דודו טופז

[galit26 האחת]

דודו טופז

מורידים לדודו טופז את הרייטינג הצטרפו למאבק!

 

[רון סי]

דוקא ביום ב´ הזה?

אי אפשר לדחות את זה בכמה שבועות? נורא מעניין איך תהיה התוכנית הפעם.

 

[איפכא]

לצערי הרב החמצתי את ההילולה הקודמת

לכן, בשום אופן לא אחמיץ את החגיגה הממשמשת ובאה, בה נראה את דודו, עונה מענה ונותן אחת אפיים. האמת היא שהתוכנית שלו כל כך רדודה עד כי אני מונע מתוך עקרון מהבנות שלי לצפות בשטות הזו. אבל זה חזק ממני וכנראה שלרדידות ולדיבור מגובהה אריחי הרצפה יש קליינטים למכביר. ואולי זה בדיוק מה ש"העם" רוצה. מעבר לכך, אהיה אמיתי ואומר שלפעמים אני מרגיש כי דודו טופז מנסה לעשות מעשים טובים וגם מבצע אותם הלכה למעשה. כך שאם מדי כמה שנים הוא חוטא בפליטת פה... אז שיהיה!!! אין הוא עושה זאת בזדון. וגם אם הוא מבוגר, הוא עדיין ילד... ובהחלט אפשר לסלוח לו.

 

[one caress]

למה לא? בואו ונסלח לכולם.

לכל סוטי המין למיניהם, הרי הם לא עשו את זה בזדון. אבל למה לעצור רק באלו שממששים ושולחים ידיים, הרי מבחינת החוק זה שווה כקליפת השום. בואו ונסלח גם לאלו שלא עצרו שם והמשיכו הלאה. ליעקב העליון, גם אם הוא מבוגר, הוא עדיין ילד... מה הוא כבר רצה, למשש תינוקת בת 14 בחיקו... לטוביה סער, גם אם הוא מבוגר, הוא עדיין ילד... מה הוא כבר רצה , להכיר קטינות שישמחו את ליבו וגופו... לבני סלע, הוא בכלל לא מבוגר אז לכן ברור שנסלח לו כי הוא עדיין ילד... הרי כל הזעם שהיה בו זה בגלל שאביו נפטר ולכן הוא עשה את זה, הרי ברור שזה לא היה בזדון, קצת רחמים... בואו נסלח לו... האנסים מרמת אביב, הם עדיין ילדים, הם אפילו לא מבינים את משמעותה של המילה זדון, מה כבר קרה, הם בסך הכל רצו קצת להשתעשע.. זה מה שהעם רוצה? להשפיל נשים כאקט בידורי? ובגלל שהעם רוצה אז גם ניתן לו את הלגיטימציה לכך? ועוד דבר, במקום להכות על חטא או להתנצל או לבקש סליחה מכל מי שראתה ונפגעה, הגיעה החוצפה הזאת מדוברי התכנית להצדקת הדבר. כל הטענות בדבר שיתוף הפעולה של הגברת אוריירו בנידון- שהיא רצתה את זה וזה בעצם היה הדדי ונבע מתוך הסכמה ועוד שאר דברי בלע -דמו להפליא להצטדקויות של אנסים ועורכות/עורכי דיניהם כאשר הם נחקרים במשטרה ובבתי המשפט. ולהווי ידוע שהתירוץ מספר אחד של האנס הוא שהאונס נעשה בהסכמה ושהנאנסת הרי פיתתה אותו. דבר מרתיח 2- במקום אחת ולתמיד לסלק את המוגלה הזו מהטלוויזיה ואחת ולתמיד לשגר מסר חינוכי לעם שבתומו חושב שכשמדובר בנשים הכל מותר לו, הפתרון שרשות השידור תנקוט בו הוא כיסוי תחת באמצעים טכנים גרידא. כלומר, התכנית תמשיך להיות משודרת עם כל תכניה המלוכלכים אולם תוקלט מראש כך שלהבא יוכלו למנוע פגיעה בערך החשוב ביותר לאדם. לא גבירותי. זה לא הבבלת על כבוד האדם(הגבר) וחירותו אלא משהו הרבה יותר נשגב - פגיעה בכסף. הכל מותר. תפגעו בנשים בכבוד בכללי תרבות אלמנטרים, במה שתרצו. כל עוד לא תפגעו בכסף. ועוד סוגיה מענינת שראוייה להשאל- באם ההטרדה המינית לא היתה נעשית על הגברת אוריירו אלא על דנה מדימונה. האם למישהו היה אכפת? ויש לזה סימוכין, האנס של מיס תבל הישראלית נשפט ל16 שנים המקסימום(פסיקה נדירה ביותר) ואני כרגע אכנס לתפקיד ששי גז/משה מרוז, אבירי האנסים,ואשאל למה? למה עונש כל כך חמור"? אולי היא רצתה את זה? ולמה בכלל היא נכנסה למכוניתו מלכתחילה? ועוד שאלות מהסוג המייסר שקורבנות אונס נאלצות לעבור. למה איתה הצדק נעשה ולאלפי(בישראל כל שנה נאנסות כ-700 נשים, 2 נשים ביום!) נשים אחרות נגרמו ביזוי והשפלה מחודשת? ולעומת זאת, האנסים מרמת השרון שאנסו קטינה קיבלו עבודות שירות ועכשיו כולם מתהלכים חופשי. האונס בירושליים של האישה שהכירה את החלאה במסגרת שידוך מתהלך חופשי ואפילו לא הועמד לדין. ועוד ועוד... כל הנסיבות המקלות הללו לאנסים ושאר תתי אדם מאוד רווחות כשמדובר באישה האנונימית עם החיים האפורים, אך משום מה מתבטלות כשמדובר באישיות זוהרת, כזו שהשופטים יכולים לעגוב עליה. (או כשמדובר בשופטות, כאשר הן חשות שהדבר עלול להתרחש גם אצלהן, כדוגמת המקרה שבו גבר כבן 40 אנס את אמו הקשישה וקיבל 14 שנה.) וכנ"ל לגבי הגברת אוריירו, כל התגובות הללו שגינו את ההטרדה המינית לא נבעו ממניעים פמיניסטים טהורים אלא, מהאהבה והאובססיה העצומה שהרבה מעריצים פיתחו כלפיה. כל פגיעה בה משולה כפגיעה בהם. לא שאם היה מדובר באישה אחרת היה אכפת להם. הראשון בחרחור פשוט התעסק בטעות עם האישה הלא נכונה. אבל לא נורא, בואו ונסלח לו. שבוע הבא הוא יתנכל לאישה אחרת, הפעם אלמונית. הוא יבוא על סיפוקו, העם יבוא על סיפוקו. והכי חשוב, ברשות השנייה לא יפסידו כסף ומה הלקח לאדם הצופה: היום סולחים על הטרדה מינית , מחר גם יסלחו על אונס!

 

[רון סי]

טוב, בסדר

את יכולה לא לצפות בתוכנית. מישהו יודע באיזו שעה זה?

 

[איפכא]

הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות

עוד כמה דקות, תתחיל התוכנית של דודו... אחר כך, נדבר! אבל מראש, אני מודיע לך, הגזמת פראית, מכאן ועד אונס רחוקה הדרך כמרחקה של גלקסיית אנדרומדה מחיינו המתוקים. לחבר חיבוק ולקשר אותו לאונס??? תכף תגידי לנו שגם לחבק תינוק אסור! ומה עם הנשיקות הרטובות עד זוב אודם ש"דודות" מחלקות לדרדקים הקטנים? האם זה לא התעללות מינית? לסיום, שורותיים משיר של זהבה בן: "געגועים לחיבוקים חמים נזכרים ברגעים יפים..." * באין זכרונות, אין קיום לאדם!

 

[one caress]

הפרצוף שלו כפרצוף המדינה

ללא בושה! הטרדה מינית אתה מגדיר "כחיבוק"?? מעניין איך תגדיר אונס? תן לי לנחש, אולי משהו בסגנון: "מתקפה שנועדה לגרום להנאה"? מעניין אם גם הראשון בחרחור היה רואה בעין יפה אדם שהיה עוגב על בניו. לפי ההגדרה שלך על נשיקות, אפשר גם בקלות רבה להלביש זאת על פדופילים. גם הם לפעמים רק כמהים לליטוף ולחיבוק ולאו דווקא לקיים יחסי מין. ועם כל הכבוד לך, אתה לא מכיר אותי. אתה לא יודע מה עברתי או אילו אסוציאציות עולות במוחי כשאני רואה דברים שכאלו, ולכן אין לך זכות לתמרן את התודעה שלי ולומר לי מה מותר לי לקשר ומה אסור לי לקשר. אתה רואה דברים בצורה אחת וזכותי המלאה לפרש ולראות דברים בצורה אחרת כפי תחושותי ורגשותי. אתה לא נמצא במשחק.ואתה גם לעולם לא תמצא.

 

[איפכא]

תן לי ביס קטן

יש שצבורים במטענים שונים ומשונים ומנסים להשליך את הטראומות הפרטיות שלהם על כלל האוכלוסיה, יש הרואים בכל זבוב פיל ויש שאין להם עיניים בקודקוד וגם כאלו שגם את זה, אין להם! יש זווית מבט כנה ואמיתית. ויש מבט העובר דרך משקפי המוסר כליות. ומי שמחזיק בתוכו מוסר קלוקל, רואה את העולם מבאיש... אבל זה בא מתוכו. לכל דבר יש גבול, גם חיבוק יכול להיות או עלול... רק מה!!! כשאנו מחבקים ילדים אהובים, נושקים להם בחיבה אין קץ ומאמצים אותם אל גופנו כמגוננים השומרים אוצר בל יסולא בפז. אנו לא חושבים על דברים מלוכלכים, הטוהר מזקק אותנו, את המחשבות שלנו ואנו מתקיימים כבני אדם אוהבים. אלו הרואים בחיבוק ונשיכה סוג של הטרדה מינית, אלו הרואים במגע גופני דבר אסור, אלו שפוחדים לגעת פן יבולע להם, נמצאים בחשכת הבדידות וחיים בחרדה איומה. אלו שאין להם פינה בלב ששמה חיבה, אלו שחסר להם המושג אהבה, אלו שאף פעם לא קיבלו חיבוק ונשיקה, אינם יודעים פירושה. גם אלו אשר עברו מסכת של תלאות וחדלי אישים פגעו בהם והשפילו ציפור נפשם עד עפר, צריכים להבין שלא כולם כאלו, צריכים להכיר בכך שהסליחה הינה הכלי המשמעותי ביותר הקיים לשיקומם. הסליחה משנה את המבנה הפנימי של בן האדם, הסליחה היא כפרת העוונות שלך! וכדאי לקרוא את הקובץ המצורף.

 

[הילהל]

לגבי ילדים ותינוקות

אני דווקא בהחלט חושבת שצריך לכבד את המרחב הפרטי/גופני של ילדים. אני זוכרת את עצמי כילדה נגעלת מאותן נשיקות רטובות ודוחות של דודות מרוחקות, ונאלצת לנהוג בנימוס. רק אחרי כמה זמן, כשההורים שלנו ראו איך אנחנו מתכווצים מהנשיקות הללו, הם הבינו שמותר לחנך אותנו להגיד "לא" למגע גופני שאינו נעים לנו (גם אם אינו מינ). אני מאמינה שהחינוך הראשוני הזה לילדים, שאומר להם שהזכות על גופם שייכת להם ולהם בלבד, עוזרת להם אח"כ בגילאים בוגרים יותר לדעת להגיד "לא", ולא להיכנס לסיטואציות של ספק-הסכמה ספק-כפייה של מגע. היום כאם, מאוד חשוב לי להבהיר לסביבה שהבן שלי, קטן ככל שיהיה, הוא בנאדם ולא אמצעי שעשוע ובידור: לא מחבקים אותו ולא מרימים אותו על הידיים אם הוא מראה התנגדות (הוא ילד שאוהב מגע ומקבל המון מגע. אבל אם הוא מראה אי-נוחות או אי-רצון עוזבים אותו מיד), לא מתעצבנים כשהוא שקוע במשחק ולא מעוניין כרגע להדגים "ידיים למעלה, על הראש". הרבה אנשים מראים התנגדות לגישה הזו שלי. אני חושבת שזה מגעיל להתייח סליצור אנושי כאל חפץ או שעשוע רק מכיוון שהוא קטן. יש לכבד את רצונותיו ואת גופו. ואם נתחיל מזה, אולי נגדל דור קצת שונה.

 

[איפכא]

יופי נחמה!!!

למדי אותם שמגע זה גועל, חנכי אותם שאהבה זה רוע, השכילי אותם לדעת שאסור לגעת, תני להם לגדול בחוסר גדול.... שלילי גבירתי, שלילי על אחת כמה וכמה!!! ההפך המוחלט: חנכי אותם לדעת לקבל אהבה, גם אם היא קצת רטובה, למדי אותם להכיר בכך שכאשר אוהבים, אז גם נוגעים. השכילי את הקטנים והכשירי אותם לחיים בריאים נטולים סימנים מטרידים.

 

[הילהל]

תודה על ההתייחסות

קצת דרך ארץ לא תזיק לך, גם אם אתה מתחבא מאחורי כינוי וירטואלי. אם תשים לב למה שכתבתי - הילד אוהב מגע, מקבל מגע (מדובר בילד שחצי מהיום שלו עובר בחיבוקים ונשיקות). למה נדמה לך שאני מחנכת אותו שאהבה זה רוע ומגע זה שלילי? אני מחנכת אותו שאהבה זה נפלא ןמגע זה כיף, אבל - שאם באותו רגע לא בא לו על זה, זה לגיטימי ומותר. היית רוצה לחיות בעולם שבו כל אחד, בכל רגע נתון, יכול להתחיל להתעסק אתך ועם גופך? גם אם אתה שקוע במשהו אחר? גם אם כרגע אתה במצברוח להיות לבד (זה לא פשע, אתה יודע)? האם תמיד תמיד תמיד אתה רוצה מגע? מה זו הקיצוניות הזו? אני מחנכת את בני שהוא ורק הוא שולט בסוג המגע שיקבל, בזמן שבו יגעו בו ובכמות. אם הוא רץ אלי לחיבוק הוא מקבל חיבוק ענק, אם תוך כדי חיבוק הוא מתחיל להתפתל כדי להחלץ ממנו - אני מייד מניחה לו (הרי הייתי מוכנה לחבק אותו כל היום וכל הלילה אם היה מרשה לי). וסתם כדי שתרד מהעץ: זה ילד שיונק גם בגילו ה"מופלג" (שנה וקצת), ילד שישן עם ההורים במיטה כשהוא רוצה, ילד שעושה אמבטיה עם אחד ההורים איתו בפנים, ילד שבמעון המטפלות מספרות איזה כיף להן שהוא מחבק ומנשק מיוזמתו. כלומר - כל החינוך ה"מרושע" שלי לא פגע ברצונו למגע. לדעתי, אפילו חיזק, מכיוון שהוא לא חווה מגע לא נעים ולא רצוי.

 

[נוריתא]

הילה צודקת

האחיינית שלי, בת שנה וחודשיים, למדה להגיד לא (וגם כן, למעשה). היא מנצלת את המילה הזו הרבה, וכך מצליחה להעביר את רצונותיה בצורה ברורה. לפני כמה ימים קראתי לה לבוא אלי לחיבוק. היא אמרה לי לא בצורה מאוד מוחלטת, והמשיכה לשחק. כשלקחתי אותה לחיבוק, היא גם אמרה לי לא, והתפתלה כדי שאעזוב אותה. זה גרם לי לחשוב על הפעמים הרבות שאני, וכל אחד אחר, בעצם מאלצים את הילדים "לבוא" לחיבוק, גם כשהם לא רוצים. אני באופן אישי למדתי מזה לקח חשוב.

 

[איפכא]

|אישלגחינוך לאהבה וערכים בין המינים

כשהערכים למענם אנו מחנכים את הילדים שווים בעיננו, אנו דורשים מהם לכבד את רצוננו. אין אנו נותנים חירות בידי זאטוט לומר מה הוא רוצה! למרבית הפלא, בייתר הדברים הסוגיה הזו איננה עולה בכלל... שיגיד הדרדק שאין הוא רוצה להתקלח... ואת לא "תכריחי" אותו? שיגיד "לא בא לי ללכת לבית הספר..." ואת תגידי הן, אני מכבדת את הרצון הכן? אז שיגיד!!! כמובן שאין לשלול את רצונו, אין לכפות עליו שלא בדרכי נועם. ודרכי נועם שוות ערך לחיבוק, נשיקה, אהבה ושוב אהבה, הבאה לידי ביטוי בשלל מאפיינים שהחשוב והכי עיקרי הוא נוחם המגע, כתף להישען עליה, חיבוק המביע אהבה ונשיקה כחותם לה. ואפרופו נשיכה או ביס, כולנו "נותנים" ביסים לאלו שאנו אוהבים אותם, השימוש השגור להבעת אהבה וחיבה אין קץ הוא "אני אוכל אותך". כך שאין שום הגיון ברצון שלך לשלול מילד את ההכרות עם המגע האוהב, למעשה, חינוך לאי-מגע גורם עוול כבד מנשוא לילד, כי באין מגע פיזי בין אדם לאדם, בן האנוש נובל. יש שלל מחקרים המוכיחים בוודאות גמורה כי אדם שמנעו ממנו מגע במכוון, מאבד את השפיות שלו. כולנו יצורים האוהבים מגע, אוהבים קרבה ומגע לדידנו הוא הכלי היחיד שמספק את הכמיהה הזאת להכרה בעצמך ולהעברת מסרים של נעים להיות איתך. לכן ובשורה התחתונה!!! יש חובה לחנך את הצאצא לקבל אהבה במגע גופני, יש להדריך אותו היכן הם הגבולות הברורים בין מגע נעים לזה שאיננו נעים. יש לפעמים להכריח אותו לקבל חיבוק, גם אם הוא איננו "רוצה" וגם אם הוא "כועס" וגם אם זה לא "מתחשק" לו כרגע. הוא צריך ללמוד ולדעת שהדלת אל החיבוק והאהבה תשאר תמיד פתוחה, הן עבורו ועבור הגחמות הקטנות והפרטיות שלו. וגם עבור האחרים, שהרי הוא לומד, שבעצם בקבלה ישנה נתינה גדולה. ומי שמעז להכניס לתוך קלחת האהבה הזו, סממנים של תועבה במשמעות המינית שלהם, צריך הוא עצמו להביט ב"פנימה" שלו. שאולי מהעבר החסר... עולה דמותו-אוב נטולת אהבה כקליפה ריקה וחסרת תוכן.

 

[הילהל]

ניסיון אחרון בהחלט

לא מכריחים ולא כופים מגע! על אף אחד אף פעם! (אולי על חולה נפש שמסרב לטיפול רפואי, אבל רק בדברים יוצאי דופן שכאלה). ודאי שנותנים מגע אוהב. שוב אשאל - האם קראת את הודעותי? אז איך בדיוק הגעת לרעיון שלילד חסר מגע? שאני שוללת ממנו מגע? הרי הבהרתי שיש לו המון מגע, שהוא אוהב מגע. לא רק שסתם מקבל מגע, אלא המון מהמגע החשוב של "עור לעור" - כלומר בעירום באמבטיה, למשל. ואני מאמינה שהוא כל-כך נהנה ממגע מכיוון שלא כופים עליו מגע כשהוא מראה לנו שלא מעוניין בו.. ולגבי הדוגמאות שנתת - כולן, לטעמי, קשורות לעניין טובת הילד. ואני בהחלט חושבת שמגע הוא לטובת הילד ולכן הוא מקבל הרבה ממנו. ואני גם חושבת שעצמאות חשובה עבורו, שכבוד הדדי חשוב ועוד ועוד. יש הבדל בין "לא בא לי חיבוק כרגע" לבין "לא בא לי ללכת לבית-ספר". חיבוק שיתקבל בעוד שעה או יום לא יפגום בכלום, הגעה לבית הספר ביום למחרת עלולה לא לפצות על מה שהפסיד באותו היום. ובכל זאת: כשהבן שלי במצברוח נאחסי במיוחד, ואם הוא לא מי יודע מה מלוכלך, כן אני אוותר לו על מקלחת, מה קרה? ואם יש בבי"ס פעילות לא מאוד חשובה, הוא יכול להישאר בבית (לי אפשרו את זה, ולא ממש נפגעתי מהעניין). ואם לחוץ לך לשמוע על ה"פנימה" שלי, בבקשה: אצלי בבית היה מעט מאוד מגע. כתוצאה לא ממש ידעתי מהו מגע, מתי הוא נעים ומתי לא. חיפשתי מגע בכל מיני דרכים ונפגעתי מזה, מאוד. ומכאן המוטו שלי: לתת מגע אוהב וחם ורב, אבל לא לכפות אותו.

 

[איפכא]

השורה התחתונה בהודעתך עונה לך

"אצלי בבית היה מעט מאוד מגע. כתוצאה לא ממש ידעתי מהו מגע, מתי הוא נעים ומתי לא. חיפשתי מגע בכל מיני דרכים ונפגעתי מזה, מאוד. ומכאן המוטו שלי: לתת מגע אוהב וחם ורב, אבל לא לכפות אותו." על כן, יש להרבות במגע מצד אלו האוהבים והקרובים באמת, על מנת להתנסות בכל סוגי המגע האפשריים, כך מתוך שלל הקונוטציות של זכרון המגע, נדע להחליט בבירור מי זה הבא עלינו לאוהבנו ומי קם עלינו כפוי ביצרו. השורה התחתונה רק מעידה על נחיצות המגע, למרות הכל ונגד כל סרבנות המתקבלת מילד קטן שאני לו יחיד נאמן.

 

[איפכא]

כוונתי הייתה להאיר לך

עצם המחשבה שבחרת להוליך הודעה זאת מהכוון של שלילת מגע, אומרת דרשני בנוגע להשלכתה על זוגיות ויחסים בין המינים. כי ברגע שחשבת כי יש או עלול להיות סממן של ניצול בחיבוק הבא מאהבה. מעיד על עצמו! לשמחתנו, ילדים הם טהורים בנשמותיהם ולכן קשה לחנך אותם להימנע ממגע, הם בעצמם דורשים זאת בכל הזדמנו. וכוון שכך ועל אחת כמה וכמה, יש לחנך אותם שקבלה זה גם נתינה ולתת זה גם לקבל. ומאחר וקפצנו מדודו טופז הסב אל ינוקא והכל במשמע קונוטציה מינית, הרי אין לך מה להלין על תשובתי. היא הייתה במקום. ואני שמח שנגעתי עד כדי היסט... יום טוב.

 

[הילהל]

נו, בכל זאת ננסה שוב

והפעם מקווה שסופשופ תבין מה אני רוצה: לא שוללים מגע מהילד, אבל באותה צורה לא כופים מגע על הילד. בכל פעם שהוא מראה שהוא רוצה מגע - נוגעים והמון. בכל פעם שאני רוצה אני מנסה לחבק/לנשק/ללטף ואם הוא לא רוצה אני מפסיקה (לפעמים אני פורשת את ידי לחיבוק ושואלת "רוצה חיבוק"? ונענית בחיבוק ענק. לפעמים אני נענית בהנעת הראש לשלילה. נכון, יותר כיף לי לקבל חיבוק מסירוב, אבל אני מכבדת את זכותו לסרב). מקווה שתבין את ההבדל בין "שלילת מגע" שזה אומר לא לתת מגע שהילד רוצה בו לבין "אי כפיית מגע". ולטעמי - ילד שגדל באווירה שבה אין כפיית מגע, לא יכפה מגע על אחרים כבוגר ולא יתפלא כשכפיית מגע תתפס כדברים שלילי (כהתממות טופז מול הביקורת) וזה הקשר.

 

[איפכא]

לדעתי זו טעות יסודית

לפתע פתאום נתת לילד קטן בינה נשגבת להחליט מה טוב לו, דווקא בנקודה עליה יש צורך לעמוד על המשמר ולחנך אדם קטן שיגדל לגבורה ומעשים טובים. דווקא כאן והוא איננו יודע עדיין לנהל שיחה ללא מחוות או מגע. דווקא כאן בחרת להשית את הבדלנות הטורדנית על נשמה רכה של ילד, כשאת למעשה היא כל עולמו והאדם היחיד שעליו הוא סומך. דווקא כאן? הרי נתנה לך זכות כהורה לחנך את הנער להיות אדם טוב ורגיש-לאחרים, אבל את מתעקשת לחנך אותו להיות קשוב לעצמו יותר מאשר לאחרים. אני... לעולם לא אחמיץ חיבוק עם הילדים שלי, לפעמים... דווקא כשהם כעוסים וזעופי פנים וממלמלים "לא-רוצה" "לא-רוצה" ומסלקים מעל פניהם את כל הבא לנחמם. דווקא כאן אני לא מוותר... ומחבק דווקא ומנשק בכל זאת ומראה לצאצא שלא משנה מה הוא יעשה או מה יקרה אותו, אני כאן עבורו, בשבילו ולמענו ואשמש כתף משען לרוחו הנכאה על אפו ועל חמתו, הן ברגעיו הקשים בהם הוא מחמיץ פנים וגם כאשר אלי מכל הלב הוא מחייך. כי מה החוכמה? קל לאהוב אדם שמחייך ושמח, קשה לאהוב את חמוצי הפנים. ואם אנעל את קו מחשבתו על כך שבבדידותו וברגעיו הקשים לא תהיה לו נחמה, בגלל חמיצות הפנים. אני אלכוד את נפשו הצעירה לסוציומטיות ואהבה העצמית. ולכשיגדל, יתענג הוא על עצמו ולא יתן לנשמות אחרות להגיע ללבו ובכך הוא יכפה על עצמו בדידות מזהרת.

 

[zimes]

הגעתי במקרה לדיון זה

(הילהל לא קראה לי. במקרה ראתי את ההודעות בכרטיש שלה, שנפתח לי בלחיצת עכבר חפוזה). ואני רוצה לתאר לך כמה אפיזודות עם ילדי: - בתי, בגיל שנה, סבתא באה לביקור - הילדה זורחת מאושר. סבתא מנשקת, הילדה עןשה פרצוף. מה על סבתא לעשות? להכריח אותה לקבל נשיקה? לדעתי - להרפות, לא לנשק. בתי זאת, היום בת שנתיים, פתאום נישקה את סבתא מיוזמתה. - בני, בן שנתיים. לפעמים "בא לי חיבוק". אני קוראת לו "בוא, רוצה חיבוק?" לפעמים הוא מסרב. מה עלי לעשות? לכפות? לדעתי לא. - בני בוכה כי הוא מבקש משהו ואני לא רוצה/יכולה לתת. הבוקר היה לנו אירוע כזה, וניסיתי להרגיע. במסגרת ההרגעה שאלתי - רוצה חיבוק? רוצה נשיקה? (היו עוד כמה שאלות אחרות - הצעתי עיסוק אחר, אולי). הוא סרב. מה הייתי צריכה לעשות? לקחת ילד בוכה ולחבקו בכח? נגד רצונו? לדעתי - לא. אני, בכל הסיטואציות הנ"ל, מכבדת את זכותם של ילדי על גופם, ואת יכולתם של ילדי לבחור. אתה לא (אם הבנתי נכון את הודעותיך). אני לא ממש מבינה למה.

 

[איפכא]

אנא... שנעשה לנו סדר בבלגן

כל מהות נושא שיחה זה מתגלגל סביב סירוב לחיבוק, נשיקה או הבעת אהבה חיבה באופן פיזי גופני. מאחר ואנו עסקנין ביחסים בין המינים קריא בוגרים וסוגיה זו התגלגלה גם לילדים, הבא נעשה סדר: את טוענת שאין צורך להכריח, אבל אף אחד לא טען שצריך להכריח במשמע עכשיו ומיד, אלא במשמע של לא לקבל את עמדתו של הילד באופן נחרץ כל כך עד שנשווה זאת להטרדה מינית כאשר חוזרים ומנסים להעניק חיבה גופנית שהיא הנשיקה, החיבוק, הביס הקטן וכל שאר הגיפופים שמביעים אהבה כנה ואמיתית נטולת סמנים של כפייה או לקיחה שלא ברשות. והיה ואנו תאורטית נסכים לכך שהיחס בין ילדים ומבוגרים זהה במשמע, עלינו לא לנסות שינית ושלישית ורביעית לחבק את הקטין ולנחם אותו. כי אם לגדול זה נכון, כל שכן לקטן. אם המחשבה הבוגרת אומרת כי חיזור נשנה ונשנה הופך להטרדה. עלינו גם לקבל את סירובו של הילד ולהשלים עמו כפי שאנו משלימים עם העובדה שבן/ת זוג פוטנציאלי אמר והכריז כאשר הוא סירב רק בפעם הראשונה. וכאן טמון המשגה התחומי בין בוגר לקטין! את הקטין צריך לחנך לאהבה וגם לקבלה של אהבה והרעפת חיבה גופנית, אין רע בגיפופים, חיבוקים ונשיקות רטובות, כל עוד ההרגשה האישית היא נוחה, החיוניות של הצטופפות בני האנוש עד כדי מגע אישי מעוגנת בנשמה פנימה. ולכן יש ללמד ילדים קטנים לקבל ולספוג חיבוקים ונישוקים כדי שהגוף בבגרותו ידע לזהות איזה סוג של אהבה מורעפת עליו. וכדי ללמד ילדים קטנים... יש לפעמים גם להכריח אותם! לקבל או להשליך טראומות של מבוגר על נפשו של ילד רך, זו שטות שעלולה ליצור בדידות מתמשכת שהיא העונש הכבד ביותר שבן אדם יכול לספוג. ולראיה, שיטת הענישה המבודדת את בן האדם מהסביבה ושמה אותו בין סוגר ובריח.