nati6589884
New member
דחק טראומה.
הערה: אני במשך השבוע הזה חשבתי על אירוע שארע לפני 12/13 שנה. שלפי טענת המטפלים שלי הוא אירוע מרכזי שאני באופן אישי לא זוכר. התוכן עצמו היה קשה, אני מנתח את המקרה באופן די פוגע ( כלפי עצמי כמובן). לכן אני מזהיר מראש. האירוע הוא "התעללות מינית" שעברתי שהייתי ילד בן 5 בהתחלה כנראה על ידי איש זר מה שמכונה פדופיל לא זוכר כמעת כלום, ואחר כך מה שכינו " התעללות קבוצתית ממושכחת" אז אני מתחיל.
טוב האירוע הראשון הוא לא זוכר לי כל כך, אבל לפי מה שאני הבנתי שהייתי ילד קטן הואקדתי על ידי אדם מבוגר שפיתה אותי וכו, לא זוכר ממש, אז זה לא מה שמשנה לי. אני לפני כמה זמן קראתי דוח שכתבו על אותו אירוע שכתבתי מה שכונה " התעללות מינית קבוצתית ממושכחת" עצם המילה הזו התעללות קבוצתית היא מעניינת. מה שעולה לי בראש הם חבורה של גברים חרמנים שתופסיםפ
בחורה ומזיינים לה את הצורה, באמת עכשיו מה שמעניין בזה שאני הייתי ילד והם היו בכיתה ח זה מעניין למה? מה נוערא שכאלו יעשו בילד בכיתה ב? מה כל כך משכחתי אותם? עכשיו יותר הגיוני שנוער כזה יטאנוס נררה בגילם, זה גם יותר " סקסי" כאילו אני ממש לאט בעדש אבל מה מצאו בילד קטן ועלוב שכמותי? עכשיו בהמשך הטקסט כתוב " התעללות קבוצתית שבוצעה בתורות" זה מעניין עוד יותר, העניין של תורות כלומר אחד בא ואחד שני עוד בא כלומר כל אחד לוקח את הזמן.
אני לא הבנתי מה בדיוק עשו לי אני גם לא זוכר. אני יודע שלאחר מכאן כתבו " לא התנגד היה מעין השתפות" וזה מאוד מעניין וזה נוגע בשורש הבעיה המרכזית שבי שהיא החקירה שלי אחרי " אהבת/שנאה" זה מעניין, למה לא ברחתי, האם אני הייתי מה שמכונה ילד שרמוט? רוצה לקבל, מתענג מזה, אוהב כאב, אוהב שעושים לי ככה, שדפוקים אותי, למה? ולמה הם בחרו דווקא בי, אז יש את המשך " הוא משדר ככה מושך" מעניין ביותר הם עלו כעל נקודה מעניינת כרולל האשמה.
אני כלומר זה שגרם לכל זה לקרות, זה מרתק. אני שואל את עצמי למה אני לא זוכר כלום, למה שדסר שהתמשךל במשך שנה שלמה, אני לא זוכר כלום? זה בא בחלומות, די סיוטים שכאלו. אבל מעורבים ברגשות אוולנטים זה אספקט מרתק ביותר שאולי מסביר את האופי הסדיסיטי/ מאזו/ סאדן הרגש שלי מכל שטויות שכאלו מהחיפוש אחרי האפל, שלשית מעניין אותי לדעת מה אבא שלי חשב, האבא שלי המצאו, הגבר, הפואזיסט, כמה הוא התבייש בי אז? בן שלו שנמדפק כמו איזה שרמוטה מה הוא חשב? מה הוא דמיין? האם זה עניין אותו בכלל? וסבא שלי איש
המדון, הפסיכופת, העשיר, החזק, המקשור מה הוא היה חושב על הנכד שלו שהוא חינך אותץו בעצמו בדרך ש" אל תוותר אף פעם" וכו וכו, מה הוא היה חשוב על הנכד הסורר, הזמזיון, הנשפק, שרמסו אותו? זה לא עזב אותי בימים האחורונים, המטפלים שלי הגיעו למסקנה שישנם שלושה אירועים שעיצבון את חיי.
1. הטראומה הראשונה בגיל 5 שבו פיצצו אותי כי התצנהגתי מוזר וכו אמרתי כבר לא נפרט.
2. המוות של אחותי שעד היום מהדד בראשי.
3. אותו התעללות שהטענה המרכזית שהיא זו שעציבה את הנפש הפסיכופתית שבי, את האכזרי,ות הסדאיזים, המפולטביות, השקרים, המשחק, וכו, תמיד אמרו לי שאני , משחק אותה" שאני " עובד על כולם משחק ברגשות שאני מת" את האבחנה כאנטי ציאוציל או כמה שאני מכנה משחק אונס דו כוונים עם החברה, הדפחקה מאחור והכנסה מלפנים, הקשירות, הענוים משני הצדדים, זה בעצם בגלל אותם אירועים אלימים וכו.
עכשיו עוד נקודה שהיא הבושה ילד זכר עובר דבר שכזה, איך יתייחסו עלי כילד שרמוט? אומרים לי , לא מה פתאום אתה לא שרמוט אתה לא אשם אתה הייתה ילד" אבל באמת מה גרם לחבורה של נערים להתעסק עם ילד בן 8/9 זה מרתק אותי. אני לא מגיע לשום תבונה, כאילו מה מעניין כל כך בלדפוק ילד? ואתה נער. מה משך אותם בזה? אני המעוות או הם? מה דעתכם? מי העלוב, מי השרמוטה? אני או הם? מה דעתכם? זהו זה מה שיש לי לומר, חששתי לכתוב את אבל הייתי חייב. מצטער על התכנים הקשים.
הערה: אני במשך השבוע הזה חשבתי על אירוע שארע לפני 12/13 שנה. שלפי טענת המטפלים שלי הוא אירוע מרכזי שאני באופן אישי לא זוכר. התוכן עצמו היה קשה, אני מנתח את המקרה באופן די פוגע ( כלפי עצמי כמובן). לכן אני מזהיר מראש. האירוע הוא "התעללות מינית" שעברתי שהייתי ילד בן 5 בהתחלה כנראה על ידי איש זר מה שמכונה פדופיל לא זוכר כמעת כלום, ואחר כך מה שכינו " התעללות קבוצתית ממושכחת" אז אני מתחיל.
טוב האירוע הראשון הוא לא זוכר לי כל כך, אבל לפי מה שאני הבנתי שהייתי ילד קטן הואקדתי על ידי אדם מבוגר שפיתה אותי וכו, לא זוכר ממש, אז זה לא מה שמשנה לי. אני לפני כמה זמן קראתי דוח שכתבו על אותו אירוע שכתבתי מה שכונה " התעללות מינית קבוצתית ממושכחת" עצם המילה הזו התעללות קבוצתית היא מעניינת. מה שעולה לי בראש הם חבורה של גברים חרמנים שתופסיםפ
בחורה ומזיינים לה את הצורה, באמת עכשיו מה שמעניין בזה שאני הייתי ילד והם היו בכיתה ח זה מעניין למה? מה נוערא שכאלו יעשו בילד בכיתה ב? מה כל כך משכחתי אותם? עכשיו יותר הגיוני שנוער כזה יטאנוס נררה בגילם, זה גם יותר " סקסי" כאילו אני ממש לאט בעדש אבל מה מצאו בילד קטן ועלוב שכמותי? עכשיו בהמשך הטקסט כתוב " התעללות קבוצתית שבוצעה בתורות" זה מעניין עוד יותר, העניין של תורות כלומר אחד בא ואחד שני עוד בא כלומר כל אחד לוקח את הזמן.
אני לא הבנתי מה בדיוק עשו לי אני גם לא זוכר. אני יודע שלאחר מכאן כתבו " לא התנגד היה מעין השתפות" וזה מאוד מעניין וזה נוגע בשורש הבעיה המרכזית שבי שהיא החקירה שלי אחרי " אהבת/שנאה" זה מעניין, למה לא ברחתי, האם אני הייתי מה שמכונה ילד שרמוט? רוצה לקבל, מתענג מזה, אוהב כאב, אוהב שעושים לי ככה, שדפוקים אותי, למה? ולמה הם בחרו דווקא בי, אז יש את המשך " הוא משדר ככה מושך" מעניין ביותר הם עלו כעל נקודה מעניינת כרולל האשמה.
אני כלומר זה שגרם לכל זה לקרות, זה מרתק. אני שואל את עצמי למה אני לא זוכר כלום, למה שדסר שהתמשךל במשך שנה שלמה, אני לא זוכר כלום? זה בא בחלומות, די סיוטים שכאלו. אבל מעורבים ברגשות אוולנטים זה אספקט מרתק ביותר שאולי מסביר את האופי הסדיסיטי/ מאזו/ סאדן הרגש שלי מכל שטויות שכאלו מהחיפוש אחרי האפל, שלשית מעניין אותי לדעת מה אבא שלי חשב, האבא שלי המצאו, הגבר, הפואזיסט, כמה הוא התבייש בי אז? בן שלו שנמדפק כמו איזה שרמוטה מה הוא חשב? מה הוא דמיין? האם זה עניין אותו בכלל? וסבא שלי איש
המדון, הפסיכופת, העשיר, החזק, המקשור מה הוא היה חושב על הנכד שלו שהוא חינך אותץו בעצמו בדרך ש" אל תוותר אף פעם" וכו וכו, מה הוא היה חשוב על הנכד הסורר, הזמזיון, הנשפק, שרמסו אותו? זה לא עזב אותי בימים האחורונים, המטפלים שלי הגיעו למסקנה שישנם שלושה אירועים שעיצבון את חיי.
1. הטראומה הראשונה בגיל 5 שבו פיצצו אותי כי התצנהגתי מוזר וכו אמרתי כבר לא נפרט.
2. המוות של אחותי שעד היום מהדד בראשי.
3. אותו התעללות שהטענה המרכזית שהיא זו שעציבה את הנפש הפסיכופתית שבי, את האכזרי,ות הסדאיזים, המפולטביות, השקרים, המשחק, וכו, תמיד אמרו לי שאני , משחק אותה" שאני " עובד על כולם משחק ברגשות שאני מת" את האבחנה כאנטי ציאוציל או כמה שאני מכנה משחק אונס דו כוונים עם החברה, הדפחקה מאחור והכנסה מלפנים, הקשירות, הענוים משני הצדדים, זה בעצם בגלל אותם אירועים אלימים וכו.
עכשיו עוד נקודה שהיא הבושה ילד זכר עובר דבר שכזה, איך יתייחסו עלי כילד שרמוט? אומרים לי , לא מה פתאום אתה לא שרמוט אתה לא אשם אתה הייתה ילד" אבל באמת מה גרם לחבורה של נערים להתעסק עם ילד בן 8/9 זה מרתק אותי. אני לא מגיע לשום תבונה, כאילו מה מעניין כל כך בלדפוק ילד? ואתה נער. מה משך אותם בזה? אני המעוות או הם? מה דעתכם? מי העלוב, מי השרמוטה? אני או הם? מה דעתכם? זהו זה מה שיש לי לומר, חששתי לכתוב את אבל הייתי חייב. מצטער על התכנים הקשים.