דון ז'ואן - חלק ראשון
אתחיל בקוריוז מעולם האופרה: לקראת סוף האופרה, הפסל של הקומנדר (הקומנדטורה באיטלקית) לופת את ידו של דון ג'ובאני ומושך אותו לשאול. באחת ההפקות נפתחת על הבמה מעלית מוסווית שאמורה להוריד את הנ"ל אל הגהינום, מהפתח עולה עשן, דון ג'ובאני שר שאינו מתחרט, והנה... המעלית נתקעה. המנצח עוצר את התזמורת, מעלים שוב את המעלית, והסצנה מתחילה מחדש. אבל שוב המעלית נתקעת, ואז נשמעת צעקה מהקהל: "חבר'ה, אפשר לחטוא כמה שרוצים. הגיהינום מלא ואין יותר מקום!!!".על סיום כל כך נפלא לא חשבו מולייר או לורנצו דה-פונטה (מחבר הליברית לאופרה של מוצרט).
ברנרד שו לעומת זאת ב"דון ז'ואן בגהינום" מתחיל את המחזה כשלגיבור יש כבר ותק בגהינום, ומגיעה מישהי חדשה, זקנה שחזרה בתשובה והרבתה להתוודות באחרית ימיה. כשנודע לה שלמרות הכל הגיעה לגהינום, היא אומרת בכעס: "הו, אם כן הרי יכולתי לחטוא הרבה יותר! כל מעשי הטובים הם ברכה לבטלה! אין זה צודק". בהמשך המחזה של שו יש שיח ארוך בין הפסל של הקומנדטורה לבין דון ז'ואן.
קרל צ'אפק (ב"האיש שידע לעופף" הנפלא) מספר על דון חואן השוכב על ערש דווי, הכומר שומע את וידויו שאינו כולל את נאפופיו. הכומר מבקש ממנו להתוודות בנושא הנשים, אבל דון חואן מסרב, והכומר עוזב אותו בזעם וצעקות. כומר אחר מגיע, ניגש אל הגוסס ואומר לו "לאמיתו של דבר לא היית מעולם גבר, דון חואן, רק רוחך היתה רוחו של גבר והוא בוש ונכלם וניסה להסתיר, כולו נואש, שהטבע לא נתן לך במה שמחונן כל יצור חי. לכן שיחקת את תפקיד הגבר מימי בחרותך, היית אמיץ עד כדי טירוף, הרפתקן, יהיר וגא, כל זאת עדי להכניע בתוכך את הרגש המשפיל, כי האחרים טובים וגבריים ממך..." ואת ההמשך תקראו בעצמכם בספר.
בקיצור, דמותו האניגמטית של דון ז'ואן פנים רבות לה, ועל כך בהמשך...
אתחיל בקוריוז מעולם האופרה: לקראת סוף האופרה, הפסל של הקומנדר (הקומנדטורה באיטלקית) לופת את ידו של דון ג'ובאני ומושך אותו לשאול. באחת ההפקות נפתחת על הבמה מעלית מוסווית שאמורה להוריד את הנ"ל אל הגהינום, מהפתח עולה עשן, דון ג'ובאני שר שאינו מתחרט, והנה... המעלית נתקעה. המנצח עוצר את התזמורת, מעלים שוב את המעלית, והסצנה מתחילה מחדש. אבל שוב המעלית נתקעת, ואז נשמעת צעקה מהקהל: "חבר'ה, אפשר לחטוא כמה שרוצים. הגיהינום מלא ואין יותר מקום!!!".על סיום כל כך נפלא לא חשבו מולייר או לורנצו דה-פונטה (מחבר הליברית לאופרה של מוצרט).
ברנרד שו לעומת זאת ב"דון ז'ואן בגהינום" מתחיל את המחזה כשלגיבור יש כבר ותק בגהינום, ומגיעה מישהי חדשה, זקנה שחזרה בתשובה והרבתה להתוודות באחרית ימיה. כשנודע לה שלמרות הכל הגיעה לגהינום, היא אומרת בכעס: "הו, אם כן הרי יכולתי לחטוא הרבה יותר! כל מעשי הטובים הם ברכה לבטלה! אין זה צודק". בהמשך המחזה של שו יש שיח ארוך בין הפסל של הקומנדטורה לבין דון ז'ואן.
קרל צ'אפק (ב"האיש שידע לעופף" הנפלא) מספר על דון חואן השוכב על ערש דווי, הכומר שומע את וידויו שאינו כולל את נאפופיו. הכומר מבקש ממנו להתוודות בנושא הנשים, אבל דון חואן מסרב, והכומר עוזב אותו בזעם וצעקות. כומר אחר מגיע, ניגש אל הגוסס ואומר לו "לאמיתו של דבר לא היית מעולם גבר, דון חואן, רק רוחך היתה רוחו של גבר והוא בוש ונכלם וניסה להסתיר, כולו נואש, שהטבע לא נתן לך במה שמחונן כל יצור חי. לכן שיחקת את תפקיד הגבר מימי בחרותך, היית אמיץ עד כדי טירוף, הרפתקן, יהיר וגא, כל זאת עדי להכניע בתוכך את הרגש המשפיל, כי האחרים טובים וגבריים ממך..." ואת ההמשך תקראו בעצמכם בספר.
בקיצור, דמותו האניגמטית של דון ז'ואן פנים רבות לה, ועל כך בהמשך...
