דחיינות- למה??

[אלמון ה ו ד י]

מי היה מאמין,

שמאחורי מה שמתחפש לעצלנות טהורה, כפי שכתבה מישהי כאן, מסתתר לו הפחד הפחדן... וכן, האמצע, ברצפים, הוא תמיד המקום המועדף עלי, שלא לדבר על החיים כאן ועכשיו, בהווה. רק צריך למצוא את מסיחי הדעת האלו שאינם מאפשרים לנו לממש את החיים בהווה ובהם לטפל. תודה להבה.

 

[אלמון ה ו ד י]

ואגב, להבה

הזוי או לא, לך יש אפשרות להתרשם כמה הפחד הוא מניע בחיים שלנו. אם תהפכי את כל האבנים המוטלות בחיים שלנו, את אלו שמפריעות לנו לחיות, תגלי שם איזשהו לינק לפחד... אז הזוי או לא, הפחד מנהל אותנו בחיים. העבודה על הרחבת המודעות מאפשרת לנו לשבור את הלינקים האלו, אם אנחנו לא פוחדים מזה... ואגב, יש פסיכולוגים שטוענים שפחד וחרדות הם תוצאה של כעסים שלא באו לידי ביטוי. אבל זה לא הנושא שלנו כאן...

 

[להבה ירוקה]

פחד ואהבה

חברה מאד טובה שהייתה לי, הגדירה את כל העולם דרך שתי אפשרויות: פחד, או אהבה. כל החלטה שלוקחים בחיים, יכולה לנבוע מהסיבה הזו, או מהשנייה. רק צריך להחליט. בהחלט מסכימה איתך, זה מתאפשר רק ברגע שהמודעות מתרחבת ואז אפשר לזהות את הצומת. ב-אהבה, אני לא מתכוונת לאהבה זוגית, אלא דוקא למקום שמחליט לעשות משהו מתוך אהבה, כנות, יושר, מידה. ולגבי הפסקה האחרונה שלך - אני אשמח לשמוע עוד (בנושא נוסף

)

 

[אני שירה]

אין ספק שהתופעה מוכרת וחיה..

רק שבוע שעבר שטפתי את החדר, את הדלי לא החזרתי למקום, הרדיוטייפ נשאר מחוץ לחדר וארגז הנעליים נדחף חזרה אחרי יומיים של התקלויות בו למקומו. (בדיעבד מצחיק אותי התסריט הזה

) חוסר קשב וריכוז - זו סיבה אחת שיכולה להיות לדחיינות. שינוי מחשבות אוטומטיות - סיבה נוספת. סתם עצלות של אותו רגע, יכולה להיות גם כן סיבה. וחוסר ארגון עד הפרט הקטן ביותר, זו בהחלט יכולה להיות אחת הסיבות העיקריות. (אם מדברים על פרויקטים לטווח ארוך). זה לא שאני חושבת שזה בסדר לדחות דברים, אבל לפעמים זה בלתי נמנע, אולי בגלל הפרעת קשב וריכוז במקרה שלי. (מסוגלת לקפוץ מדבר לדבר, מוסחת מכל גירוי אחר או שנזכרת במשהו אחר שצריך לעשות ואז שוכחת לסיים את המטלה האחרונה. לאחר מכן, העצלות היא הגורם העיקרי אולי, עובדה שה

עדיין מחוץ לחדר.