זו לא הנחה שגויה, אלא שפה שונה, לדעתי
אנחנו נכנסים כאן עמוק לתוך התחום המטאפיזי, וצריך לשאול את השאלה, לפי מה שאמרת - מה היא הנפש?
האם הנפש היא איזהשהו מרכיב קוסמי ש"חודר" לגוף ומאכלס אותו כל זמן שהגוף חי ועוזב אותו כשהגוף מת (כמו ברוב התפיסות הדתיות)?
האם הנפש היא פשוט החלק בנו שמרגיש, חושב, יוצר, מדמיין, מקווה וכו'?
בהנחה והתשובה שלך לשאלה יותר קרובה לאופציה הראשונה, אין שום אפשרות בה התפיסה הזו והמחקר כיום יכולים לדבר באותה שפה, ומכאן יבואו ויכוחים, חוסר הבנה, כעס, תסכול וכו'.
אם התשובה יותר קרובה לאופציה השניה, אזי אנחנו נכנסים יותר עמוק לתחום הנוירולוגיה, בהקשר של מהי בעצם הכרה? אילו מבנים במוח מעורבים בדמיון, מחשבה, רגשות וכו'?
במקרה הזה, אפשר בהחלט לבצע מחקרים עם הכלים העומדים לרשותנו היום ולהגיע לתובנות, גם אם לא שלמות. החוכמה היא לקחת את מכלול התובנות מחוקרים ומחקרים שונים, ולהטמיע אותם לתוך תפיסה אחת רחבה של פעילות מוחית, הקשר שלה לגוף וההשפעה הדו כיוונית של הגוף והמוח אחד על השני.
מבחינה ביולוגית, אין מה לעשות, כל דבר שמתרחש במוח קשור בביוכימיה (אך לא מוגבל לביוכימיה בלבד!). אין בכך לומר שאנחנו מבינים את כל הביוכימיה הזו, וזו נקודה חשובה כאשר מנסים להתערב בביוכימיה הזו. הרי אם היינו מבינים את כל הביוכימיה הקשורה למערכת העצבים, לא היה צורך להמשיך ולחקור אותה. כיוון שאנחנו עוד לא קרובים להבין אותה, אין ספק שצריך להמשיך ולחקור אותה.
אגב, גם מבחינה ביוכימית/נוירולוגית, אוטיזם קשור בהפרעה של קצב, אך במקרה הזה מדובר על קצב עיבוד מידע בתוך ההיספרות, ובין ההמיספרות. אני מסכים שהפתרון חייב להיות קשור לקצב העיבוד הזה (אני לא יודע אם אנחנו מדברים על אותו דבר כשאנחנו משתמשים במילה "קצב"), אך אל לשכוח שהקצב הזה קשור ישירות לביוכימיה, ולכן חייבים לקחת אותה בחשבון, אפילו אם לא מנסים להשפיע עליה ישירות, אי אפשר להתעלם ממנה פשוט כי לא מבינים אותה...
אם בניסים עסקינן, אני שוב מפנה את כל הקוראים לספר בשם:
Disconnected Kids
יום מוצלח,
אני בדרכי להילחם בבירוקרטיה על זכויותיו של בני הקטן... אחלו לי בהצלחה.
