דו"ח נזק מס´ 1.....
יום שישי בערב, טלפונים רצים (שומו שמיים, מדברים בטלפון בערב שבת), מי, מה, למה, כמה ואיך קורה בשבת בבוקר. מכל זה יצא שהייתי אמור לנסוע לאיזור הישוב עופר (בדרך לחיפה) ולעשות מסלול קצר אבל מגניב עד לאורחן הכרמל (שם בוודאי הייתי פוגש את המועדון אוכל...) קמים בבוקר, מתארגנים, לובשים את הציוד שאחרי שבת שעברה כבר קצת מלוכלך (בשביל הכבוד - שאני אכבס?) ויוצאים שמחים וטובי לב (האופנוע ואני) צפונה. בצומת עופר אני חובר עם בן-דוד של חבר שלי רכוב על DR350 רך ונעים. יאללה, לשטח! המסלול הקצר מורכב מכמעט כל סוג קרקע שניתן למצוא בארץ, החל משביל כורכר כבוש, דרך אבנים קטנות ומעצבנות, אדמת פודרה, חול יבש ועמוק וכל מיני באמפרים שתיכף תבינו שאותם אני הכי שונא. עמידה, ישיבה, משקל אחורה, משקל קדימה, נעילת אחורי, מכת גז, תענוג שלא יתואר. כמות האדרנלין שזרמה לי בדם ברכיבות כביש ספורטיביות הייתה גבוהה מאוד, והייתי בטוח שבשטח זה אחרת. WELL, זה אחרת ALLRIGHT!!! האדרנלין הוא אותו אדרנלין, אבל ב-50 קמ"ש! אחרי שאתמול החלפתי שמן טלסקופים לשמן רך יותר המתלים עמדו יפה במשימה. באמפ, הקדמי מתכווץ ונפתח, באמפ, הקדמי מתכווץ ונפתח, באמפ, הקדמי מתכווץ ו....לא נפתח. לא תגידו, חוליגן זה, לקח את XRו התמים וקפץ איתו ממגדלי התאומים (טוב, עכשיו אולי אפשר.....סליחה, הומור שחור...) לא לא, הבנאדם (עלק) רכב בעדינות יחסית כיאה לטירון בשטח. אבל לא, הטלסקופ בשלו. דיברתי, צעקתי, התחננתי בפני הפרונט, "אתמול שימנתי לך פה, עשיתי לך נעים נעים, וככה אתה מחזיר לי?" אז הוא לא החזיר לי. וככה עשיתי את דרכי בחזרה מאליקים הביתה רכוב על גמל ששתי רגליו הקדמיות נעולות לחלוטין. הורדתי אוויר מהקדמי אל מתחת לקו האדום ונסעתי על ביצים עד הבית במהירות שהספיקה לקרר רק את המנוע, על השוליים, כשכל רכב שעוקף אותי חושב לעצמו, "איזה דביל, עם אופנוע שטח נוסעים בכביש החוף???" מה שיצא טוב מכל הסיפור שבדרך הביתה צריכת הדלק הייתה בערך 20 ק"מ לליטר. זה דיזל זה? אז מחר בבוקר אני ארכב עם ידי המפורקות לחלוטין וגופי התפוס למוסך, ואברח משם לפני שיתנו לי הצעת מחיר על התיקון. מה שבטוח, שאחרי התיקון, כשמעבירים את הויזה בקופה, כדאי להתרחק משם, היא עלולה לכעוס נורא. טוב, נו, ניקח משכנתא בבנק משכן ונפרוס את זה ל-25 שנה. זה בטח יעבוד...
יום שישי בערב, טלפונים רצים (שומו שמיים, מדברים בטלפון בערב שבת), מי, מה, למה, כמה ואיך קורה בשבת בבוקר. מכל זה יצא שהייתי אמור לנסוע לאיזור הישוב עופר (בדרך לחיפה) ולעשות מסלול קצר אבל מגניב עד לאורחן הכרמל (שם בוודאי הייתי פוגש את המועדון אוכל...) קמים בבוקר, מתארגנים, לובשים את הציוד שאחרי שבת שעברה כבר קצת מלוכלך (בשביל הכבוד - שאני אכבס?) ויוצאים שמחים וטובי לב (האופנוע ואני) צפונה. בצומת עופר אני חובר עם בן-דוד של חבר שלי רכוב על DR350 רך ונעים. יאללה, לשטח! המסלול הקצר מורכב מכמעט כל סוג קרקע שניתן למצוא בארץ, החל משביל כורכר כבוש, דרך אבנים קטנות ומעצבנות, אדמת פודרה, חול יבש ועמוק וכל מיני באמפרים שתיכף תבינו שאותם אני הכי שונא. עמידה, ישיבה, משקל אחורה, משקל קדימה, נעילת אחורי, מכת גז, תענוג שלא יתואר. כמות האדרנלין שזרמה לי בדם ברכיבות כביש ספורטיביות הייתה גבוהה מאוד, והייתי בטוח שבשטח זה אחרת. WELL, זה אחרת ALLRIGHT!!! האדרנלין הוא אותו אדרנלין, אבל ב-50 קמ"ש! אחרי שאתמול החלפתי שמן טלסקופים לשמן רך יותר המתלים עמדו יפה במשימה. באמפ, הקדמי מתכווץ ונפתח, באמפ, הקדמי מתכווץ ונפתח, באמפ, הקדמי מתכווץ ו....לא נפתח. לא תגידו, חוליגן זה, לקח את XRו התמים וקפץ איתו ממגדלי התאומים (טוב, עכשיו אולי אפשר.....סליחה, הומור שחור...) לא לא, הבנאדם (עלק) רכב בעדינות יחסית כיאה לטירון בשטח. אבל לא, הטלסקופ בשלו. דיברתי, צעקתי, התחננתי בפני הפרונט, "אתמול שימנתי לך פה, עשיתי לך נעים נעים, וככה אתה מחזיר לי?" אז הוא לא החזיר לי. וככה עשיתי את דרכי בחזרה מאליקים הביתה רכוב על גמל ששתי רגליו הקדמיות נעולות לחלוטין. הורדתי אוויר מהקדמי אל מתחת לקו האדום ונסעתי על ביצים עד הבית במהירות שהספיקה לקרר רק את המנוע, על השוליים, כשכל רכב שעוקף אותי חושב לעצמו, "איזה דביל, עם אופנוע שטח נוסעים בכביש החוף???" מה שיצא טוב מכל הסיפור שבדרך הביתה צריכת הדלק הייתה בערך 20 ק"מ לליטר. זה דיזל זה? אז מחר בבוקר אני ארכב עם ידי המפורקות לחלוטין וגופי התפוס למוסך, ואברח משם לפני שיתנו לי הצעת מחיר על התיקון. מה שבטוח, שאחרי התיקון, כשמעבירים את הויזה בקופה, כדאי להתרחק משם, היא עלולה לכעוס נורא. טוב, נו, ניקח משכנתא בבנק משכן ונפרוס את זה ל-25 שנה. זה בטח יעבוד...