דודו טופז

הילהל

New member
עכשיו זה מתחיל להסתדר

אני מסכימה אתך שאין לקבל סרוב של ילד למגע ולהניח לו לנפשו, כמו שצריך לעשות (למשל) כשאישה מסרבת לחיזור. מה שאני ניסיתי לומר זה שיש מצבים בהם למבוגר מאוד מתחשק המגע (כמו שאמרת "בא לנו לאכול אותם") אבל לילד זה כרגע לא מתאים (כמו שסיפרו כאן בשתי דוגמאות, הילד משחק ואומר "לא" כששואלים האם רוצה נשיקה או חיבוק). ואז יש להניח לו לנפשו, כדי שידע שיש לו זכות להחליט מתי יגעו בו. ודאי שיש להציע לילד חיבוקים ונשיקות שוב ושוב, לא כל שכן לתת לו אותם כשהוא מבקש או יוזם. ודאי שיש ללמד ילד שמגע בין אנשים, כששני הצדדים מעוניינים במגע, הוא כיפי ונעים ורצוי ונפלא. אבל עלינו להמנע מלהתייחס לילד כיצור נטול בינה ורצון משלו (בדיוק כמו שאין להתייחס אליו כאל מבוגר קטן) ולכפות עליו מגע כשזה לא עושה לו טוב (לא מדברת על ילד שאף פעם לא נוגעים בו, אלא על סיטואציות שבהן הילד לא מעוניין במגע). חינוך לכבוד לעצמך ולאחרים, חינוך לזכות למרחב פרטי אישי מתחיל מגיל אפס, מהבית. אם ננסה לחנך אדם שכל חייו למד שמותר לכפות מגע שזה לא נכון, רק כשהוא יגיע (לדוגמא) לקורס קצינים, זה הרבה הרבה יותר מידי מאוחר.
 

איפכא

New member
אני בהחלט מסכים לדברייך

רק דבר אחד נותר כדי להבהיר: חינוך למגע כאורח חיים פוסל לחלוטין כפיית מגע, מאחר ודרך הלמידה היא מגע, לומד הילד את הניואנסים הדקיקים של סירוב למגע. הדקויות הללו הם הסימנים המקדימים למסכים או לא מסכים למגע. ככל שהילד סופג מגע כשהוא קטן, הוא משכיל להביע ולחוש את התגובה הנלוות למגע נוח או למגע שאיננו נעים. לכן אחת כמה וכמה יש ללמד ולחנך ילדים קטנים לקבל חיבוקים, נישוקים והמון מגע דווקא מצד אלו שמהם אין כל צל של חשש. דווקא מאלו האמונים עליו לחלוטין. הנקודה העקרונית בה אני אוחז היא שמגע אינטימי מעביר יותר רגשות מאלפי מחוות שאין בהם מגע. לדוגמא: כששמים יד על הכתף בחיבה, כשמלטפים את הראש ויש עוד... מגע מן הסוג מעביר מסר חד משמעי המתקבל בדרך כלל בחום. רק מה! בבגרותנו, אנו משליכים קונוטציות מיניות על מגע שכזה. ולאחרונה, סוג של מגע כזה עלול בקלות להפוך להטרדה מינית. במיוחד אם מדובר על גבר ואישה. באשר לאישה ואישה, הרי כולנו יודעים שההבנה הכללית לסוג כזה של מגע, מתקבלת בהבנה רבה יותר. וזאת חרף העובדה שאהבת אישה לאישה בהקשר המיני שלה זהה בדיוק לאהבת גבר לאישה. בשורה התחתונה, לדעתי האישית יש צורך חיוני לטפח וללמד את הילדים הקטנים לקבל ולהעניק מגע כחלק בלתי נפרד מהקשר האישי. הצורך הזה לחנך את הבנים שלנו לחוש מגע ולהתמודד עם התחושות הנלוות חיוני במיוחד לנוכח החוקים המחמירים בנוגע להטרדה מינית. שהרי אילו היה ביכולתנו לזהות בוודאות מה הוא מגע שיש בו תשוקה נטו ומגע שהאהבה מניעה אותו. לא היינו זקוקים לחוקי חמורבי "מודרניים". בכל, חוק המנסה להגדיר רגש ולקבוע מאין הוא הגיח טיפשי מאין כמוהו, אבל מאחר והוא נועד להגן על כל נכי-אהבה. אין לנו ברירה אלא להסכין עמו. ולנסות לשנות את הלך ההרגשה הינקות עוד בטרם תתגבש להטרדה בבגרות.
 

zimes

New member
עם כמעט הכל אני מסכימה

אני לא מסכימה עם משפט הסיכון שלך - "וכדי ללמד ילדים קטנים... יש לפעמים גם להכריח אותם!||סדגש". מאוד לא מסכימה. זה לא ענין של השלכת טראומות, אלא של יצירת טראומות. נקודה אחרת: אני לא הבנתי את דבריך "אבל אף אחד לא טען שצריך להכריח במשמע עכשיו ומיד, אלא במשמע של לא לקבל את עמדתו של הילד באופן נחרץ כל כך עד שנשווה זאת להטרדה מינית כאשר חוזרים ומנסים להעניק חיבה גופנית שהיא הנשיקה, החיבוק, הביס הקטן וכל שאר הגיפופים שמביעים אהבה כנה ואמיתית נטולת סמנים של כפייה או לקיחה שלא ברשות" אתה אומר שלא אמרת "להכריח" במשמע של "כאן ועכשיו", אלא במשמעות אחרת. לא הבנתי את המשמעות האחרת. האם תוכל להסביר?
 

איפכא

New member
ההסבר כאן

אחזור על מילים שכתבתי מעלה: מאחר ושירשור דיון זה התנהל על יחסים בין המינים. ומאחר וביחסים מן הסוג "חיזור נשנה" הינו הטרדה מינית. וכוון שהכנסנו את הילדים לדיון, יש להבדיל: על פי החוק הנאור בארץ, חל איסור לשוב ולפנות "פניה חוזרת" המבקשת "חיבוק" "נישוק" אם הפעם הראשונה נענתה בשלילה. החוק קובע חד משמעית שפניה שכזו הינה הטרדה. ובבקשה דוגמה מאלפת: כך עורכת-הדין הנכבדה, גברת מיה צחור מסבירה בפורום "שיחות על טראומה מינית". * ואם כך, בהקשר של ילדים, אין להתייחס לניסיון נשנה לחבק ולנשק כפי שמתייחסת המערכת לנושא הבין זוגי. ומכך היו ההסתיגויות שלי מעלה. זאת כמובן בנוסף לעובדה שמצד אחד מכבדים את דעתו של הקטין על גופו ומאידך אוסרים עליו להשתמש בגופו לצרכיו הפרטיים כגון יחסי מין עם מבוגרים. (והיה והוא רוצה מיוזמתו) שהרי אם יש לו חירות והוא אדון קטן על גופו האיך זה ששוללים ממנו ליהנות מהגוף. אבל כשהגוף הקטן זקוק לחיבוק ונשיקה וחום ואהבה ומראה סימנים של "לא-רוצה" ומשים פנים כנעלב. לפתע פתאום כל "נכי-האהבה" עטים על ההזדמנות להתחמק מלתת אהבה ותולים את האשמה בינוקא הרך בשנים ומתממים באומרם הוא לא מעוניין. פתאום לפתע הנה, הפלא ופלא יש לקטין דעה עצמית. והם בטימטומם מכבדים אותה בחוסר אחריות הורית האמורה ללמד, לחנך ולהעניק לילד את מה שחסר לו. ומה שחסר לילד, זה חיבוק, חום ואהבת אין קץ שמובעת אך ורק ע"י מגע פיזי של גוף בגוף. זה מה שחסר לילד, שגדל על חסר ובבגרותו אין הוא יודע לזהות מה זה חיבוק הבא מתוך אהבה וחיבוק של תשוקה. וכך... מסתמנת והולכת נטיה לזהות כל סוג של מגע כהטרדה מינית. כך בהמשך החיים לומדים בני אדם להבין שאסור "לגעת" אחד בשני. שמגע אוהב הינו תועבה בכל הקונוטציות שלו מאחר ואין דבר כזה לגעת בלי לקחת. והם "נכי-האהבה" מתהלכים להם בין בני האדם החמים, הנוגעים, האוהבים, המתחככים וטוענים שאנחנו שעשינו כך כל החיים, לפתע טועים. וכי אסור להתחכך האחד בשני, אסור לגעת, אסור להציע מגע ואסור אפילו לדבר על זה בפעם השניה. ולכן, חרות הפרט שלהם היא ללמוד לחיות לבד! ולצערנו הרב... כל החיות בעלות הדם החם הדרות על פני כדור הארץ, נוהגות להתחכך האחת בשניה ובני האדם הם החיה הכי מפותחת, שכעת עלולה להוביל עצמה לאבדון תרבותי שבו בני האדם ימנעו לפגוש זה את האחר והכל... כפי שכתב אדון 123AAA יעשה בשלט רחוק... וגם האהבה!
 

aaa123

Member
אתה מסלף את דברי

לא קבעתי שאסור להתחכך או לגעת או להציע מגע. אין איסור גורף לדבר על הנושא פעם שניה והאיסור הוא רק איסור על הפעלת לחץ על ידי הצעות חוזרות. גבר שקיבל תשובה שלילית למגע יכול לדבר פעם שניה על הנושא כדי לברר מה העמדה של האישה לגבי מגע(שיכולה להיות לא רוצה איתך לעולם ,ויכולה להיות כרגע לא רוצה אבל יתכן שאשנה את דעתי)
 

איפכא

New member
אפרופו... כן... לפעמים צריך לחבק

בכל זאת חרף ההתנגדות לכאורה של הילד, את האם ואחד מעמודי התווך שלו, את תרשי לו להתרחק ממך כאשר הצעת חיבוק ונחמה, את תגרמי לו יותר צער מאשר "כיבוד-רצון-עצמי" שעדיין אין לו ולכן הוא נחשב לקטין. כשילד קולט כי את מציעה לו את החיבוק במטרה לנחם אותו רגעית, לפעמים זה מעליב אותו כאילו רק כאשר אני עצוב או מרוגז מציעים לי חיבוק. אז הוא לומד להתבכיין כאשר הוא רוצה... הוא לומד להשאר בודד ולהתגבר לבד על הכאב. אין הוא לומד לקבל!!! ולקבל, זה מה שעליו ללמוד ראשית ובראשונה, כי לקבל, זה לא רק מתי שהוא רוצה, לקבל משמעו לקבל את רצונו של האחר ולכבד אותו, במיוחד אם מחוות הכבוד מגיעה מאחד מעמודי התווך שלו קריא הוריו. לכבד את הילד ולהסכים לסרובו במשמע אני נותנת לו את הכבוד והחירות על גופו ורצונותיו בעניין כל כך עקרוני, עלול ליצור ילד המתנכר לאחרים מאחר ואין הוא יודע טעמה של חיבה וקרבה גופנית. לחילופין, בבגרותו חירותו זו שנתנה לו בהיותו קטין, תהיה לו לאבן רועץ במגעיו עם האחרים, במיוחד ובפרט בנושא כל כך מורכב המשלב אהבה וחיבה עם יצרים מיניים. אז, כל החיבוקים והנישוקים שכפו עליו בילדותו, עומדים לו ומאירים את הדרך להבדיל בין חיבוק הבא מאהבה או האחר שרק בייצר מסתתר.
 

הילהל

New member
יש לך הגדרה מוזרה של "לקבל"

שממנה משתמע שכאשר נותנים משהו לא אמורים לבדוק האם זה רצוי. אולי אני יכולה לתת לאדם חרדי מתנה מופלאה לטעמי - דיסק של מקהלת נשים, או סטייק חזיר משובח. והוא צריך לקבל בהנאה, כי זה רצוני שלי? אולי כשמישהו רוצה לתת לי איזו נשיקה בצוואר או ליטוף על הישבן באוטובוס אני צריכה להנות מזה, כי הוא התכוון לתת לי משהו נעים לטעמו? מושגיך על נתינה וקבלה מאוד מאוד תמוהים בעיני. אתה לא רוצה לתת, אתה רוצה לכפות.
 

איפכא

New member
את מסכימה איתי שילד שלך איננו זר

וכמובן שלא קופצים והופכים דכל דבר לקיצוני. כל תרבות והקטע שלה, כל משפחה והחיבה שלה... הילד שלי איננו זר לי ואני אכן אכריח אותו לחבוש את ספסל הלימודים על אפו ועל חמתו. והיה והוא יתמיד בסירובו, אני אתייחס לכך כאל "מחלה" ואקח אותו ל"טיפול" שיעזור לו לראות את הדרך הנכונה. כך זה בנוגע ללימודים בבית הספר! הכיצד את לימודי החיים, את טבעם של האנשים, את כל שאר הדברים שבינו לבין בני האדם האחרים את לא תכריחי אותו ללמוד? ותחפשי כל מיני סיבות להצדיק את הטראומה הפרטית שלך ולהשליך אותה על הילדים שלך. אם הילד לא יצא משכיל לחיים הבוגרים הוא יכול להמשיך ולחיות ולעסוק במקצועות שכשרונותיו הטבעיים ואוניברסיטת החיים הכשירה אותו להם. לתת בילד קטן את הפחד והרתיעה ממגע גופני ולהצדיק זאת בשמירה על כבודו, יגרום בסופו של דבר לילד הבוגר להיות נכה אהבה. וכוון שהחלק הכי משמעותי בחיים שלנו הינו הצורך לחיות בזוג ולדעת לקבל ולתת את האהבה. הרי בכך מנעת מהצאצא שלך את עמוד התווך שלו ונקודת המשען הזוגית שכל אחד מאיתנו מחפש בנרות. מנעת ממנו להכיר ולדעת מהי אהבה ומה ההבדל בינה לבין תשוקה. ואת זה את בוחרת לעשות. וזה בידיים שלך בלבד!
 

aaa123

Member
העובדה שהוא קטין לא אומרת שאין לו

רצון עצמי. צריך לכבד את רצונו של הילד בנקטדה זאת ואין מקום להשוואה עם הליכה לבית הספר. ילד חייב ללכת לבית הספר כי יש חוק. אין חוק שאומר שילד חייב לקבל מגע. ילד צריך לקבל מגע רק אם הוא רוצה אחרת הוא יכול ללמוד שכפיית מגע מותרת ויכפה מגע גם על אחרות ואחרים. אני לא מסכים עם התיאוריה שלך שמגע זה בהכרח דבר טוב. זה תלוי באדם ,ויש אנשים שמאושרים בלי מגע.
 

איפכא

New member
כאן... רק אם הוא רוצה... זה בסדר!

אבל אם קטין רוצה לעשות סטרפטיז ולחשוף את גופו שלפי טענתך כך מכבדים את רצונו. כאשר הוא עושה כן ומככב בסרטים כחולים, זה נחשב לניצול!!! לכן, אין אני מבין מהיכן אתה שואב את "חירותו העצמית" של קטין על גופו בד בבד עם שלילתה של חירות זו. הרי אתה לא יכול לטעון מצד אחד שיש לילד קט החלטה ברורה ורצון עצמי להחליט בנוגע לחיבוקים ונישוקים. ואם הוא ה-ח-ל-י-ט משמע עלינו לקבל זאת פשוטו כמשמעו. סתם... מסקרנות... גם אני רוצה לדעת איך אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה... ותכף תקפוץ ותגיד שיש חוק... כפי שאתה טוען כאן... אכן... יש חוק חינוך חובה. התוצאה לאורך שנות דור היא פחות בורות. לצערי, אין חוק שמחייב את ההורה ללמד את הצאצא את עובדות החיים... והתוצאה לפניך... יותר ויותר חילוקי דעות בין המינים, אלימות חוצא כל גבול והבורות בנוגע להבדל בין חיבה דביקה ואהבה כנה מטשטשת והופכת להטרדה מינית. אכן כן!!! החוק... חסר כאן!!!
 

aaa123

Member
אכן אין חוק שמחייב הורה להטריד

,וטוב שאין חוק כזה. אהבה אין פרושה מגע,וחבל שיש אנשים שלא מבינים את זה. אני לא יודע על ילד שהתלונן על זה שהורים לא ניסו לכפות עליו מגע אחרי התנגדות שלו. כפיית מגע לא משרתת את טובת הילד.
 

איפכא

New member
ברגע שאתה מצרף למגע את הכפייה

אתה חוטא בדעה קדומה ומציג טענה מופרכת מיסודה. אל "תכריח" למגע!!! אל "תכריח" לאכול!!! אל "תכריח" ילד להתקלח!!! אל "תכפה" על קטין להכין שעורים, לחזור הביתה בשעה סבירה. אל "תכפה" על הילד ללכת לישון כי מחר צריך לקום... אל תכפה!!! זה בסדר, הילד יודע מה טוב לו ומה לא. מצחיק... אז ספר לי בטובך, כיצד זה שכאשר הילד הופך למבוגר, אין הוא יודע מה טוב ומה לא טוב עבורו? כיצד זה בדרך... תכונותיו ה"טבעיות" שאתה כה "שומר" עליהם נעלמות!!! ואגב!!! אהבה פרושה מגע! ואם את זה עדיין לא הבנת, יש אפשרות קשה כי עדיין הינך ילד שהוריו הפכו אותו לנכה-אהבה. בין אם במכוון ובין אם בשוגג מפאת חוסר ידע כיצד יש לחנך ילדים לחיים האמיתיים. מגע=אהבה ואין אהבה ללא מגע! קח את הנ"ל ברצינות ופשפש אי-שם, חקור למה ומדוע ניתקת את האהבה מהמגע! אכן, נכות, זה לא רק לצלוע.
 

aaa123

Member
יכול להיות שאני נכה אהבה לפי הגדרתך

אבל אני לא מרגיש שרע לי בגלל זה. אני מגדיר אהבה כדאגה לטובת הצד השני. אני חושב שדאגה שהילד יכין שיעורים היא אכן דאגה לטובתו אבל לגעת בו בלי הסכמתו זאת לא דאגה לטובתו. מגע שנכפה על הילד איננו דאגה לטובת הילד. אני לא פוסל מגע אבל ברגע שהילד מראה התנגדות יש לנתק מגע. אני לא קושר את זה עם דברים אחרים כמו הכנת שיעורים או לחזור הביתה בשעה סבירה. אני לא חושב שאבא שמדבר עם הילד שלו,מפרנס אותו ומשחק איתו אבל לא מחבק אותו לא אוהב אותו.
 

איפכא

New member
כן, כן... אהבה בשלט רחוק

אתה לא צריך להרגיש רע, זכותך המלאה להשאר בנכותך, כל עוד היא איננה פוגעת באחרים. אבל מאחר ואתה מנסה להשתית את המוסר הקלוקל של גם על האחרים, הרי שאתה נחשב לטובל ושרץ בידו. אגב, אבא שמפרנס, מדבר אבל לא מחבק... הוא לא "אבא"!!! לכל היותר הוא "ארנק מדבר".
 

aaa123

Member
לפי ההגדרות שלך הרבה אבות אינם אבות

אני לא מסכים עם ההגדרות שלך. אני בדעה שהמוסר הקלוקל הוא שלך ולא שלי. אין לי מה לומר יותר בנושא כי ברור לי שלא נגיע להסכמה.
 

איפכא

New member
הפעם אני מסכים איתך לחלוטין

ולא רק אני...
סטטיסטיקה ממצאים סטטיסטיים הבאים הם מארה"ב, ופורסמו באתר Where´s Daddy. לא ברור באיזו מידה התמונה בישראל שונה 11% מתוך האמהות הנשואות מעניקות חשיבות לדעתו של הבעל בטיפול בבעיות עם ילדיהן. (מורים ורופאים 45%, חברים וקרובים 16%) 11% of married mothers value their husband´s input for handling problems with their children. Teachers & doctors rated 45%, and close friends & relatives rated 16%. [EDK Associates survey of 500 women for Redbook Magazine, published November 1994, p. 36.] 67% מהאמהות הנשואות נראו מאוימות מהרעיון של השתתפות שווה בגידול הילדים 67% of married mothers "seemed threatened by the idea of equal participation in child care." [Genevie and Margolies, The Motherhood Report, pp 358 - 359. Cited by Cathy Young in Ceasefire!, New York: Free Press, 1999, p56.] 50% מהאמהות הגרושות אינן מעריכות את המשך המגע של האב עם הילדים. 20% מחבלות באופן אקטיבי במגע כזה. 50% of divorced mothers do not value the father´s continued contact with his children. 20% actively sabotage meetings. [Joan Kelly & Judith Wallerstein, Surviving the Breakup, Basic Books, ISBN 0-465-08345-5, p. 125] שנתיים לאחר הגירושין, 51% מהילדים בבתים שבהם לאם יש משמורת בלעדית רואים את אביהם פעם או פעמיים בשנה, או לעולם לא. Two years after divorce, 51% of children in sole mother custody homes only see their father once or twice a year, or never. [Guidubaldi, 1989; Guidubaldi, 1988; Guidubaldi, Perry, & Nastasi, 1987.] 42% מהאבות אינם טורחים לראות את ילדיהם אחרי הגירושין. 42% of fathers fail to see their children at all after divorce [Frank F. Furstenberg, Jr. and Christine Winguist Nord, "Parenting Apart," Journal of Marriage and the Family, Vol. 47, No. 4, Nov., 1985.]. 90% מהמקרים שבהם האבות מתנתקים מהילדים נגרמים כתוצאה מהפרעה לסדרי הראיה על ידי ההורה המשמורן אשר רוצה לשבור את הקשר בין האב לילדיו. 90% of father disengagement is caused by obstruction of access by a custodial parent anxious to break the father-child ties. [Kruk, 1992, cited by Prof. John Guidubaldi in his Minority Report and Policy Recommendations of the US Commission on Child & Family Welfare, US Code Citation: 42 USC 12301, 1996. The same cause had been identified by Braver, Wolchik, & Sandler, 1985, without an incidence rate.] 70% מהאבות חשים שהיה להם מעט מדי זמן עם ילדיהם. מעט מאוד ילדים חשים שהם מרוצים מכמות הקשר שיש להם עם אביהם לאחר הגירושין. 70% of fathers felt that they had too little time with their children. Very few of the children were satisfied with the amount of contact with their fathers after divorce. [Mary Ann Kock & Carol Lowery, "Visitation and the Noncustodial Father," Journal of Divorce, Vol. 8, No. 2, p. 54.] 42% מהמבוגרים שגדלו במשפחות גרושות מדווחים שאמם נסתה למנוע מהם לראות את אביהם, 25% עו 40% מהאמהות מודות בכך, ו-75% מהאבות מדווחים שכך הוא המצב. מספרים אלו כפולים מהמקרים של אי עמידה בתשלומי מזונות. 42% of adult children of divorce report their mother tried to keep them from seeing their father, 25% to 40% of mothers admit to this, up to 75% of fathers report it. Twice the non-compliance with court-ordered child support. [Cathy Young, Ceasefire!, Free Press, 1999, p. 209, who cites five studies for these figures.] 40% מהאמהות המשמורניות מדווחות על שהן מפריעות לסדרי הראיה מתוך מטרה להעניש את האב. 40% of custodial mothers self-report interfering with visitation to punish the father. [Braver et al p. 449, "Frequency of Visitation by Divorced Fathers; Differences in Reports by Fathers and Mothers.", American. Journal of Orthopsychiatry, 1991. col. II, lines 3-6.] ל-90% מהאבות הגרושים אין אפשרות לגישה חופשית ומלאה לילדיהם. "90% of divorced fathers have less than full access to their children." [Jonathan M. Honeycutt, Ph.D.(c), M.P.A., I.P.C. Director of Research, Clinical & Consulting Psychotherapist, National Institute for Divorce Research, Panama City, Florida.] 37.9% מהאבות אין סדרי ראיה או זכויות ביקור. 37.9% of fathers have no access or visitation rights. [Census Bureau P-60, #173, Sept 1991, p. 6, col. II, para. 6, lines 4 & 5.] אמהות מונעות קיום של ביקורים בנקמה באבות על בעיות בזמן הנישואין או לאחריהם. Mothers may prevent visits to retaliate against fathers for problems in their marital or post-marital relationship. [Seltzer, Shaeffer & Charing, Journal of Marriage & the Family, Vol. 51, p. 1015, November 1989.] בת הזוג לשעבר היתה המכשול העיקרי לקשר תדיר יותר עם הילדים. The former spouse (mother) was the greatest obstacle to more frequent contact with the children. [James Dudley, "Increasing Our Understanding of Fathers who Have Infrequent Contact with their Children," Family Relations, Vol. 4, p. 281, July 1991.] 43% מהילדים גרים ללא אביהם. 43% of U.S. children live without their father [U.S. Department of Census.] ניתוחו של KC, בעל האתר Where´s Daddy: From KC הנתונים למעלה מסבירים מדוע כל כך הרבה גברים אשר נמנעה מהם הגישה לילדיהם - ומספרם של אילו יכלו להגיע בקלות לעשרים וחמישה אחוז מהגברים בארה"ב - הופכים לשונאי נשים, או הופכים את בתי המשפט לשעיר לעזאזל. הם נופלים לאותו כת של שנאה כמו אותן פמינסטיות המציבות את הגברים כשעירים לעזאזל האשמים בכל הרוע שבעולם. The above is why so many men who have been denied their children – which is easily twenty-five percent of the fathers of this country – either do become women-haters, or scapegoat the judicial system. They fall into the same Hate Cult as have those feminists who scapegoat men for all the world´s evil. אמריקאים אוהבים לשאת את הדגל של אחריות אישית. איש אינו רוצה לקבל אחריות חברתית: שאנחנו, כחברה מחוייבים לכבד ולהגן על כל פרט, שהתהליכים החברתיים שלנו, ומיוחד האופן שבו מתנהלים הגירושין, הם יצירה שלנו, וביטוי של עצמיותנו. American´s in particular love to cry "individual responsibility." Nobody wants to accept social responsibility: that we, society, have an obligation to respect and protect each member, that our social processes, like our divorce practices, are of our own creation and expressions of ourselves. במשך 250 השנים האחרונות, החברה שלנו התנתה נשים לצפות לקבל את הילדים להן ורק להן. זו אינה אשמתן, או אשמתה של מערכת המשפט או של העובדים הסוציאליים שפועלים כדי לאכוף זאת. כמו שנשים היו חייבות להאבק כדי לזכות במקום שווה בחברה, כך גם גברים צריכים להתמודד במאבק על המסע בחזרה למשפחה מהמהפכה התעשייתית.
 

purple trance

New member
אני לא מכירה את איכותו של המקור

שלך, אז אגיב באופן כללי. יש כבר הרבה שנים תופעה בארץ, של נשים שיש להן משמורת על הילדים והילדים אינם רוצים לראות את האב. לפעמים זו רק תקופה, לפעמים זה בגלל שהאב פשוט מסוכן להם ופוגע בהם, לפעמים זה בגלל מסרים של האם - אם במודע ואם לא באופן מודע. עובדים סוציאליים נוטים במקרה כזה להוציא את הילד מרשות אימו, גם אם האב מסוכן ולכן הילד לא יכול להיות אצלו. מוציאים ילדים מהבית לגדול במוסדות ובלבד שלא יחיו עם האם הגורמת להם להתנכר לאב! בעיני זהו עוול חמור מאוד ונראה לי שהאתר שאתה מצטט הוא אתר סיוע לגברים כאלו שרוצים לפגוע בנשים דרך הילדים.
 

zimes

New member
אני לא מכריחה

לא מגע לא אמבטיה לא אוכל לא בגדים לא לישון (אין מסגרת חינוכית מחוץ לבית בתמונה) וראה זה פלא - הם אוכלים (גם ירקות), הם אוהבים להתרחץ, פרט לבזמן מחלה, הם מתלבשים חם כשיוצאים לקור, הם מחבקים ומנשקים מרצונם, והולכים לישון כשהם עייפים. האם חינוכי המכבד נכשל? אני חושבת שכבוד לבחירותיו ורצונותיו של תינוק/פעוט/ילד, מתן לגיטימציה לרצונותיו, ובכך - עידוד שלו להחליט החלטות לגבי עצמו, יאפשר לו/לה להמנע ממצב בו הטרדה מינית לא תופסק "כי לא נעים להגיד לא לבוס" וכיו"ב.
 

איפכא

New member
תראי עוד זווית שגיליתי כאן

את לא מכריחה! כוון שהם מצייתים לך, או שהם מצייתים מתוך פחד או מורא, או שהם "רובוטים מולדים" וחסרי דעה משלהם. או ש... פשוט זכית! יש, נדיר ביותר אבל ישנם ילדים שעושים מה שההורים אומרים בלי להניד עפעף. קיימים, יש לי גם כאלו. אבל לא כולם דומים. * באשר למתלבשים חם כשיוצאים לקור? אז מה? ואם... לא "קר" להם שם בחוץ? התתני להם את הזכות להצטנן רק בגלל שהם רצו וזה הרצון שלהם שאותו יש לכבד? * "לצונו של אדם כבודו"
 

one caress

New member
התנשאות שוביניסטית במיטבה

בואו ונטפח על ראשה של המיידעלע הקטנה, אין לה "זווית מבט כנה"... "מה זו זווית מבט כנה"? אין דבר כזה בכלל. ומי שמך לבעל של זווית מבט כנה? אם אי פעם הבנק יעשוק אותך כספית, הרי לפי דבריך, לא תוכל לתבוע את הבנק ולא תוכל להעביר ביקורת או למחות כי כאמור הבנק שדד ממך ולך (מה לעשות) אין "זווית מבט כנה". ובאותו נוסח של כתיבתך אומר: מי שלא מבין או רוצה להבין מהי התעללות מינית, הטרדה מינית על כל צורותיה, נגיעה ולו באחת משערות ראשה של האישה בניגוד לרצונה ורצח אישה, אין לו בושה. כפרת עוונות? סליחות? מהי הקונוטציה הדתית הזו? גם אתה הושפעת מהרב בקשי? האם גם כשיגנבו לך את כל חסכונות חייך מהבנק, אתה תבוא לפרקליטות הראשית ותבקש מהם לא להעמיד את הנוכל לדין, כי אתה מאמין בסליחות... לפי התיאוריה שלך, בכלל לא צריכים להיות אסירים. מספיק שנעשה חגיגת סליחות אחת גדולה והכל יכופר. כשמחבל מתפוצץ ישראל אומרת הבה נעשה סולחה? אני צריכה לעשות כפרת עוונות? אני אשמה בכלל במשהו? כל סוטי המין ותומכיהם צריכים להיות הכפרה שלי ושל הנשים הפמיניסטיות. ספגתי פה המון ליכלוכים בפורום ,אבל זה באמת אחד המגעילים בהתנשאותם. נדמה שברגע שמציבים לכם מראה מול הפרצוף, כולכם מתחילים לזרוק הלאה את הרפש. מה קרה, אתם לא אוהבים את מה שאתם רואים או מרגישים קצת לא בנוח עם האשמות הללו? כמה חבל, גם אנחנו לא.
 
למעלה