דחק טראומה.

[nati6589884]

דחק טראומה.

הערה: אני במשך השבוע הזה חשבתי על אירוע שארע לפני 12/13 שנה. שלפי טענת המטפלים שלי הוא אירוע מרכזי שאני באופן אישי לא זוכר. התוכן עצמו היה קשה, אני מנתח את המקרה באופן די פוגע ( כלפי עצמי כמובן). לכן אני מזהיר מראש. האירוע הוא "התעללות מינית" שעברתי שהייתי ילד בן 5 בהתחלה כנראה על ידי איש זר מה שמכונה פדופיל לא זוכר כמעת כלום, ואחר כך מה שכינו " התעללות קבוצתית ממושכחת" אז אני מתחיל.


טוב האירוע הראשון הוא לא זוכר לי כל כך, אבל לפי מה שאני הבנתי שהייתי ילד קטן הואקדתי על ידי אדם מבוגר שפיתה אותי וכו, לא זוכר ממש, אז זה לא מה שמשנה לי. אני לפני כמה זמן קראתי דוח שכתבו על אותו אירוע שכתבתי מה שכונה " התעללות מינית קבוצתית ממושכחת" עצם המילה הזו התעללות קבוצתית היא מעניינת. מה שעולה לי בראש הם חבורה של גברים חרמנים שתופסיםפ

בחורה ומזיינים לה את הצורה, באמת עכשיו מה שמעניין בזה שאני הייתי ילד והם היו בכיתה ח זה מעניין למה? מה נוערא שכאלו יעשו בילד בכיתה ב? מה כל כך משכחתי אותם? עכשיו יותר הגיוני שנוער כזה יטאנוס נררה בגילם, זה גם יותר " סקסי" כאילו אני ממש לאט בעדש אבל מה מצאו בילד קטן ועלוב שכמותי? עכשיו בהמשך הטקסט כתוב " התעללות קבוצתית שבוצעה בתורות" זה מעניין עוד יותר, העניין של תורות כלומר אחד בא ואחד שני עוד בא כלומר כל אחד לוקח את הזמן.

אני לא הבנתי מה בדיוק עשו לי אני גם לא זוכר. אני יודע שלאחר מכאן כתבו " לא התנגד היה מעין השתפות" וזה מאוד מעניין וזה נוגע בשורש הבעיה המרכזית שבי שהיא החקירה שלי אחרי " אהבת/שנאה" זה מעניין, למה לא ברחתי, האם אני הייתי מה שמכונה ילד שרמוט? רוצה לקבל, מתענג מזה, אוהב כאב, אוהב שעושים לי ככה, שדפוקים אותי, למה? ולמה הם בחרו דווקא בי, אז יש את המשך " הוא משדר ככה מושך" מעניין ביותר הם עלו כעל נקודה מעניינת כרולל האשמה.

אני כלומר זה שגרם לכל זה לקרות, זה מרתק. אני שואל את עצמי למה אני לא זוכר כלום, למה שדסר שהתמשךל במשך שנה שלמה, אני לא זוכר כלום? זה בא בחלומות, די סיוטים שכאלו. אבל מעורבים ברגשות אוולנטים זה אספקט מרתק ביותר שאולי מסביר את האופי הסדיסיטי/ מאזו/ סאדן הרגש שלי מכל שטויות שכאלו מהחיפוש אחרי האפל, שלשית מעניין אותי לדעת מה אבא שלי חשב, האבא שלי המצאו, הגבר, הפואזיסט, כמה הוא התבייש בי אז? בן שלו שנמדפק כמו איזה שרמוטה מה הוא חשב? מה הוא דמיין? האם זה עניין אותו בכלל? וסבא שלי איש

המדון, הפסיכופת, העשיר, החזק, המקשור מה הוא היה חושב על הנכד שלו שהוא חינך אותץו בעצמו בדרך ש" אל תוותר אף פעם" וכו וכו, מה הוא היה חשוב על הנכד הסורר, הזמזיון, הנשפק, שרמסו אותו? זה לא עזב אותי בימים האחורונים, המטפלים שלי הגיעו למסקנה שישנם שלושה אירועים שעיצבון את חיי.

1. הטראומה הראשונה בגיל 5 שבו פיצצו אותי כי התצנהגתי מוזר וכו אמרתי כבר לא נפרט.
2. המוות של אחותי שעד היום מהדד בראשי.
3. אותו התעללות שהטענה המרכזית שהיא זו שעציבה את הנפש הפסיכופתית שבי, את האכזרי,ות הסדאיזים, המפולטביות, השקרים, המשחק, וכו, תמיד אמרו לי שאני , משחק אותה" שאני " עובד על כולם משחק ברגשות שאני מת" את האבחנה כאנטי ציאוציל או כמה שאני מכנה משחק אונס דו כוונים עם החברה, הדפחקה מאחור והכנסה מלפנים, הקשירות, הענוים משני הצדדים, זה בעצם בגלל אותם אירועים אלימים וכו.

עכשיו עוד נקודה שהיא הבושה ילד זכר עובר דבר שכזה, איך יתייחסו עלי כילד שרמוט? אומרים לי , לא מה פתאום אתה לא שרמוט אתה לא אשם אתה הייתה ילד" אבל באמת מה גרם לחבורה של נערים להתעסק עם ילד בן 8/9 זה מרתק אותי. אני לא מגיע לשום תבונה, כאילו מה מעניין כל כך בלדפוק ילד? ואתה נער. מה משך אותם בזה? אני המעוות או הם? מה דעתכם? מי העלוב, מי השרמוטה? אני או הם? מה דעתכם? זהו זה מה שיש לי לומר, חששתי לכתוב את אבל הייתי חייב. מצטער על התכנים הקשים.

 

[nati6589884]

אתם מבינים? יש ילדים שרמוטות או מה?

לא מבין את הקטע מאז שקראתי חשבתי על מה הכוונה " הוא משדר ככה" אני לא מבין מזה אומר? למשל עם יש גברים חרמנים ומניאקים שנמשכים לאישה אני יכול להבין. אבל מה יכול למושך בילד. באלוהים אני לא מבין. ועוד נוער מה מצאו כבר בילד? לא יודע מה נדבקתי לזה זה לא עזב אותי כל השבוע. פשוט חיים חרא ולמי אני אגיד את זה? אבא שלי יצעק עלי, הוא לא אומר שמדברים על מה שקרה לי .קיצור מה אני יעשה? וגם כל אותן נתקפות אונס שהכרתי לא בקשר כי העיפו אותי והאחת היחידה לא רוצה לדבר איתי על זה. קיצור נדפ]קתי לגמרי....

 

[arana1]

פגיעה מינית בילדים: בנים אינם בוכים?

http://www.ha-makom.co.il/article/linor-alaluf-boys-dont-cry

 

[nati6589884]

הגישה לבנים היא שונה ארנה.

אני ספרתי לך פעם גם לעוד אחת שדיברה איתי, שאני הייתי במפדש עם נתקפי/נתקיפות פגיעה מינית זרקו אותי בכעס משם, כי שאלתי שאלות כמו שהצגתי פה האם יש "הנאה" " אהבת שנאה" וכו כי הפניתי את לבחורה ןהיא נפגע ולא התכוונתי. לנפגיעות תקיפה מינית יש יחס שונה מאשר בנים. אולי יש יותר נפגעות תקיפה מינית במיוחד בגיל מבוגר. אבל צריך לזכור שגם לילדים כואב. ופשוט טענו כלפי שאני ככה משדר ,זה אשמתי וכן הלאה. ולפי ידעתי פשוט יש יחס מפלה לבנים מול בנות. וזה מאוד מכעיס.

 

[arana1]

גם לדעת המאמר/כתבה שהבאתי והוא מסביר למה

 

[nati6589884]

קראתי כואב הלב.

אני זוכר שהורי גילו שעברתי את אותו הדבר אחרי שהייתי כל הזמן הולך לשירותים כל שנייה. שאלו אותי למה לא סיפרתי אז אמרתי " שהם לא היו יכולים לעזור אין אף אחד שיכול לעזור לי". אני קאתי את הכתבה היה קשה לי לקורא לא רציתי להמשיך. מה שמעניין שאני חשבתי שיש פחות בנים נתקפים .לא הייתי מודע לזה. כי גם שאני הייתי באותן מפגשים היו רק בנות. מעט מאוד בנים. כנראה החברה לא מקבלת את זה, וכמו שאמרתי על סבי, הוא בטוח היה מתבייש בזה כמו גם אבי. סבא שלי לא יודע שום דבר, ואבא שלי לא דיבר על ולו מילה אחת. אני דיברתי היום אם אמא, והיא גם לא רוצה לדבר על זה.
באמת מאמר קשה. במיוחד בחברה החרדתית שם הכל מוסתר... ואי אפשר לדעת.
בהחלט קשה לקורא.

 

[nati6589884]

קראתי את זה.

עם באמת דיברו בדיוק על מה שהרגשתי הרגשה ש" אתה לא גבר אתה חלש" מהדדת כל הזמן הרגשה הכי גרוע היא של היחס של אבי עלי בגלל זה. כי זה ממש אבל ממש לא מקובל. אבל אי אפשר לפתוח איתו את זה ואסור לדבר על זה. אז תמיד היה סגור. אני רק יודע שיש ניצצות יש הבזקים והם באים בחולמות. אני לא יודע מה קרה שחשבתי על זה פתאום. אבל מתחילת השבוע זה לא עוזב אותי. בעקבות אותו הרצאה. ואני משתגע מזה, שנים לא חשבתי על זה בכלל למה אתה חושב שזה קורה? זה טריגר?

 

[arana1]

התעללות, מינית ואחרת, בחריגים, היא מאפיין נורמטיבי מובהק

וככזאת, היא נתמכת, בין אם בשתיקה ובהעלמת עין ובין אם באמצעים אחרים ועקיפים על ידי הסמכויות ואנשי המקצוע בעצמם,
שהרי גם לפי תפישתם מי שלא בסדר הוא החריג,
את הילד כאפות צריך לתקן כי רק בגלל ההתנהלות המוזרה שלו הוא חוטף מכות וזה אף פעם לא הבריונים שאשמים.

כל עוד חריגות מוגדרת כפגם או לקות אין סיבה ואין סיכוי שמישהו מבעלי הסמכות והמקצוע יתגייס למען החריג,
ואם הם כבר עושים את זה אז זה בשביל "לטפל" בו
בבריונים אף פעם לא מטפלים כי הבריונים חולקים תפישת עולם זהה לחלוטין לזאת של הפסיכולוגים והמחנכים וההורים

 

[arana1]

משהו על יחסי הורים ילדים

"כמו אף סדרה לפניה, "גסיקה ג'ונס" מאירה את הצד האפל ביחסי הורים וילדים"

כצפוי, עם הזמן, גם במדיה מתחילים להבין את מה שאנחנו כותבים כאן,
מה שאתה מבטא כ"ההורים זה סרטן",
זו תובנה חשובה שמשנה לאיטה את החברה והמשפחה


http://www.haaretz.co.il/gallery/television/lazy-eye/.premium-1.2788708

"
"אמהות ואבות, החינוך נוראי", כתב פעם אביב גפן וצדק, לפחות בכל הנוגע לייצוג ההורים בטלוויזיה העכשווית. בעידן הנוכחי של היפר־תקינות פוליטית, כשכל הסטריאוטיפים הגזעיים־אתניים־דתיים־מעמדיים־מגדריים פסולים מלכהן כנבלים — בין מחשש כן לפגיעה ברגשות ובין מדאגה תדמיתית וכלכלית — אין ליהוק טוב יותר לתפקיד הוותיק מהורינו שהביאונו עד הלום והפכו אותנו לבריות הפגומות שאנחנו. חסל סדר הקומוניסט שטוף המוח, הגרמני הארי הגזען, שחום העור סוחר הסמים, היפני חסר הרחמים וההיספני המטונף. אפילו הסרבים־צ'צ'נים־אלבנים — להם אין סוכנים משפיעים בתרבות המערב — שמילאו את המשבצת החיונית בתחילת האלף החדש, ופונדמנטליסטים מוסלמים שהיו הרעים האולטימטיביים אחרי פיגועי 11 בספטמבר, צימצמו את מופעיהם על המסך הגדול והקטן כאחד (אם כי ייתכן שעכשיו יש עילה חדשה להופעתם, 13.11). וכעת, כשגם בעלי הון נטולי מצפון — שגילמו סוג חדש של רוע בעקבות המשבר הכלכלי הגדול של סוף העשור הקודם — מיצו את ייעודם, עבר לפיד הנבלות להורים.
כמעט שאין סדרה מודרנית — ללא הבחנה ז'אנרית — שבה לא מגיח בשלב זה או אחר אחד ההורים ומציף טראומות ילדות איומות. ב"אופוריה", מותחן הפעולה הדיסטופי הבריטי, היינו עדים לאב שביצע ניסויים אכזריים בילדיו; ב"הסקס של מאסטרס" יש אב מכה, אמא משת"פית ואמא נוספת ביקורתית ושיפוטית להחריד; בקומדיה "מרושעים" (בקרוב בסלקום טי-וי) האמא של הגיבורה בכלל אוהבת יותר את בתה המוצלחת של חברתה; ב"Casual", קומדיה שיצר הבמאי ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו", "תלוי באוויר") לשירות הסטרימינג HULU, אם המשפחה היא היפית מטורללת חובבת אורגיות שעוזבת את פורטלנד — בירת ההיפים — משום שהיא שמרנית מדי בשבילה; ובעונה השנייה והמצוינת של"פושרז" (HOT בידור ישראלי), יש תמהיל מסוגנן של כולם יחד. אם חשבתם שהאופל שהגירו בסיבוב הקודם סט האבות והאמהות שדוחפים את ילדיהם לקצה למען תהילה אישית והגשמה עצמית היה מטריד, חכו עד שתראו את העונה הנוכחית. אלה כבר לא גוונים של שחור, זו חשיכה מוחלטת.

גם ב"ג'סיקה ג'ונס", השיחוק החדש של נטפליקס, אף הורה לא יוצא נקי. הסדרה, שמבוססת על קומיקס של מארוול ("הנוקמים", "ספיידרמן", "אקס מן") ומספרת על הבלשית בעלת כוחות־העל ג'סיקה ג'ונס (קירסטן ריטר חיוורת העור שהיתה בת הזוג הג'אנקית של ג'סי ב"שובר שורות"), היא כבר חברה של כבוד במועדון היצירות הטלוויזיוניות האהובות עלי, איפשהו בין "הסופרנוס" ל"פילדלפיה זורחת". בתוך ארבעה לילות טרוטי עיניים ראיתי את כולה, עדות לכך שגם מי שלא קרא מעולם קומיקס של מארוול ואין לו טיפת סבלנות ל"איירון מן" וליקומי גיבורי־העל המתרחבים, לא יכול שלא להישבות באיכויות הנדירות שלה. הרבה לפני שהיא עיבוד לקומיקס על בחורה חזקה מאוד, הסדרה "ג'סיקה ג'ונס" — באופן מפתיע, פרויקט של מליסה רוזנברג שכתבה את "דמדומים" החלבי — היא נואר במלוא תפארתו; יורשת ראויה לחוקרים הפרטיים הגדולים של הספרות הזולה סם ספייד ופיליפ מארלו, עם נפש מצולקת, מוח חריף וחיבה לברבן. הצילום המונוכרומטי־כהה, המוזיקה הג'זית, הוויס־אובר של הגיבורה, הדיאלוגים השנונים־מרירים, הלקוחות הנבגדים והתיקים הסבוכים, כולם שאובים מהעילית של הסרט האפל. אלא שאם העלילות ההן ניזונו מסטריאוטיפים, "ג'סיקה ג'ונס" מפרקת אותם אחד־אחד ומרכיבה אותם בדרכה הייחודית המכוונת לרוח הזמן.
אפשר לכתוב תזות שלמות על היחס החדשני של "ג'סיקה ג'ונס" לזהויות, לפמיניזם — שאותו היא מפגינה ולא רק נוברת בו במישורים תיאורטיים — לעיסוק העמוק בבחירה, ברצון חופשי ובשליטה, בחברות, נאמנות, אהבה ובדידות. ולמרות זאת, התימה ההורית היא ציר כל העלילות; היא שואלת את השאלה המעניינת ביותר — עד כמה משמעותיים הורינו להווייתנו ומה מידת האחריות האישית שלנו למי שאנחנו. האם ילדות עמוסת חבלות פיזיות ונפשיות תכונן לנצח את הרגשות, את ההתנהלות ואת הפעולות של מי שנפגע ממנה, או שבשלב מסוים האשמת ההורים בבעיות היא רוטינה שנועדה להסיר אחריות.
ב"ג'סיקה ג'ונס" יש שלושה ביטויים להורות, מלבד אלה שמהווים גם את הקורבנות הראשונים במרחץ הדמים (זה קורה ממש בהתחלה, אין כאן ספוילרים): הנעדרת (משפחתה של ג'סיקה נספתה בתאונת דרכים), המתעללת (אמה של טריש, חברתה הטובה ביותר, כמו נלקחה מהקאסט של "פושרז") וחסרת האונים (הוריו של קווין/קילגרייב). מגדיל לעשות הנבל הראשי לכאורה קילגרייב (דייוויד טננט), שתולה את התנהגותו הסוציופתית באמו ובאביו המדענים שלא לימדו אותו להבחין בין טוב לרע ועשו ממנו, כביכול, שפן ניסויים. כמו הג'וקר ב"האביר האפל", שבודה את סיפורי הצלקות שלו כך שיישמעו כמו טרגדיה שהפכה אותו לקורבן של הנסיבות, כך גם קילגרייב ממציא סיפורים שיתאימו את המציאות לנקודת המבט שלו. בכלל, משהו באנרכיזם, בבוז לחברה הומנית ותכתיביה, בקסם האישי ובתוכניותיו הגרנדיוזיות והמניפולטיביות של קילגרייב מזכיר את הג'וקר הבטמני בגרסה הרצחנית ביותר שלו. שזו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לנבל, בלי שום קשר למולידיו. "הלוואי שהיה לי פרס אם השנה כדי שאוכל לתת לך איתו מכות יבשות", אומרת ג'סיקה ג'ונס לאמה של טריש, ומבהירה לה שבכל קורבן יש גם נוקם פוטנציאלי. בהמשך היא מצליחה לזקק את יחסי הגומלין הבין־דוריים עוד יותר: "אף אחד לא מצליח להיכנס לנו מתחת לעור בצורה אפקטיבית כמו ההורים שלנו", היא מכריזה וכמו מסכמת את המהות של "ג'סיקה ג'ונס", הקוראת לשחרור מכל הכבלים שמשאירים אותנו שבויים, תלותיים וחרדים. צפייה בה היא צעד ראשון בדרך לכך.
"

 

[nati6589884]

מעניין סדרה שכזו לא שמעתי.

אני אאאה תודה, ארנה.

 

[nati6589884]

אכן " הורים זו מכת הסרטן של הילדים".

אין דבר נורא מכאיב ופוגע יותר ביחסי הורה/ילד וןושה קשור לילד זה גובל באונס תמידי, אצל הנטי זה יותר שונה אבל עדיין. הורים בהחלט הרוסים לילדהים את חייהם אפילו שהם לא שמים לב. אנשים כמוך שמודעים לזה והם הורים הם פתיחת צהר לעולם טוב יותר. ונקווה שגם אחרים יחשבו ככה. וישתפרו.

 

[nati6589884]

נכון אבל השאלה שלי אחרת אני הייתי הכי חריג.

אבל מה שאני לא מבין מה משך בנערים בי זה מה שלא הבנתי. והאם אני הוא המעוות או הם? זו שאלה שמכביחדה עלי כבר כל השבוע. האם אותם מטפלים צודקים שאותו אירוע הוא מה שעיצב אותי להיות מי שאני או לא. למה פחתחתי את האשכול?: כי רוצים לקחת אותי לטיפול סדגש על זה. על העבר אני לא רוצה אבל אבא שלי מכריח אותי. אז רציתי לראות מה דעתכם. אני לא מבין עדיין מי אשם מי לא אשם ומה הקשר עלי..

 

[arana1]

זה ברור לגמרי מה מושך, ודוחה

באנשים יצירתיים ועדינים, ובוודאי באוטיסטים, יש משהו מאוד מפתה, גם ביופיים החיצוני וגם בעובדה שהם באמת מקרינים איזה שהוא חיבור לא שגור בין אהבה לתשוקה, שאין דבר מושך מזה, אפילו ודווקא למי שלא מודע לאפשרות של חיבור כזה.

אז מה שקורה זה שלא במקרה דווקא ילדים על סף התבגרותם המינית מאוד נמשכו אליך אבל כיוון שהם עצמם, בניגוד לך, חרדים מיופיה של התשוקה (כי אין בם אהבה) המשיכה שלהם מתבטאת גם דרך פעולה הפוכה לה, שזו התעללות.

זה צודק מי שאמר שזה משהו שהקרנת,
טועה,
ובגסות ובאלימות שאין לה שיעור,
מי שחושב שאתה אשם רק בגלל שהקרנת אהבה ויופי ואת העובדה שליבך רך ופתוח לסביבה.

אוטיסטים רבים חיים בסיכון גבוה כל הזמן בדיוק בגלל שבסיס זהותם ההדדי מושך אליהם את כל החרא שבעולם שבו זמנית גם חרד כל כך מהדבר שאליו הוא נמשך שאין לו ברירה אלא לעשות לו את המוות.

זו גם הסיבה לרוב ההתעללות בבית הספר בילדים חנונים למשל,
ובאחרים,
והמערכת מעודדת את ההתעללות הזאת,
למרות שהיא מצהירה ההפך אז בהתנהגותה ובדרך שבה היא מאשרת לבריונים שהם אלה שמתאימים לערכים המקובלים והנכונים המערכת בעצם מעודדת כל הזמן אונס של ילדים, ושל נשים כמובן.

בגלל זה גם אין למי לפנות, וגם אין טעם,
אולי הרשת תשנה את זה,
שהיום אתה לא צריך אף אחד, לא פסיכולוגים פסיכופאטים ולא מחנכים שבעצמם לא מכירים ולא מוקירים אלא את שחיתות הנפש אלא יכול לדבר ישירות לכולם דרך הרשת,

 

[nati6589884]

אני אתייחס לעניין הרשת ויצלב עוד תובנות שלי.

אני חושב שהרשת היא תחילתה של עידן חדש ומופלא לפיתוח ולעצמה של האדם, החלכם, הרגיש או מה שאני מכנה " החנון" כמו שאתה אומר. בעצם אני חושב שכל עניין הקדימה הוא מעולה מהרבה בחינות. בעצם לי יש כיום גישה לאין סופר עולמות שלא היו לי בילדותי. אני יכול לדבר עם אוטיסטים באמריקה או לדבר עם אנשים שלפני 10 שנים לא היה לי סיכוי. בעני השתית של הרשת היא הפתרון לבדידיות האוטיסטית. אבל יש גם הרבה רוע ברשת, שאני נתקל בו כל הזן, ראה מה עשו לי ולאחרים ברשתות כי לא דיברו בקו ישר, עד היום חטפתי וחוטף על זה. אבל אני גם הכרתי אנשים שהם ממש חברים שלי לכל דבר. לכן יש שני קצוות ויש שני דברים האחד גלוי של עולמות חדשים, ושני גלוי של עצמך. לטעמי עולם המסכים הוא עולם מקסים, אני מוד מתחיל להתחבר לפוסט מדורניזם, לעולם שבו ניתן לחיות כעצמ,ך כהוויתך, ולהשתנות, בעניי זה עולם יותר אוטיסטי פחות מדכא שמרני, וקפוא. בקשר למה שקרה, אני שאלתי את אמא שלי היום, אני עד עכשיו לא הבנתי מה קרה שם, היא גם לא רוצה לספר לי. אבל יש לי סיפור אחר שאני הייתי בשטח של בית הספר .לא היו לי בכלל חברים, הייתי מטייל ובא עלי ילד ביקש ממני כסף, אז ישר הוצאתי נתתי לו, הוא בא עלי אחר ואיים עלי בסכין והתחיל לצחוק עלי שאני פראיר, לא
&nbsp
ממש זוכר אבל באותו רגע שהוא ביקש נתתי אותו דבר לעוד ילדים שניצלו את זה, והוא ניצל את זה, זה מקרה שאני זוכר. וגם אז האשימו אותי בכך שאני " לא יודע להסתדר בקרב בני גילי, לא מבין קודים חברתים" וכו, זה היה מגעיל מאוד, כי אני חבתי בהתחלה שהוא באמת רוצה עזרה. אז עזרתי לו ואז הוא ניצל את אותו דבר ילדים אחרים שאהבתי אותם. ווהלשינו עלי, וכו. אותי מאוד מעניין העניין הזה של המשיכה למה שאת מתאר כילדים יצרתים, עדנים וכו אני מצד אחד מבין את זה סדיסטים אוהבים להתעלל בילדים חלשים במי שלא יכול להתגונן. אבל אני פתחתי תכונה הפוכה אני יכול להגן על חלשים כיום וגם אז על חשבוני. ולהיות מאוד אלים. היום אני כבר לא אלים. אבל כאילו פתחתי גישה של צדק " לוחם צדק" התלהבתי מדמיות כמו באטמן, אז התנהגתי ככה. היום אני מבין שכל אלימות היא לא טובה. ומשתדל להתעלם או לבורח. אבל עדיין קשנ לי לראות שפםוגעים בחלשים, זה שורף לי את הנשמה, אתה חושב שזה קשור לאותם אירועים?
אם כן מה דעתך?

 

[nati6589884]

אגב אתה יודע שזה קיים גם בקרב חריגים נכון?

אני ראיתי בעצמי התעלליות בתי חולים למשוגעים, של חולים מאחד בשני ( מזעזע). אני הייתי בין אלו שהגנו על אישה שניסו לאנוס אותה באופן תדיר. אז זה לא רק קיים אצל הנטי אלא קיים גם אצל החריג. וזו הטוענה המרכזית שאני שאבתי את האכזריות שבי מאותו אירוע מה אתה חושב. רציתי לפתוח בפרויד שאמר שכל אירוע שאתה עובר משפיע בצורה כזו או אחרת על החשיבה או שאם היה לך הורה/ טוב/ תומך אז הייתה יכול להתמודד טוב יותר ועד כמה חשוב קשר כזה. אבל החלטתי שלא, פרויד נגע בזה אני פתחתי את האשכול סעקבות הרצאה על תקיפה מינית שראיתי וחשבתי על זה. לכן א. חריגים גם מעורבים בהתעללות אחד כלפי השני ( הייתי במסגרות כאלו) שנית זו תופעה נטית יותר זה נכון. אשמח לשמוע את דעתך.

 

[arana1]

יכול להיות, אומרים שמי שהתעללו בו הופך למתעלל

וכמו שגם אתה חווית אז ההתקפות הכי קשות יכול שיבואו דווקא מהאוטיסטים שבגלל התנאים שבהם הם מתקיימים כל נסיון לסטות מהנורמטיביות מבהיל אותם למוות.

גם הרבה אוטיסטים מאבדים מגע עם עצמם ולכן הם יכולים להיות גם מסוכנים
צריך לשאול מה מביא לאבדן המגע הזה

 

[nati6589884]

זה נכון פרויד ועוד חוקרים דיברו על זה.

פרויד לפי ידעתי טען שהפש מתייצבת על פי מאורעות שעוברים על האדם, כלומר אין אישיות קבוע ממש אלה יש מאפיינים שהם ביולגים, סבבתים, וכולי זה לא רק שאדם נולד מסוכן ושני לא. אני מאמין שהחברה יכולה לשנות בני אדם מקצה לקצה. אני יכול להעיד על עצמי שעד גיל 5 הייתי ילד נהדר, רגוע שקט ועדין ממש לא עושה שום דבר, ומאז שפגעו בי אני התחלת י להיות אלים. בקשר לאוטיסטים שמעתי טענה מאוד מעניינת לפחות בעייני שאוטיסט הוא חי בתוך גטו כל חייו, וכל נסיון לצאת ממנו גם לו זה מוות, וזה בעצם מה שגורם לאלימות זה הרצון להשתחרר מול הרצון שאתה מתאר להתאים את עצמך. זה מאבק שלי שלך של כולם, שמעתי את זה מי שהיא שאומרת שמי שהיא צעירה מנסים לכפות עליה להיות " אישה" כמו כולם, זה מעניין, היא אמרה לי דברים יפים, ומסקרנים.
אותו דבר הטענה כלפי שאני " אישה בגוף של גבר" שיש לי נטיות כאלו הערצה לנשים, וזה נכרון אני מערחץ נשים ומקנא בם והייתי אוצה לדעת מזה להיות אישה. אבל אבא שלי יהרוג אותי אם הוא ר יחשמע. אתה מבין, החברה שאני חיי בה מאוד מיושנת ,וכפייתית.
ומרושעת. ואני לא יכול להיות אני...

 

[arana1]

מאבק על זהות תמיד נוגע גם בהגדרת המגדר

וממה שאני מרגיש ויודע נדמה שחלק לא מבוטל ממה שמחריג אוטיסטים נובע מזה שהם לא מצייתים לסטראוטיפים המסורתיים של המגדר,
וזה בעייה כי כל הסדר החברתי וכל מערך התגובות המוסכם נשען גם על ההגדרת המגדר,
אז אנשים הופכים להומואים או לסביות בנסיון להתאים בין את התגובות מבחוץ למה שהם מרגישים אבל לא רק שזה לא פותר את הבעייה אלא שזה מעמיק אותה ומנציח אותה כי בעצם המהלך הזה יש בעצם כניעה, שלכן גם מאוד מבלבלת את הנכנע, להגדרה המקובלת.

אני לא "אשה בגוף של גבר", אני גבר, עם מאפיינים שאנשים שמרניים ולא מפותחים ולא יצירתיים נוטים לשייך רק לנשים,
וזה גם מה שזיהיתי אצל הנשים שאהבתי,
שגם הן היו נשים שהסביבה נוהגת לזהות כאנדרוגיניות, או לסביות, או א_מיניות,
למרות שבדיוק בגלל שהן לא היו כמו נשים נורמטיביות הן היו הכי נשיות שבעולם,
ובגלל שהן לא לבשו את מגדרן כמסכה והשתמשו במיניות שלהם על מנת להשיג את מה שכולם מחפשים הן יכלו לבטא נשיות אמיתית ומהותית יותר.

גם כאן, האמת היא תמיד בדיוק הפוכה ממה שהנורמטיביות השמרנית רואה ומזהה,
ושאלת המין והמגדר היא שאלה בסיסית מאוד לזהות,
ולא במקרה משקלה הולך ומתברר יותר יותר ככל שהזמן עובר והאדם מתפתח.

אתה גם תמצא שיש יותר נשים אספיות מהממוצע במדעי הטבע, במתמטיקה, בהנדסה, ובמדע בכלל, וגם עובדה זאת מבטאת חוסר התאמה או פריצה של גבולות המגדר המקובלים

אוטיסטים הם פמיניסטים טבעיים, הם נולדו כך, חבל שהסביבה במקום להעריך את זה יורדת עליהם בגלל זה,
כמו על כל דבר טוב בהם

החברה בכלל היא חרא

 

[nati6589884]

אמרו לי שאני א. אנרכיסט ב. פימניסט.

מי שאמרה לי את זה בזמנו הדודה היא אמרה שזה בטבע שלי שזה אני ללא קשר לידע מקדים. זה מאוד עניין אותי וגילתי שאני באמת מרגיש אהבה מאוד גדולה לנשים, ושנית אני מרגיש מאוד סלידה מכללים החברתיים הקיימים, ויודע מה הכי ימרגיז נורמטיבי ארנה? אוטיסט שיודע להסביר את עצמו, למה שנאו אותך כל כך בכל מקום? כי אתה יודע לדבר,

ונוגע בנקודות חשובות אותו דבר אני, בגלל שנאו אותך בפורום " ספרים" ובכל מקום אחר. כי אתה סוקרטס אה מצביע על העוולות ומוכן להרג בשביל זה גם אני וכל אוטיסט. בקשר למגדר אני חושב שכל המושג של גבר/אישה הוא לא תקף אבאו7תו האופן אצל אוטיסט. אני לא נשי, אני לא חושב שאני מתנהג כמו אישה, אני רוצה לחקור ולהבין מז ה להיות אישה, זה שונה לא? אבל אז הפסיכלוג שלי מדביק

לי את התוות של סטיה מינית, של חשק לשנוי וכו. אתה מבין, אם אתה רוצה ללמוד על אהבה אז אתה רומנטיקן או שאתה נאיבי או שרתה רוחני זה לא ככה אין הגדרה אחת יש מלא מלא הגדרות שמשתנות. אתה לא אחד אתה חלק מאין סופר נקודות מאין סופר פרטים כך הוא הטבע כך הוא אלוהים וכך הוא

אדם, ציטוט יפה שלא זוכר בעל פה של דה וינצי אוהבי. אתה מבין, אני גם הכרתי נשים שנחלשבות להכי לסביות, א מיניות, מוזרות, סוטות, מופרעות, חולות בראש, והכי אהבתי אותן, הכי נמשכחתי עליה,ם היה לנו הכי כיף, אני הייתי לא מדבר בעלל רק מסתכל שעות. זה היה הנאה שלי ואז קראו לי סוטה, מצצין, ושטויות כאלו, מה אסור לאדם להסתכל? אני לא עושה כלום מסתכל ומתבונן במי שאני אוהב, התבננות עמוקה, ענים פתוחות, כבוד, הערצה מה לא. בלי מילים רק להסתכל, בלי לגעת רק עין בעין, זה אהבה שלי התבוננות. לא פוזות לא דיבורים להסתכל, בקשר לאספיות אני לא ידעתי את למען האמת, אחד התחומים שאני מתעניןל בהם הם נשים/ומדע היה הרצאה מסיומת, שמעתי שטוענת שכיום יש יותר ויותר נשים

מדעניות, למשל רופאות 50 אחוז יש לי קשר עם סטודנטיות, היום כבר פחות. אבל באופן כללי העולם מתקדם מאוד, אני אוהב לראות את ז,ה כי הנשים נשכחו ולא בצדק. לא יצא לי להתקל עדיין באישה מדענית, באמת שלא, זה מאוד מעניין אותי הכרתי כמה שרצו ללמוד. אחת רצתה ללמוד מתמטיקה אז אמרתי לה שגם אני אהבתי מאוד והיה לי כישרון אבל שצריך מעבר לזה, מעבר להיות מצטייינית ולפתור תרגלים, צריך באמת תשוקה וחשיבה מחוץ לקפוסא שלי אין. אמרתי לה שתסה שלא תפתח יותאר מידי צפיות. אחוז קטן מאוד לפי ידעתי מצליח, ובקשר לחברה היא בהחלט חברה, אבל אנשים כמונו, אוטיסטים ילכו ןהתרבו, ואז לעולם היה קצת נחת..

 

[nati6589884]

אגב מה דעתך על הקהילה הגאה?

לי באופן אישי אין שום בעיה איתם, ואני גם מכיר אנשים בעלי נטיות כאלו, אני באופן אישי לא נמשך לבנים אפילו לא קצת אני נמשך אך ורק לנשים אבל יכול להתאהב גם בגברים מבחינה רגשית/ רוחנית זה קרה לי עם חבר שלי זה היה מאוד דומה להתאהבות באישה אפילו אותו דבר אבל ללא משיכה, מה אתה חושב על העניין של התאהבות? הוא חייב לכלול משיכה? ושנית אני יודע שגדלת בקיבוץ האם היה לך קשה שם? להיות ילד חריג בקבוצה קטנה שכולם צריכים להיות אותו דבר, ללא מרחב, הבנתי 'שקיבוץ זה ממש גיהנום שמעתי שדליה רבקוביץ אמר שיש שם התעלליות ודברים מזעזעים, וגם שמעתי מישהיא שלטעמה ( והיא חיה בקיבוץ) שבשביל אדם חריג זה שואה, גהנום, וכו שממש לא נתנו לה לחיות, ויש עוד הרבה שאמרו מה דעתך? כי סבתא מציע לי לעבור לקיבוץ. ואני די חושש מזה. נראה לי זה מאוד קשה...