דחוף!

קלייטון.ש

Well-known member
להבנתי, במינימליזם, פתיחת עסק אפשרית, אם היא עומדת בכמה עקרונות.
אשמח להסבר מקלייטון.
אפשר לפתוח עסק לפי עקרונות המינימליזם, לפחות כפי שאני מבין אותם (ואני מבין את זה באופן נרחב למדי).
ואכן ניסיתי לעשות את זה.
במקרה שלי זה אמר לעבוד לגמרי לבד, מחדר אחד, עם מחשב אחד. משאבים כמו שרת, טלפון, ממש על העצמות. בלי שום שומן.
למשל כל הוצאות המחשוב של העסק עמדו על סביבות 200 ש"ח לחודש. טלפון עשיתי תוכנית סופר מינימלית.
אני עשיתי את הפיתוח, את הניהול, עשיתי כספים, טיפלתי מול ההנה"ח (לא הצלחתי לוותר על שירותי רו"ח אבל לקחתי מישהו ממש זול).
אבל זה, כמו שאומרים במחשוב, does not scale.
זה יכול לעבוד בקטן, ברגע שהעסק גדל, זה מפסיק לעבוד.
אז בהתחלה שהיו 20 לקוחות, הכל טוב. אחר כך נהיו 200, גם בסדר, יותר קשה אבל סוחב.
ואז נהייה 800, ופתאום אלף, והגעתי כל יום להתמוטטות.
ב-1500 לא היתה ברירה, מצאתי מישהי שתעזור לפחות מול הלקוחות. שני עובדים בעסק טכנולוגי עתיר תמיכה.
את השנה הקודמת סגרנו עם 2000 לקוחות. עכשיו מאי, יש 2500. כל חודש נוספים 100 לקוחות והקצב מתגבר.
זה צריך הנהלה מקצועית, צריך עובדים, צריך ניהול של הכסף. צריך משרד, ואי אפשר לעשות את זה מינימליסטי.
לכן גם נראה לי שאני צריך באמת לחפש מיזם חדש.
 

קלייטון.ש

Well-known member
הטענה הנ"ל לא מסתדרת עם זה שפתחת חברה שיש לה לקוחות.
החברה ש"פתחתי" מעידה על קו אחר באישיות שלי, והוא שאני חלש, אני צייתן, אני נגרר.
אני שוחה עם הזרם. כמו דג מת.
כל הסיפור הוא יוזמה של אשה אחרת. רעיון שלה, תכנון שלה, דחיפה שלה.
כי היא חשבה שבעלה מתנוון והוא צריך שיהיו לו בעיות חדשות בחיים, אחרת הוא ינבול.
דחפה אותי להקים עסק, לנהל אותו, להתעסק עם לקוחות שזה דבר שקשה לי בלי גבול.
וכל הזמן סירבה לעזור ישירות. "זה שלך זה שלך אני לא מתערבת". ככה שנים.
אבל אין דבר עכשיו הכל משתנה.
עכשיו העסק מצליח וברור שהרבה מעבר לכוחי לנהל אותו.
אז היא "המליצה" להכניס מנהלת מקצועית. גם אמרה מי זו תהיה. שזו עובדת שלה.
והמנהלת מביאה עובדות. שהיא בוחרת בלי להתייעץ איתי. יש כבר חמש. כולן חרדיות.
היא מטפלת בהכל. בלקוחות, בכספים, בעובדות. והיא מדווחת אל הבוסית שלה. לא אלי.
עכשיו שאני מזכיר את העסק לאשתי, היא כבר לא אומרת "זה שלך". היא שותקת. כי היא יודעת הכל על העסק.
בראשון לחודש תצטרף גם מתכנתת. חרדית. והיא באה "לשמש כגיבוי" כלומר להחליף אותי ישירות.
ואני מה? לך לטיולים ארוכים ביער.
 

כוכבית מצויה

Well-known member
החברה ש"פתחתי" מעידה על קו אחר באישיות שלי, והוא שאני חלש, אני צייתן, אני נגרר.
אני שוחה עם הזרם. כמו דג מת.
כל הסיפור הוא יוזמה של אשה אחרת. רעיון שלה, תכנון שלה, דחיפה שלה.
כי היא חשבה שבעלה מתנוון והוא צריך שיהיו לו בעיות חדשות בחיים, אחרת הוא ינבול.
דחפה אותי להקים עסק, לנהל אותו, להתעסק עם לקוחות שזה דבר שקשה לי בלי גבול.
וכל הזמן סירבה לעזור ישירות. "זה שלך זה שלך אני לא מתערבת". ככה שנים.
אבל אין דבר עכשיו הכל משתנה.
עכשיו העסק מצליח וברור שהרבה מעבר לכוחי לנהל אותו.
אז היא "המליצה" להכניס מנהלת מקצועית. גם אמרה מי זו תהיה. שזו עובדת שלה.
והמנהלת מביאה עובדות. שהיא בוחרת בלי להתייעץ איתי. יש כבר חמש. כולן חרדיות.
היא מטפלת בהכל. בלקוחות, בכספים, בעובדות. והיא מדווחת אל הבוסית שלה. לא אלי.
עכשיו שאני מזכיר את העסק לאשתי, היא כבר לא אומרת "זה שלך". היא שותקת. כי היא יודעת הכל על העסק.
בראשון לחודש תצטרף גם מתכנתת. חרדית. והיא באה "לשמש כגיבוי" כלומר להחליף אותי ישירות.
ואני מה? לך לטיולים ארוכים ביער.
במילים אחרות "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת"...
 
משהו טכני שלי שהייתי צריך שכבר הבוקר תהיה תרומה מאושרת מס הכנסה בסכום מסוים על שמי.
זה אולי לא שיא הנדבנות אבל מצד שני כל העניין הזה עם האישור תרומות בא לעודד אנשים מהסוג הנחות שלי לתרום.
אז זה מצליח ואחרי הכל יש שם ילדים, ואימהות של ילדים, שאלה דברים שקרובים לליבי.
אם זה בשביל מס הכנסה, מה הלחץ?
יש לך עוד זמן להגיש את הדו"ח.
 

סופהו 1

Well-known member
אני מינימליסט.
כשאני עובר בעולם אני משתדל לעשות בו כמה שפחות שינויים.
כשאני הולך ביער למשל, ויש ענף שנפל על השביל, אני לא אגע בו. אני עובר מעליו או עוקף אותו.
שמישהו אחר יזיז אותו.
אם כולם היו כמוני האנושות עוד היתה במערות. שזה היה יכול להיות אחלה של דבר.
או קי, אל תתנדב לנקות שבילים ביער, אנשי קק״ל יעשו זאת בתשלום.

לא הבנתי, איך מתקשר המינימליזם להתנדבות ולנתינה? מינימליסט לא יכול להרגיש טוב ולהיתרם מהתנדבות/נתינה?
 
למעלה