הסיבה לשאלתי היא

שבאופן כללי, מצב צום ארוך מועד הוא מצב שיוצר stress בגוף, ובכך יגרום לעלייה בפעילות של המערכת הסימפטטית, ויכול לתרום להתחזקות התקפים במצבים מסויימים.
מצב צום קצר מועד זה סיפור אחר, גם הוא מעורר stress אבל בד"כ ברמות בהן הגוף יודע להתמודד איתו בצורה חיובית.
בקיצור, נראה לי נושא קצת מורכב, במיוחד אם מסתמכים על מקרה או מספר מקרים בלי להבין את המנגנון הפיזיולוגי מאחוריו. אישית, אני לא מבין בזה מספיק כדי לתת דיעה טובה על היעילות או הסיכון שבזה, אבל נראה לי חשוב לקבל דעה כזו ממישהו שכן מבין לפני שמנסים ניסוי שכזה, כמובן בלי לפסול את הפוטנציאל החיובי שטמון בו. סתם נקודה למחשבה.

 

[ענתנוי]

זו בדיוק הבעיה

הבנתי שבמקרה הספציפי הזה הצום נמשך כשנתיים, ואין לי ספק שהוביל ל-stress ולבעיות אחרות שהתגלו בהמשך.

שמעתי לפני שבוע הרצאה של חוקר מוח שמתמחה באוטיזם והבנתי שאין למה לצפות מהאקדמיה, כי כל המחקרים בתחום הזה ממומנים, במישרין או בעקיפין, ע"י תעשיית התרופות.
הוא התחיל את ההרצאה עם תמצית של עשרות שנות מחקר שמוכיחה שאוטיזם זו שונות ולא מחלה או הפרעה התפתחותית, ואז המשיך עם כל המחקרים שנעשים כיום כדי למצוא תרופה למחלה הלא-קיימת הזו, וזה כולל דברים הזויים לחלוטין כמו פיתוח עכברים "אוטיסטיים" למטרות מחקר ביוכימי - למרות שאין שום קשר ישיר וחד משמעי בין גנטיקה לאוטיזם (למעלה מ-100 גנים שונים שקשורים בכל מיני דרכים, אבל לא ישירות) ואין כמובן שום קשר בין התנהגות חברתית של בני אדם ועכברים, או בין מודלים של עיבוד מידע וזה בלי לקחת בחשבון את הטעות הבסיסית בשימוש בבעלי חיים כמודל לפיתוח תרופות, בעיקר כשמדובר בחקר המוח.

אולי הגיע הזמן להתחיל במחקר משותף, חוץ אקדמי, כדי למצוא פתרונות אמיתיים.
היום אני מצטרפת להרצאה של מרפא "סיני" שעבדתי איתו בשיתוף פעולה מעניין ומוצלח, וננסה לעניין מרפאים נוספים לחפש דרכים לעבודה נכונה עם אוטיסטים.

 

[דר עומר]

זו אכן בעיה

גם המחקר, המקור שלו והתוצאות שלו, וגם ההגיון המוביל אותו, אבל אל לנו לפסול אותו על הסף, כי אנחנו כן לומדים ממנו המון, גם על דברים שלא צריך לעשות, וגם זה חשוב.
מעבר לכך, אני ממליץ לך להיכנס לכאן:
http://www.frcarrickresearchinstitute.org/
תקשיבי למונולוג של דר' מלילו, תעברי קצת על האתר, אשמח לשמוע את דעתך.
(יש בארץ מכון מחקר חדש שהוא מכון "אח" של המכון בארה"ב...נמצא בנצרת).

 

[nofaritrit]

השאלה מי מבין בזה

אני התנסיתי בעברי בצומות צומות מיצים
צומות קצרים ללא מזון וצום ממושך ללא מזון (מעל 14 יום)
לא הרגשתי הרבה הבדל בין הצומות . בכולם הייתי חלושה , עייפה ,איטית, סבלתי מקור עז אבל גם חוויתי הרבה שקט נפשי ושלווה .
אחרי הצום של 14 יום הרגשתי כאילו יש לי גוף חדש ויום יומיים אחרי חזרתי לרוץ ושיפרתי משמעותית את השגי האירוביים.
הייתי כבת 21 אז, ללא שום בעיות בריאות אבל דחף עז לנסות דברים על עצמי.
אנשי ההגיינה הטבעית ע"פ תורתו של שלטון רואים בצום חלק מדרך החיים שלהם ומבצעים צום ארוך אחת לשנה. מצד שני שנים רבות היתה ביקורת נוקבת על שיטת האכילה שלהם שכוללת רק מזון חי (פירות ירקות עלים ואגוזים) כשהעיקר הוא אגוזים.
היום שיטת אכילה זאת נהיית אופנתית מאוד ומזכירה בעקרונותיה את שיטת שלטון והיא נקראת raw food או טבעונאות.
מדהים שמה שפעם היה נחשב קיצוני להחריד ומסוכן היום נחשב לבריאותי מאוד. כך שמאוד יכול להיות שתהייה התעוררות גם בנושא הזה ויתחילו לחקור גם את השפעותיו המיטיבות של הצום.
אישית אני מכירה אנשים שעברו צוצות ארוכים כאן בארף ונפטרו מבעיות קשות מהם סבלו שנים רבות.
בכל מקרה אני מוצאת שהנושא הזה מרתק.
גם קהילת הכושים העבריים שנחשבת אחת הקהילות הבריאות בעולם היא טבעונית לגמרי ובני הקהילה צמים יום אחד בשבוע.

 

[דר עומר]

לא כזה פשוט לדעתי

מצד אחד יש יתרונות לא מעטים לצום באופן כללי. עכשיו צריך להתחיל ולשאול כמה זמן וכו'.
באופן עקרוני, גוף האדם לא אמור לפעול בלי תזונה ליותר מ 12 שעות לערך (זמן ממוצע בין שעות הערב בהן אוכלים, לבין ארוחת הבוקר). השעון הביולוגי שלנו מושפע בצורה חזקה ביותר מארוחות, ולכן יש חשיבות רבה לנושא.
הבעיה מתחילה כאשר אנחנו אוכלים מזונות שאנחנו לא אמורים לאכול. אז יכולות להתפתח בעיות רבות, שונות ומשונות, החל מבריאותיות וכלה בנפשיות (ולא, אני לא מגזים).
כאשר מישהו כזה צם, אזי זה לא מפתיע שבעיות רבות נעלמות. השאלה היא מה קורה כאשר הוא חוזר לתזונה ה"רגילה" שלו לאחר מכן...
לדעתי, הרבה יותר נכון ויעיל לעשות בירור מקיף ומעמיק לגבי אילו מאכלים אינם צריכים להיכנס אלינו לגוף (שונה מאדם לאדם), ולהתתאים את התזונה שלנו.
לגבי הדוגמאות, זה נכון שיש קהילות שונות ותיעודים על אנשים שונים שצמים למשך תקופה זו או אחרת, והם גם בריאים, אין זה אומר שהקשר בין 2 הדברים הוא אמיתי, או שהוא קשר מקרי בלבד, לדעתי להסתכל על 2 הדברים האלו בלבד, זה כמו להיסתכל על חיסונים ואוטיזם (לכאורה אין קשר, אבל לפי כל העדויות בפורום, וגם לפי ההגיון הנוירו-פיזיולוגי יש גם יש).
יש מספר אנשים בארץ שעוסקים בנושא, ולמיטב ידיעתי יש מעבדה אחת בראשל"צ שעושה בדיקות כאלו.

 

[nofaritrit]

גם אני חושבת שזה לא פשוט

רק רציתי לחזק את מה שכתבת בהודעתך הראשונה בהקשר לחקירה של הנושא הזה עם פתיחות.
אני כן נהיית מיואשת מרגע לרגע כי הבנתי שאם אין חברת תרופות ממנת ברקע אז הסיכוי לחקור את זה קלוש מאוד.

 

[דר עומר]

אני מקווה שנצליח לחקור את זה

במסגרת המכון שאת האתר שלו נתתי לך (כאמור יש מעבדה שלהם בנצרת).
זה בהחלט רעיון למחקר שאני אעלה...
בכל מקרה, לא להתייאש

 

[arana1]

עומס נגרם מהתנגשות

המצב המעורר כשלעצמו אינו בעייתי בכלל,להפך,מה רע לחיות באקסטזה כל החיים,זה אפילו נפלא,ומועיל ומדליק ומאוד מאוד דומה לאהבה,הבעייה היא (כמו שגם את כתבת בעבר) שהמצב הזה עדיין מאוד חורג מהסביבה ובגלל שהוא מאוד מוצף ומציף ומתממש כפתיחות אין סופית הוא מתמוטט באופן מיידי ומהיר ועוויתי מול גישות ויחסים ומבטים וקולות שמפרים את האיזון המאוד עדין שעומד ביסודו.
ברור שלמצב הזה יש גם ביטוי פיזי מובהק(היום נהוג אפילו להסיר חלק מהמח כפתרון לבעייה) אבל זה ממש לא כל הסיפור
לפחות לא כמו שאני חווה אותו

 

[ענתנוי]

עומס והצפה

מסכימה בהחלט, ויש דרכים אחרות והרבה יותר יעילות, אבל זה לא המקום להסביר או לפרט אותן.
גם ככה זה כמעט בלתי אפשרי לנסות לתרגם משהו למילים...

 

[הגשמתי חלום]

אני בכל זאת אשמח אם תוכלי לפרט...

אני כבר כמה ימים מתלבטת האם לפתוח שאלה כזו. ומודה ומתוודה, השאלה שלי היתה "מה עושים עם הצפות". כי עדיין, לדעתי, הן לא כל כך טובות לבני...
אני מדברת על "הצפות תוכן", כשהוא מדבר על הגיבור האהוב שלו, ואז הוא מתחיל לקפוץ, לתפס על הרהיטים, ללעוס חולצה, (לדעתי) להרגיש לא נוח עם הגוף שלו. פעם, מתוך התלהבות כזו הוא רץ אלי בחדר אחר ונכנס בסיבוב אל תוך הקיר, והתוצאה היתה - 4 תפרים...
בנוסף (או, אולי, במקביל, כי זה חשוב לא פחות, ובסיטואציות מסוימות אף יותר) למרות שהוא מתחיל את הנושא בשיחה, הוא מפסיק להיות תקשורתי, רק מדבר, מדבר, מדבר, בעצם, מדבר לעצמו, בלי קשר האם אחרים איתו בשיחה, אם מעניין אותם, אם הם מבינים אותו, אם מסכימים איתו, אם שותפים לחוויה שלו, אם יש להם רעיונות אחרים...
זו כבר לא תקשורת! ובטוח, לא בכל מקום ובכל מצב ההצפה הזו "נאותה" (כמה שאני לא אוהבת את המילה הזו...)
אז, אשמח לקבל תובנות, המלצות, איך לקבל את זה, איך להקל על הבחורצ'יק.

 

[דר עומר]

הצעות

כמה דברים שאפשר לנסות, אבל לא תמיד מצליחים עם כל ילד:
אטמי אוזניים או אזניות בלי מוזיקה
משקפי שמש, גם בתוך הבית
קרבול (כמו תינוק שרק נולד), בתוך שמיכה ולחיצות עמוקות, איטיות מכפות הרגליים אע לאיזור הכתפיים (אפשר גם בראש אם הילד מאפשר).
לשים קרח על הצוואר, עד 20 דקות לא יותר, או עד שהילד לא מוכן יותר.

כמובן שלעשות את הדברים הללו בזמן שהילד בשיא ההתלהבות (או השתוללות תלוי איך מסתכלים על זה) זה די קשה, אבל אפשר לעשות את זה כך סתם במהלך היום, או אם מזהים שזה עומד להתחיל עוד כמה דקות, ולראות איך זה משפיע.
לגבי המשקפיים והאטמים, להתחיל בקטן - 5 דקות, ולהגיע עד שעה-שעתיים ביום כעבור חודש-חודשיים תלוי בילד.
לגבי הרבול, כל התהליך צריך לקחת משהו כמו 15 דקות. כדאי לעשות בחדר חשוך עם רעש רקע (כמו גלים או רוח למשל). לעשות רק על רצפה עם מזרון/שטיח או על מיטה רחבה, לא על ספה או מיטת נוער. יכול למאד להיות שאחרי תהליך שכזה, הילד ירצה לישון - אחלה! שישן.

לשאלות, אני זמין

 

[arana1]

במקום לחסום ולהשתיק צריך להשתולל

 

[הגשמתי חלום]

אתה מציע לי איך לעצור הצפה תחושתית

זה לא זה, כמה שאני מבינה את המצב.
נדמה לי שהבחורצ'יק מוצף ומתלהב (כן, זו התלהבות, איך שלא מסתכלים על זה) מתכנים ורעיונות. ואני מאד-מאד-מאד מפחדת לחנוק את ציפור הנפש שלו...

 

[דר עומר]

זו לא המטרה

המטרה היא לא לעצור הצפה רגשית, אלא לווסת את סה"כ כמות האינפורמציה שנכנסת למוח, על מנת שאפשר יהיה להתייחס לאינפורמציה הנכנסת בצורה יותר מסודרת ומאורגנת. לכן אמרתי, לא צריך לעשות את זה בהכרח בהקשר ספציפי של ההתלהבות, למרות שאפשר לנסות אם רוצים (אני בספק אם תצליחי לשכנע אותו לשים אטמים או לקרבל אותו בשמיכה כשהוא מתלהב ככה).
שימו לב שאנחנו לא מונעים שום דבר לטווח ארוך, אלא נותנים זמנים בהם יש הפחתה של כמות האינפורמציה, על מנת לעזור למוח "לנוח".
מוזמנים לנסות, אני לא מכריח אף אחד...
אגב, אם אתם מנסים, ואת מרגישה שזה "חונק את ציפור הנפש שלו" כמו שאמרת, אז תמיד אפשר להפסיק.

 

[arana1]

זו תקשורת

לפעמים אנחנו אמורים לפחות לנסות ל"צמצם" (זה בעצם להרחיב) את עצמנו למצב של צופים חסרי ציפיות בשביל לתת לאחר את האפשרות לברבר את עצמו עד תום
במצבים כאלה הצבה של ציפיות "תקשורתיות" דוחסת את הילד להצפה וליתר תנועתיות ותחושתיות שגם לא מאפשרת לו לברר כמו שצריך את מה שמרגש אותו כל כך

גם לדבר לאוויר,לאף אחד,לקיר ,זו תקשורת,היכולת והצורך לדבר לאף אחד לא עומדת בניגוד לתקשורת ערה ורגישה לאדם אחר במיוחד אלא איכשהו דווקא משרה ומאפשרת אותה
כמובן זה נכון כל עוד רואים את זה כתנועה,כתהליך,כצורך בלתי נשלט
צריך וחשוב לתת גם מרחב לבלתי נשלט כל עוד הוא לא באמת פוגע בסביבה ואי עמידה בציפיות הסביבה או בצרכים התקשורתיים שלה לא מהווה פגיעה לדעתי וכל עוד הוא זמני לא רק שיש לאפשר אותו אלא שהוא אף הכרחי כתהליך לקראת גיבוש עצמי יותר תקשורתי וער לאחר ולסביבה ולנסיבות
חשוב מאוד לאפשר מרחב ל"שטויות"
דווקא דברים שנראים כמנוגדים הם לא פעם הכי מאפשרים אחד את השני
וזה נכון ביחוד אצל אוטיסטים

ברור שברבור עצמי אינו המטרה
אבל כדרך חשוב מאוד לאפשר אותו

בכך אוופן זה מה שאני,כאדם שלעיתים קרובות מאוד מאוד ,כל העולם נדחס בו לראש סיכה קטנטן ,יודע לומר בעניין
צריך לאפשר לאנשים להיות לא תקשורתיים

 

[הגשמתי חלום]

אני לא חושבת שזה קורה רק כשהוא נדחק לפינה

הרבה פעמים זה קורה לו כשהוא מצייר לו לבד (די לבד, יש עוד אנשים בחדר), ואז הוא מתלהב מהגיבורים שהוא מצייר, ומה הם עושים... ואז נדמה לי שלא נוח לו עם הגוף שלו

 

[arana1]

ברור,זה לא רק לא נח,זה גם מפחיד ומכאיב

אלא שהפחד והכאב הזה כשהם באים מהעצמי ולא מכפייה חיצונית מסמנים עם הזמן את הגבולות המדוייקים בין החלום למציאות,בין הגופני לנפשי,בין הדימוי לדבר עצמו
וכל לא נורא לתת לילדים ,וגם לאנשים מבוגרים(אני חווה את זה עד היום לפעמים בעוצמות שחבל לך על הזמן) גם להתנגש במידה כזאת או אחרת בגבולות שלהם
כך הם גם לומדים לא להאשים אחרים במקומות שלא צריך(ולכן גם כן לעשות את זה במקומות שצריך)
דרך אי הנוחיות והנחת הזאת מתפתחת תחושת אחריות אמיתית כיכולת לזהות איזה תחושות ורגשות הן תולדה של העצמי ואיזה רגשות ותחושות הן תולדה של האחר
דבר שהוא מאוד לא פשוט לאוטיסטים(נ"ט מדמים לעצמם שזה פשוט אבל זה כבר סיפור אחר,או שלא)

אנחנו גם דוחקים את עצמנו לפינה,כל עוד זה לא מסוכן צריך לנסות לאפשר את זה,לדעתי כמובן

 

[הגשמתי חלום]

תודה