דווקא להרגיז
אני עוברת אורח בפורום, קראתי את הדיון שהיה לפני כמה ימים כאן לעניין המאמר של יונת, ומה שנועה כתבה על כך שילדים לא סתם מתנגדים למשהו אלא יש להם סיבה טובה לכך, ולא סתם בשביל לבדוק גבולות או להרגיז. נטע בת 3.5 ילדה מאוד חכמה, אבל לפעמים אני מרגישה שהיא עושה דברים, דווקא להרגיש. למשל, לפני כמה ימים היה אצלה חבר שלה מהגן שהוא חבר ממש טוב שלה, בשלב מסוים הם החליטו להתחפש, ואז את התחפושת שהוא רצה היא רצה ותפסה, התחפושת הזו גדולה עליה והוא נורא רצה אותה (זו תחפושת של סופרמן), ניסתי לדבר איתה, לבקש ממנה שתחליף איתו תחפושת,וכלום לא עזר, החבר ביקש וביקש, ובסוף התחיל לבכות, ברגע שהיא ראתה שהוא בוכה, היא ניגשה אליו בחיוך ונתנה לו את התחפושת. זה רק דוגמא אחת להמון מצבים, שבהם היא יכולה להביא אותך עד למצב שבו תתעצבן, תתרגז, ואז "לצאת כמו גדולה" לוותר, ולהמשיך הלאה. אם זה לא דווקא להרגיז אז מה כן?
אני עוברת אורח בפורום, קראתי את הדיון שהיה לפני כמה ימים כאן לעניין המאמר של יונת, ומה שנועה כתבה על כך שילדים לא סתם מתנגדים למשהו אלא יש להם סיבה טובה לכך, ולא סתם בשביל לבדוק גבולות או להרגיז. נטע בת 3.5 ילדה מאוד חכמה, אבל לפעמים אני מרגישה שהיא עושה דברים, דווקא להרגיש. למשל, לפני כמה ימים היה אצלה חבר שלה מהגן שהוא חבר ממש טוב שלה, בשלב מסוים הם החליטו להתחפש, ואז את התחפושת שהוא רצה היא רצה ותפסה, התחפושת הזו גדולה עליה והוא נורא רצה אותה (זו תחפושת של סופרמן), ניסתי לדבר איתה, לבקש ממנה שתחליף איתו תחפושת,וכלום לא עזר, החבר ביקש וביקש, ובסוף התחיל לבכות, ברגע שהיא ראתה שהוא בוכה, היא ניגשה אליו בחיוך ונתנה לו את התחפושת. זה רק דוגמא אחת להמון מצבים, שבהם היא יכולה להביא אותך עד למצב שבו תתעצבן, תתרגז, ואז "לצאת כמו גדולה" לוותר, ולהמשיך הלאה. אם זה לא דווקא להרגיז אז מה כן?
