דחק טראומה.

[nati6589884]

זו לא העניין הזה זה העניין שלא לאמר לי א בפנים שהיא רוצה

לנתק את הקשר .אם היא הייתה באה עלי ואומרת לי " אני רוצה להפסיק את הקשר" ולא ממציאה לי תירוצים שכנראה לא נכונים זה לא היה פוגע בי. אבל לומר שבגלל זה וזה ( ואני לא אפרט) אני רוצה חופש וזה מתברר כלא נכון זה מאוד פוגע. אני אדם ישר תבואי תגידי את האמת אני לא נפגע. דבר אחד אני לא אוהב וזה רמאות, ושקר. לכן זה לא העניין של לכבד או לא. זה עניין של אמינות. החלטה שלה. אני לא חושב שהיא שחקנית זה לא מה שאמרתי. אני חושב שהעולם הוא משחק. כולם ככה גם אני גם אתה. ואני כרגע צריך לעטות שוב את המסכות. ולהדק אותם. לא מתאים לי כרגע להפתח לאף אדם. לאף אחד גם לא למשפחה שלי. לאף אדם .אני צריך מרחק, מכולם. לכן העניין של ניתוק קשר הוא לא הבעיה. אבל אני לא אפרט כי אני עדיין מכבד אותה מאוד. אני לא אומר את המילה " אוהב" אבל היא מביהנה לבד זה היופי בה :} אז זהו, הכל טוב.

 

[arana1]

לדעתי זה ניתוח פשטני

ואני קורא את שיקספיר בעניין זה כמבטא אכזבה
בדומה לך
כי הקשר בין המסכה למהות,
הצורך במסכה
הוא לא רק שלילי
גם מילים הן מסכה וגם ציור הוא מסכה ובכל זאת אתה אוהב אותן ואותו אפילו יתר מהרגיל
הקשר בין הממוסך ללא ממוסך הוא עמוק ומסתורי וגם הצורך בקשר הזה ומה הוא באמת אומר הוא לגמרי לא ממש נהיר ויש כאן עוד הרבה מה להבין

שייקספיר כתב מה שכתב ובכל זאת הקדיש את כל חייו לתאטרון
לתעשיית המסכות
הדברים מורכבים

 

[nati6589884]

הכל הוא מורכב ארנה.

יש דברים שיותר מורכבים וכאלו פחות בעניי עטית מסכה היא שמירה על הפנים שלך שהיא הראיה למציאות שלך להוותיך, כאשר אתה מליש על עצמך דמות הם פוגעים בדמות אבל גם בך. כולנו שחקנים ארנה. כולנו אבל יש כאלו שלפעמים מורדים את המסכות ובודקים מעבר למסכה, מסתכלים בקו ישר על התופת תכנה אותם יחודי סגולה תכנה אותם גאונים, תכנה אותם אני ואתה ואוטיסטים אחרים, כמו שאמרו פעם טיפשים לא סובלים גאונים כן ועוד איך. ורגשים עוד יותר וזה בד בבד. לכן המסכה שדיבר עליה שקספייר היא המהות של כל אדם והרובד הנסתר לעומת הרובד הגלוי. שהם ענייך.
זה דעתי. בקצרה.

 

[nati6589884]

עוד דבר בנוגע למה שאמרת בפורום "ספרים".

כינתה את עצמך סוקרטס הטרול אני התחברתי מאוד למה שאמרת. אתה אכן סקורטס, גם אני כל אדם שבועט ביצים של העולם הוא סוקרטס שמנסה לגשר על הקיים אם הלא קיים, להבין את מרקם הבגד, להבין את המעבר למה שענייך רואות תראה ציטוט שאני אוהב של הנרי מילר בוטה מאוד
&nbsp
הורא אחד הסופרים הכי ישרים אולי הכי והגסים ביותר.
&nbsp
הקטע שמתחיל את הספר מסביר את מה שהוא מכנה ,בעיטה ביצים של אלוהים". וזה אנחנו בועטים בנורמה, "בנשגב" כמהו.
&nbsp

 

[nati6589884]

אגב אני לא זה " שנמשך" מכתחילה.

ממש לא היא פנתה עלי היא חשבה שאני טריון זה הדבר הכי מוזר שמעתי, אבל אני בכלל לא מצטער. ממש לא. זו הייתה חוויה חזקה מאוד.

 

[arana1]

מה זה טריון ?

 

[nati6589884]

טריון דמיות שהמציא פסואה.

דמות ממוצאת שהיא חלק מהדמות הקיימת.

 

[nati6589884]

הנה.

פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש.
&nbsp
היא חשבה שאני ככה כמו הדמיות שלו.

 

[nati6589884]

אגב ראית את עונה 3 של ,הסודות של דה וינצי"?

אמרתי לי שראית את שתי הענות הראשונות אז ככה. אתה בטוח מכיר את ריו שהוא בעצם מעין הרוצח של הכניסה. עכשיו דבר מאוד מעניין היה בסדרה המאבק שלו ברוע שלו. הוא החל מעונה שנייה התחיל לגלות רחמים ואהבה. אחר כך הוא שוב חזר לעצמו. אני חושב שזה מעגלי .כלומר יש לאדם נטייה מסיומת והמאבק הוא במעגלים אין סופי. הוא דמות מרתקת מאוד. אני אהבתי אותו מאוד הוא דמות עגולה ומעניינת לעומת זאת דה וינצי בסדרה קצת יותר ילדותי בעיניי דמות פחות מעניינת לא יודע להסביר. אבל אתה יודע מה אני חושב? שגם עלי כמו ריו בפרק האחרון לחזור לקדומתי, לאיש הקודם, הקר, חסר

הרגשות, לחזור פשוט לאחור לא להרגיש, פשוט להיות כמו ריו, כמו שאמר לו הכומר אתה ,המפלצת של אלוהים". כלומר כל אחד ויעודו כנראה לי אין סיכוי לגעת בשום דבר שכזה. כנראה טעיתי שחשבתי שיש סיכוי ועלי לחזור לאחור, ולהיות המת שהייתי. היום הבנתי שככה אני אעשה. באופן עקרוני המאפיינים הקובעים שקיימים בכל אדם והמאבק בם, הוא מרתק. וזה מה שאהבתי בסדרה הזו. החרטה, הצער והחזירה לאותו מסלול כלומר יש קו שמחבר אותך על שרושך, ביהדות זה לא ככה בקבלה כתוב שכל אדם יכול לבוא לתיקון ולהשתנות. אצל פרויד לפי ידעתי יש מאפיין שבכל אדם יש רוע והוא צמא לו, אבל החברה מנועת ממנו. כנראה אצלי זה חזק יותר. עניין הרוע זה מעניין אותי מילדות, יש לי כמה מחשבות על כך. אני חייב לקורא על זה כמה שיותר. אני חושב שאני ארכוש את " פשר החלומות" ואחר כך את הניתוחים של פרויד על דה וינצי או על המניות. מעניין הוא היה יוצא דופן בהחלט. אני חייב לקורא את מה שכתב.

 

[nati6589884]

נכון זה בהחלט נכון.

אותי תמיד כינו " שוטה גאון". גם קיבלתי "אסמכתא" לא פעם במבחנים כאלו ואחרים ושיוך. לא התייחסתי לזה. אני חושב שאוטיסט הוא לא מפגר מבחינה הזו של טמטום אלא הוא שונה מהקו הישר של הנורמה שמגדירה את זה כפיגור. ז לא פיגור זה גאונות מסוג אחר כמו שטענת לא פעם.

 

[nati6589884]

מעניין, אני חושב שהוא התכוון לכך.

שהוא אכן כותב על רוח הזמן על אותו תקופה אלא הטענה שלו שהחל מקפקא שהתחיל לפניו ניטשה יש גישה שונה לספרות/ פילסופיה וכו. זה מעניין כי הוא מתאר בהרצאה אחרת את האבסרוד של קפקא לעומת התיאור המופרז של סופרים כמו בלזאק, את המנליזים, את השיגעון שהיה קיים לפני אבל מוגש בצורה אחרת, בזוויות אחרות משתנות. הוא מראה התפתחות, ככה לפחות אני קולט. אני לא אהבתי את הגישה שלו ש"המוגבל" כלומר מי שחוצה את הקוים כמו עם התיאור עם הכוס עם "הרזה והשמן" אז הוא מפגר. בעייני זה לא נכון הוא רואה פיגור באופן מקובל וטוען שאם אדם יש לו מאפיין כזה אמנם הוא לא בהכרח מפגר אבל זה קיים בו. אני חושב שסה מורכב יותר והוא נשען יותר מידי על הפילסופיה הישנה, לפי ידעתי הפוסט מודרניזם רואה במגובלות גם כוח ולא רק חולשה ופגם גם אם לא באופן מושלם אבל אכן יש שיפור, מה אתה חושב?