דחוף

[infinity100]

קבלה- אי הוודאות

ציטוט: "......אתה מדבר על החוקים של האל בזמן שכל מה שהקבלה מלמדת הוא אי הוודאות!...." מה זאת אומרת הקבלה מלמדת על אי וודאות? איפה ראית שזה מה שלומדים בקבלה איזה כתבים? יש לך דוגמאות מהאר"י או בעל הסולם?

 

[musaka]

טוב אז עוד אחת

אינני יודע מה הרקע העיוני של נותני התשובות אבל ניכר כי הם למדו את הנגזרות הפסיכולגיות השוליות של מה שהם קוראים קבלה ליעדתך יסודותיה של הקבלה הם פילוסופים ולא פסיכולגים תורת האלוהות של המקובלים שראשיתה אמנם בזהר שואבת מספרות מיסטית קדומה וגם בתוך הקבלה אנו מזהים זרמים רבים כל מי שנותן לך תשובה מה זה קבלה טועה ומטעה והנה הספר שמציין את ראשיתה של הקבלה הוא הזהר שעל פי המסורת מיוחס לרשבי רבי שמעון בר יוחאי מהמאה השנייה שהיה תנא ואילו המחקר הקדמי מיחסו לרבי משה דלאון שכתבו במאה ה12 באירופה מחלוקת לא פתורה המשכה של הקבלה הזהרית בקבלה הצפתית המזוהה גם על שמו של המקובל הארי הקדוש הרב יצחק לוריא מה מאפיין את הקבלה עד כאן שהיא עוסקת רק ועיקר בנושא מרכזי אחד תהוותה של המציאות הסופית מתוך האין האלוהי במילים פשוטות כיצד ובאילו שלבים מגלה המציאות הנתפסת בחושינו מתוך הבורא המכונה בשפת המקובלים אינסוף כלומר זוהי משנה פילוסופית או יותר נכון לומר תיאוסופיה פילוסופיה תיאולוגית הופעתה של תפיסה בעלת משמעות וממד פסיכולוגי כמו שניסו לומר לפני היא רק פיתוח מאוחר של יסודות וסודות התורה הקבלית שהיתה אז ליחידי סגולה שהיו יוצאים אל מסע מיסטי רוחני בעולמות ת עליונים עיקר העניין בהבנת הקבלה הוא ראשית להבין מושגי יסוד שיעזרו לך להתייחס לתכנים של המשנה הקבלית וה ע י ק ר למצוא את עצמך הכיצד? וכאן העיקר הקבלה היא פיתוח פרשני של המקרא ואם הגעת לקרוא עד כאן הרי שזה המקום לומר כי לימוד הקבלה ללא לימוד היסודות המונותיאסטים כלומר האמונה באל אחד ומשמעותה אמונת הייחוד שעיקר יסודי בה על פי הרמבם הוא עניין התקרבות אל האל בדרך של ביטול עצמי כלומר להתקרב אל האל בדרך של ביטול כל יסוד של עבודה זרה שזה כולל את עצם ההתעסקות של האדם בעצמו כמרכז העולם!!!! רק כך יוכל להגיע אל הדבקות באלוהי כאן לכאורה נפער מרחק יישותי וכמעט מבהיל בין האל לאדם והשאלה שעלתה אצל המקובלים הראשונים האם אין מקום לחוויה מקשרת ואישית רגשית בין האדם לאל? מבלי שזה יסתור את עקרון האמונה באל אחד והעבודה הזרה שהיא חמקמקה וגורמת לאדם להיות עסוק בעמצו ובעצם לעבוד את עצמו!!! המקובלים בקשו לתת מקום לנסיון להתקרב אל האל רק לאחר שראשית מתקיים שלב הביטול העצמי מה שחסר אצל רוב העוסקים בקבלה ללא הפנמה של יסודות המונוטאיזם קודם כל האמונה באל שהוא מעבר לתפיסה האנושית מעבר לזמן ולמקום והרי שכל חוק כאילו אלוהי מדעי יש בו כדי להגשים והפוך את האל למוגבל מדוע כי כשהאדם מתאר את האל במושגיו שלו הוא מאניש אותו ובכך מגביל אותו וזה בדיוק מה שקורה למי שמגדיר את שמתייחס לקבלה כחוקים מדעיים של אלוהים כתב כאן מישהו כי החוקים האלה הלכאורה מדעיים הלא מובנים הם בדרך סיבה ותוצאה והרי זה סוד בעיית הטבע וחוקיו שהם בדרך סיבה ותוצאה וכל עיקר האמונה הוא מעל הטבע ביציאה מן הטבע שהרי הקבלה מלמדת על התחדשות הבריאה בכל רגע יש מאין לא חוקיות ולא מדע אלא אמונה בהתחדשות אל המשגיח על בראיתו ומעשי הנבראים נחשבים בזמן אמיתי, וזה סיבת עניין חשיבות התפילה הישרה ללא מתווכים. אם כן הפן הפסיכולוגי הופיע רק מאוחר יותר בעיקר בחסידות שראתה בחיפוש הפנימי דרך לגלות את סודות הבריאה מתוך התיחסות לחטא אדם הראשון כמשבר שמשמעותו נפילה תודעתית של האדם והחיפוש של האדם הוא שיחזור של מצבו לפני החטא כלומר חפש את עצמך הוא בהחלט הוראה הנלמדת מן הפרשנות הקבלית אל להפוך את הקבלה למסכת חוקים בעלת אופי מדעי זה גובל ביסודות של עבודה זרה כפי שהסברתי לפני כן בקיצור לפני ידעתך בקבלה שכזו המוצאת לך כאן לך למד את יסודותיה של האמונה באללללאחד ליבווביץ אמר בשל הבכנה של לימוד קבלה ללא יסודות באמונה המונותיאסיטית שהקבלה הפכה בשל כך לפח זבל של היהדות מובן עכשיו למה כי יש בקבלה את האשליה שמחזקת את היסוד האלילי באדם רק לימודה בדרך שקודם לה ביטול פנימי כדי שתהפוך לחיים למחזיקים בה ודי לחכימא ברמיזא אבל אדם מובל לאן שהוא מכוון את עצמו בהצלחה מה דעתכם ?

 

[musaka]

שכחתי לציין ההודעה שלמעלה היא של ג'

ג'ון86 והיא נלקחה מאחד מעמודי הפורום הראשונים

 

[Endendros]

לאט לאט

אני לא יודע באשר לשם שמים או לא שם שמים. אבל אם יורשה לי להיות "ארצי" יותר בתשובתי, הרי שהקבלה אינה מסתכמת בליטמן וברג. יש עוד הרבה מה לקרוא מלבדם. ולדעתי האישית (אף שאיני אובייקטיבי) יש ספרות הרבה יותר איכותית והרבה יותר מעניינת מזו של השניים האלו.

 

[עבד ה]

כמו?

 

[Endendros]

ספרים מומלצים

רשימה מאולתרת של כותבים וספרים שאני ממליץ עליהם: 1) גרשם שלום. כל מה שהוא כתב. בפרט: "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה". 2) ישעיה תשבי. "משנת הזוהר" (או הגרסה המקוצרת של אותה עבודה: "פרקי הזוהר"). גם "תורת הרע והקליפה בקבלת האר"י." 3) משה חלמיש, "מבוא לקבלה". 4) הלל צייטלין, "בפרדס החסידות והקבלה", "על גבול שני עולמות". 5) שטיינזלץ "שלושה עשר עלי השושנה". בהוצאת האוניברסיטה המשודרת יש ספרים לא רעים על חסידות, קבלה ומיסטיקה יהודית.

 

[ilanhaim]

על תסמוך על אף אחד

תבדוק לבד. תנסה להרגיש לאן הלימוד כזה או אחר לוקח אותך. בהצלחה